מרפא לנפש, שער שני - שער הבחינה, הקדמה

1אמר המחבר והיתה הבחינה כו' ר"ל על ידי שנבחין ונתבונן בחכמת הבורא יתברך בבריותיו נוכל לברר מציאותו יתברך כי זולת זה אין דרך לדעת אותו כמ"ש בשער היחוד:

2והנתיב הוא דרך הכבושה והסלולה:

3התחייבנו להדביקו אליו כו' ר"ל לכך ראוי ונכון לחבר שער הבחינה אחר שער היחוד כדי לסמוך כו':

4אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה אחר שנתברר לנו שני השערים הקודמים דהיינו יחוד האל בלב שלם והבחינה בברואיו אזי אנחנו חייבים לעבדו יתברך על כל הטובות שמטיב עמנו כמו שיתבאר בשער השלישי:

5אשר בראנו לה בשביל זאת ברא את האדם ואת כל העולם לשמשו להכיר גדולתו ורוממותו לירא אותו ולרוץ למצותיו ולעבוד אותו:

6ונאמר תחלה ונקדים תחלה להבין את זאת מאחר שהש"י טוב ומטיב לכל אחד ואחד מבני אדם וא"כ כולם מחוייבים לעבדו ולרוץ למצותיו ומפני מה רוב העולם כעורים ר"ל כסומים שאינם מכירים הטובות הגדולות ואינם מבינים גודל מעלת הטובה ואינם משכילים עניני עצמם איך הש"י מתנהג עמהם ולתת שבח והודאה להש"י עליהם ואמר שהמניעה היא מפני ג' דברים. א' מהם הוא מפני שרוב עסקיהם ומעשיהם הוא רק בעניני העוה"ז ותענוגיו והתאוו תאוה לדברים שלא יוכלו להגיעם ולהשיגם ולכך התעלמו מלהביט ולתת שבח והודאה על הטובות שיש בידם ושעשה עמהם כי כל זה איננו שוה להם ונבזה אצלם מפני שרוצים תמיד יותר ויותר ממה שבידם:

7עד שהם חושבים שאחרים שיש להם הרבה מהם יותר:

8נשללה נגזלה מהם כי ראוי להיות להם מה שיש לחבירו ומה שיש אצלם היא רעה שמצא אותם כי הכל מעט בעיניהם ולכך לא הבינו אל פעולות ה' מה שמטיב עם האדם תמיד אם מעט אם הרבה הכל הוא טובתו ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:

9כמו שאמר הכתוב רשע כגובה אפו בל ידרוש מי נתן לו חילו כמו שזכר שם כי הלל רשע על תאות נפשו ואמר שם יחילו דרכיו בכל עת וגו' ולכך אין אלהים כל מזמותיו כל מחשבותיו ומזמותיו שאין אלהים נותן לו כח לעשות חיל ולכך אינו מחייב א"ע לעבוד את ה' על כל הטובות שקבל מאתו יתברך עד הנה:

10והשני צאתם אל העוה"ז ר"ל שהאדם נולד יוצא לעולם הזה בלי שום שכל והוא נמשל כבהמות וכעיר הוא חמור קטן ואינו מבחין בין טוב לרע:

11והתגדלם כו' ונתגדלו מקטנותם ואילך בטובות גדולות ומרובות:

12עד ששבו אצלם רגילות ונהיו אצלם מורגלים וההרגל נעשה טבע אצלם וסוברים שכך ראוי שיהיה להם לעולם:

13וכאשר ישכילו ואף לאחר שיבינו וישכילו גם אינם משימים על לבם חיוב כו':

14יסכלו לשון סכלות ופתיות: (*מוסב על העת):

15ומשלם בזה והם נמשלים בזה:

16ואח"כ שמע האיש מאנשי החסד הנזכר על איש אחד שנשבה ונאסר במאסר ביד שונאו:

17והגיעו והביאו:

18ואין איש מאנשי השכל מסתפק אין ספק אצלו שהטובות שעשה אחת מהן לתינוק כוללים יותר מכל הטובות שעשה לאסיר שהרי אם לא אסף אותו הביתה היה מת שם וכן אח"כ משא"כ לאסיר שאפשר שיכול היה להציל נפשו משונאו בתחבולה אחרת וכיוצא וא"כ מהראוי היה לתינוק להודות ולשבח האיש ההוא יותר מהאסיר ואינו עושה כן והוא מפני שהוא רגיל בטובותיו מקטנותו וסובר שכך היא המדה וראוי לו וכן הדבר ברוב ב"א שנוהגין כתינוק הזה:

19כמ"ש ואנכי תרגלתי הולכתיו ממצרים כאשר ישא האומן את היונק:

20ולא ידעו ולא רצו לידע כי אני ה' רפאתים:

21והשלישי כו' ולא הבינו סבות אופני טובתם בהם לחשוב תמיד שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכל הרעות המה טובה לאדם או שהם לתועלת הנסיון שמנסה הש"י לצדיקים להרבות שכרם והם יסורים של אהבה:

22והמוסר להם או שהם על דרך העונש ומוחלין בו את העונות כמ"ש בחשבון כ"ז ע"ש:

23וקצו בהראות צדקו בהם לשון קצתי בחיי ר"ל כשבאים עליהם יסורין על עונותם אין מקבלים אותם באהבה לומר שצדקה עשה הקב"ה עמהם:

24ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם או שמא הם יסורים של אהבה והם חסד אל כל היום כמ"ש כל ארחות ה' חסד ואמת או חסד או אמת כמ"ש בזה בחשבון פ"ז ע"ש:

25להתחכם עליו במעשהו למ"ה. כי רבים מן הסכלים יחשבו שהם יותר חכמים מהש"י ובאים לגנות מעשה הש"י ומחרפים ומגדפים בראותם רעתם המגיע להם ממעשה הש"י ולא יחשבו כי הם עצמם שגרמו להם זה. וזה ע"ד אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו עכ"ל. והוא כמ"ש במ"נ פרק י"ב מח"ב על תלונות פילוסוף א' שהרעות בעולם יותר מן הטובות וכו' והשיב הרמב"ם שם באורך וכלל דבריו שנראה שרוב רעות האדם בעבור רוע בחירת האדם עצמו מהם מחמת רוע סדר הנהגת האדם במאכלו ובמשתהו ובמשגל או שהוא רודף אחר דברים שאינם הכרחים לו ועי"ז נופל בצרות ומאורעות ומתרעם על מדותיו יתברך ואילו היה מסתפק בהכרחי לבד לא יבא לכל הצרות כי ההכרחי הוא נמצא בקלות ומובטח לכל אדם ע"ש באורך. ועיין בחשבון כ"ב גם כן כדברים האלה ויש לפרש עוד להתחכם עליו במעשהו הוא ממרה את האלהים ועושה בהן רע כמו שכתוב בש"ג פ"ז מהם שלא ישים הטובה סבה להמרות הבורא וכ"כ בחשבון הששי ע"ש:

26ומה נדמו בזה למה הם דומים בזה:

27וזומן להם בו ושם בבית ההוא היה ג"כ מוכן ומזומן רופא חכם ורפואות שמועיל לעינים כדי שיתרפאו מעורונם והם לא די שלא שמעו אל הרופא ולא עסקו ברפואות לטוב להם אלא הלכו בבית אנה ואנה ללא צורך ועי"ז הביאו עליהם מכות ופצעים ולא עוד אלא אף גם התרעמו על בעל הבית כו':

28ואמר לכל סכל הוא שהכל מעשה סכלות מאחר שלפי דעתו איננו כרצונו. (כי מקודם היה להם מום אחד עורון ועכשיו היה להם עוד צער הפצעים וצער השברים):

29התחייבו אנשי החכמה והמדע כו' ולכך מחוייבים החכמים הנבונים שבכל דור להעיר וללמד את בני האדם ולהורותם שידעו ויכירו את גודל הטובה שעושה הש"י עמהם כאותן הרופאים שנותנין רפואות שייטיב ראותם ולא יהיו סומים לעולם ואז יגדל שבחם ותרבה הודאתם כו' ומי שלא שמע אל הרופא איהו דאפסיד אנפשיה ונופל בצרות ובנזקין כמו אלו העורים וכמו שכתוב בשם המורה כנ"ל:

30דמה החכם דברי החכמים לדרבונות הוא מקל המחרישה ונקרא גם כן מלמד הבקר או מרדע. וז"ל הרב מברטנורא במשנה כלים פ"ט מ"ו על משנה מלמד שבלע את הדרבן. מלמד מקל ארוך ובראשו כעין מסמר דק מדריכים בו הפרה לתלמוה לכך הוא קרוי מלמד והמסמר שבראשו קרוי דרבן כמו דברי חכמים כדרבונות עכ"ל. וכתוב בערוך. מלמד שמלמד הפרה לתלמיה לחרישה ליתן חיים לבעליה. מרדע מורה דעה לפרה. דרבן שמוריד בינה לפרה ולכך דמה החכם דברי חכמים לדרבונות לפי כל השלשה שמות הנ"ל:

31ודמה אותם כו' כלומר דמה את בעלי אסופות שהם בעלי המחברים ספרים ישרים למסמרות נטועים קבועים בכותל לא ימוטו לעולם כן ספריהם הנעימים יש להם קיום לעולם ודבריהם נכנסים בלב הלומדים אותם כיתד הקבוע בכותל:

32וכבר פירשו המפרשים בהסתרת דברי אשר בתחלת הפסוק ר"ל שמלת דברי שבתחלת הפסוק ד"ח וגו' הוא נסתר כאן וקאי ג"כ על בעלי אסופות וכאלו כתוב דברי חכמים וגו' וכמסמרות נטועים דברי בעלי אסופות:

33והטעם ר"ל ופירוש הפסוק כך הוא וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות והקדים הקדמה זו לומר אף שאין חכמים מעירים את האדם לטובתו הרי יש ספרים וחבורים מחוכמים ונבונים וכל הרוצה ללמוד ולהעיר א"ע יבא וילמוד דאם לא כן אין אדם יוצא ידי חובתו אם אינו עוסק בספרי המוסר:

34ששה ענינים הם הששה פרקים שבשער הזה: