מרפא לנפש, שער רביעי - שער הביטחון ג

1וכל רחמים וחמלה כו' להבין דבר זה עיין לקמן מ"ש בפ"ד: (*החילוק שבין רחמים וחמלה אמר רחמים על מי שיש לו דעת וצועק ומתפלל להש"י על צרתו ואמר חמלה על מי שאין לו דעת על זה כהמון עם או הילד ואעפ"כ הוא חומל עליו):

2והשני כי הבורא ית' לא יעלמו כו' היינו הרביעית שזכר לעיל בפ"ב וכאן לא הזכירם כסדר דלעיל ואין מוקדם ומאוחר בדברים האלו:

3ואם יהיה זה נמצא בעושים מב"א כו' ר"ל אם בעל מלאכה מב"א יודע תקנת מלאכתו והפסדו אע"פ שלא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית שהנגר אם יש בידו עצים יכול לעשות ממנו כסא ושלחן וכן כל שאר מלאכות אבל אם אין לו עצמות הדבר אין יכול לחדש אותו ועם כל זה יודע כל בעל מלאכה תקנת מלאכתו והפסדו:

4ואשר חדש שרש האדם כו' ועתה קח כ"ש וק"ו שהש"י שהוא חדש שרשי האדם וצורתו והכל יש מאין פשיטא שהוא החכם היודע בעניני תועלת האדם כו':

5ודברו נגזר מכל דבר גזירתו יותר חזק מכל דבר:

6והחמישי שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו את עצמו:

7ולא להזיקה להזיק עצמו:

8ולא לזולתו וכן לא יוכל הוא להועיל ולהזיק לאחר כי אם ברשות הבורא יתברך:

9ואם יהיה אחד מהם יכול ר"ל להועיל להעבד על הגדלתו מחמת גדולתו וחזקו יותר מאדון האחר בוודאי יהיה חוזק בטחונו בו כו':

10והששי שידע כו' האדם היא השביעית דפ"ב:

11והשביעית היא החמישית דפ"ב:

12עצם ומקרה כבר פרשתי אותם בשער היחוד באר היטב שהם כוללים כל הבריות והיצורים שבעולם ואמר שיש להם גבול ידוע שנגזר על כל אחד שזה יהיה כך וזה יהיה כך והכל בהשגחה פרטית:

13בכמותו רצה לומר כמה שנים יחיה:

14ואיכותו איך יהיה קטן או ארוך וכדומה:

15וזמנו ובאיזה זמן יהיה:

16ומקומו ובאיזה מקום יהיה וכל הדומה לזה שהוא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

17אין מרבה אין מי שיוכל להרבות להדבר שנגזר עליו להיות מועט הן בשני חייו או בפרנסתו או בכל עסקיו:

18ולא ממעט כו' ולא מאחר למה שגזר להקדימו אם נגזר שזה הדבר יהיה כך וכך תיכף היום או מחר והאדם רוצה לאחרו לזמן מרובה אין מי יוכל לשנות הגזירה וכן להפך ולא מקדים כו':

19(*ומה וכו' ר"ל כשיתחדשו דברים בעולם כשנראה בהם איחור מה שראוי ע"פ דרך הטבע שיוקדם וכן להפך קדימת האיחור הוא הנגזר וכו'. מנוח הלבבות):

20ומה שיהיה מן הדברים על הדרך כו' ר"ל אם יראה האדם שיתחדשו ויתהוו דברים חדשים או זרים בעולם למשל שזה נתעשר וזה נעשה עני או כיוצא אל תתמה על החפץ ותאמר שבדרך מקרה הוא מחמת השתדלותו או רפיונו גרמה להם כי הכל הוא גזירה מלפניו רק שיש הרבה שלוחים למקום והם הסבות והמצועים שבהם ועל ידיהם נגמר כל דבר לקיים גזירות המלך הקב"ה אבל אין בסבות שום כח להרבות או למעט כאשר נראה בגרגרים כשרוצה ה' להרבות זרעו של אחד תצמיח תבואתו בברכה מרובה ומגרגיר אחד ימצא עשרת אלפים גרגרים ומי שעיני שכל לו לא נעלם ממנו דבר זה שאין יכולת בגרגיר לעשות כמו זה אלא בודאי כשגזרת המלך הוא שתצמיח תבואתו כ"כ ימצא כך בגרגרים וכן בכל הדברים שבעולם אינם נגמרים רק על ידי הסבות והם השלוחים של השם יתברך ועיין לקמן בהקדמה החמישית שם יתבאר הצורך אל הסבות ברוב טעם ותבין היטב:

21וטרדת הנפש להקדים כו' ר"ל ולפי זאת ההנחה נתבונן אם האדם טרוד להקדים כשרוצה להקדים פרנסתו ומחיתו או שאר דברים ורוצה לדחוק השעה ובאמת שעדיין איננו ראוי לזה עד בא עת דברו יתברך וגזירתו אז יביא מה שנגזר עליו ממילא בלא שום טרדה וחריצות ומי שטרוד בזה בוודאי הוא מחמת חלישות הכרתו באמתת ידיעתו יתברך ואינו מבין טובות הנהגת הש"י ושכבר היה בידיעת השם יתברך שיהיה כך או לא יהיה:

22מבלי סבב אל קיום מצות כו' רצה לומר בוודאי אם רוצה להקדים דבר לעשותו תיכף ואם יניח לא יעשנה והוא דבר שיסובב על ידו קיום מצוה ועבודת ה' אזי ראוי להקדים ולעשותו תיכף כי בקיום המצות הבחירה ביד האדם ואין גוזרין עליו כמו שיתבאר אבל בשאר דברים מצרכי גופו ומחיתו אין ראוי להקדים ולאחר כו' כמ"ש בפי' חלק ד':

23ואמר כי גבוה וגו' הוא ראיה שיש לכל הסבות סבה עד שמגיע לסבת כל הסבות והוא ה' יתברך:

24והליכות דיני הבורא כו' ר"ל אין אתנו יודע עד מה כיצד מתנהג הש"י עם בריותיו בסבותיו והם נעלמות מאתנו אפי' חלק אחד מה שנתהווה ונעשה דבר אחד לאדם איך נשתלשלו ומכ"ש לידע איך מתנהג בכללות העולם או לאומה א' כי אין אנו מבינים דרכיו ומחשבותיו כי אם היינו יודעים דרכיו ומחשבותיו יתברך היינו ג"כ כאלהים ובוראים ויוצרים. כ"כ ר"ת בספר הישר:

25והקדמה השנית שידע כו' וכשיתברר זה לבוטח שהש"י יודע האמת אם פיו ולבו שוים בבטחונו איך יטעון ויאמר שהוא בוטח בה' ובאמת כשלבו בל עמו בבטחונו ואז גם ה' מסיר השגחתו ממנו כנ"ל בתחלת השער ואז הוא חילול השם ח"ו וככל החזון הזה ראוי לנו לשום עינינו ולבנו על הדברים שיצאו מפינו בכל יום בתפלתנו שאנחנו טוענין ואומרים כמה פעמים שאנחנו בוטחים בו יתברך ומחכים אליו באמרנו נפשנו חכתה לה' כי בשם קדשו בטחנו יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו נגילה כו' ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו כו' כי בך בטחנו. וזולתם עוד הרבה פעמים. וראוי לכל אדם שישים עינו ולבו כל הימים אל דברי השער הזה אז לא נבוש ולא נכלם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב:

26והקדמה השלישית שייחד כו' שיבטח על ה' לבדו ואל ישתף שום דבר עמו יתברך לבטוח עליו לומר שיש דבר בעולם שיכול להועיל או להזיק לפעמים וישכח את ה':

27מה שנאמר באסא שהיה חסיד בשאר מעשיו ובשביל שתלה בטחונו ברופאים לבד ולא דרש את ה' לבקש מאתו יתברך שישלח לו רפואה הן ע"י הרופא הן על ידי דברים אחרים שזה הוא מדת כל אדם הישר כמו שיתבאר והוא בטח ברופאים לבדם לכך נענש:

28ומן הידוע כי מי שימנה שהפקיד שני פקידים או יותר לעשות לו שום דבר:

29מנויו מופסד אין דבריו נעשין כהוגן כקדרה דבי שותפי שזה סומך על זה וכו'. אף ע"פ ששניהם הם משרתיו עושי רצונו כך כ"ש מי שבטח כו':

30שיסתר בטחונו מאחר שהוא בוטח על דבר אחר שמועילו גם כן סוף שבוודאי לא יועיל לו הדבר או האדם ההוא שהיה בוטח עליו כי אין לבטוח רק על ה' לבדו ולחשוב תמיד שהוא סבת כל הסבות והכל שלוחים אליו כמו שיתבאר לקמן בסוף פי' ח"א ע"ש:

31והקדמה הרביעית שתהיה השגחתו כו' שאע"פ שהקב"ה מרחם על כל מעשיו אפילו על הרשעים כמו שנתבאר לעיל בשביל זה לא יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי לעולם ויבטח בה' שיעשה לו כל טוב סלה בעודו ברשעו ואף ששעתו מצליח עכשיו אין מנוס מדיניו סוף שימצא בע"ח מקום וזמן לגבות חובו מתי שירצה אבל ראוי לו להשתדל לעשות כל מצות ה':

32כפי מה שהוא מבקש כמו שהש"י שואל מעמו לעשות מצותיו:

33כדי שיהיה הבורא מסכים לו ואז גם ה' יסכים עמו למלאות חפצו במה שהוא בוטח עליו כמשחז"ל עשה רצונו ית' דהיינו מצותיו כרצונך כמו שאתה חפץ שימלא ה' כל משאלותיך:

34כדי שיעשה רצונך כדי שיעשה ה' גם כן רצונך אם תעשה רצונו במצותיו:

35כרצונו כי זה רצונו וחפצו יתברך להשפיע לכל אדם כל טוב רק שיהיה ראוי לזה:

36בטל רצונך מפני רצונו ר"ל בטל תאותך ויצה"ר מפני רצון הש"י:

37כדי שיבטל רצון אחרים כו' כמ"ש ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וכן אמרו בספ"ב דקדושין כל הבא דבר עבירה לידו וניצול ממנה עושין לו נס והביאו שם כמה מעשיות ע"ש הרי שמבטל הש"י רצון אחרים שלא בדרך הטבע מפני רצונו של זה והפי' הזה של המחבר נכון מאד במשנה:

38כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו כו' ר"ל אם נצטוה ונתפקד אדם אחד מחבירו למשל שמעון נתמנה ונפקד מראובן שיעשה לו שום דבר או להתעסק בשבילו או מזהיר אותו כו' ושמעון בטח על ראובן שישלם לו ג"כ כגמולו ויעשה עמו טובה וחנות:

39ויעבור על מצותיו ושמעון זה עבר על מצות ראובן ולא עשה כאשר צוהו:

40ויגיע לממנה רצה לומר ונשמע דבר זה לראובן הממנה אותו:

41עברו על מצותו שעבר שמעון על מצותו:

42כי יהיה הסבה כו' בודאי שמעתה לא יעשה ראובן לשמעון מה שהבטיחו ומה שבטח שמעון עליו:

43כל שכן וק"ו מי שעבר על חוקי האלהים:

44אשר יעד אשר יעד השם יתברך בכבודו ובעצמו:

45והעיד ע"י נביאיו וחכמיו. למ"ה:

46כי יבצע יגזול:

47כי ישל אלוה נפשו שסופו כי ה' יוציא את נפשו של יוציא כמו של נעלך:

48ואמר הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם:

49ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה:

50המערת פריצים וגו' ואמרתם נצלנו שנהיה נצולים אע"פ שעשינו כל התועבות האלה:

51המערת בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם:

52והקדמה החמישית שיתבאר אצל הבוטח:

53כי השלמת הדברים שיתחדשו עתה בעולה להיות שלמים בלי חסרון הם על שני דרכים אחד מהם גזירות הבורא יתברך שיצאו כך תיכף אל גבול ההויה ואינו צריך לשום סיוע מדבר אחר למשל שיש אדם שנתעשר על ידי מטמון או שנפל לו ירושה הרי נתעשר זה בלא שום יגיעה וסבות אחרות כי כך היה גזירת המקום ויש אדם שנגזר עליו שיתעשר ע"י כמה סבות ומצועים שהוצרך לטרוח וליסע על ימים ודרכים רחוקים עד שיגיע למה שנגזר עליו אבל כולם רצים בדבר המלך:

54להשלים מה שנגזר שיצא אל גבול ההויה:

55והראותו ושיתראה ויתגלה הדבר באיש הזה:

56ודמיון הסבות הקרובות כהוצאת המים ר"ל כשימצא האדם יש שמוצא מים בלי שום טורח כי יש מקומות שעושין גלגלים המעלים את המים תמיד מן הבאר על ידי כלים ומלאכה והרוצה לשתות אין לו שום טורח ושותה ויש מקומות שצריך האדה לקשור בהמה וכו':

57ואם יקרה פגע כו' ומזה ראיה שהכל מתנהג ע"י הסבות ואם נגזר שלא ישלים זה חפצו אזי יקרה שום פגע בסבת הממוצע ואז לא יוכל להשלים ולגמור הדבר:

58והעילה אשר בעבורה כו' ר"ל והטעם בזה הדבר למה הוצרך האדם לטרוח בזעת אפו לסבב לכמה סבות עד שמגיע לפרנסתו ולצרכו ולמה לא נהיה הכל מוכן ומזומן לפני האדם כל מה שיצטרך ואמר שהוא מפני שני טעמים:

59האחד מפני שחייבה החכמה כו' ר"ל כמו שאמר לעיל בפ"ט משער השלישי שרצה הקב"ה לנשא הנשמה למעלה ממדרגתה ממה שהיתה קודם לכן וכל זמן שהיתה שם לא היתה יכולה להגיע למדרגה הרמה הזה עיין שם באורך ולכך הביאה לעוה"ז אל הגוף הזה לבחון אותה האם תלך בעבודת ה' או בהמרותו:

60בחן אותה בזה האופן והיינו:

61במה שמראה זה ממנו הש"י מראה הבחירה מן הנפש בזה:

62והוא הצורך והחסרון שיצטרך לחזר אחר חסרונה וצרכה:

63אל מה שחוץ לה מה שאין בידה: (*או ר"ל שאינו צורך הנפש):

64וצוה אותם לבני אדם:

65לחזר עליהם על ידי הסבות שהכין הש"י בעולם זה בכה וזה בכה:

66ועל פנים מיוחדים דהיינו שיעשה הכל ע"פ התורה והמצוה כמו שצוה ה' את משה:

67ומה שגזר הבורא שיגמר לאדם יוכל האדם לגמור ולהשלים:

68(*ועתים ידועים זמן זריעה וזמן קצירה וכיוצא בזה כי היכי דלא ליטרד כולי שתא בפרנסה):

69בהשלמות הזדמנות הסבות כשהש"י משלים ומזמן לאדם הסבות והמצועים יוכל להגמר ואם לא ירצה הבורא ית' שיגמר אינו מזדמן לאדם הסבות שהם חוץ לו:

70ונתברר ממנו מן הנפש. ועי"ז נתברר מה שהיתה רוצה לבחור הן טוב הן רע אע"פ שלא היתה יכולה לגמרה כי מן השמים עכבוהו מטעם הכמוס אתו ית' כמו שכתוב בטעם השני ג"כ אבל האדם כבר היה מתעסק ורוצה שיוגמר לפי מחשבתו ולכך חייב אחרי זה הגמול והעונש ובזה תוכל לעלות אל המדרגה הרמה הנ"ל כי מלחמה גדולה לפניה בעוה"ז כמ"ש לעיל באורך ע"ש אבל אם היה הכל מוכן ומזומן לפני האדם היה דומה למלאכים ולא היה לו שום בחירה והיה עומד לעולם על מדרגה אחת כמלאכים ולא היה לו שכר ועונש ואין רצונו ית' שיהיו הכל כמלאכים ועיין בפירוש חלק הד' ותבין הדבר היטב:

71והשני והטעם הב' למה הוצרך האדם לטרוח ולחזר אחר פרנסתו שלא יהיה לו פנאי ולעשות כל תועבת ה' כיון שיהיה הכל מוכן לפניו וגם לא ישים לבו אל התורה ואל העבודה. ולכך הטרידו שיהיה האדם טרוד או בעניני עוה"ז או לאחריתו שהוא לעולם הבא:

72כמו עניני התחלת והתכלה הוא שאלת מה לפנים ומה לאחור שאסרו חז"ל במשנה:

73גם את העולם נתן בלבם שיתעסקו בעולם מבלי אשר וגו': (*או ר"ל נתן בלבם להבין מה שנמצא אחר בריאת העולם אבל מבלי אחר לא ימצא וכו' כן פי' ר"י):

74ואם הוא מגביר כו' ר"ל ואם יש צדיק שהוא מגביר:

75עבודת האלהים כו' ולא יבעט במנוחה אף שהוא במנוחה לא יבעט כו':

76ולא יטה אל השלוה לישב בשלוה: (*או ר"ל ולא יטה לבו אל התענוגים ותאותו בעבור השלוה המגיע לו כענין וישמן ישורון ויבעט ר"נ):

77ולא יפת בכשפי העולם לא יתפתה לבו אף שיש לו כל תענוגי עולם (וי"ג בכספי העולם):

78יסתלק מעליו כו' כשיש לו כל המדות הללו בודאי זה אינו בכלל שיצטרך לטרוח אחר פרנסתו מאחר שאין צורך להראות בו שני הטעמים שזכר:

79הבחינה והבעיטה בטוב ויבא לו טרפו בלי טורח (וי"ג הבעיטה בטובה):

80ואם יאמר האומר כו' כי רשע מכתיר את הצדיק מסבבו ורודפו כמו כתרו את בנימין:

81ואמר תחריש למה תחריש כאשר הרשע בולע את הצדיק:

82אך הניח הנביא כו' ר"ל שהנביא הקשה הקושיא הזאת והניח התשובה עליה שלא השיג כלום לבאר הטעם והעילה למה רשע וטוב לו וצדיק ורע לו:

83מפני שעילת כל אחד כו' זולת עילת האחר כו' מפני שאין הטעם שוה לכל הרשעים שהם בטובה ולכל הצדיקים הנבחנים ורע להם כי כל אחד ואחד יש לו טעם וסבה אחרת מה שאין לאחר לכך לא יוכל הנביא לפרש ולתת טעם לכל א' בפרט:

84לכן העיר על זה והודיע לנו לומר אל תתמה על החפץ כי דבר זה נסתר מנגד עינינו רק ה' לבדו יודע למה יעשה לזה כה ולזה כה ואל אמונה ואין עול: ואמר הנסתרות לה' וגו' וקאי אתחלת הפרשה פן יש בכם וגו' והתברך בלבבו וגו' לא יאבה ה' סלוח לו וגו'. ומסיים הפרשה ואמר הנסתרות וגו' שלא תקשה שלפעמים אין העונש כפי רשעתו או להפך לכך אמר הנסתרות לה' וגו' שה' יודע מתי יענש ואיך ומה ולמה לכן אל תתמה:

85ועם כל זה כו' מעט הספקה לתת קצת טעם וסיפוק להשקיט הלבבות:

86עון שקדם לו התחייב להפרע ממנו בעוה"ז כמ"ש חז"ל בפ"ק דקדושין כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו פירש רש"י בעולם הזה לנכותו מעונותיו כדי שיטול שכר שלם בעוה"ב ודומה כמו ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אות אתת וכל שעונותיו מרובים מזכיותיו מטיבין לו לשלם לו שכר מצותיו בחיים כדי לטרדו כמו שקיים כל התורה כולה ולא חסר אות אחת ממנה עכ"ל. וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם בפרעון אחת לאחת:

87ויש שיהיה ע"ד התמורה בעוה"ב הן הן יסורים של אהבה שאינן תלויין בעבירה כמ"ש חז"ל בפ"ק דברכות פשפש ולא מצא שום עבירה שיתלה היסורין בה בידוע שהן יסורין של אהבה שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו:

88ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה כו' שהוא מקבל הכל בסבר פנים יפות ואינו מבעט ביסורין כדי שילמדו ב"א ממנו ויראו ויבחנו בו שירצה האדם לעבוד את ה' אף שאין לו כל תאותיו ואף גם אם הוא בעוני ובריש וחלאים רעים כמו שמצינו באיוב ובחכמים הרבה שהיו ביסורין ולא נתבטלו מהתורה והעבודה וכמו שנודע מענין הלל שהיה עני ביותר וזולתם שהיו צריכין לעשות מלאכות לפרנסתם ולמדו התורה: (*אין זה כדי שילמדו בני אדם ממנו כמו ענין הראשון אלא כדי להראות צדקתו לאנשי העולם ולשטן כענין הנסיונות באברהם אבינו שלא יאמרו כמו שבני דורו רשעים כן הוא רשע והנה בזה יבחנהו הנורא ומראה צדקתו ועבודתו שעובד לאלהים מבלעדי אנשי דורו עם שאינם מסכימים למנהגיו ויהיה לו יסורים מהם ע"כ למ"ה):

89ויש שיהיה לרשע אנשי דורו כו' ר"ל בשביל רשעת אנשי דורו לפעמים שולח הש"י יסורין על הצדיק לכפר על עון הדור ואין ספק שלא יקופח שכרו לעיה"ב וישלם לרשעים כגמולם כמו שפרש"י על פסוק זה:

90ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא כו' כמ"ש חז"ל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם נתפס על כל העולם ואמרו וממקדשי תחלו הפורענות אלו ב"א אע"פ שקיימו התורה מא' עד תי"ו מהם תחל הנגף ולמה מפני שלא מיחו ברשעים:

91יבא להשתחות לו לאגורת כסף בשביל גרה א' של כםף ישתחוה להשתכר אצל חבירו מחמת עניותו:

92ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית ר"ל מה שהרשעים מצליחים לפעמים בעוה"ז שעי"ז מנסה הש"י את אנשי התרמית דהיינו הרמאים והצבועים שאינם מראים רשעתם בגלוי מחמת מורא או כיוצא בזה:

93כשהם רואים זה שהרשעים מצליחין:

94ממהרים גם הם:

95לסור מעבודת הבורא לעשות כמעשה הרשעים אולי יצליחו גם הם:

96ויתברר הנבר לאלהים על ידי זה יתברר מי שהוא נבר טוב לב עם ה' ונאמן בעבודתו אע"פ ששולטין עליו הרשעים ומביישין אותו הוא סובל הכל ויודע ששעתם מצלחת ולא לעולם חוסן וסוף שימצא בעל חוב לגבות חובו ואינו לומד ממעשיהם ויקבל שכר מהבורא יתברך ע"ז אבל אם היו מענישין הרשעים תיכף ולצדיקים לגמול טוב תיכף היה הבחירה ושכר ועונש בטלה והיו כל ב"א רודפים לעשות טוב לקבל שכר מהר ויפחדו מעונש מהר וזהו מחכמת הבורא יתברך הנפלאה וכעין זה מצאתי בס' מנוה"מ בחתימת נר השלישי ע"ש ובמ"ה פי' בענין אחר והבוחר יבחר:

97כתפירה התופר בגדים:

98וכאהוי מלאכת הרקמה וי"א בהפך. למ"ה:

99ואצור המסחרים ולאצור סחורות הרבה למכרם במדה גסה ובלשון חז"ל נקרא סיטון: (*או ר"ל שנתמנה על אוצרות של סחורות לשמור אותם. ר"נ):

100ושכיר האריסים כו' ולשכור פועלים ואריסין שהם מלאכות קלות:

101וזקוק הכסף בעופרת כשצורפין כסף נותנים עופרת בכור ומועיל לצירוף כך פירש רש"י בירמיה ו':

102ויסבול מתקה ומרירותה בין שהיא מתוקה לוו הצליח במלאכתו ובמו"מ שבחר בו בין שהוא מר בעיניו שצריך להתייגע בה או שאין מצליח בה לפעמים אל יקוץ בה:

103אך יבטח באלהים כו' ויכוין בטרדת לבו כו' לחזר אחר איזה סבה לפרנסתו:

104והסבוב עליה למה הוא מסבב עליה:

105לעמוד במצות הבורא לקיים מצות ה':

106שצוה את האדם להתעסק כו' שלא לתוהו בראה לשבת יצרה:

107ויהיה בטחונו באלהים שלם ר"ל אע"פ שמסבב לעשות מלאכה ומו"מ לטרפו לא יהיה לו ואת לחסרון בטחון בהם ובלבד שיכוין לבו לשמים:

108כי אם ברוחי ברצוני: