מרפא לנפש, שער שני - שער הבחינה ה

1אך איזה מין קרוב אלינו כו' נאמר כי באמת שראוי לבחון יכולת הבורא בכל אחד משבעה דברים הנזכרים:

2ואם הצורך אליו גדול כו' ופשוט הדבר שצריך לאדם יותר זה בכה וזה בכה אנו חייבין לבחון בדבר ההוא הנצרך לנו ביותר שהרי האדם רואה שאין לו קיום והעמדה בלא דבר זה. אך בזה אין הבחינות שוים ולפעמים צריך לדבר אחר ודבר זה רחוק ממנו ואינו יכול לבחון בו תמיד:

3הקרוב אלינו יותר אך מה הוא הדבר שקרוב אלינו תמיד ונגלה לנו חכמת יכולת ה' יותר משאר דברים:

4הוא סימן החכמה הנראה במין האדם כו' וכאשר נדקדק לבחון בו מתחלתו עד סופו יתבאר לנו מסוד העוה"ז הרבה והוא מפרש הכל באורך לפנינו:

5אשר הוא העולם הקטן האדם הוא עולם קטן כמו שפירשתי לעיל:

6והוא הסיבה הקרובה כו' שקרוב הרבה להבין שהאדם הוא עיקר מכל הנבראים שהרי הוא כבעל הבית המשתמש בכל אשר בו וכתב רבינו סעדיה גאין ז"ל כי המנהג להבניה משימים כל דבר נכבד באמצע הדברים אשר אינם נכבדים כמוהו כן האדם הושם באמצע העולם כו' ע"ש כמו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי ע"כ:

7ואח"כ נעיין בתועלותיו שיש כמה דברים שהם תועלת לאדם כמו שמפרש לפנינו כמו מזונו משדי אמו והבכיה לקטנים מן החולאים ע"ש:

8ותכלית ענינו ועוד שאר דברים זולתם שהוכיח לקמן:

9כל מה שנוכל לעמוד עליו כלומר עד תכלית וסוף מענינו שאין לדבר ממנו עוד כמו ותכל כל עבודת:

10שהפילוסופיא ר"ל שהחכמה בכלל. כי כל החכמות וכל החקירות בכלל נקרא בלשונם פילוסופיא ואמר שהחכמה בכללה היא רק שידע האדם א"ע. כאשר זכר לפנינו קצת ממנו:

11כמה שכתוב ומבשרי מעצמי ומבשרי אחזה ואבין את אלוה שהוא בורא חכם ויכול:

12כמ"ש כו' אודך אודה אותך על כי כו':

13לא נכחד לשון מניעה לא נמנע ממך מלדעת מספר עצמותי אף שעושיתי בסתר במעי אמי:

14רקמתי בבשר וגידים:

15בתחתיות ארץ במדור התחתון שבמעי אמי:

16גלמי גושם שלי ראו שם עיניך: ועל ספרך כלם כל אברי וגידי או כל הנבראים הם כתובים בספרך: ימים יוצרו כל הימים הם נצורים וידועים לפניו ולא אחד בהם מכל הימים שלא נודע וגלוי לפניו יתברך בתחלה:

17אל תחלת האדם מהו תחלתו של אדם ומאיזה דבר נתהוה ואז תראה איך נתהוה והמציאו מן האפס והאין שלא היה בדברים ההם שום צורה ודמות אדם ונברא מהם:

18והוא צאתו שתחלת יציאתו והוייתו הוא מהיסודות שהרי הוא נברא מזרע האיש ודם האשה והזרע והדם נתהוה מהמזון שניזון האדם ממנו והמזון הוא הצומח והצומח נתהוה מהד' יסודות שמכולם נתהוה הצומח וא"כ תחלה היה לו צורה ותכונה של ד' יסודות ומצורה זו נהפך לצורת הצומח והמזון ואח"כ לצורת הזרע והדם ואח"כ לתכונת החי שניתן בו חיות התנועה שם במעי אמו ואח"כ ניתן לו צורת אדם והוא האדם שגדרו הוא חי מדבר מת שבגדר חי הוא נבדל מכל הברואים ובמיתה הוא נבדל מעליונים וזה גם כן תקנתו שהבחירה נובע מהמיתה וכנ"ל דאם לא היתה המיתה לא היתה הבחירה ונהיה כמלאכים שהם עומדים והאדם הוא מהלך ממדרגה למדרגה כידוע ועוד שאין כוונת הבריאה שיהיו הכל כמלאכים ועיין במ"ה:

19והוא הולך ר"ל והוא הולך ומתגדל:

20בשינוים בכמה מיני שינוים בין בענין מחיתו ומזונו שפעם הוא כך ופעם הוא כך וכן בטבעו שפעם טבע האדם כך ופעם כך והם סבותיו וגלגוליו והמה מתחלפות בין בבטן אמו וכן אח"כ:

21ומצועים מתמידים ויש ב' דברים שהם ממוצעים לקשר הנשמה בגוף שהם שני הפכים ובדברים ההם הממוצעים מתקשרים יחד ונתחברו והם רוח החיים והחום הטבעי והדם וכו' כמ"ש לפנינו והמצועים האלו הם תמיד באדם כל זמן שהוא חי:

22מחוברים במחשבה נכונה וכו' כי מי יוכל לחבר הד' יסודות זה לזה או לקשר הנשמה עם הגוף ומזה תראה סימן הטובה והחכמה והיכולת מה שהראה הש"י באדם:

23השתכל וחשוב בשרשי חבורו כו' והם נפשו וגופו שהרי הדבר ידוע ונראה שהאדם מחובר מגוף ונפש וזה בלא זה אין לו קיום בעולם. והגוף מורכב מהד' יסודות שהם אש רוח מים עפר שהם מובדלים זה מזה:

24בטבעם שאינם שוים זה לזה והש"י חבר אותם וקשרם קשר אמיץ שלא יתפרדו עד עת קץ:

25מתאחד במראיתו לפי הנראה האדם דבר אחד מחתיכה אחת:

26ומתחלק בטבעיו ויש בו כמה מיני טבעיות העין רואה והאוזן שומעת והפה מדבר והאברים הפנימיים יש לכל אחד טבע אחרת כמו שיתבאר לפנינו:

27וחבר אליו אל הגוף:

28עצם רוחני אוירי בריה שלמה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים כמו הגוף והיא בעצמה אוירי כאויר ורוח שאין נראה לעין כמו מלאכי מעלה שהם אישים רוחניים.

29וזה העצם הוא נפשו כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים וגו' שיש בו חיות:

30אשר קשרה בו בגוף שלא יכלו להתחבר ולהתקשר נפש בגוף שהם שני הפכים לכן צריך אמצעיים שהם ראוים לזה ולזה כי יש בהם קצת רוחניות וגשמיות ובזה נתקרבו ונתקשרו הקצוות זה לזה:

31והם רוח החיים שהוא נושף ומנפח תמיד באפיו לתוך גופו וממנו נתהוה החום הטבעי שבאדם והחום הטבעי שוכן על הדם כי נראה כשהחום גובר גם הדם שבגידיו דופקים יותר מההרגל ואם כן הנפש שוכן על רוח החיים והחום הטבעי והדם שהם האמצעיים שבין הנפש והגוף:

32והגידים שיש בהם דם:

33והעצמים ונראה לגרום העצבים כי כן נמצא ג"כ בספר הכוזרי ובמורה ע"ש וכ"כ לקמן בשער עבודת ה' העצבים והם גידים שיש בהם הליחה עבה ויש בו יותר גשמיות מהדם:

34והעורקים ומצאתי בספר המורה ח"ג פ' ל"ב וז"ל העצבים הם כלי החוש והתנועה והעצבים נולדו מן המוח ומחוט השדרה וגם יוצאים בעצבים חוטין וימלאו החוטים בבשר ונעשה עורק אחר כך יצא העורק מקצה העצב ויתקשה ויתערב עמו מחבל חתיכות קשות ונעשה ממנו מיתר וידבק המיתר באבר ויחובר בו אז יוכל העצב להניע האבר על זאת המדרגה עכ"ל:

35ושם להם סבות להגידים והעצבים ולכל הנזכר:

36לשמרם ולהגן עליהם כי אם יהיו הגידים כך מגולים בלא בשר ועור לא יוכלו להתקיים מקור וחום ומשאר פגעים. וז"ל הכוזרי במ"ב. והנפש לא תתחבר כי אם ברוח חם טבעי ואי אפשר לו בלתי לב שיקשר בו הקשר כלהב בראש הפתילה דמיון הפתילה הוא הלב והלב צריך אל משך הדם והדם לא תתהוה כי אם כשיבא לכלי העיכול ע"כ הוצרך אל האצטומכא והכבד ושמושם כו' ע"ש ור"ל כל הגוף הוא מגין ומשמש להנפש וכ"כ לקמן:

37ואח"כ חשיב איך השם יתברך ברחמיו מתנהג עם האדם מתחלת בריאתו בחסד וחנינה:

38אשר שם לו בטן אמו למצע ששוכב בבטן אמו כבמטה מוצעת כדי שיהיה שם שמור מכל הפגעים וכמו ששוכן במבצר חזק שלא יוכל שם דבר להזיקו ויש לו שום מזונותיו מוכנים ממה שאמו אוכלת:

39והוא הולך וגדל אח"כ נתגדל שם במעי אמו מעט מעט:

40עד שיחזק על התנועה והתנודה שיוכל להתנענע שם ל' נע ונד:

41עם הגעתו אל מזונו כו' אף שנתגדל שם כל יום מעט יותר וצריך שם למזון יותר ואין בריה שיוכל להמציא לו מזון אע"פ כן הוכן לו שם כפי צרכו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה:

42ואח"כ יצא כו' שלא יוכל האדם לעשות שום דבר המסייעו כדי שיוכל לצאת מרחם אמו:

43הידעת עת לדת יעלי סלע פירש רש"י יעלי סלע אשטנבו"ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד בדי שיפול לארץ וימות והקב"ה מזמין לה נשר ומקבלה בכנפיו:

44הולל אילות תשמור לשון חיל כיולדה האילה רחמה צר ואין הולד יכול לצאת. ובשעת לידתה הקב"ה מזמין לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה ע"כ:

45חלש בחושיו שאין לו חוש השמע וחוש הריח וחוש הראות אע"פ שיש לו עינים ואזנים וכו' רק חוש המשוש והטעם:

46ויהפך הדם אשר היה כי מן הדם היה ניזון שם במעי אמו ועתה הדם נעכר ונעשה חלב:

47נגר ערב לשון מים הנגרים כלומר דבר הזב והוא מתוק ונובע כמעין הנובע:

48ואיננו רב כו' ר"ל אין החלב הרבה יותר מדאי שלא יכבד משאו על אמו:

49ויגר מבלי מיץ שלא יזוב מעצמו בלא מציצת הילד וישפך לאיבוד:

50ולא מעט וגם אין החלב מעט יותר מדאי שלא יהיה לילד יגיעה רבה כשירצה למצוץ החלב משדי אמו:

51ומחנותו בזה ועוד תראה רחמיו וחנותו יתברך בדבר הזה שהנקב הוא בדרך ממוצע כפי הצורך שאם היה הנקב רחב וגדול היה החלב זב מעצמו בלא מציצה וגם אם היה הילד רוצה לינק היה נשפך הרבה בגרונו והיה נחנק הילד וגם לא צר וקטן הרבה שלא יהיה טורח גדול להילד להוציא החלב ולינק:

52אחר כן יחזק גופו וכו' יתנהו האלהים להן וכו' כן נתן ה' יתברך בטבע האדם שימצא הילד חן בעיניו דאם לא כו לא נתגדל שום אדם:

53יותר מעצמם יותר ממה שישגיחו על עצמם הם משגיחים על הילד:

54וחתול בל'א (וויקלען) כמו והחתל לא חתלת:

55ולדחות מעליו כל נזק על כרחו אעפ"י שהוא צועק ובוכה במה שרוחצין אותו וכיוצא בזה הם יודעים שיש בזה טובתו:

56ולא יתקצפו ברוב צרכיו ומעוט הכרתו כו' כלומר אעפ"י שצרכיו מרובין והוא ר"ל הילד אינו מכיר מה שהם סובלין כו' ואינו מחזיק להם טובה על כך:

57אך הגדל הדאגה לו מלבם כו' למ"ה. מלבם מעצמם ואין מי שיכריחם לכך:

58וכבר למד לדבר על סדר ודלוג קצת דברים יוכל לדבר כסדר כדרך ב"א וקצת דברים הוא מדלג תיבות שאינו יכול לדבר בסידור היטב:

59ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל כו' שהיה הדין נותן לכאורה שישכיל האדם תיכף בעת ילדותו ולא יהיה נעדר השכל כל ימי ילדותו ואמר שגם זה הוא לטובה גדולה שלא יכיר ויבין חסרונותיו נגד נקיות הגדולים והילוכם והיה מת מחמת דאגה ויגון:

60ומן התימה בענין בכייתו שלכאורה יחשב שהוא רע לו ובאמת יש לו תועלת בבכי להתיך הליחה במוחי הילדים וכמה מאורעות רעות יוכלו לבא מהליחה ההיא ובבכיה ינצל מהם:

61ומרוב חנות הבורא שהוא מחליף את שניו זו אחר זו כי כך הוא הטבע השיניים הצומחים בעת יניקת הילד הם נופלים וצומחים אחרים תחתיהם וכן אמרו חז"ל בקדושין שן דחלב אין עבד יוצא בו לחירות ע"ש:

62שלא ימנע מאכול כו' שלא יהיה הילד נמנע מלאכול כמו כי שכחתי מאכול לחמי ור"ל אם היו כולם נופלים בפעם אחת לא היו לו שיניים לאכול עד שיצמחו אחרים לכך מחליפים זו אחר זו בסירוגין:

63ואח"כ יעברו עליו חלאים כו' כי אם היה לב"א תמיד טובות בעוה"ז ישכח ולא יזכור עניני אחריתו ויבטח בעוה"ז וילך אחר שרירות לבו ותאותיו כל הימים ולכך היה מחכמת הבורא יתברך לשלח עליו לפרקים חלאים רעים ואפילו בקטנותו כדי שיכיר וידע שאין לו טובה גמורה בעוה"ז ואף בהיותו בטובה גדולה יוכלו החלאים רעים לערב שמחתו ולא יבטח בעוה"ז ובתאותו שהם מוציאים את האדם כו' והטעם הזה הוא נכון מאד ליישב בזה כמה דברים זרים כמו שמבואר:

64ואח"כ ישיב אל לבו כו' איך כל אבר ואבר שבאדם הם לתקנתו ולתועלתו ואם יחסר אחד מהם איננו מתוקן ונשלם:

65והאצטומכא לבשל המאכל והוא (המאגען) בלשון אשכנז:

66והלב משכן חום הטבעי שבלב יתקבץ הדם מכל הגוף ובו נקשר הנפש החיוני כמו האש בפתילה כמש"ל דברי הכוזרי ע"ש:

67והמוח שם שוכן נפש השכלי:

68ושורש העצבים עיין מה שכתבתי לעיל דברי המורה (ועיין במנוח):

69ואשר יעלם ממנו כו' ויותר נעלם מאתנו תועלת האברים ממה שאנו יודעין ונראה לנו:

70וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הגוף כו' והוא דבר נפלא מאד שהאדם איננו יודע מאומה מכל המעשים אשר נעשו בתוך גופו כי המזון נעכל בתוך גופו וכל אבר נוטל חלקו ממנו להיות ניזון ממנו בלי שום סיוע מהאדם רק מחכמת הבורא יתברך שנתן בטבע שיעשו הכל מעצמם בלא סיוע ועזר כמו שמפרש:

71תעלה ל' בריכה וסילון ישר:

72המרה אדומה י"ג מרה ירוקה:

73והשלפוחית הוא כיס השתן בל"א בלאו:

74ותחלינה אותו אם ישפך או יבא דבר מהמזון וממותריו שלא במקומו יחלש האדם:

75הקנה נבוב חלול ופתוח. נבוב לוחות מתרגמינן חליל לוחין:

76והטעמים ר"ל הנקודות:

77הנצוק הנשפך בגרונו יהיה מעט מעט בעוד שסוגר בשפתים דאל"כ היה מוכרח לשפוך הרבה בפעם אחת ויחנק בגרונו:

78כח המבשל ובס"א כח הזן:

79והוא כחצר המלך והגוף הוא כחצר המלך שהמלך שוכן שם והוא השכל וכל האברים הם כעבדים שבחצר ועליהם פקידים ונציבים לתת מזון להעבדים כדי שיוכלו לשרת את המלך השכל ומעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה למה האדם נקרא עולם קטן כי מתנהג בו כבכל העולם בכלל כנ"ל:

80אחד מהם עומד לצרכי העבדים שהוא יודע מזונו של כל אחד מהם כן הוא כח המושך שמקבל המאכל כפי מזון של כל אבר ואבר והם העבדים:

81ולהגיעם אל גזבר המלך והוא מוסר הכל אל גזבר המלך שהוא האצטומכא:

82ופקיד שני לקבל כו' והוא כח המחזיק שאוצר כל דבר המובא אליו שלא יבא שום דבר ממנו לאיבוד עד שיצטרך ליקח ממנו להכין ולתקן כל דבר:

83ופקיד שלישי להכין כו' הוא כח המבשל שמבשל המאכל ומחלקו לכל הגוף לכל א' חלקו:

84ופקיד רביעי לכבד כו' הכח הדוחה הפסולת מהגוף שלא יתרבה הפסולת והזבלים בתוך הגוף:

85אחרי כך חשוב בכחות הנפש שנתן השם יתברך בנפש כמה מיני כחות שכח זה אינו ככח זה וכלם הם באחדות וכל אחד מהם צורך לדבר אחד לתועלת האדם:

86מה שיש לו מה שכבר עשה:

87ומה שיש עליו לעשות עוד הן לאלהים או לב"א:

88ולא יועילנו נסיון ואם הקב"ה שולח עליו יסורין לנסותו הילך בתורתו אם לא והוא ישכח הכל ולא ידע להיטיב דרכיו או אם הוא ינסה דבר לא ידע להשמר מזה פעם אחרת מאחר שישכח הכל:

89ולא ישקול דבר במה שעבר למשל שהוא עושה עתה דבר לא ישקול בדעתו ליקח ראיה מדבר שעבר עליו כיוצא בזה:

90ועל מה שעתיד להיות ר"ל מה שרגיל להיות מה שיולד מהדברים כיוצא בזה מה שהוא עושה עתה:

91במה שיהיה במה שיוכל להיות ג"כ במעשה הזה הסוף והתכלית ולא יתן דעתו לכל זה מאחר שאינו זוכר מה שעבר:

92אך הוא קרוב להתפשט מן האנושיות כי יהיה כבהמה בלא זכרון:

93ולא היה טורדו ממנו שום דבר כו' אפילו בשעת שמחה שדרך לשכוח העצב והוא לא ישכח ולא יסיחנו מדעתו לעולם:

94ולא היה מקוה מנוחה ממקוה ממה שרגיל להיות בו תקוה לנוח מעצבון:

95ולא התעלם ממלוך לא היה מתעלם מלהיות נמלך תמיד ולהועץ על כל מעשיו אם יעשה או לא וידאג תמיד שמא יהיה כך או כך ולא יסכים על דבר לעשותו:

96במדת הבושת כו' וכן אמרו רז"ל בושת פנים לגן עדן ואמרו כל אדם שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא כדכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואמרו יה"ר שתהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כו':

97ומן התימה הגדול ויש לאדם לתמוה על זה מאד ולשום אל לבו חכמת הבורא יתברך בענין הבושת שטבע האדה להתבייש בפני ב"א ולא ניתן בו הטבע ג"כ שיתבייש לפני הבורא יתברך שהרי אין ספק שהבורא יתברך משקיף על האדם ורואה מעשיו כי מי שיוצר יחד לבם ע"כ מבין אל כל מעשיהם ואמר שהטעם הוא מפני שלא יהיה האדם מוכרח במעשיו כי לא יחטא לעולם אם יחשוב האדם שהמלך הגדול הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים ס"א עי' שם ואם יהיה כן בטבע שיתבייש האדם בפני השם יתברך כמו לפני בני אדם יהיה מוכרח ולא יהיה ראוי לגמול מאת הבורא יתברך ובאמת הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדי שיהיה לו שכר ועונש על בחירתו:

98אבל אנחנו כו' מדרך הבחינה שמי שיצר אותנו ונפח בנו נשמתנו בדין הוא שיודע כל מעשינו:

99ודעתנו ושאנחנו יודעים שהוא משקיף על הנגלה והנסתר מכל מעשינו:

100אך רב טוב האלהים עלינו בשכל ובהכרה ר"ל טובה הגדולה שעשה השם יתברך עם האדם מבלתי שאר בעלי חיים במה שחננו בשכל והכרה אין צורך לבאר תועלתו כי הוא מבואר:

101מבלעדי מי שפקדם ממנו רק אם נמצא אדם שלא יוכל להנהיג א"ע בדרך טוב וישר הוא מפני שפקד ר"ל שנחסר השכל והכרה ממנו:

102לפגע כו' והוא מחמת פגע רע רחמנא ליצלן שאירע במוחו כאותן השוטים והמשוגעים רחמנא ליצלן:

103אך המדות הטובות שנוכל להגיע עליהן על ידי השכל הן הרבה מאד:

104לא יכילהו זמן אין השם יתברך תחת הזמן שהעבר והעתיד הכל לפניו כדבר ההווה עתה ברגע אחת כי הזמן נמשך אחר גלגל היומי שבו נדע אנחנו הימים והשנים וזה הכל נבראים מאתו יתברך ואיך יפול הוא חס ושלום תחת הזמן והזמן נברא מאתו והוא היה והוה ויהיה קודם הזמן ואחריו ואף על פי שאין בנו כח להבין את זאת כבר אמר הכתוב כי גבהו שמים מארץ וגו' כמו שכחב הרמב"ם על המשנה וכולם נסקרים בסקירה אחת. ע"ש דברים נחמדים ובספר שומר אמונים האריך בזה:

105ולא מקום שהשם יתברך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ומקיפו שהרי השם יתברך אין לו תכלית וגבול והמקום ג"כ נברא מאתו יתברך:

106נעלה ממדות הברואים שהוא נעלה ומרומם שיהיה לו שום מדה כמדת הברואים דאם לא כן יהיה שוה הבורא לנברא כנכתב לעיל בשער היחוד וכן הוא מרומם משיהיה לו דבר כמחשבת הנמצאים כמו שכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם:

107וחיוב עבודתו לאשר יאות לו ר"ל ובשכל נשפוט שראוי ונכון לעבוד את השם יתברך בעבור שהוא ראוי לזה מחמת גדולתו ורוממותו:

108ובעבור טובתו שהוא מטיב עמנו תמיד לכל אחד בפרט ולכל בני העולם בכלל א"כ ראוי לעבדו יתברך:

109ובשכל יאמן אצלנו כו' יאמת אצלנו שתורת משה אמת ואנחנו חייבים לקיים את התורה כמו שיאומת אצלנו מאבותינו ומשכלנו:

110ומפני שכל האדם והכרתו הוא בא לידי חשבון בעבור השכל חייב האדם לתת דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה:

111ומי שפקד שכלו שחסר ממנו השכל הוא מסולק ונפטר מכל המעלות והמצות כולם ואין לו גמול ועונש:

112ובו יראה מה שנעלם מחושיו הגשמיים מן הנראות אף שאנו רואים כמה דברים בעינינו שלא נדע סבתם רק על ידו השכל נוכל לשפוט מאין באו:

113כנסיעת הצל על ידי הצל מהחמה נוכל לידע השעות ביום על הנכון ונקרא בל"א זאנען ווייזער:

114ומעשה הטפה האחת בצור החלמיש לפעמים נוטף טיף אחר טיף על צור החלמיש ונעשה ממנו רושם וגומא בצור והשכל גוזר שמחמת אורך הזמן יוכל טפה אחת מן המים לעשות רושם גדול וגומא אפילו בצור החלמיש ומזה יוכל האדם ליקח ראיה שההרגל בכל דבר שהאדם חשק בו יעשה בו טבע באורך הזמן. ודברים האלה מצאתי בס' פרקי דר"א שע"י צור החלמיש כנ"ל בא רבי אלעזר בן הורקנוס לכל המעלות אחר שהיה מתייאש מהן ע"ש:

115ובו יעביד שאר מיני חיים בתועלותיו ובשכל ישעבד עם בעלי חיים לצרכו הסוס לרכוב והחמור לשאת משאו והצאן והבקר למאכלו ומלבושו:

116ויכיר כו' על מרחקיהם כמה רחוקים זה מזה וממרכז הארץ:

117ויבין הערכים כו' ז"ל מ"ה הם היחסים שבחכמת המספר והשיעור כגון שנאמר ערך שנים בארבע כערך שלשה בששה כן הוא בתשבורת והנדסה ערך קו ב' אמות בד' אמות כערך קו של שלש אמות כו':

118בחכמת הדבור היא חכמת ההגיון:

119תמצאם בתכלית התקנה והתועלת לו כאשר זכרנו בשכל ר"ל כל המדות שבאדם תמצא שהם הכל בתכלית התקנה והתועלת על ידי השכל ובלעדי השכל לא יתקן לו שום מדה ושום מעשה כאשר זכרנו מעט מהרבה ממעלת השכל:

120צוות בחבירו חבורתם אם לא ידברו ביניהם מה תועלת בחברתם כמו שאמרו רז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה שיהיו חברים לזה הצדיק:

121ובדבור יראה היתרון בין ב"א מי הוא החכם יותר אבל בשתיקה גם אויל מחריש חכם יחשב אין יתרון לחכם על טפש ובדבורו של אדם ניכר אם הוא אדם חשוב או גרוע:

122כי האדם והלב והלשון כו' כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה מתרגם לרוח ממללא:

123ואחר כך כו' המכתב והכתיבה המכתב הם האותיות והתיבות הנקראים. והכתיבה היאך כותבין אותן ובמה כמו הדיו והקולמוס:

124שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם כו' שעל ידי אגרות וכתבים שיגיע לאדם מחברו הנאהב לו מאד תחי רוחו כמו ותחי רוח יעקב:

125והצלתם מרעתם ועל ידי אגרות יוכל להנצל מכמה רעות וכיוצא:

126ויתחברו הענינים המפוזרים בלבבות כי כמה דברי חכמות וחידושים המפוזרים בלבבות החכמים שלא יודעו ולא יצאו לאור אם לא היו יכולין לחבר אותן בספרים בכתיבה:

127והענין רב מהשלים והענין הזה ר"ל לפרש ולבאר הצורך אל הכתיבה והמכתב רב מאד לפרש הכל ולהשלים הביאור בו כי רב הוא ולקצר אנו צריכין:

128ומהשלמת הטובה על האדם שהוכן לו כף ואצבעות לתקן בהם הרושם כו' ואף גם בזה נשלם טובה לאדם כו':

129וקדיחת האש ר"ל שהכין לו כף ואצבעות שיוכל לתקן בהם האש והעצים לקדוח ולבער האש לצורך בישול הדיו והצבע לצורך הכתיבה ולשאר דברים:

130אך הבחינה כו' וע"כ שונים אותם הספרים ר"ל וע"כ נמצא בספרי נביאים וכתובים שמדברים ומספרים מהם הרבה:

131הגלגלים והחלוקים בתנועות משתנות עיין לעיל שער היחוד פ"ו ומה שכתבתי על זה ועיין בר"ה בתוי"ט הציור על זה:

132לסדר ענין הכל בהם ובהם מסדר העולם לידע בהם יום ולילה וימים ושנים וקיץ וחורף וכן כל צרכי העולם הזה על ידו כמו בישול הפירות וכיוצא וכשיסתכל האדם בכל זה יראה מסימני היכולת:

133ומן המופלא כו' השמים כי בכל מקום כו' יראה חצי הגלגל ר"ל חצי הכיפה והיא גדולה עד מאד והוא רק קצת הגלגל הסובב את כל כדור הארץ ויושביה:

134וכשמסתכל בו האדם על דרך הבחינה וכו' צא ולמד מהשמש שכתב הרמב"ם שיש מופת חותך שכדור השמש לבדה היא גדולה מכדור הארץ מאה ושבעים פעם וכדור הארץ יש בהקיפו עשרים וארבעה אלף מיל. ומעתה נוכל לציור בדעתנו מגודל כדור השמים שהשמש קבוע ברקיע כקערה קטנה וכיתד הקבוע בבית גדול שאיננו נחשב עד הבית לכלום כך השמש הוא עד כל כיפת הרקיע ואם כן יראה ורעד יבא באדם כשמסתכל ברקיע השמים ויבין מי ברא אלה בחפצו שאין תכלית ליכלתו וחכמתו וגדלו ובזה לבד יוכל האדם לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כי הוא רואה אותו תמיד:

135כי כאשר כו' שהרי אנו מתמיהין אם אנו רואים דברים גדולים וחזקים ומבצרים ממעשי ב"א הקדמונים ומה נחשב זה שהרי גם אנחנו יכולין לעשות כמעט כאלה ואע"פ כן אנו תמהין מאד על גודל גבורתם ואם כן כמה אנו חייבים שתגדל תמיהתנו על בורא שמים וארץ כו':

136[ולא על דבר פי' שום דבר לא היה מכריחו ע"ז וזהו שסיים אלא בחפצו כו']:

137ומן הטובות כו' תמצא שכל מה שברא הש"י בעולמו יש לאדם בו תקנה ותועלת כי החושך אף שלפי הנראה אין בו תועלת באשר שב"א מוכרחים להשתומם בלילה לפסוק ממעשיהם עכ"ז הבוחן בו באמת יראה שהלילה הוא תועלת גדול לב"א:

138ולולא חשכת הלילה כו' והוא דבר מבואר להוציא מלבן של צדוקים שאומרים שהלילה הוא העדר כו' כמו שכתוב לעיל בשער היחוד פ"ו ע"ש:

139ומן התימה שיהיה מראה השמים כו' שהוא נוטה אל השחור כו' ר"ל כמראה טחול (בל"א בלאה) שהוא קרוב למראה שחור:

140ומכחו המיוחד לו למראה השחור והדומה לו שיש לו כח זה:

141שהוא מקבץ אור העינים אליו אל המראה השחורה. שהרי כותבין שחור על לבן שיפול עין הקורא על השחור ולא על הלבן:

142ומחזקו שמראה השחור מחזק אור העינים שהרי תולין מסך שחורה על עינים חלושים ומתרפאים:

143וכן שאר החכמה בשאר הבריות כי כל בריה יש לו אברים וכחות כפי טבעו וכפי צרכו:

144ומרב טוב כו' וממה שראוי לך להבין כו' והיא התנועה כו' ר"ל שהרי אנו רואים שכל הבריות שבעולם יכולין להתנענע הנה והנה וממקום למקום ואין החושים הגשמיים שבאדם משיגים הכח הזה שבו מתנענע לא בשמיעה ולא בראיה ולא במישוש ולא בריח רק אנחנו משיגים זה בשכל שיש ע"כ איזה כח ונפש שבו מתנענע והתנועה בעצמה אנו משיגים בחושינו שהיה בתחלה כאן ואחר כך במקום אחר:

145[הג"ה רבותינו ז"ל דרשו מלת וחתכם וחייתכם כלומר בעוד שחייתכם בכם יראה מוראכם וכו'. מנוח הלבבות]:

146ולולי התנועה לא היתה נגמרת כו' כי אם היה הכל בלי תנועה כאבן דומם היאך היה נגמר מהן שום דבר החרישה והזריעה ולא שום דבר בעולם:

147[הג"ה ע' כל זה במנוח]:

148וכשתבין סוד התנועה שאין לך דבר שאין בו כח להתנענע אפילו הדומם מצמיח הצומח בכח התנועה שבו וכן כולם:

149אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא כו' שהכח הזה שיש באדם שבו מתנענע הוא כח רוחני והרוחני בודאי דבוק ונקשר ברוחני שהוא חפץ הש"י ובתנועה הוא יתברך נוהג את האדם ככל אשר יחפוץ כרסן הבהמה ביד המנהיג כן אנחנו בידו ית' בכל תנועותינו הקטנה והגדולה הגלויה והנסתרת הכל הוא בידו וברשותו ברצותו נוכל להניע היד והרגל וכל שארי האברים וברצותו קושר אותם שלא נוכל להניע בהם כמו שמצינו בירבעם ותיבש ידו ולא יכול להשיבה אליו וגו' וכן כל אדם הוא ביד הש"י ונקשר בו יתברך:

150חוץ ממה שהם ברשותך מבחירת הטוב והרע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כמ"ש ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים ור"ל רק את זו לעשות טוב או רע אותה התנועה בידנו דאל"כ היה מוכרח ובטלה שכר ועונש:

151וכאשר כו' ולכך ראוי לך שבכל תנועה תזכור ותפקוד ותחשב עם עצמך מה תעשה בתנועה זאת שלא יהיה דבר שלא ברצון הש"י שהרי אתה נקשר בו ובידו לשנותה ואם כן תעשה כל מעשיך ותנועותיך לש"ש ותתבייש ממנו תמיד שהרי הוא תמיד עמך בכל מעשיך:

152[הג"ה מלת בו מוסב עליו יתברך]:

153ותמסר לדינו ר"ל תבטח בו שכל מה דעבד לך הוא בודאי לטוב:

154ורצה בגזרותיו שכל מה שגוזרין עליך תהיה מרוצה בו:

155ותגיע אל רצונו אז תגיע אל רצון הבורא יתברך והוא ירצך שאין לך מדה טובה ממנה אם הש"י מרוצה בנו ובמעשינו שזה תכלית האדם בעוה"ז ובעולם הבא כמ"ש לעיל בהקדמה ויתבאר עוד לפנינו בעז"ה. ובמ"ה פירש סוד התנועה בענין אחר ע"ש ולא ידעתי היאך הוא מפרש כל הענין של התנועה עד הנה והמבין יבין:

156וממה שראוי לך כו' באחרית הדברים כו' שיש דברים הרבה שמזדמנים לנו ונראים קשים עלינו וסוברים שהם לרעה ובאים על כרחנו ולבסוף נראה אחריתם משובח וטוב והוא אמרו:

157כי הרבה דברים באים על כרחנו ושבח ר"ל וישובח אחריתם:

158ובהפך נמצא גם כן שתחלתה טובה וסופה רעה ולכך ראוי להסתכל תמיד על סופן של דברים ותכליתן וכן כתב הרמב"ם במשנה חייב אדם לברך כו' לפי שיש דברים רבים נראים בתחלתם טובה ויהיה אחריתם רעה וכן להיפך וסיים על כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבא עליו צרה גדולה מפני שאינו יודע סופה עכ"ל:

159כלילת ל' כולל ור"ל שהגשמים הם מתנה טובה וכולל כל בשר וצמח האדמה שלא היה להם חיות מבלי גשם והם יורדים בעת הצורך וראוי לבחון שהם טובות הבורא יתברך:

160לשום שפלים למרום השפל שיש לו תבואה הרבה יתרומם ויתעשר:

161וקודרים ומי שהיה קדור ושחור בפניו מחמת הרעב:

162שגבו ישע בהשובע:

163ומן התימה כו' כי גרגיר אחד מוציא אלף גרגרים ויותר וכו' והוא פלא וטובה כפולה למקום עלינו דאל"כ שלא יוציא סך רב כזה איך היו מתפרנסים ב"א והיה עמלם לריק:

164ונמצאו אילנות גדולים כו' וגדול מאד כן גורס במ"ה:

165על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל ר"ל שדבר זה שמגרגיר אחד יוצא ששת אלפים גרגרים הוא פלא גדול ויש דוגמתו בעולם מה שנמצא וכל אדם רואה אותו שאילנות הגדולים מאד שרשם גרגיר אחד לבד ויש באילן כמה כפלי כפלים יותר משבלים ולפי ערך ודמיון אשר זכרתי בהשבלים ובגרגרים שהוא דבר נפלא ובאילנות הוא דבר גדול ונפלא יותר ויותר:

166אך הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים כו' ר"ל כאשר יתבונן האדם איך ובמה ניזונים כל איש ואיש ר"ל הפרטים של כל מיני החיים שעל פני כל האדמה שזה פרנסתו מזה הדבר וזה מדבר אחר וכלם ישבעון טוב ואינם מתים ברעב והש"י מכין מזון לכלם ולפרש הדבר הזה אין לספר ואין להאריך בו כי מכל אחד לבדו יש די לבחון בו יכולת הש"י וחכמתו וטובו יתברך ובפרט כל אדם יכול לבחון בפרנסת עצמו *[אמר בעתו שבכל ענין יש עת מיוחדת למאכלו כאמרם ז"ל שיש בריה שאוכלת ביום ויש שאוכלת בלילה]:

167והגדולה שבטובות כו' והראיה החזקה עליו היא התורה הנתונה כו' ר"ל מי שנותן לבו ודעתו בדבר הגדול ההוא של מעמד הגדול על הר סיני ונתינת התורה ויציאת מצרים ומה שנלוה לזה שראו כלם עין בעין כי השם הוא האלהים ואין עוד מלבדו ואשר לו הכח לשנות המנהגים והטבעים בכל עת שירצה ואין מי שימחה בידו וכל זה היה במעמד כל ישראל שהיו יותר מת"ר אלף לבד נשים וטף וערב רב ואין מי שיוכל להכחיש את זאת מכל האומות בעבור פרסומו וא"כ אין לך להביא ראיה גדולה וחזקה על בורא עולם יתברך יותר מזו וכבר האריך בדבר הזה בספר הכוזרי בדברים רבים נכוחים וישרים למוצאי דעת והוא יסוד הספר מקצה אל הקצה וכמ"ש לעיל ע"ש:

168ואם יבקש האדם בזמן הזה כו' ר"ל שכל זה והדומה לזה שעשה לאבותינו עושה ה' עמנו:

169וסדור ענינינו שאנחנו מקיימים סדר תורתנו ומנהגינו ביניהם:

170ואני עתיד להרחיב כו' זה קאי על תחלת דבריו שזכר בדרך כלל מהטובות שעשה השם יתברך עמנו בנתינת התורה:

171וממה שראוי לתת אל לבך ולבחון בו ר"ל חכמת הבורא יתברך וטובו איך נתן בלב כמה אלפי אלפים בני אדם להסכים לדעת אחת למנות עליהם איש אחד למלך עליהם אף על פי שדעות בני אדם חלוקים זה בכה וזה בכה וזה הכל לטובתם כדי שלא יתקלקלו עניניהם כקדירה דבי שותפי וכשאין מלך איש הישר בעיניו יעשה:

172ועכ"ז שהמושל בהם שומר חקי התורות ר"ל שהש"י נותן בלבו שינהג ממשלתו בצדק ובמשפט ולענוש הרשעים ולבער הרעים ולהיטיב לעובים כדי שתכון ממשלתו ועושה רצון הבורא יתברך:

173ומה שצריך לך לבחון בו כו' בזהב ובכסף שיסכימו כל בני אדם לזה שיתאוו לצבור כסף וזהב שכל אשר יש תחת ידם ימכרו בעד הכסף והזהב אע"פ שמה שיש תחת ידם אפשר שהוא טוב ונצרך יותר לבני אדם כמו המאכל והמשתה והמלבוש ומה יתרון יש לאדם בכסף ובזהב אבל חכמת האלהים הוא שיסכימו לכך כדי שכל אדם יוכל לקנות מחבירו מה שצריך לו מה שאינו בידו וכיוצא לתקן עניניהם:

174ואם לא יעשה בהם חפץ בנפשם ר"ל ואע"פ שבכסף וזהב בעצמו לא יוכלו לעשות בהם חפצם לנפשם לעצמם לגופם שהרי מי שהוא רעב או צמא ואף שיש לו הרבה כסף וזהב ואין המזון מצוי לא ימלא מחסורו בכסף וזהב כמ"ש כספם בחוצות ישליכו:

175והרבה משתמשים בשאר כו' ר"ל אפילו ברפואות אע"פ שקצת משתמשים בכסף וזהב אין זה מצוי כ"כ כי הרבה יותר משתמשים כו' וא"כ הוא פלא מה שאוהבים את הכסף והזהב:

176ומפלאי סימני כו' שהם הרבה כו' ומהם מעט מצד והרבה מצד ר"ל והם כלומר שיש בכסף וזהב שני הפכים שהם מעט מצד כלומר לערך אחד הם מועטים מפני שאינו נמצא לכל אדם כמו שאר דברים הנצרכים ומצד אחד ולערך עצמם הם הרבה מאד שהרי לא יחסרו לעולם כמו שאר דברים והם הרבה אצל המלכים והעשירים ולעולם הם בעין ואוצרים מהם לרוב מאד:

177*[הג"ה מצד שאינם ריקים מהם שיש כמה בני אדם שהם עשירים ויש להם הרבה כסף וזהב יותר מכדי צרכם ואינם ריקים מהם ואצל רוב העולם אין אתה רק מעט מזער כי אם היו הרבה אצל כלם לא היה נחשב למאומה רק היו כאבנים בעלמא ולא יגיעו בו לחפצם כי לא יתנו בהם כלום וגם לא היה שום אדם משתכר לעשות בשל חברו והעניים והדלים הם תועלת גדולה כדי שיעזור האחד לחבירו כמלאכה ועבודה בעד שכרו]:

178וכן הם יקרים מצד לערך זה שיכולין לקנות בהם כל מה שיחפוץ א"כ הם יקרים מכל דבר שבעולם:

179ונמבזים מצד ולערך זה מפני שלא יוכל ליהנות בהם מעצמם הרי הם נבזים מצד זה והם כמו האבנים והעפר שאין בעצמם צורך כל כך:

180ואח"כ עיין כו' תמצאם ברב ובמעט כו' מה שהוצרך בו יותר לב"א הזמין מהם הקב"ה הרבה בעולם ומה שאין בו צורך כ"כ ויוכל האדם לעמוד ולחיות בלעדו כמו הבשר והיין הטוב או בגדי משי והאבנים הטובות אין מצוים כ"כ והאויר והמים והמזון שאין האדם יוכל לחיות בלעדיהה הם מצוים יותר ויש מהן הרבה כמו שמפרש ואזיל:

181ומפני שהצורך גם כן אל המאכל אלא שאפשר לעמוד בזולתו כו' ז"ל מ"ה דרך משל אם אין לו בשר יוכל לאכול לחם ואם אין לו לחם יוכל לאכול ירקות או שאר דברים משא"כ במים. וכתב המורה כי כשישתה ולא יאכל יעמדו קצת בני אדם ד' או ה' ימים מבלתי מזון עד כאן. ולכך המאכלים הם יקרים יותר וקשים יותר להשיג מן המים:

182אלא מצד ההסכמה עליהם שהרי הם בעצמם כמו האבנים ובמה נחשב הזהב יותר מברזל ונחושת רק שהסכימו בני האדם להיות חשוב ויקר בעיניהם והוא כדי שיוכלו לקנות הכל בהם כנ"ל ולכך אינו בנמצא כל כך כמו שאר דברים הנצרכים:

183וזה בעבור העילה ומטעם שזכרנו שיוכל האדם לעמוד ולהתקיים זולתם: