מרפא לנפש, שער שישי - שער הכניעה ו

1הראשון דעת האלהים ומדותיו שידע את האלהים ואת מדותיו הטובות איך מתנהג עם בריותיו:

2עצמות הבורא כו' ג' לשונות אלו כנגד הגדול הגבור והנורא:

3יתעלה מדמות ומהמשל הוא נעלה ומרומם שיהיה לו ח"ו דמות או להמשיל אליו שום דבר מאחר שהוא ברא הכל איך יהיה שוה לנבראיו כמו שנתבאר לעיל:

4כי אין בלתך ר"ל כי אין יכולים לעשות שום דבר זולתך ונמצא קדושתם הוא ממך. והבן:

5רוחב הלב וסבלות מה שישנא כו' שירחיב לבו במדת הסבלנות אע"פ שבאים עליו כמה דברים שהם כנגד טבעו כגון לנקום מאויבו ולמחרפים אותו וכדומה להם מה שיקשה על האדם לקבלם באהבה אל יחשוב שהכל הוא מאתו ית' וכמ"ש החסיד דהמע"ה על שמעי כשקללו כי ה' אמר לו קלל כו':

6אם גמלתי שולמי רע כלומר לא גמלתי רע אפי' לאותן ששלמו לי רעה תחת טובה. למ"ה:

7וארז"ל (יומא דף כ"ג) הנעלבים וכו':

8מעביר על מדותיו ואמרו שם כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו וסיים בס' שע"ק ומכ"ש עונות וחטאים שהם קלים. וכתב בר"ח שראוי לאדם לקבל היסורים הקלים האלה של המחרפו ויעביר על מדותיו ויתכפרו בזה כל עונותיו ופשעיו וזה בודאי טוב לאדם יותר משאלו יבואו עליו יסורין או מיתת בניו ושאר יסורין שבהם מתכפרין העונות שלא יצטרך לקבל עליו סיגופים ותעניות ויתן אל לבו שהש"י אוהב אותו ששלח זה לחרפו לכפרת עונותיו והוא עונו ישא שהוא רצועה בישא לבזות לזה:

9ואם אינם ראוים לכך ואף שאינם ראוים שימחול להם:

10כמש"ה וגם במדעך פירש רש"י אפי' במדע שלך כלומר במחשבתך אל תקלל מלך אם הרע לך בחנם ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר:

11וממחילת הדבור הרע והגנוי תוכל ללמוד ממעשה דמרים שדברה במשה ומשה מחל להם ומהעונש שהיה שם ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים:

12ואמרו הכמינו זכרונם לברכה מעשה ברבי אליעזר כו' בתענית ספ"ג:

13וישוב להם טבע ויהיה להם טבע כי ההרגל נעשה טבע:

14ובתנועת אבריו ונוחם ר"ל הן כאשר ינועו אבריו והן כאשר ינוחו יהיה הכל שוה אצלו בכניעה ובשפלות:

15כפי התחלקות מעלותם כמ"ש חז"ל הוי קל לראש ונוח לתשחורת:

16והששי שיהיה יקר רוח שיהיה רוחו ונשמתו יקרים אצלו ונפשו יגבה בעיניו מאד לתת להם די והותר מתורה ומע"ט לפי גודל מעלתם כמש"ל ע"ש:

17והשתדלותו בעניניו כצ"ל ור"ל בעניני העולם הבא:

18שיקטן בחלוקה שלפני זה דבר שיתנשא נפשו מלמעלה ממדרגה שהוא בה עתה ועתה דבר שיתאונן על קצורו ויבקש עזר מה:

19והרים את הדשן וגו' וחייבו הבורא כו' כך מצאתי בירושלמי דשבת פרק המצניע א"ר לוי כתיב ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן אלא שאין גדולה בפלטין של מלך ע"ש בפי' הכתוב:

20ותרא את המלך במיכל בת שאול כתיב ותבז לו בלבה וסוף הענין ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה:

21לעמוד מתאותיה לעצור עצמו למעט בתאות העוה"ז כדי שיוכל להפנות לפרוע כו':

22דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי מדאגת או מתאות עוה"ז:

23ואל תשיאהו מחילתו לב"א בצד עצמו כו' ר"ל אע"פ שיהיה האדם מן הנעלבים ואינם עולבים מדברי עצמו לא ישוה מדותיו ויסית אותו היצר שימחול ג"כ בדברי האלהים כו':

24וכן אל ינהג בעושק כו' עושק בסגו"ל שם הגזילה. עושק בציר"י שם הגזלן:

25ויורה ב"א כו' כמ"ש חז"ל כל מי שיש בידו לנוחות ואינו מוחה הוא נתפס בעונם:

26ויכלימם היינו לרשעים גמורים כמש"ל כפי יכלתו אבל אם אין יכלתו להוכיח אמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע:

27בידו ר"ל שיכתוב ספרים על זה שא"ל שכוונתו שיכה אותם דה"ל להקדים ובלשונו. פ"ל:

28ויעמוד פינחס ויפלל לשון משפט כמו ונתן בפלילים וכן אמרו בגמרא בסנהדרין ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל כו':

29והעשירי כו' וזה מכניעה ושפלות ר"ל כל הנזכר לא יעשה מחמת גאוה אלא מחמת כניעה ושפלות כי לפעמים הוא כניעה פסולה: