מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים, הקדמה

1אמר המחבר כו' התחייבנו לזכור אח"כ מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו רצה לומר אחר שיתברר לאדם כל זה שיש אלהים בשמים ובארץ והוא לבדו ברא הכל ויתברר אצלו כמה טובה כפולה למקום יתברך עלינו כמו שכתבנו בשני. השערים העוברים יהיה התולדה מזה שמחוייב האדם לקבל עליו עול עבודת הבורא יתברך בעבור טובותיו:

2כפי אשר יחייבוהו השכל למטיב על מי שהטיב לו רצה לומר שהרי השכל מחייב להכניע ולעבוד למי שמטיב לנו כלומר מי שמטיבין לו חייב להכניע א"ע ולתת הודאה להמטיב על הטובה שמקבל כמו שיתבאר וכן כתב לקמן בסוף פתיחה זאת ובפרק ג' עיין שם:

3ונעלה מזה אל מה כו' ונקח ראיה ללמוד מזה אם אדם לאדם מחוייב להודות על טובתו כמו שיתבאר אם כן כמה האדם חייב לבורא יתברך אשר אין קץ לחסדו ולטובו כמו שיתבאר:

4ונאמר כי מן הידוע כו' שהכל הולך אחר הכוונה אם הוא מטיב בלי שום פניה ואף שלפעמים יקצר וימנע מלהיטיב מחמת שקרה לו מקרה ואונס שאינו יכול להיטיב על כל זה:

5הודאתו חובה עלינו חייבין אנחנו להודות לו על כוונתו הטובה ולבבו הנאמן:

6והרביעי כו' ולגמול העולם רצה לומר גמול העוה"ז שמא יצטרך הוא לבריות ירחמו עליו גם כן כמו שמפרש לפנינו:

7ושהוא כואב על ענינו ר"ל שהוא כואב ומצטער וחומל על דלותו ועניו:

8כי הבן נתח מהאב עצם מעצמו ובשר מבשרו:

9עם עוצם תקותו (או תשוקתו) בו שהרי האדם מתאוה שיהיה לו בנים ובודאי כוונתו לטובת עצמו וי"מ שמקוה בו טובה לעת זקנתו או להביאו לחיי העולם הבא:

10והלא תראה כו' שהוא מרגיש על בניו יותר מעל גופו ומטריח את עצמו כדי שינוח הבן ויתעדן:

11עם מה שהטבעו שהרי הטבע הוא שירחמו האבות על בניהם כמו כל הבעלי חיים מרחמין על בניהם בטבע:

12ואם האב מוכרח בזה כו' ר"ל ואע"פ שהאב מוכרח לעשות זה בדרך הטבע ועוד שהטובה היא מאתו ית' והאב הוא רק שליח להיטיב בטובת האל לבניו ועם כל זה חייב הבן בכבוד האבות כנ"ל:

13אבל טובת האדון כו' לתקן ממונו בממונו שאין יכול לעשות מלאכתו בעצמו לכן קונה עבד בממון ועושה עמו טובה כדי שיתקן עבדו את שאר ממונו.

14אבל טובת העשיר וכו' הוא כסוחר ר"ל אף אם כוונתו לשכר עוה"ב הוא כסוחר שקונה עתה סחורה בדמים מועטים וכוונתו שישתכר אחר כך בסחורה זו מעות הרבה כן הדבר בנותן צדקה לקבל שכרו בעולם הבא במתנה המעוטה שנותן לעני רוצה לקנות הנאה גדולה קיימת דהיינו העולם הבא:

15בטובה שהפקידה האלהים בידו כו' שבודאי הטובות היתרות שיש בידי אדם יותר מצרכם הוא רק כפקדון אצלו והוא כגזבר וגבאי עליו לתת אותם למי שיהיה ראוי לתת לו כמ"ש הר"מ אלשיך על פסוק וחי אחיך עמך רצה לומר חי של אחיך רצה לומר פרנסתו וחיותו הוא עמך ואצלך כי השם יתברך רוצה לזכות לעשיר במצות צדקה ויחלץ העני בעניו:

16אם לא ברכוני וגו' ורישא דקרא אם אראם אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני וגו' כדלקמן:

17כמש"ה רבים יחלו פני נדיב ר"ל יבקשו ויחננו פני נדיב:

18וכל הרע וגו' ר"ל הכל ריעים וחברים לאיש הנותן וגומל חסד:

19ויראה לך זה רצה לומר יתבאר לך זה:

20אחד מהם בענין גדולו ועוללותו איך הוא נתגדל מקטנותו ועוללותו מלשון עולל ויונק:

21ומה שנראה עליו מחוץ ממה שהוא קרוב מהם רצה לומר דומה להלכלוכים והטינופים שבתוך האדם אם אינו רוחץ זמן רב מהצרעת והכנים והדומה משא"כ בבעלי חיים אף על פי שאינם רוחצים:

22כשיחסר כח הדבור ר"ל השכל שהוא כח הדבור ואם אין בו כח השכל:

23למאורע שאירע במוחו לפגע שקרה לו במוחו ולכן הוא חסר דעה ואז הוא נעוה ונתעה כדרך המשוגעים ואז הוא גרוע מהבהמה כי הבהמה אף שאין בה שכל אינה עושה מעשה משוגע שלפעמים הוא משחית את עצמו וממית את עצמו משא"כ בע"ח שמכירין טובתם ויכולין לעשות תחבולות להשיג מזונותם כמו שנראה בקורי עכביש או דבש דבורים וכיוצא מה שהרבה משכילים מב"א לא יוכלו לעשות כמותם כיוצא בהן:

24כ"ש מי שיפקד שכלו מי שחסר השכל שלא יכול לעשות שום דבר:

25ורישו לדבר שימלא מחסורו שהוא רש וחסר לאותן דברים שהאדם צריך למלאות חסרונו כמו מזונותיו ובגדיו ומכולם הוא רש וחסר מהם:

26ושבראהו כמו שבראהו רצה לומר שברא את האדם כמו שנראה לעין שבראהו מן החסרון בעצמו כלומר מן האין והאפס ליש אם כן תחלת בריאתו חסד וטובת האל יתברך:

27והוא רש כו' אף לאחר שיצא לאויר העולם צריך לכל דבר והוא נעור וריק מהכל עד שייגע ויטרח בזעת אפו לתקנתו:

28וזה מחמלת הבורא עליו כו' ר"ל שכל מה שעושה השם יתברך עם האדם הוא הכל לטובתו וחמלתו עליו בין מה שנולד חסר מכל ובין מה שמוכרח לעמל ויגיעה על כל דבר לצרכו ולהביא טרף:

29כדי שיכיר א"ע שידע שהוא בעצמו אין ראוי לשום דבר:

30ויבחין כל עניניו בכל מה שעושה הש"י עמו מקטן ועד גדול יוכל לבחון בו חסד האל ית' וידבק בעבודת האל על כל פנים מאחר שיודע ויתברר אצלו שהכל כאשר לכל מאת השם יתברך ואין לאדם שום תחבולה לגמור שום דבר בלי רצון הש"י אם כן יהיה בטחונו חזק בה' יתברך בין שהטיב עמו או שהרע עמו כמ"ש כל ארחות ה' חסד ואמת כמו שיתבאר לקמן בשער הבטחון בהקדמה החמישית ע"ש:

31אשר לו נברא כי לכך נברא האדם שידבק בעבודת השם יתברך ויקבל שכרו משלם בעוה"ב:

32[הג"ה אשר לו נברא קאי על וידבק בעבודת האל]:

33כמה האדם חייב לו יתברך קאי אדלעיל כאשר יתבאר לאדם כל הנזכר מגדולת הבורא יתברך וטובותיו לאדם וחסרון האדם מכל והוא יתברך טוב ומטיב לכל אם כן כמה האדם חייב לו יתברך כו' מצורף לזה שהרי בני אדם חייבים להודות זה לזה בעד טובות שמקבל מהם ואע"פ שיש להם הנאה מזה כנ"ל:

34עם ברור הראיות כו' ר"ל מלבד מה שהשכל מחייב כל זה יש לנו עוד ראיה ברורה מה שראינו בעינינו ביציאת מצרים והאותות ומופתים ופרסום העדים כי כל העם ראו בעיניהם את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן והמן והשליו ושאר המופתים הידועים והמפורסמים:

35וכמ"ש הנביא כו' הלה' תגמלו זאת וכי כך תגמלו לה' בעד כל טובותיו שהטיב עמכם וסיפא דקרא הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך והם הטובות הכוללות על בני אדם שבראם מאין ליש ועיין לעיל בהקדמה שם פירשתי פסוק זה ואחר כך זכר הטובות המיוחדות לנו והראיות הברורות והגלויות אמר זכור ימות עולם וגו' כי חלק ה' עמו וגו' ימצאהו בארץ מדבר וגו' וכל הענין מדבר בקבלת התורה ובטובות הש"י עמנו בפרט כמו שפירש רש"י שם ע"ש:

36והשמיני כו' בהכרח ובצדק שיראה לפעמים שהאדם מוכרח במעשיו ובצדק ולפעמים יראה שאדה יש לו הבחירה א"כ הכל הולך ע"פ צדק ומשפט מה שיגמל ויענש:

37סוד יצירת המין האנושי למה נברא האדם בעוה"ז: