מרפא לנפש, הקדמת המחבר

1אמר המחבר ברוך ה' אלהי ישראל אשר לו יאות ענין האחד האמתי יאות לשון ראוי ונכון כמו כי לך ואתה כן בני יוסף דוברים מתגרמינן יאות ור"ל על ה' אלהינו לבדו נכון לומר שהוא אחד מפני שהוא לבדו אחד אמתי ואין עוד אחדות כאחדותו כי כל הנבראים מאתו ית' הנקראים ג"כ אחד הוא רק בדרך שאלה והעברה כי הם יותר מא' כמו שמבואר בשער היחוד בטוב טעם:

2הקדמון במציאותו ר"ל שמציאותו ית' הוא מעולם ועד עולם א"כ הוא קדמון לכל דבר וע"כ הוא ג"כ אחד אמת כי כל אחד מהמדות האלו מחייב את שלשתן כמו שיתבאר שם בפרק י' ע"ש ותבין:

3אשר ברא כו' שכל הנבראים הם עדות וראיה שהבורא אותם הוא אחד אמתי שהרי כולם בכלל הם כאיש אחד וכבית אחד שכל חלק ממנו צריך זה לזה ואם היה יותר מהבורא אחד היה ראוי שיהיה שום שינוי ופירוד בברואים ולא היה זה צריך לזה כמו שיתבאר שם פ"ז:

4והחל והתחיל:

5וגודל טובו. שייטיב לברואיו כמ"ש זכר רב טובך יביעו וגו':

6והגדולה שבטובות כו' לעבדיו המדברים שעיקר הטובות הם לבני אדם מפני שהם עיקר היצורים והגדולה מכל הטובות והחשובה שבכולם הוא זה:

7אחרי המציאו אותם כו' על אשר המציא הש"י את האדם על תכונה וצורה כזאת שהכרתן שבהן גמורה והבנתם שלמה. ואחרי הוא מלשון אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת:

8היא החכמה שנתן הש"י באדם חכמה ותבונה:

9אשר היא חיי רוחם שע"י החכמה תחיה רוחו של אדם ובאור השכל יאיר לו והכסיל בחשך הולך ובמנוח הלבבות פירש בענין אחר ע"ש והבוחר יבחר:

10והמביאה אותם אל רצון כו' כי זה כל האדם בכל עבודת הש"י שיעשה רק רצונו של מקום ית' ושאם עושה נגד רצונו יהיה עליו קצף מאתו וזאת היא תכלית הטובה והרעה בין בעוה"ז ובעוה"ב כמו שנתבאר בסוף הקדמה זו ע"ש ובכמה מקומות. וכל זה הוא ע"י השכל וההכרה שנתן הש"י באדם דאל"כ יהיה כסוס כפרד אין הבין:

11אכן רוח היא באנוש וגו' ורישא דקרא אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן וגו' וזה הכל ראיה כי ממנו יתברך החכמה והתבונה:

12והחכמה מתחלקת לשלשה חלקים ר"ל החכמה הנזכרת שהיטיב הש"י לאדם בדרך כלל. ובפרטן מתחלקת לשלשה חלקים. והאחרונים חלקום לשבע חכמות ששה שזכר המחבר. והשביעית היא חכמת ההגיון והלשון אפשר שהוא נכלל באלהות כי אין מקום להגיע אל חכמת התורה על בוריה בלי ידיעת רוב חכמת הדקדוק כמו שידוע למביני מדע:

13היצירות והיא חכמת הטבע לידע טבע כל דבר שנתן הש"י בכל דבר מתחלת יצירתו כחו וטבעו המיוחד לו זה טבעו קר וזה טבעו חם וכדומה כמו שהאריכו הטבעיים בזה הרבה:

14ומקריהן לידע באיזה מקרה שיקרה לו שיוכל להשתנות מטבעו ובאיזה דבר שנוכל להשיבו אל כחו וטבעו כידוע בחכמת הרפואות:

15חכמת השמוש או חכמת המוסר לפי שבני אדם משתמשין בחכמות ההם למלאכתן ולכל צרכיהם כמו שהולכי ימים צריכים לחכמת המנין והתשבורת ולתכונה כידוע ונקראת חכמת המוסר שצריך האדם לייסר עצמו בהרגל כמה זמנים שמכח ההרגל והשקידה רבה והחקירות נפתחו בכל דור תחבולות חדשות בחבמות ההם אשר לא שערום הראשונים ובס' הכוזרי קורא אותה חכמת ההרגליות. וחכמת הניגון יש בו צורך לב"א להרחיב לב האדם מעצבותו כמ"ש ועתה קחו לי מנגן וגו':

16חכמת האלהות והיא דעת כו' תורתו כו' ולידע מה היא הנפש והשכל והאישים הרוחנים הם מלאכי עליון וזה הכל נדרש בשכל האדם:

17וכל חלקי החכמה כו' להשיג בהם התורה והעולם כי זה כל האדם ולא נברא האדם אלא או שיעמול להשיג ידיעת התורה ועבודת הש"י על נכון או שיעמול לישובו של עולם וגם זה הוא שיהיה הכל מוכן ומזומן לעבודת ה' כי מתי יעשה האדם עבודת ה' אם יהיה מוכרח לעשות בעצמו כל מלאכות הצריכיה לו והרמב"ם האריך בזה בהקדמתו לסדר זרעים ע"ש כמ"ש חז"ל לא נברא העולם אלא בשביל זה או לצוות לזה ואמרו במשנה כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב:

18ואמרו חז"ל תניא כו' נדרים פ"ח דף ס"ב:

19אלא למוד מאהבה לאהבת ה' לבדו אבל שאר הכוונות שיכוון האדם בעבודתו הן לשכר עוה"ז או אפילו לעוה"ב לא לרצון יהיה לו כי הוא עובד להנאת עצמו ולא את הש"י ויתעלה כמו שיתבאר בספר הזה:

20וסוף הכבוד לבא כי הש"י טוב ומטיב לכל ואיך יקפח שכר שום בריה וכמו שראינו באבות העולם על כל הטובות שהיטיב עמהם ולבניהם אחריהם כי מצא את לבבם נאמן לפניו וכמו שמצינו שלא קפח אפי' שכר שיחה נאה ושכר איזה פסיעות ובלבד שתהיה לשם ה' לבדו כמו שיתבאר:

21עשה דברים לפעלם פירש הר"ן לפעלם לשם ה' שפעלם וצוה עליהם:

22ויהי מורא שמים עליכם ויהיה עליכם אותו מורא כמו צבא השמים שאין כוונתם לשכר:

23והשערים כו' האחד מהם השכל הניצול מכל פגע שחנן ה' יתברך לאדם דעה ובינה לדעת ולהבין תורתו ולעשות רצונו ובתנאי אם השכל ניצל מכל פגע רע שלא נשתבש או נטרף דעתו ר"ל מחמת פגע שאירע במוחו שאז הוא גרוע מהבהמה וכן כתב בשער הבחינה במעלות השכל ובפתיחה שער ע"ה ע"ש בלשון הזה:

24והב' ספר תורתו הנתונה למשה נביאו הדבר הזה ביארו המחבר ספר הכוזרי ברוב הספר הנחמד בדברים ישרים ורצויים ותוכן דבריו הוא שאין האדם מגיע אל רצון אלהים ולהתקרב אליו רק במצות ה' עצמם (הם המצות שצונו הוא ית' ע"י משה נביאו במעמד ס' רבוא גברים לבד מטף ויתר העם) בעבור שהוא ית' יודע שיעורם ומשקלם וזמנם ומקומותם של כל מצוה ולכך אם אנחנו עושים אותם כאשר צוה ה' את משה תשרה השכינה במעשה ידינו כמו שהיה במעשה משכן והקרבנות אף שאין דעתנו משגת טעמם וסיבתם ואף אם הם רחוקים מסברתנו. והוא כי כמו שאין אנו יודעים מאיזה כח יהיה זה צומח וזה חי וזה מדבר רק ה' הוא יודע כן הדבר בעצמו בתורתו הקדושה שצריכים לשמוע ממנו יתברך אותו הערך והשיעור איך ובמה עושין רצונו ית' והוא תורתו ודתו דאל"כ כל העובדי גלולים שבעולם משתדלים איש כפי עבודתו להתקרב אל האלהים ולא הגיעו כי מעולם לא נראה בהם לא נביא ולא חוזה ולא רוח הקודש כאשר הוא בבני ישראל כשהם הולכים בדרך התורה והמצות כידוע ואל יתחכם האדם נגד דבר ה' כמ"ש אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' עכ"ל. זה תוכן דבריו וע"ש באורך ועיין בחשבון הרביעי שכ' המחבר כעין דברים אלה ג"כ:

25והשלישי הקבלות שקבלנו כו' עד משה רבינו ע"ה כמו שארז"ל משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' כל מצוה ומצוה שנתן הש"י למשה בפירושה וביאורה נאמרה לו בעל פה וזהו תורה שבעל פה וכך מסר משה ליהושע ויהושע וכו' פירוש כל מצוה כי בלא פירוש לא היינו יודעים אפילו מצוה אחת בפרטות לעשותה בשלימות כמו ציצית ותפילין וכן כולם אם כל אחד יפרש המצות שבתורה לפי דעתו ושכלו והיה לכל אחד תורה אחרת ודתים שונים ולכך תורתנו קשורה בפירוש ההלכה למשה מסיני עד המקום אשר יבחר ה' כי שם נמצאו המקובלים האמתיים הם סנהדרי גדולה והכהנים ולכך כתיב ועשית על פי התורה אשר יורוך וגו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגו' ומת האיש ההוא. כי איך יעלה על הדעת שדור דעה כדור המדבר לא ישאל את פי משה רבינו לפרש להם כל פרטי המצות שלמד עמהם והוא עמם והשכינה לא זזה מהם כל הארבעים שנה אלא בודאי שאמר להם כל מה ששמע מפי הגבורה כל הפרושים וכל החכמות שנכללו בתורה שהרי אמר להם משה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ומה חכמה ובינה בפשט התורה לעיני העמים ואין זה אלא בפירושי התורה שהרי נכללו במשנה ובגמ' חכמות כידוע ובחכמה שבחכמות המשנה והתלמוד ראוי להם להתפאר (וגם קבלו מפי משה רבינו ע"ה כל הסודות הגדולות הידועים להמקובלים האמתים והרמזים הנפלאים שהכל נרמז בתורה שהתורה נדרשת בפרד"ס כמו שמבואר בזוהר וברמב"ן ובאלשיך) כל הנ"ל הבנתיו ג"כ בספר הכוזרי והוא יסוד ספרו הנחמד. והמחבר קיצר בזה שסמך על ספרי רבינו סעדיה גאון ז"ל ואינם בידנו והדברים האלה דברי טעם הם וראוי להאריך בהם קצת ועיין לקמן בשער יחוד המעשה בטענות נגד היצר קצת דברים כאלו ע"ש:

26מצות השמע המצות האלו אם לא שמענו לא היו ידועים מפני שאין השכל מחייב אותם לעשותם וכן אין השכל דוחם אותם שלא נוכל לקיימם כמ"ש דרכיה דרכי נועם וגו':

27עילת סיבת וטעם לא נודע הטעם למה אלו אסורים ואלו אנחנו חייבים:

28בעזה"י קאי על מה שיזדמן לי:

29מהשקיפו מאחר שהוא משקיף עלינו תמיד:

30ושנכסוף לרצונו שנתאווה תמיד לעשות רצונו יתברך ועיין בשער הבטחון בפי' חלק הד' ותבין ג"כ הכפל לשון שלפנינו לא נתאווה ולא נסכים לעשותם:

31נר אלהים נשמת אדם וגו' הנשמה שבאדם הוא נרו של הקב"ה שנפח באפיו נשמת רוח חיים ובו הוא חופש כל חדרי מצפונינו וז"ל המורה בפ' נ"ב ח"ג והלא בארתי לך שזה השכל אשר שפע עלינו מהשי"ת הוא הדבוק אשר בינינו ובינו והרשות נתונה לך אם תרצה לחזק זה הדבוק תעשה ואם תרצה להחלישו מעט מעט עד שתפסיקהו תעשה ולא יתחזק זה הדבוק רק בהשתמשך בו באהבת הש"י ושתהיה כוונתך אליו כמ"ש וחולשתו תהיה בשומך מחשבתך בדבר זולתו. עוד שם וכמו שאמרנו השגנוהו באור ההוא (בשכל) אשר השפיע עלינו באמרו באורך נראה אור כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' והבן זה מאוד עכ"ל המ"נ:

32ומפני שחכמת המצות כו' גלוי ונסתר הוא ענין בפני עצמו ור"ל ודבר זה ידוע הוא שלא נכתב הכל בתורה מפורש רק יש בה דברים נגלים ונסתרים מה שצריך פירוש וביאור. וטרחו הקדמונים לפרש ולבאר הענין הנסתר שבתורה כו' אבל לא ביארו מחובות הלבבות שהוא ג"כ קצת נסתר כמו שמסיים בסוף הענין:

33הלכות גדולות ספר הלכות גדולות הידוע:

34ולא חברוה בספר ר"ל בפני עצמו שאף שנמצא קצת הענין זה מפוזרים בדברים אבל אינו ס' מיוחד שיהיה כולל כו' כדי שיהיה לכל אדם ספר זכרון לפניו להוכיח וליישר עצמו ממנו תמיד כי כן ראוי ונכון לכל הירא את דבר ה' וכמו שמסיים המחבר בהקדמה הזאת וכ"כ כל המחברים הראשונים ואחרונים והבאתי קצתם בס"ז שלי ע"ש:

35וכמוהו כמו התוספות ר"ל והם דומים לתוספות שהם רשות מלשון כמוני כמוך כלומר מי שרוצה להחמיר יחמיר אבל לא נענש עליהם אם נתעלם מהם מאחר שאין אנו נתבעים לעשותם בחיוב:

36מן השכל שאמרתי כו' ושניהם מטובות הבורא עלינו כי מלבד מה שגנז הש"י רב טוב הצפון לצדיקים לעוה"ב א"כ בודאי יצירתו לעוה"ז הוא לטוב לנו אלא אפי' בעוה"ז נראה גדולות האדם שמושל על הכל וכולם נבראו לשמשו כמו שנראה בפרטות שבצלם אלהים עשה את האדם ובחכמה נפלאה וכן שאר כל הטובות למקום עלינו וכמו שיתבאר בשער הבחינה באורך ומצאתי ששאלו לרבינו סעדיה גאון ז"ל למה ניתן הנפש הנכבד בגוף העכור הזה לרעה לה. והשיב הגאון כל מי שעושה עול הוא מחמת שלשה טענות או שיירא מזה. או שיחמוד איזה דבר ממנו. או שהוא סכל ואינו יודע לעשות הטוב ולכך עושה רע. ושלשתן מרוחקות מן הבורא יתברך בלי ספק ואיך יעלה בדעת שעושה הוא יתברך ח"ו עול וע"כ ברא את האדם לטוב לו בעוה"ז ובעוה"ב וכן נמצא במורה ג"כ תשובה לאפיקורוס על זאח הקושיא עיין לקמן:

37ולמוד תורה ולמדה ולמוד תורה בעצמו וללמדה לאחרים:

38ונמסור נפשותינו אליו שנפקיד נפשנו וכל אשר לנו אליו ונאמין כי הוא ית' יעשה הטוב לנו בעוה"ז ובעוה"ב ע"ד השלך על ה' יהבך וגו':

39ושנייחד מעשינו לשמו שכל מעשינו יהיו לש"ש לבד ולא לכוונה אחרת כמו שיתב' בשער ט"ו בעזה"י:

40לא תשלמנה אינם יכולים להשלים ולגמור עד שבתחלה יצייר האדם בדעתו ויחשב בלבו שראוי לעשות אותה המצוה ואיך יעשנה ואח"כ יגמור אותה באבריו כי סוף המעשה במחשבה תחלה אבל אם עלה בדעת שאין האדם מצווה לבחור ולהסכים בדעתו לעבודת ה' יתב' לא ישלימו המצות לעולם:

41לא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה מה שהביא לא תחמוד מדברות שניות ולא מראשונות אפשר שכוונתו למ"ש הר"א אבן עזרא בזה וז"ל בעבור שיש ב' פירושים על מלת חמוד האחד גזל ועושק וקחת של אחרים בחזקה ובאונס כמו לא יחמוד איש את ארצך שפירושו שלא יקחנו איש דאל"כ הנה היא רעה והב' לא תתאוה בלב ולא תצא לפועל ולא תחמוד הנאמר כאן פי' תאוה והעד שאמר משה במשנה תורה תחת לא תחמוד אמר לא תתאוה ורבים אמרו כי אין עון במחשבת הלב ואין עליהם שכר ועונש ויש ראיות רבות להשיב עליהם ולא אאריך רק אראה להם לב חורש מחשבות און הטיבות כי היה עם לבבך ולישרים בלבותם ומשה אמר בסוף בפיך ובלבבך לעשותו ועיקר כל המצות ליישר הלב ורובם זכר (ר"ל רוב המצות הם זכר ליציאת מצרים וזכר למעשה בראשית) והמזיד והשוגג יוכיחו עכ"ל וכמו שמסיים המחבר:

42ואח"כ השיב כו' ואחר שחזר משה ושנה כל התורה והמצות במשנה תורה השיב ל' חזרה חזר ואמר שכל התורה איננה רחוקה מאתנו רק בפיך שתלמד לשמה ובלבבך לעשותו ר"ל שיהיה בלבך הסכמה לעשות ומה שיביא לידי גמר ע"י סיוע הש"י וחפצו הרי טוב ואם לאו לא קיפח שכר בחירתו הטובה ויתבאר זה היטב בס' הזה בכמה מקומות וכן דרשו חז"ל על לעשות הרע בשלמה שבקש לעשות ולא עשה:

43כשהיו נשאלין כו' והיתה תשובתם על הרוב שקיימו מצות הלבבות ומדות הנפשות לא נתכבדתי בקלון חבירי ולא עמדתי על מדותי ולא הקפדתי בתוך ביתי והרבה כיוצא מדות ישרות כמו שנזכר במס' מגילה פ"ד וסוטה פ"ד ע"ש:

44שאינו חייב עליהן אם עשאן בשוגג אינו חייב רק חטאת או אשם:

45וכיון שקוטב המעשה כו' קוטב שם מושאל מחכמי תכונה שקורין השתי נקודות שהגלגל סובב עליהם ונשען עליהם בשתי קצותיו והם עומדים לעולם קוטב צפוני וקוטב דרומי:

46מצות הלב קודמת בטבע מבואר בספר רוח חן פ"ח וז"ל קודם בטבע הוא הדבר שחבירו צריך לטבעו ואין הוא צריך לטבע חבירו ואע"פ שלא יקדים לו בזמן נקרא קודם לו בטבע כאשר תאמר שהאילן קודם בטבע לבעלי חיים מפני שהבע"ח צריך לטבע האילן לשיהיה לו כח צומח ג"כ אבל האילן אין צריך לטבע הבע"ח וכן הבע"ח קודם בטבע לאדם והחומר קודם לצורה בטבע וכן אחד קודם לשנים בטבע שלא יתכן מציאות השנים אם לא ימצא האחד והאחד יוכל להיות זולת השנים עכ"ל בקיצור ודעהו כן הדבר במצות הלבבות שהם קודמין בטבע למצות האברים בעבור שמצות האיברים צריכין על כל פנים למחשבת הלב בתחלת המעשה אבל מצות הלבבות אינן צריכין למעשה מן האברים:

47ושאין לנו שום טענה בהנחתו כלומר שאין לנו שום תירוץ ואמתלא אם לא נקיים המצות שבלבבות תמיד כמו שיש טענה על מצות האברים שאינן מצויים לנו ובפרט שאינם נוהגין תמיד:

48ושנכסוף לעשות המצות כמ"ש לעיל וכתב בשער חשבון הנפש פ"ב ועל המאמין לחשוב כו' ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל בו ויטרח ומה שלא יוכל להשיגו במעשה ישיגהו בידיעה ויתאוה לו כמ"ש דוד:

49אהלי מלשון תוחלת שיכונו דרכי לשמור חקיך ועיין מש"ש:

50ושנמסור נפשותינו אליו ר"ל להיות בטחוננו בו בכל ענינינו:

51[הג"ה ועבדו את אדוניו מוסב על כל ימי. פירוש כל זמן שהוא חייב בעבודתו,

52כשלא ימנענו מונע פירוש מצד אדם המונעו אף שהוא פנוי או מצד שהוא טרוד בעסקים אחרים ואיננו פנוי לעבודת מלכו והבן] (פת לחם):

53אלא אהבת העולם וכו' ששני דברים אלו הם גרם בנזקין שתמיד מהרהר האדם איך יגיע לתאות העוה"ז ואילו היינו יודעים ענין בוראנו שמשגיח עלינו ויודע מה שטוב לנו ומטיב תמיד עמנו היינו מחשבים תמיד באהבת בוראנו במקום מחשבות חוץ:

54ומעשה ידיו לא ראו לא רצו לראות:

55ואמרתי אינו מתילד כו' בהתילדם לשון תולדות כלומר שמאיש א' יוצאים תולדות הרבה כמו כן במצות הלבבות יוצאין מאחת כמה תולדות וענפים לרב מאד למי שמדקדק בהן:

56לכל תכלה ראיתי קץ כל מה שברא הקב"ה בעולמו בודאי יש להם קץ ותכלה כיון שיש להם תחלה. אבל רחבה מצותך מאד הטעם כתב בפ"ג משער ע"ה על פסוק זה וז"ל ר"ל כי כל מה שאנו חייבים מעבודתך על התמדת טובותיך אין קץ לו מפני שאין קץ לאופני טובותיך עלי ע"ש כל הענין:

57ואשר ידבנו לבו כו' הוא במתכוין כו' וכבר צווחו חסידי קדמאי ובתראי ג"כ על העדר לימוד ס' מוסר ויראה וביותר לומדי תורה שעל ידי זה אינם לומדים לשמה וכן שאר מדות רעות הכל באים מזה כי כל הגדול מחבירו כו' והבאתי דברי קצתם בספר זכירות ע"ש ואמרו בגמרא דיומא ד' ע"ב מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא (חצר) ותרעא לדרתיה עביד (פי' רש"י שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדם לו יראת שמים) אמר להו רבא לרבנן במטותא מנייכו לא תירתו תרתי גיהנם להיות יגעים ועמלים בתורה בעוה"ז ולא תקיימוהו ותרשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם וע"ש עוד מזה ובכמה מקומות בגמרא ובזוהר ועיין בשער ע"ה פ"ד במעלה השמינית של לומדי תורה כדברים האלה:

58כמו אמונת היחוד אם אנחנו כו' או אם יספיקנו אם נדעהו מצד הקבלה נראה שדעת המחבר כדעת רבינו סעדיה גאון ז"ל שהקבלה תהיה עיקר ואם בעל נפש הוא שיוכל לחקור בשכלו ג"כ כדי שתהיה האמונה תקועה בלבו מהקבלה ומראיות השכל ג"כ ויחדו יהיו תמים בלבו ובמצפוניו אזי ילך לבטח כמו שיתבאר בשער היחוד ובשער הבחינה בעזהי"ת והם מושכלים לכל מביני מדע וז"ל רס"ג ז"ל בהקדמת ספר האמונות אף שמנעו אותנו חז"ל מהעיון הזה ואמרו כל המסתכל בד' דברים וכו' כוונתם אם נעזוב ספרי הנביאים לצד ונסמוך על מה שיוצא לכל אחד ואחד בדעת עצמו בהעלותו על דעתו התחלת הזמן והמקום כי כל המעיין מן הצד הזה אפשר שימצא ואפשר שיטעה ועד שימצא יהיה בלא דת ואם ימצא הדת ויחזיק בה לא יבטח בהעתקתו ממנה בספק שיעמוד לפניו ויפסיד עליו אמונתו ואנחנו כלנו מסכימים שהעושה זה חוטא אה הוא בעל עיון אבל אנחנו קהל בני ישראל חוקרים ומעיינים מה שקבלנו מן הנביאים שנתאמתה נבואתם באותות ובמופתים כדי שיתברר לנו בפועל (ר"ל מאותות פעולותיו) מה שקבלנו מהם במדע: והשני שנשיב על כל מי שטוען עלינו בדבר מדברי תורתנו ע"ד ודע מה שתשיב לאפיקורוס כו' עכ"ל ע"ש באורך. וע' מה שאכתוב עוד מזה לפנינו אי"ה:

59האחד האמת והא' העובר שכמה ב"א יודעים במופת שהש"י מחוייב המציאות ושהוא יחיד אבל אין יודעים החילוק שבין אחדותו יתברך לכל שאר האחדים שבעולם שהם נקראים אחד על דרך העברה ושאלה לא ע"ד האמת כמו שיתבאר:

60אין המאמין רשאי שלא ידענו ר"ל אין רשאי לפטור מזה שלא ידע אותו שהרי התורה הזהירה עליו דכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, וז"ל האבן עזרא (שם) והנה בעבור האותות שעשה השם במצרים אמר משה אתה הראת לדעת שהכל ראו זה חכמים ושאינם חכמים גדולים וקטנים גם הוסיף עוד בדבר מעמד הר סיני ששמעו קול השם ע"כ אמר אחריו מן השמים השמיעך וגו' ואמר באחרונה כי הדעת הגמורה שישיב האדם אל לבו עד שיתברר לו בראיות כי השם הוא לבדו ע"כ אמר וידעת היום והשבות אל לבבך ואמר דוד ואתה שלמה בני דע וגו' והדעת הוא בלב לא בהודעת הפה עכ"ל:

61הבו האור הצפון מל' הבו לה' או שהוא ל' הזמנה כמו הבו דלא לוסיף עליה שבש"ס:

62ונשאל כו'. שאלה נכרית מענין דין הגירושין נראה מלשונו שהיו שם שני דברים שהיתה השאלה בעצמה נכרית שאינו מצוי שיארע כדבר ההוא ולא שאל זה השואל אלא כדי להראות חכמתו ופלפולו ועוד שהשואל לאו בר הכי הוה לעסוק בטיב גיטין וקדושין ע"כ היטיב אשר דבר בו שצריך לקשט עצמו תחלה במדות ישרות ובתורתו ובאמונתו מה שצריך לו ואח"כ ילמד לקשט אחרים ג"כ אבל האדם המהפך הקערה כמו הלומדים חושן המשפט ויו"ד ובמצות הנוהגים בגופו בכל יום אינו יודע בין ימינו לשמאלו ואורח חיים פן תפלס וכן בלמוד הנערים שלומדים גמרא קודם החומש וסוף נשאר קרח מכאן ומכאן כמו שהאריך בזה בס' קנ"ח בשם מהר"ל מפראג ז"ל אמר שהראשונים שהיה למודם בסדר נכון לפי הזמן ולפי טבע הנער כמ"ש במשנה בן חמש למקרא כו' ולמדו לשמה ולכך תורתם נתקיימה בידם ועתה בעו"ה דור תהפוכות המה בכל סדר הלימודים כו' ע"ש באריכות גדול מזה:

63למדתי כו' כ"ה שנה ר"ל כ"ה שנה למדתי להגיע למדה זו לברר מעשי לה' לבדו בלא שום פניות וזה הוא עיקר למודי וטרחי:

64ואמר חכם אחר יש מן החכמה כו' כלומר לא רחוקה היא אלא היא בתולדות האדם ובכח רק שיחקור עליה להוציאה אל הפועל כמו שצריכים לחקור אחר המים שבארץ ואף שישנו שם בודאי ובלא חפירה לא יזלו המים מעצמם:

65ורוחק הכנתו ס"א ודוחק הבנתו:

66וזה הדבר דומה כו' ויריצם. מלשון אסור להרצות מעות כנגד נ"ח לראות אם אין המטבע מזויף והכסף סיגים:

67כמו עילות מצות השמע סיבת וטעם של החקים שאין טעמם ידוע לנו:

68וכשאתה מסתכל במה שכולל הפסוק הראשון כו' ר"ל שפסוק זה מזכיר ג' דברים בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע שהם דברים שלא נודע פירושם רק ע"י חכמי התורה שקבלו פירושם מסיני כנ"ל לכך פרט את אלו אבל אם היה כל התורה בכלל זה למה פרט אלו לכתוב סתם או יפרוט מצות השכליות גם כן שתאמין בהם ע"י אנשי הקבלה שהם התכמים שקבלו תורה שבע"פ איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה:

69וכן אמר במה שנוכל וכן אני אומר על כל מה שנוכל לחקור בשכלנו שחייבים אנחנו לחקור עליו כמו שצוה הש"י שיש לחקור על ענין היחוד אף שהוא מקובל בידינו ומפורש בתורה:

70הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו וסוף הענין שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר וגו':

71הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם ואמר אח"כ הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך מזה ראיה שיש להתבונן מיצירת הבורא ובפרט מיצירת האדם עצמו כמ"ש חז"ל ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם וכמו שהאריך המחבר בשער הבחינה ואח"כ אומר זכור ימות עולם וכל הענין שזכר הטובות שעשה הקב"ה עם ישראל מתחלה ועד סוף כמו שפירש רש"י וזכר את זה אחר פסוק הוא עשך ויכוננך וזה ראיה כו':

72כי הקבלה ואם היא קודמת בטבע עיין לעיל מ"ש פי' קודם בטבע והיינו בבחינת הלימוד שטבע וסדר הלימוד הוא כן ללמוד ולקבל כל היסודות והעיקרים מרבו תחלה כדי שלא ישאר האדם עד שישכיל בלא דת כנ"ל אבל אחר שישכיל ראוי לו לעיין ולהבין היטב על כל דבר שלמד בילדותו ואז טוב לו כמו שיתבאר בחשבון כ"ד ע"ש:

73מי שיוכל לדעת ברורה ר"ל בירור של הקבלה בדרך הראיות:

74בחובת עצמם מה שהם חייבין לעצמם לעשות ולקיים בעבודת הש"י אבל לא השתדלו לקבץ דינים חדשים שמא ישאלום איזו דין חדש וכיוצא בו דבר זה אין לו קץ ואיבוד זמן ועוד שמא יש בזה שמץ מן הגאוה והתפארות רק קשוט עצמך תחלה ואח"כ תוכל לקשט גם את אחרים אם בעל נפש אתה:

75מפני שהיו עניני העולם נקלים בעיניהם לעשות להם שם כשם הגדולים אשר בארץ כמ"ש לעיל ואשר ידבנו לבו לעיין בחכמת התורה הוא מתכוון לדבר שיקרא בו חכם אצל עמי הארץ ושיעשה לו שם כו' והחכמים הראשונים היו משתדלים תחלה לחובת עצמם ואח"כ היו משתדלים ג"כ בכללי הדינים העיקרים וזה וזה נתקיימו בידם וסוף הכבוד לבא ועיין בשער הג' פ"ד במדרגת לומדי תורה ותבין סדר הלמוד היטב:

76כמו שאמרו על הסנהדרין סנהדרין פ"י:

77בשני דרב יהודה כו' ברכות פ"ג תענית פ"ג:

78מה שיורה על עומק חכמתם שכל עיקר חכמתם והשתדלותם היה רק להעמיק לברר מעשיהם שיהיו כל מעשיהם לש"ש:

79קמאי הוו מסרי נפשייהו כו' ר"ל שהיו מוסרים גופם ונפשם כדי לאשר ולקיים מצות הש"י ולמחות בעוברי עבירה אפילו במקום סכנה כמו שסיימו שם בברכות דף כ' כי הא דרב אדא בר אהבה חזיה לההיא אשה א"י דהות לבישת כרבלתא בשוקא (פירש רש"י לבוש חשוב משעטנז) סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה איגלאי מלתא דאינה יהודית היתה שיימוהי (לקונסו) ד' מאה זוזי ע"כ הרי ששבחו רבותינו בזה ולא שבחום בתלמודם אלא במעשיהם הטובים לכך עשה ה' להם נסים ונפלאות ולתת מטר על פני הארץ בזכותם אף שהאחרונים למדו יותר לא נענו:

80ואמרו במסכת ע"א (דף יז)

81אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה (פירש רש"י להגין עליו) כמו שאמרו שם כשנתפסו ר"א בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון אמר ר"ח לר"א אשריך שנתפסת ואתה ניצול שעסקת בתורה ובג"ח ואני איני ניצול שלא עסקתי אלא בתורה בלבד כו'.

82שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה כו'. וכתבו התוספות מוכיח מדכתוב ללא אלהי אמת והדר כתיב ללא תורה משמע דברישא קאמר אע"פ שיש בו תורה הוא כמי שאין לו אלוה עכ"ל תוס':

83ואם ירבו ויתמידו אע"פ שלומד ועושה הרבה ומתמיד בהם אינו מקובל לפניו ית' כיון שאינו לש"ש. כמ"ש גם כי תרבו תפלה אינני שומע וגו' רחצו הזכו וגו':

84ואמרו קדמונינו ז"ל ירושלמי דברכות פ"ק:

85אכף ובמה אהיה כפוף:

86ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך :

87השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' :

88להתבונן בבריותי כו' דאל"כ איך נוכל לידע אותו רק בהבנת דרכיו וחסדיו שעושה עם בריותיו נוכל להשכיל אותו יתברך:

89ומן הידוע שכל כו' דבר זה נוהג ג"כ בבני אדם שאם אומר כך לחבירו ועושה להיפך או פעם כך ופעם עושה כך אין מאמינים בצדקו ובדבורו כיון שהוא סותר א"ע וכ"ש שאין הקב"ה מקבל עבודה מזוייפת דהיינו אם עושה מצות וכוונתו להנאת עצמו או לשום דבר אחר כיון שהכל גלוי לפניו:

90לא אוכל און ועצרה לא אוכל לראות שאון ועמל בלבבכם ואתם מתאספים ונעצרים בבית מקדשי:

91שונא גזל בעולה אפי' לאחר יאוש (ר"נ):

92וכי תגישון עור וכו' ר"ל עור היינו בדוקין שבעין שאינו ניכר לכל והוא עורת שבתורה שנקרא (שטאר בלינד) שהוא פסול לגבי מזבח וכן אמרו במשנה ב' פ"ט דב"ק במי שפוסל בהמת חבירו מע"ג מזבח דפטור היינו בדוקין שבעין דהוה היזק שאינו ניכר ע"ש (ור"נ כתב שמצא בזוהר פ' אמור שהכהן הוא עור):

93ואמר הנה שמוע מזבח טוב טוב לשמוע למצות ה' מלהקריב זבחים ולמרות פי ה' כמ"ש שם:

94שוקלת מצות רבות מזולתה ר"ל בזולת יראת ה':

95כמ"ש ה' לדוד יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך (ואמרו חז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה):

96ועמסתי עליה על הנפש מלבי ומעצמי בלא ספר זכרון לפני מלשון בזאת תדעון כי לא מלבי:

97והתכת מה שקפא ברעיוני מה שנקפא ונקרש ברעיוני שלא יתיך וילך לאיבוד ע"י שכחה מל' קפאו תהומות:

98ואטעון עליה ממנו ואהיה טוען ומתרעם על נפשי מתוך הספר והחיבור שאחבר:

99עד שיתבאר לה לנפש:

100עולה שאדם עושה עול והש"י עושה עמו צדקה:

101ונטותה והוא נוטה ממנו והוא יתברך עושה עמו טוב ויושר והוא מעוות דרכו והוא מתקן לאדם. והאדם מקצר במעשיו והש"י תמים במעשיו וכאשר החי יתן אל לבו כל זה תמיד לא יברח ממנו יתברך:

102וקויתי שתהיה תועלת זולתי אם יהיה ג"כ תועלת לב"א בחבור זה יהיה זה גם לי לתועלת שמגלגלין זכות ע"י זכאי וכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:

103והוראת בלעדי ואם יורו ממני ב"א יהיה זה השלמת חפצי כי זה מגמתי ורצוני:

104ומזרז העושה בשעת עשיה צריך זרוז שלא ירפנו היצר:

105ומיישר המקדים כמ"ש בסוף הספר והתנהל לאט ובמתון בקנות המדות הטובות ר"ל להיישיר מי שהקדים לדבר שעדיין אין הזמן גורם לעשותו שיעשנה בזמנו ובמקומו כפי המדרגה:

106ומרגיל המתאחר וכן להפך שלא לאחר דבר מצוה הראוי לעשות תיכף:

107ומאשר המתחילים לחזק ולאשר ידי המתחילים במצות שיגמרנו בכי טוב:

108מחלק מחלקותיו אפי' חלק א' מחלקי זה הספר לא אוכל לדבר בו כל צרכי כי כחי קצר וכו' (וי"מ כמו מלחלק מחלקותיו):

109ויראתי שיהיה רצון התאוה הוא היצה"ר שבאדם:

110שהוא הטני הוא הטה אותי:

111כמה שכלים אפילו חכמים ומשכילים אם מורא יעלה על ראשם שלא יוכלו לגמור כל חפציהם ועי"ז לא התחילו מה שבידם לעשות ונאבדו הם וחכמתם וי"ג שכורים (והם שכורים ביין הבלי עוה"ז).

112ושבים במרוצת תוחלת נכזבה וישוב תמיד במחשבה זו לרוץ להשיג תוחלתו ותקותו אבל באמת נכזבה תוחלתו כי לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה כו'

113[הג"ה ומעונות החסד נעזבים פירוש שעל פי סברא זו יעזבו ב"א גם כן עשית חסד עם רעהו ולהטיב להם כפי יכולתם כי יאמרו בלבם אחר שאין לאל ידי כעת לעשות לו חסד רחב כפי תשוקתו ל"ל לעשות עמו חסד מעט]:

114בודות לשון בדאי ר"ל בודים דברי שקר שראוי לנטות לדרך הרע:

115ולחזק אודותיו לתקן ולחזק כל צרכיו:

116וכל אדם אויבו בין צלעיו הוא היצה"ר שבקרב האדם שהוא אויב ושונא הגדול לאדם יותר מכל שונאיו כמו שהאריך בזה בשער יחוד המעשה פ"ה וז"ל בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמשך בכחות נפשך כו' ע"ש דברים נמרצים:

117אלא אם יהיה לו עזר מאלהיו ר"ל רק אם יהיה כו' כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וגו':

118ומוכיח מזומן לנפשו מוכיח שיוכיח אותו תמיד:

119ושלטון גובר שישלוט על יצרו ויתגבר עליו כמחז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו וכו':

120אשר יקשור אותה את הנפש:

121בחבק העבודה בקשר העבודה חבק הוא החגור שחוגרין בו הסוס או החמור וקושרין בו האוכף או המשא והוא ע"ד שאחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"ה וכו':

122ויבלמנה ענין סגירה מל' במתג ורסן עדיו לבלום (רסן בל"א צוי"ן):

123ויכנה ויכה אותה:

124וכאשר יחשוב לעשות טובה אל יאחר לומר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה ודאי לא תפנה. והר"מ אלשיך האריך בזה במשלי ו' על פסוק עד מתי עצל תשכב וגו' ולא אמר עד מתי תישן והאריך שם בדברים נמרצים ותוכן דבריו הוא כי אין לך אדם מהמאמינים בה' שלא יעלה על לבו בימי הבלו אחת או שתים לקום משינת פתיותו ויקבל על עצמו לפרוש מיום ההוא ומעלה מהבלי עולם ותאוותיו ויעמוס עליו עול תורה ומצות לילה ויום והנה עודנו בתמימות לבו לעשות כמעט רגע והנה לקראתו יצר סמוך באמור אליו טוב הדבר היטבת לראות אך מה זה מהרת בני פן נבול תבול כי מתי תעשה לביתך ועסקיך והמה מרובים כה יעצתי אני כי תעשה כפלים ימים או עשור בעסקיך לחזור מכל מוצא שפתיך לנדריך ואז כשתפנה מעסקיך תשמור כל מוצא שפתיך לנדריך והן זאת עצת זקן וכסיל הוא שטן הוא יצה"ר כי יצודנו למדחפות לבל יאחז צדיק דרכו עד עבור שעת חימום ותתקרר דעתו לבלתי עשות מה שנדר לה' עד יסירם מלבבו והיו כלא היו וכה משפטו כל הימים כאשר יתעורר לשוב יאחר הדבר מיום ליום ולכך אמר עד מתי תשכב כי כבר נתעורר משינתו כו' אך החרד לדבר ה' לא ישמע לקול מלחשים ויחזיק בעבודת ה' תיכף לא ירפה ויהיה גבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים ויעשה ויצליח בעסקיו ג"כ כי שניהם כאחד טובים וע"ז סיים שם הכתוב טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך דהיינו מעט שנות וגו' וע"ש באורך ומעתה תבין דברי המחבר:

125אשיותיו יסודותיו כמו ואשיא יחיטו:

126מכונותיו מל' כיור וכנו:

127חכמה הדבור חכמת ההגיון כי הגיון ודבור ענין אחד הוא. לשון מנוח הלבבות וע"ש באורך:

128אין ראוי כו' ר"ל אין ראוי שנבקש מופת חותך שאין עליו סותר על דברים שעיקר חקירתם הוא מדרך השכל:

129כי אין כו' כי דבר הנחקר רק בשכל לא נוכל למצוא עליו מופת חותך שאין בו סתירה שהוא כמו עדות החודש וכמו מופתי החשבון והתשבורת ודי לנו שנביא ראיה עליו מצד השכל מאחר שאין על הראיה סתירה. וזהו ההפרש שבין מופת לראיה כי המופת אין בו סתירה לעולם כנ"ל וראיה היא בדרך אומדנא לפעמים נמצא עליו סתירה אבל כל זמן שאין בה סתירה היא בחזקתה כך מצאתי:

130בחכמת השמוש כבר נתבאר לעיל מה היא חכמת השמוש שנכלל בזה כל החכמות שמשתמשין בו ב"א לצרכיהן ומבואר הוא שבכל דור נשתנו החכמות ההם ע"י תחבולות חדשים לא שערום הראשונים ולכך אין לה תכלית עד שיספיק לומר עליה די ועד פה תבא כמו שתראה במ"ש התוי"ט בענין עמוד השחר דעת הרמב"ם כמה הוא ובעל ס' האלים עשה מופת שלא כדברי הרמב"ם והראב"ע כתב שלא כדברי שניהם וכיוצא בזה תמצא בכל החכמות החיצוניות למי שמעמיק בהן:

131ולא בחכמת האלהית להרגיש ולהמשיל ר"ל שאין להעלות על לב שיש באלהות דבר מורגש בחושים הגשמים ח"ו ולכך אין להמשיל ולדמות שום דבר אליו יתברך ויתעלה כי אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו כמשית"ל:

132ולא בתחלת החכמה היצורית מופת שאין לשאול מפני מה טבע של דבר זה כך וזה כך כי כך עלה ברצונו יתברך ומי יבא אחר המלך את אשר כבר עשהו:

133ולא בראשית המופת מופת שלא יבקש על מופת זה מופת אחר אם המופת הראשון מושכל ונתקבל בדעת אל יתעקש לומר שמא אינו כן שהוא דרך עקש ופתלתל:

134וכבר אחז"ל כתוב כו' סנהדרין פ"ד:

135כל האומר דבר חכמה מגלה פ"ק:

136אגמרה בסימנין עירובין פ"ה. גמור את התורה בסימנים. הלכה זו מתחלת כך וזו כך שלא תשכחם כמ"ש מסורת סייג לתורה:

137ואסברה בדדמי לה ותסבור לך כל דבר הקשה במשל הדומה לזה הענין וא"כ לא יהיו דברי הפילוסופים אלא כמשל בעלמא:

138להבין משל ומליצה שניהם צריכים לימוד המשל והנמשל:

139שתהיינה כוללות את זולתן כו' שאכתוב רק הכללים ושרשים שנכללו בתוכה כמה פרטים שלא אזכרם וכן סובבות את שאריתן כפל דבריו במלות שונות לחזק הענין:

140מהחובות הנזכרות ר"ל חובות הלבבות ומוסר הנפשות שנזכר לעיל:

141הראויות לו ממנו מאתנו:

142עצם ומקרה יתבאר בשער היחוד באר היטב בע"ה:

143מהתיחדו בהנהגת הכל שהוא לבדו יתברך מנהיג את כל בעולמות ואין שני עמו:

144[הג"ה ממנו וכו' על התועלת אמר ממנו שהטובה באה ממנו יתברך ומידו ועל הנזק אמר וברשותו לפי שאין פעולת הרע מתייחסת ח"ו אליו ואין צודק לומר רק שהיא באה ברשותו שלא עיכב ע"י פ"ל]:

145מהתיחדו בכבודו שהוא יחיד בכבודו:

146כי איננו מקבל כו' כי אין הקב"ה מקבל עבודה אם כוונתו לדבר אחר ג"כ בשיתוף עמו:

147מספר רוממותו שאנו חייבים לספר רוממותו ית' וגדולתו ואין זה כ"א כשנכנע לפניו:

148מה שהוא עובר כו' ר"ל שכן דרך ב"א שהם מתעלמים כו':

149שנחשוב עם נפשותינו עם עצמנו:

150ואח"כ חקרתי על מה שאנו חייבין מה הוא עיקר החיוב מכל עבודת הבורא יתברך:

151אשר היא תכלית כל תאוה שתואב האדם השלם להגיע אליה:

152וקץ כל תקוה והוא סוף כל דבר מה שיקוה האדם מתי יגיע למדרגה הרמה ההיא שאין למעלה ממנו:

153כי ממנו התחלה בזאת הכוונה יתחיל כל עבודת הבורא:

154ואליו התכלה והכונה זו היא תכלית ועיקר וסוף כל הכוונות כי סוף המעשה הוא במחשבה תחלה:

155ומה שראוי לו ממנו מאתנו:

156מאהבת רצונו ומה הוא הדבר שראוי לו ית' מאתנו הוא לאהוב לעשות רצון בוראנו שאמר ואנחנו נעשה רצונו זה הכוונה הנכונה והישרה בכלל עבודת הבורא ולא לשום קיבול שכר בין בעוה"ז ובין בעוה"ב וכן שלא להמרותו יהוה רק מחמת יראת חרונו שלא יחרה אפו ח"ו עלינו:

157אשר המה תכלית הטובה והרעה רצונו ואהבתו לאדם אין לך טובה ממנו וכן אפו וחרונו היש רעה גדולה מזו והמה בעולם הזה ובעולם הבא וז"ל אורחות צדיקים בשער הרצון ראה מה הגיע למרדכי כשרצה בו אחשורוש מה הגיע ליוסף כשרצה בו פרעה ואם כך הגיע למי שרוצין בו בני אדם כל שכן מי שרוצה בו הקב"ה שיגיעהו לכמה מעלות טובות לכן יטריח אדם עצמו לעשות המצות ואז ירצה בו הקב"ה עכ"ל ועיין עוד מ"ש מזה בשער ע"ה פ"ג מספר הישר לר"ת וכפי פירוש זה כתב המחבר בפתיחת שער האהבה ע"ש ובשאר מקומות ובמ"ה כ' בע"א ע"ש ולא ידעתי לכוון פירושו:

158[הג"ה. ועיין כל זה בפ"ל ושם תמצא מרגוע לנפשך]:

159אנשי החונף הם הצבועים והרמאים המראים עצמם חסידים וצדיקים בנגלה ורעה בלבבם ומרמים בני אדם:

160דין אמת שלא תונה אותך באמתלאות שקרים:

161והפך בו מלשון רז"ל הפך בה והפך בה כי באמת כולא בה ומנה לא תזוע כל ימי חייך:

162וילדהו הוליד ממנו תולדות והבין דבר מתוך דבר מה שכתבתי לך:

163וכוון בו כוונת המעשה שתהא נאה דורש ונאה מקיים:

164כמש"ה אך הבל בני אדם וגו' פירש רש"י אם באו לעלות במאזנים הם והבליהם שוים:

165לעמוד על עניניו על עניני הספר:

166ויעירך לדעת מעלת המין הזה כו' רצה לומר לדעת שיש יתרון ומעלה למין הזה מן המצות דהיינו החובות שבלבבות. ומוסרי הנפשות שהם העיקר שה' שואל מאתנו והוא מפני שהם נוהגים תמיד ושאר המצות אינם נוהגים רק כל אחד בזמנו כמו שמסיים בנמשל וכ"כ בחשבון נ"א וז"ל וראוי לך אחי שתבין כי רוב המנין המכוון במצות שהם בגופים ובאברים הוא להעיד על המצות אשר תהיינה בלבבות ובמצפוני' מפני שעליהם משען העבודה והם שורש התורה כמ"ש מה ה' וגו' ע"ש וכ"כ בס"ס המורה כמש"ש ע"ש:

167ומעלת שאר החכמות כו' מחכמת התורה תדע ותשכיל איך כל החכמות יוצאין מחכמת התורה כי כל החכמות נכללים בתורתנו ואפשר שט"ם הוא וצ"ל לחכמת התורה ור"ל שיש מעלה ג"כ לשאר החכמות שע"י נוכל להבין חכמת התורה בכמה מקומות כמו שמבואר במשנה ובגמרא. ובתוספות י"ט העיר עליהם כידוע וכן סיים בסוף הענין שמהם תהיינה הקדמה לחכמת האלהית וקמ"ל שראוי ללמוד אותם ג"כ מאחר שצריכין לתורתנו וכל' הזה כתב בספר הכוזרי סוף מאמר הרביעי ע"ש:

168[*הג"ה ופ"ל פי' שתראה איך שהם גרועים מחכמת התורה ונכון הוא]:

169לוזי המשי הם כרכים עגולים שעושין מן המשי בארץ ישמעאל כ"כ במ"ה ור"ל שמעורב בו הכל ועדיין הוא מוכן לעשות ממנו מה שירצה וצריך אומן וחכם לברר הטוב מן הפחות ולעשות מכל חלק מה שראוי לעשות ממנו וכן הוא במעלות תורתנו הקדושה שלא כל אדם מבין הרמזים והסודות שבתורה שהתורה נדרשת בפרד"ס כידוע ולכך כל האותיות והתיבות שבתורה שוים ותמנע היתה פלגש וגו' כמו שמע ישראל והחכם המשכיל בורר לו מן התורה הפשט והרמז והסוד לכל אחד זמנו ומקומו והעיקר הכל ליראה ולאהבה את השם יתברך והם חכמת המצפון וח"ה ומוסרי הנפשות שיתבאר בספר הזה ומהם שעל ידם עושה האדם בגדי חופש ולבושין יקר שמלבישים בהם את הנשמה בג"ע כמו שהאריך בזה בזוהר פרשת ויחי דף רכ"ד וראוי להעתיקו וז"ל בקיצור תניא זכאין אינון צדיקיא דיומיהון זכאין אשתארו לעלמא דאתי זכאין כד נפקין מתחברין כלהו ואתעבידו לבושי יקר לאתלבשא ביה ובהאי לבושא זכאין לאתענגא מענוגא דעלמא דאתי ובהאי לבושא זמינין לאחייא ולמיקם הה"ד ויתיצבו כמו לבוש ווי לאינון חייבי עלמא דיומיהון חסרין בחובוי ולא אשתאר מינייהו במה דאתכסיין וכד יפקון מעלמא ווי להאי דגרע יומא לעילא דכד בעי לאתלבשא בהו אינון יומין דפגם הוא בחובוי חסרין מהאי לבושא כדין ווי ליה לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם על אינון יומין על חד תרין כו' ותלתא אינון לבושא חד דמתלבשא ביה נפשא ואזלא ושאטא בעלמא כו' וחד דמתלבשא ביה רוחא בג"ע התחתון וחד דמתלבשא ביה נשמתא בגו צרורא דחיי כולא ופירשו המפרשים שהמלבושים האלה הם מתרי"ג מצות שהם כנגד כל תרי"ג אברינו וכו' והם ג' כנגד מעשה ודבור ומחשבה שהם הכוונות למצות לעשותם לשמה כל איש כפי שידיעתו מגעת ע"ש. אתה הראית לדעת מזה המשל הנמרץ בדברי הזוהר כי מי שעושה כל שלשה מיני בגדים מהתורה שנתן הש"י לנו במעשה ובדבור ובמחשבה הכל לשמו יתברך זה יוכל ליכנס גם לחצר הפנימית וילבשם לפני המלך בכל זמן ובכל מקום כראוי לו מהם והכסיל עושה להפך שלוקח התורה רק לצרכי גופו ועושה הכל להנאותיו א"כ אינו יכול ליכנס אפילו לג"ע התחתון שהוא כמו חצר המלך ונענש ג"כ כמ"ש וירע בעיניו מעשה הכסיל כו' ועליו אמר הכתוב צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם והורה לנו במשל הזה שהספר הקדוש הזה נתחבר שיהיה לנו לעינים בדרכי הברור כיצד נברר דברים הדקים מן התורה ולא לסור ימין ושמאל מספרי היראה ומוסר וע"י נעשה הבגדי חופש הנ"ל כמו ספרי רס"ג ז"ל וכיוצא בהם ספרים ישרים מהקדמונים כי הם מאירים השכל כו':

170והאלהים יורנו ררך עבודתו כאשר שאל ממנו משיחו דוד עבדו תודיעני אורח חיים ונזכה לשובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח אמן ואמן סלה: