מרפא לנפש, שער רביעי - שער הביטחון ד

1למעלה ממנו שהם חשובים וגדולים ממנו:

2בפעל ובהפעל שהוא עושה הפעולה ואחרים מקבלים פעולתו:

3אשר בהם יבטח על אלהים ועל זולתו דהיינו אם משימה סבה ואמצעים בינו ובין הש"י ושהם שלוחים מאת יתברך כמו שיתבאר:

4בפירוש החלק הא' כו' ומדותיו כמו השמחה והענוה כו' כאשר זכרם בפ"י משער הזה ע"ש:

5ועם בירור אמונתו כו' חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ר"ל אע"פ שאמונה זו ברור אצלו שכל עניניו ביד ה' הוא חייב לעשות את שלו להתעסק באיזה סבה לטוב לו כמ"ש למען יברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה:

6מפני שמשלו בזה שלא תאמר שעל עצמו יוכל למחול. הר"נ:

7כי זריזותו בזה משובחת מה שהיה שמואל זריז ונשכר לשאול מאתו יתברך איך ינצל מכף שאול היה לו לזריזות כי סבר שמואל לעשות איזה תחבולה שלא יהיה סכנה ולא יצטרך השם יתברך לעשות נס בחנם:

8או שינצל כו' הוא אחד מהשני דברים דמי שנכנס בסכנה או שימות כנ"ל או שינצל כו':

9אם יזדמנו לו המים ולס"א הגירסא אם לא יזדמנו לו הגשמים:

10ואמר אחד מן החסידים כו' כי העשיר הוא אפוטרופוס של עני כמ"ש לעיל כמ"ש וחי אחיך עמך חייו ופרנסתו של אחיך העני עמך הוא כמו שיתבאר לפנינו בפי' חלק השני:

11ויותר אני תמיה כו' מוכרח לתתו לו ויכנע לו כו' ר"ל שאינו נותן שבח והודאה להש"י שהזמין פרנסתו עי"ז ועשה אותו אפוטרופוס עליו רק נכנע לאדם זה לבדו ומחניפו כאילו הוא נתן לו משלו ויתבאר דבר זה בפירוש חלק הג' באורך ומשם תבין ג"כ מה שאמר מוכרח לתתו לו שהוא קצת קשה שהרי הצדקה הוא מ"ע פתוח תפתח נתון תתן וכן כמה אזהרות של הצדקה איך נאמר שאדם מוכרח לתתו לו וכ"כ עוד לקמן בפי' ח"ב ואילו השכילו הבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנוע למי שגזר הבורא אצלם לא היו מקוים לזולתו כו'. וכ"כ עוד כמה פעמים ובאמת דבר מבואר הוא שהאדם מושגח על כל עניניו ובפרט בענין פרנסתו וצרכו ולכאורה סותרים זה את זה וליישב הענינים האלה ג"כ הוא כפי מה שכתבתי בפ"ט משער השלישי ע"ש והוא כפי הנחת המחבר בכמה מקומות משער הזה ובפרט בפי' ח"ד ע"ש שהגמר של כל דבר אין ביד האדם רק הבחירה וההסכמה לדבר והש"י הוא הגומר והמשלים של כל הדברים א"כ נוכל לומר שכך היא המדה שהאדם מחוייב לבחור ולהסכים ולפרוש מהונו לצדקה כפי נדבת לבו לתת לעניים או לעני זה וכאשר ירצה הבורא לפרנס זה העני מן הנדבן ההוא מזמנן לפונדק א' ויתנה לזה שרוצה הבורא בו ולפעמים לאחר כפי חכמתו יתברך או אם אינו טוב לפניו מכשילו בבנ"א שאינם מהוגנים או שאר מניעות אבל העיקר שהוא ישתדל לעשות את שלו לתת צדקה ולגמול חסד ואם ימנע ממנו להשלים הוא עשה את שלו ויקבל שכרו משלם מעם ה' וכן הוא בכל המצות ובכל המעשים שבעולם כמו שהאריך בזה סוף פרק חלק השלישי ובכן משפטי ה' אמת צדקו יחדו ובזה תבין מ"ש בריש פ"ג וכל רחמים וחמלה שיהיה לאדם כלם הם מרחמי האל ע"ש שהש"י נותן בלב זה שיתן לזה ובזה נתבארו כמה דברים קשים בפרטי הנהגת הש"י בעולמו ולמי שמסתכל בה ובזה תבין רוב השער הזה בעזה"י:

12כשהם ראוים למדותיו כמ"ש לעיל בפ"ג ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו כו' ע"ש:

13בסבות אשר מטבעם זה ר"ל ישתדל להשביע רעבונו בדברים שהם בטבע שמשברים רעבון כלחם וכיוצא וכן לרפאות חילה בדברים שהם מרפאים בטבע ואל יצא ממנהגו של עולם ברפואות או במאכלות לעשות הפך הטבע והמנהג ולסמוך על נס אע"פ שלפעמים בעת הצורך וכשיבטח בה' ירפאהו אפי' בדבר המזיק הרבה כו' אבל האדם בעצמו לא יעשה כן שהוא כסיל מתעבר ובוטח כנ"ל:

14עץ של הרדופני תנחומא פ' בשלח:

15ופירוש החלק השני וכו' ומנוי נתמנה אצל א' לעשות לו עניניו:

16ואמנה מקבל סחורות או ממון בהלואה ובאשראי על נאמנות:

17ואם יגזור לו הבורא בתוספת ע"ז ר"ל יותר מכדי ספוקו:

18תבואהו מבלי טורח בודאי יבוא מה שנגזר לו אף אם לא יטרח כ"כ ולא יאמר שאין מתעשרין עד שיטריח הרבה וירבה לחזור אחר הסבות כי אין לה' מעצור וגו':

19כי לא יעברנו חקו כי אין מעבירין ממנו חקו ופרנסתו ומה שנגזר לו אל זולתו לתת לאיש אחר כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:

20ולא יקדים כו' ולא יבא לו מה שנגזר לו לא קודם ולא לאחר זמנו רק לכל זמן ועת לכל חפץ באותה שעה ובאותו מקום הנגזר ולא יעבור:

21ויש שמנהיג הבורא כו' ור"ל וכן נמצא בעולם שמשים הש"י אדם אחד כמו אפוטרופוס שעל ידו יזונו כמה ב"א לבחון אותו האיש אם יתנהג בממונו כדת וכשורה או אם ימרה דבר ה' ע"י הממון ע"ד וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית וגו':

22כי הוא לוקח אותו הממון:

23מה שגזר לו הבורא לקחתו שיקחנו אבל הוא לוקח אותו על פנים מגונים ורעים:

24על פנים מוסב על כי הוא לוקח והוא כמשל להאדם הצמא במדבר כו' שהביא לפנינו ושייך לכאן. הר"נ:

25והשני כי הוא חושב כו' הוא טרף מזונו ובשביל כך הוא קמצן ועינו רעה לתת פרוטה לשום אדם כי חושב תמיד שניתן לו לבדו:

26אחד מהם טרף מזונו כו' והיא המובטח כו' כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני:

27אלא לסגולה מהם מי שהוא טוב בעיני אלהים מהם עושה אותו ממונה על אחרים:

28בתנאים מיוחדים אם יש בו תנאים ידועים להש"י שראוי היא לכך:

29והוא שומר עליו על הממון הניתן לו אבל אין לו הנאה ממנו:

30ולהורגו בן אשתו:

31ויניח הוראתו עליהם ר"ל שאינו מודה ומשבח להשם יתברך על כל הטובה שגמל אותו שעשאו סבה להיטיב לאחרים. עיין מ"ה:

32ויחשוב שאם היה מונע אותם הבורא מהם כו' אפשר לפרש שהוא גם כן יודע שגזרת הבורא הוא שיתפרנסו אלו על ידו רק שחושב אילו לא היתה גזרת המקום שהוא יפרנס עניים היה הממון הרב ההוא נשאר אצלו אבל טעה בחזיונו שהעשיר הוא כמו משפך אם נשפך למטה שופכין בו למעלה ואם נסתם מלמטה פוסקים לשפוך מלמעלה ואפשר שטעות הוא וכצ"ל ויחשוב שאם היה מונע אותם [הטובות] מהם היו נשארים אצלו כו':

33והמשכיל נוהג בשלשת הפנים על דרך הנכונה דהיינו שהוא מקבץ הממון בדרך טוב וישר ואין אץ להעשיר וגם אם יהיה לו ממון יחלקם לכל מי שראוי לחלק והוא ותרן בממונו ואם נותן אינו מתגאה בזה ואינו רוצה שישבחוהו עליו והוא נותן שבח והודאה להש"י שעשה אותו לממונה על כמה אנשים:

34ויש מבני אדם כו' ואין מספיק להם ממנו דבר כסבורין הם כל מה שיוסיף להם ממון יוסיפו להם כבוד:

35וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעוה"ז ובעולם הבא ר"ל זה הסכלות שרודפים אחר העושר מפני הכבוד בא להם שסוברין מי שיש לו ממון הרבה ראוי לו הכבוד והגדולה בעוה"ז ובעוה"ב ואילו השכילו שאין ראוי לכבוד אלא כו' כמו שמסיים. ומ"ה פירש בענין אחר עיי"ש:

36וגורם להם זה שטעו בכך מה שרואים כו':

37לתקותם מה שיש אצלם שיהנו מהם ולמשוך מההון שיש בידם שיתנו להם מהונה ומממונם:

38ואילו השכילו כו' לא לתת ולא למנוע כו' אם נגזר לאיש הזה שלא יהיה פרנסתו מזה אין ביכולת זה העשיר לתת לו אע"פ שהבחירה ביד האדם הגמר אין ביד האדם כמ"ש לעיל באורך וכן אין בידו למנוע מזה אם נגזר שזה הממון היה שלא יסבב הש"י שיאבד ממנו או שאר סבות שיבא הממון ליד זה או ימות כמ"ש בס"ח כמה מעשיות מכיוצא בזה ע"ש:

39לא היו מקוים לזולתו זולת הש"י:

40ומפני שסכלי ע"ה ומה היא סכלותם:

41בסבת הכבוד שסוברין שבעלי הממון ראויין לכבוד וכאילו אמר ומפני שסכלי ע"ה בסבת הכבוד מכבדים בעלי הממון הוסיף להם כו' בסבות בקשותם שישתדל ביגיעה רבה אולי יגיעו גם כן לממון הרבה ויכבדו להם גם כן:

42(*בסבות בקשותם פי' שלא ידעו ממי לבקש אם מה' אם מבני אדם כי הם סוברים שיש בכח בני אדם לעוזרם ג"כ. ר"נ):

43ומשבח הסבה מלאכתו או מו"מ שלו:

44מבלעדי המבבה הוא ה' שהוא מסבב כל הסבות:

45למה היא דומה בזה כו' ורוה מהם שתה מהם צרכו כדי שבעו:

46ודאג על מה שקדם כו' ואילו הגיד לי אדם נאמן שימצא שם בוודאי מים מתוקים בוודאי לא היה סכל כ"כ לשתות מים הרעים וכן בעל הממון שהגיע לממון הרבה על ידי סבה שאינו כהוגן למה לא יתן אל לבו אם נגזר לו שיהיה לו כ"כ ממון אין לשנות הגזרה כי כבר הוא מובטח שפרנסתו בא לכל אדם כנ"ל תבא יבא בפנים טובים:

47עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו דהיינו במאכלים ובמשקים שלא יצטרך לינק עוד משדי אמו. מ"ה:

48ואמר הלוך וקראת וגו' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וגו':

49וכן אם יבואנו טרפה בסבה מבלי סבה כו' ואותה הסבה או אותו האיש רע בעיניו ונחשב אליו לפחיתות שיגיע לו פרנסתו על ידיהם:

50יאמר בלבו אשר יצרני ר"ל האלהים אשר יצר אותי כו'. צורה הוא הלבן או שחור וכיוצא בזה. ותבנית הוא התואר בחיתוך אברים. ותכונה הוא ענין המדות הנפשיות כגון הזכרון והמחשבה והחכמה והענוה והגאות וכל כיוצא בזה. ומדות ארוכות וקצרות הגוף והאברים:

51ועל ידי שני אישים ידועים אבי ואמי. למ"ה:

52אבל פירוש החלק השלישי כו' ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלהיו כו' ר"ל שיחשוב בלבו שזה הוא תועלתו שאין לו קרובים ואוהבים שיוכל להשתעשע עמהם וטוב לו שישים את אלהיו לחבר ולריע יבטח עליו לבדו מאחר שאין לו מי שיבטח עליו מחמת גרותו. צוות ל' חבר:

53ויעלה על לבו גרות הנפש כו' שאל ישים אל לבו מה שהוא גר ונכרי שהרי כלנו גרים אנחנו שהנפש הוא חלק אלוה ממעל והוא בעולם הזה גר בארץ נכריה ובאמת עיקר האדם הוא הנפש א"כ כל אנשי הארץ גרים כו' ולא עוד שבזמן מועט כשיסתלק מן העולם ואז בוודאי ישכב שה בדד בלא קרוב וגואל וכו':

54ושידמה ענינו על האדמה כענינו תחתיה שיהיה דומה לעשיר בעוד שהוא חי על האדמה שלא יתגאה בבגדים נאים כמו שיהיה ענינו כשיהיה תחתיה תחת האדמה כי שם העני והעשיר שוים:

55ונאמר על אחד מהמלכים כו' כל זה מתשובת האנשים שיהיו לובשים צבע אחד:

56בהצלתו מהם שיוכל להנצל מהם במה שעושה להם המוטל עליו. הר"נ:

57לא ליחל הגמול מהם שאינו רוצה שיגמלוהו על טובתו:

58ולא לקדם אצלם שהוא מקדים להם עתה טובות אולי יצטרך גם הוא לעזר ואז יעזרוהו על טובתו ואינו עושה לש"ש ועיין במ"ה:

59וישימם סבה בהשלמתו וישים אותם שהם רק סבה ושלוחים בהשלמת הדבר שנתנו לו כמו הארץ היא הסבה למזונו כו'. וכל הענין הזה יתבאר היטב ע"ד מ"ש לעיל כמה פעמים מדרכי ה' יתברך ע"ש:

60ויהיה מי שמבקשו ראוי כו' שיהיה אותו אדם שבקש ממך ראוי לעשות לו אותה טובה דאל"כ מנע עצמך ממנו כמ"ש בסוף שער ע"ה ע"ש:

61אל יאשים נפשו כו' לא יצטער על זה רק יתלה בזה שמא הוא שאינו ראוי שיגמור הדבר:

62ויסבול חרפתם כמ"ש חז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו כ"ש עונות וחטאים שהם קלים:

63ופירוש החלק הרביעי וכו' והוא כי מעשי העבודה והעבירה לא יתכנו לא יתכן לעשותם רק ע"י שלשה דברים אלו:

64הא' הבחירה בלבו תחלה יבחר האדם בלבו בהרהור בעלמא שראוי לעשות דבר זה:

65והב' הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר שכבר התחיל להכין עצמו ולהתאמץ לעשות הדבר בהליכה ובהזמנה אך עדיין לא נגמר:

66והשלישי שישתדל לגמור המעשה כו' ומה שאינו נמנע ונעלם מאתנו דהיינו הבחירה וההסכמה שהם בוודאי ברשותנו:

67הבטחון כו' ע"כ אם יבטח בהם על ה' לאמר שה' יתן בלבו שיבחר ויסכים לעשות מצותיו זה טעות וסכלות אם יחשוב כך שהרי השם יתברך כבר הניח ונתן ברשותנו לבחור במצותיו וכן שלא להמרותו כמ"ש בתורה ובחרת בחיים וכן כמה פסוקים כאלה:

68ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה ולכך בזה ראוי לבטוח על ה' ונתחנן לו שיסייע לנו ויעזור שיוציא בחירתנו הטובה לידי גמר כמו שהתחנן דוד המלך ע"ה כמו שמסיים בסוף הענין מפני שגמר המעשה אינה בידינו מאחר שצריך לדבר אחר להשלמתו והם הסבות ולפעמים מזמן השם יתברך הסבות ויבא לידי גמר ולפעמים כשאין חפץ שיגמור לא יזדמנו הסבות כמ"ש לעיל בפירוש ח"ג ונתברר ממנו העבודה והעבירה כו' ואפי' לא גמר בהם המעשה וכ"כ בשער הג' ספ"ט והוא יתברך יגמלך על מה שהשקיף עליו אף אם נעלם מב"א ע"ש באורך ובמ"ש שם:

69וההפרש שבין כו' שבעבודת הבורא יתברך הבחירה וההסכמה ברשותנו וחפצנו לבחור מה שיסבב למצות ה' ובעניני העולם דהיינו פרנסתנו ושאר צרכינו נתבאר בכל השער הזה שראוי לאדם לבטוח בה' בכל עניניו ושהוא יבחר לו הטוב והנכון בכל דרכיו ועניניו וכמו שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואמר הטעם בזה ששאר עניני עולם לא נגלו לנו כו' ואנחנו לא נדע מה נעשה אם נתעסק במלאכה זו או במו"מ זה יהיה טוב לנו או באחרת:

70ומן הדין עלינו ולכך הדין עלינו שנתפלל לה' שיעיר לבבנו לסבה הטובה והראויה לנו והוא יעזור לנו שנצליח במעשה ידינו ולהביאו לידי גמר לטוב לנו:

71אבל עבודת הבורא כו' כבר שמענו ומסיני נצטוה לנו שנעשה כל מצותיו וחקיו גלוי וידוע לפניו שמצותיו הוא לטוב לנו בעוה"ז כמ"ש ויצונו ה' וגו' לטוב לנו כל הימים בעוה"ז וצדקה תהיה לנו וגו' הוא שכר העוה"ב וז"ל הרמב"ן על פסוק זה קרא גמול המצות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן עוד שכר בעבודתו כו' עיי"ש וכמ"ש המחבר כמה פעמים:

72ועוד כי עניני העולם כו' ועוד איך נוכל להעמיס על דעתנו לבחור במו"מ זה או בזאת המלאכה כי כמה פעמים נמצא שהא' נתעשר במלאכה זו או בסחורה זו המשובחת אצלו והב' אין בידו מאומה מזאת המלאכה ומו"מ זה ומגונה אצלו א"כ אין אתנו יודע עד מה רק מה שה' נתן בלבנו לטוב לנו וכן נמצא כמה פסוקים המורים על זה כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום כתיב במשלי ט"ו לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו וכתיב שם כי מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו וכן עוד כמה פסוקים. אבל מעשה העבודה מה שהוא בטוב דהיינו עשיית המצות הוא טוב לעולם ולא ישתנה וכן העבירות הם רעים לעולם כמו שמבואר:

73אבל מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר המעשה שה' יעזור ויושיע אותנו להביא מחשבתנו הטובה לידי גמר ויורנו איך נוכל לקיים כמ"ש הדריכני באמתך ולמדני וסיפא דקרא כי אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל היום א"כ בחרתי מעצמי אליך וקויתי אליך שתושיעני לעשות רצונך בכן הדריכני באמתך שאוכל לגמור ולהשלים בחירתי וכן כל הפסוקים שמביא סוף הפסוק הוא פירוש תחלת הפסוק כמו שכתבתי דוק ותשכח וזה מה שכתוב וכל זה ראיה כו' אך התפלל כו':

74אבל פי' החלק הה' וכו' ולהשיב האמנות להשיב ולשלם מה שלקח באמנה ובאשראי:

75והורות ב"א דרכי טובתו דרכי ה' יתברך הטובים והישרים כמ"ש בפתיחת שער ב' כי כמה טובות מנע בעלים ליהנות מהם חסרון הכרתו אותם:

76ומיחל אותם ומיראם אמר ומיחל ל' תוחלת על הגמול ומיראם על העונש. למ"ה:

77צופן בלבבו בלבו ובמצפונו יחשוב כל המעשים טובים תחלה:

78כפי מה שהוא רוצה בו ממנו כפי מה שהש"י רוצה מאתנו לעשות רצונו ומצותיו כן יהיה בעזרתנו להשלים בחירתנו:

79ומה שלא יוכל להסתירו כמו תפלה בצבור וכיוצא כמו שיתבאר לקמן:

80יזכור בו השורש כו' כי התועלת כו' וא"כ לשוא הוא מיפה עצמו לפניהם:

81ויאבד שכרו מאחר שהיה לו הנאה ושבח על מעשיו כבר קבל שכרו בזה כמו שיתבאר לקמן:

82אבל פירוש החלק הששי כו' מהם כי צורת הנפש כו' רצה לומר שלא נוכל לצייר בדעתנו צורת הנפש בלא גוף כל שכן שלא נוכל לדעת במה תתענג הנפש לבדה כמו שלא נוכל לצייר לסומא מתיקות האור והגוונים הנפלאים ולעופות תענוג הדגים במים לכך נאמר עין לא ראתה וגו':

83ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו כו' שהרי נאמר שם ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו'. שהיה הכל במראה הרוחנית והעומדים שם הם בודאי רוחנים וכשיהלך ביניהם בודאי בלא גוף:

84כשתזדכך כו' כמ"ש שם אם בדרכי תלך וגו':

85ומהם שגמול העוה"ב וכו' היה מקובל כו' שהנביאים היו מודיעים אותם בע"פ כמו שרוב גופי תורה ופירושי המצות נאמרו בע"פ ולא בכתב מכמה טעמים נכונים וידועים לחכמים ועיין במ"ה באורך:

86ומושכל אצל החכמים שבוודאי עיקר שכר ועונש הוא לעולם הבא שהרי העוה"ז החיים קצרים וטובותיו אינם מתמידים ואיו אדם בעולם שיתענג בשלימות שלו שלא יהיה לו שום עצב ודאגה ומורא המערבב עליו שמחתו א"כ מי שעושה רצון יוצר הכל בוודאי יגמלהו כפי יכלתו וטובו הגדול מה שאין לציירו בעוה"ז ובוודאי הוא בעילם שכולו טוב וכולו ארוך ועיין בספר הישר לר"ת שהאריך בזה וכנ"ל:

87בענין שאיננו נעלם כו' שאין הדבר הזה נעלם מאתנו שרוב העם שקבלו התורה היו בעת ההיא עדיין בסכלות ומיעוט ההבנה כמו שמבואר בתורה דכתיב ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה:

88וכאשר ייעדהו על זה כאשר יבטיחהו בשביל זה במה שהוא ערב לו מיד כו':

89ויישב דעתו והאב מיישב דעת הבן:

90תגל מעליהם תסור מעליהם הסכלות מלשון ויגל את האבן:

91ויכוונו בעבודה אליו רצה לומר לשם ה' יתברך:

92עדיו ל' אליו כמו עדיך כל בשר יבואו ולכך אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והרמב"ם האריך בזה במשנת חלק ע"ש:

93וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא ר"ל מה שבספרים מספרים כבוד אל במלות גשמיות כמו יד ה' עיני ה' וכיוצא הוא ג"כ בעבור טעם זה כדי שידעו ויבינו כולם יחד החכם והכסיל שיש להם יוצר ובורא ואדון כמו שהאריך בזה בשער היחוד פרק י':

94ומהם ועוד טעם בהעלם היעודים הרוחניים:

95וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו מה שמצדיק ומזכה את אחרים אל גמול צדקת עצמו זה שראוי לגמול בעולם הבא בלי ספק כמ"ש ולמוכיחים וגו':

96והשני מה שנותן הש"י גמול לעוה"ב הוא ע"ד חסד ונדבה כו' כמו שאמר:

97כי אתה תשלם לאיש כאשר אתה תשלם א"כ איך תוכל התורה לכתוב גמול העוה"ב כי לא נודע מי ומי ראוי לזה ולא רצתה התורה להודיע כל הפרטים לידע ולהודיע כל זה. ור"נ כתב לאיש כזה שהוא מורה את ב"א עבודת ה' כנ"ל לזה אין צריך לפרט גמול העוה"ב שהוא יודע כ"ז מעצמו:

98והעילה בזה כו' והטעם למה אין ראוי לאדם לגמול על מעשיו הטובים:

99כי אם היה כו' וכתב בשל"ה דף נ"ב ע"ב קח משל ממי שנשברה רגלו או נסמו עיניו ובא אדם א' רופא גדול ובחכמתו הרבה רפאו חנם ואף בשכר הלא זה אוהבו כל ימיו אהבה עזה בלי ערך ואין קשה בעיניו כל מה שיצוה עליו. והנה הש"י נתן לו ידיו ורגליו וכל רמ"ח אברים וזן ומפרנס אותו ומשגיח עליו ונתן לו נשמה שיוכל לבא לידי נצחיות. ובחינת דברים כאלה אלף פעמים ככה הטובות שעשה הש"י עמנו ואלו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקים כו' ע"ש שהאריך. וכבר כתב המחבר בשער הבחינה קצת מהטובות שעושה הש"י עמנו מיום היותנו על האדמה עד היום ומי שישים אותם תמיד לנגד עיניו אז יתלהב לבו אל ה' יתברך:

100אך העונש כו' אלא שחסד הבורא יתגבר עלינו בשני העולמים ר"ל מה שמשלם העונש בעוה"ז ביסורין קלים ואחת לאחת לא בחמה שפוכה כמ"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם בפקידה על יד כמ"ש חז"ל דאם לא כן הלא אמרו כל האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו אם לא על ידי תשובה וזה הוא ג"כ חסד אל שמקבל תשובתנו:

101כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל העובדים את ה' ביראה ואהבה פנימית להם צפנת רב טובך לעולם הבא מעלת רב טובך ותיכף בעוה"ז לאותם החוסים בך נגד ב"א שב"א יודעים מצדקתו לכך פעלת להם ג"כ הטוב כנגד ב"א שידעו גמולו ג"כ כנ"ל:

102הנסתרות לה' אלהינו לענוש ולפרוע הוא בעצמו והנגלות מה שאנו רואים מי שעושה מעשה רע לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו כך פי' רש"י:

103ואמר הכתוב ואם העלם יעלימו ע"ה וגו' ר"ל כיון שיעלימו לענוש אם כן עבירה שלו נסתר לכך חייב כרת בידי שמים שהוא אבדן הנפש ממקורה ונכרתה משם ואין לה חלק לעוה"ב אבל אם לא יעלימו ויענישו אותו במב"ד אזי יש לו חלק לעוה"ב כמ"ש במשנה:

104ומהם כי הגמול כו' ר"ל במתן תורה היו ב"י בעוה"ז היה ראוי להזהירם בגמול ובעונש העוה"ז כי איך אדם מתיירא מדבר שאינו מתדבק בו ומבין אותו:

105ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים כמ"ש בתחלת הענין ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו' ושאר הענין ומשמע שם שהכל היה במראה הנבואה כאלו עמדו בעולם העליון ועיין במ"ה וסיים כי אין מגלים לו לאדם אלא מה שהוא דבק בו או קרוב להדבק בו וזה מבואר מאד בחכמת האמת שהיא חכמת הקבלה וזה אמרו ואתה הבן עכ"ל:

106ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ר"ל כשיאהב ה' את האדם וירצה בו כאב את בן ירצה וכאשר יאהב הבורא את האדם אין לך לשאול מה יהיה הגמול כי אין לך גמול גדול מזה כמו שהאריך בזה ר"ת בספר הישר שער החמישי עיין שם וכמ"ש בהקדמה וכבר הבאתי לעיל דעת בעל של"ה ז"ל בענין שכר הנזכר בתורה שהם כולם יעודים רוחניים בעולמות העליונים והם נאמרים בלשון הקודש שהלשון בא ממקום קדוש ושם נקראים בעצם כך ואנחנו שואלין הלשון לדברים גשמיים וליעודים גשמיים עיין שם באורך:

107והבטחון כו' במה שיעד כו' מן הדין על המאמין כו' ר"ל מי שיש לו אמונה שלימה בה ראוי לו להאמין באמונה שלמה שהשם יתברך לא יקפח שכר שום בריה או בעולם הזה או בעולם הבא ומי שאינו מאמין כך או מסופק בזה אינו בכלל ישראל המאמינים בה' כמו שאמר באברהם שהאמין בה' מה שהבטיחו ששכרו הרבה מאד ושיהיה לו זרע בזקנותו ויחשבה לו האמונה הזאת לזכות וצדקה:

108ואמר דוד לולא האמנתי וגו' פי' רש"י אם לא שהאמנתי בהקב"ה כבר קמו בי עדי שקר וכלוני. לולא נקיד עליו למדרש שדרשו רבותינו (ברכות דף ד') יודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעוה"ב אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו שמא יגרום החטא ע"כ:

109ואין ראוי לבטוח על מעשהו כו' כמ"ש לעיל בשער השלישי פ"ט באורך ע"ש ותבין:

110אבל פירוש החלק השביעי כו' ואופני יושר הבטחון על האלהים בו ר"ל מתי יוכל לבטוח בה' יתברך שיהיה לו רב טוב הצפון לצדיקים:

111שיתעסק בסבות המגיעות אותו כו' כשיעשה המעשים שמביאים למדרגות החסידים דהיינו שינהג במדות אנשי הפרישות כו':

112ולהמסר אליו כלומר שישליך כל עניניו על הליכות דיני הבורא יתברך:

113ולהשתעשע בו ר"ל כל שעשועיו ושמחתו יהיה באהבת ה' יתברך:

114ולהשתומם מהעולם ויושביו שלא יהיה לו נחת רוח בהתחברו עם אנשי העולם רק יתרחק משיחתם וממושבותם:

115ומסימני אנשי כו' שיורו כו' כיון שהוא מזכה רבים זכות הרבים תלוי בו וראוי הוא לגמול העולם הבא כמ"ש לעיל בפ"ו ומבואר ביותר בפ"ו משער האהבה ע"ש באורך:

116והסבל בעת הנסיון והצרה כו' אם מגיע לו נסיון הן בגופו או בממונו ושאר צרות שהש"י מנסה את הצדיקים אם עומד באמונתו וטוב לבו בה' ובתורתו כמו שעשה אברהם אבינו ע"כ והדומה לו בכל דור ודור:

117ומי שבחר במות אם רוצים ח"ו להכריחו להמרות הבורא הוא בוחר יותר במות ולעמוד באמונתו ובעבודת ה' ואינו רוצה בחיים ולהמרות הבורא ח"ו וכן בוחר בריש יותר מעושר וכו':

118ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העוה"ב כו' נוכל לומר טעמו של דבר כי כל המצות שעושה האדם אינו ראוי לשכר כמ"ש בפ' הששי ע"ש והעילה בזה כו' וכמ"ש חז"ל מי הקדימני ואשלם שתחלה עשה ה' כל טוב לאדם ואחר כך עושה המצות לגמלו אבל מי שמוסר נפשו וגופו וכל אשר לו על קדושת השם יתברך לאהבתו אם כן כל טוב העולם הזה וחייו אינו נחשב בעיניו כלום נגד אהבת השם יתברך אם כן איך לא יהיה ראוי לשכר טוב לצדיקים ולישרים והדברים ברורים ואחר השבעה מיני הבטחון האלה שזכרם המחבר והעתיקם בספר אורחות צדיקים בשער השמחה בביאור קצת כתב אחר כך וז"ל הבטחון השמיני שיבטח על המלך המושל על כל ברוב הוא שיביא בימי תשועה לישראל ויבנה ירושלים ויבנה ב"ה בימיו ובימים ההם יסור יצר הרע מלב עמו וכלם קטנים וגדולים ידעו את ה' ותרבה הדעת כדכתיב כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כו' עיין שם באורך. ומה שלא הביא המחבר מזה דבר בכל הספר אין ספק שסמך בזה על ספרי רבינו סעדיה גאון ז"ל כמו שכתב בסוף ההקדמה והעזר להשיג אותו בקריאת ס' רס"ג שהמה מאירים השכל כו'. עיין שם ובספר האמונות לרס"ג מיחד שני מאמרים ארוכים ונפלאים אחד על תחיית המתים ואחד על הגאולה האחרונה שם ביאר כל הדברים האלה בסידור נפלא מאד וכל מה שאמרו חז"ל בזה הביא ראיות מהפסוקים עיין שם דברים רצוים וישרים למוצאי דעת וכבר הבאתי קיצור מדבריו בספר זכירות שלי עיין שם וראוי ונכון להעתיק דבריו בספר הזה ותראנו בישע האלהים בתחלת הספר בעזרת הש"י וינעם לך: