מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים י

1אמרה הנפש כבר כו' במשובח ובמגונה במדותי ר"ל באיזה מקומות אוכל להשתמש אפילו במדות מגונות ואעפ"כ ישבחו אותי עליהם:

2[*שם פי' בעוה"ב]:

3ואופני השמוש בשמחה כשתבטחי בהנאה קיימת תמיד כו' נ"ל לפרש שכוונתו אם תעשה דבר מצוה שהבטחון ממנה להגיע על ידה להנאה קיימת ור"ל לגמול לעוה"ב התיר מדה זאת דהיינו לעשותה בשמחה רבה כמ"ש לעיל פ"ג דאל"כ לשמחה מה זו עושה ולהפך מקום השמוש באבל ר"ל בעצבות אם יפגשך דבר שמוכרח אתה לעבור עבירה שעי"ז יגיע לך צער קיים בגיהנם מותר להשתמש במדות העצבות וכן במיתת קרובים וצדיקים מותר להתאבל בעצבות אבל בלאו הכי העצבות מדה גרועה מאד כמ"ש בספר שערי קדושה וכמש"ל עי"ש:

4ומקום המורא כו' ר"ל שעתה אתה עוסק באיזה ענין וזה הענין מבוא אל אחר שיצטרך שמוכרח להיות וזה הדבר לא יהיה אחרית טוב שאין לך יכולת לדחות מעליך אזי התירי מדת המורא הא בלא"ה אל תירא ואל תחת ובטח עליו והוא עושה הטוב לך כמה שכתוב קוה אל וגו':

5מקום התקוה כו' בעשות המצוה כו' ר"ל שתשתדל תמיד באותן דברים שיהיה האחרית מהם טוב כמו עשות המצות כשתשתדל בהם אז בודאי יהיה האחרית מהם טוב וכן כל כיוצא בזה למשל שתעסוק במו"מ באמונה ויהיה בטחונך בה' שתהיה האחרית מעסק זה טוב בזה ובבא:

6וסבול כל עצב וכל נסיון ברצון ה' יתברך להיות גבור כארי שלא לעבור על רצון ה' יתברך אפילו לסבול כמה נסיונות ועצבון וכלמה או לקיים מצות ה' ומצות חסידיו אף שיש כמה מונעים לנגדך אל תחוש וסבול כלמתם:

7כמ"ש יהלמני צדיק וגו' פירש רש"י טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד עכ"ל:

8ושתתאחרי מעמוד כנגד מוכיחך ר"ל אף שאינו גדול ממך מ"מ תכניע לבבך לדבריו מאחר שהוא מוכיחך בדבר שיש בו טובתך ואל תעמוד כנגדו:

9כמ'"ש יען רך לבבך וגו' ביאשיהו כתיב ששלח אל חולדה הנביאה ע"ד הספר הנמצא בבית ה' והשיבה יען רך לבבך ותכנע מפני ה' לכן אספך אל אבותיך ונאספת על קברתיך בשלום וגו':

10ומקום הבושת בהמרות המטיב לך כו' ר"ל אז תתבייש ותכלם כשהש"י מסלק ממך הטובות שעשה עמך עד הנה:

11על פניו ובין ידיו ר"ל אעפ"י שהמטיב לך חי וקיים וכן הטובות ישנם בין ידיו לעשותם לך כמאז גם עתה ואעפ"כ יסלקם ממך ואינו רוצה להטיב לך עוד אז יש לך לבוש מפניו לאמר על מה עשה ה' ככה אין זה כ"א חטאתי לו ותתחרט ותשוב בתשובה שלימה. ועל פניו מלשון לא יהיה לך אלהים אחרים על פני:

12בהוכיחו אותך בעדיו הטובים וגם תבוש כאשר הש"י מוכיח אותך בעדים טובים הם המוכיחים בדברים טובים ורכים:

13והרעים הם היסורין ששולח הקב"ה עליו ועל הרוב הם מדה כנגד מדה או שמגרה הרשעים עליו שמייסרין אותו:

14ופגיעת נביאיו אם הוא בזמן הנבואה וכן כאשר הגיע דבריהם אליו שלומד בהם ורואה שאינו עושה כדבריהם יבוש ויכלם:

15כמ"ש הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם וגו' הודיעם איך יהיה הבית האחרון מפואר ורחב מאד ומסיים שם בפסוק שלפני זה את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי וגו' ושכנתי בתוכם לעולם ואחר כך אמר לו הגד את בית וגו' כי אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה כשאנו רואין ושומעין איך יהיה בנין הבית האחרון מפואר ורחב מאד וגדולה מזו שהבטיחנו שישכון בתוכנו לעולם ועדיין לא נתקיים ובעונותינו ירושלים ועמו לחרפה וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו והן לא קצרה יד ה' מפדות אם כן אין לך בושה וכלימה גדולה מזו כנ"ל לפרש הפסוקים האלו:

16ואמר עזרא אלהי בושתי ונכלמתי וגו' כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים שעיקר הבושה הוא שיבוש האדם על עונותיו מעצמו:

17ומקום מדת העזות וכו' להוביש החוטאים כו' אף ע"פ שכתב בשער יה"מ שהוא מפתוי היצר להכלים בני אדם ושהוא דרך גאות עיין שם באורך צריך לומר דכאן מיירי ברשעים גמורים שידוע ומפורסם רשעתם וכן אם הוא בר הכי שראוי להוכיח ודבריו נשמעים אבל שם מיירי שעושה דרך גאות וגם לא ידע בברור רשעתם כן משמע מלשונו כאן ושם ושאר מקומות וכן כתב הר"נ:

18ומקום הכעס בנטות מדרך האמת כאשר ינטו בני אדם מדרך האמת וכאשר יגביר השקר על האמת:

19ואנשיו וכן מותר לכעוס על אנשי השקר:

20ומקום הרצון בהפיל כל הדברים על אופניהם כאשר יתנהגו כל הדברים בדרך טוב וישר ואיש איש על אופניו ועל מקומו יבא בשלום זה יהיה רצונך ומגמתך:

21ומי שאינו מכיר אופני טובותיו ואתה תוכל להטותו לדרך הטובה להשיאו עצה טובה לטוב לו ותרחם עליו:

22ומי שפקד טובה רבה ומי שחסר ממנו טוב הרבה כגון שהיה עשיר ונעשה עני והוא אביון האמור בתורה התאב לכל דבר ועליו אמרו חז"ל די מחסורו אפי' סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו:

23ומי שיש לו כו' כל שכן מי שגדלו ועצמו טובותיו מגמולך. שאין אתה תוכל לגמול לו כפי טובותיו שטובותיו וחסדיו הם גדולים ביותר פשיטא שאתה מחויב להיות עניו ושפל לפניו ומזה תקח ראיה ולדון קל וחומר בעצמך כמה אתה מחויב להיות עניו ושפל לפני הבורא יתברך שטובותיו רבים מתמידים שאין אתה יכול לגמול עליהם אפי' כמלא נימא כנ"ל:

24כמ"ש או אז יכנע לבבם הערל וגו' כשילכו בבבל ומוכרחים להכניע לכל מי שעושה עמהם טובה אז ידעו ויכירו ויצדקו הדין למה לא נכנעו לפני הבורא ית' כמו שכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' וגו':

25שישמחך באחרית ענינך בדבר שתהיה תועלתך לעוה"ב:

26ומקום הכילות על האכזרים כו' אע"פ שהכילות והקמצנות היא מדה גרועה כנ"ל. וכתב רבינו תם בספר הישר וז"ל הכילות או הדומה לו מרוע הנפש כו' כי המדה הזאת תשחית העבודה כי כל מי שיהיה כילי לא יעשה צדקה בעתה ולא יעזור אביון כי אם בעל כרחו וכל מצוה אשר יכיר בה תועלת יעשנה כמשפט ואם יכיר בה אפילו הפסד מועט מהונו יקל בה ויביא ראיות עליה עד שיתירנה ויעשה בה חרטה ופשרה כגון כו'. וע"כ אי אפשר לכילי להיות עובד אלהים בשביל רוע לבבו ועיניו אשר בשביל פרוטה יתיר כל איסור וכל שכן בינו לבין עצמו כי לא ישמור לא איסור ולא היתר כלל אם לא בדבר תועלת וע"כ צריך לעובד אלהים לבל ילכד במוקשי הכילות כי ירמה אלהיו בחלק שפתיו ויראה לו תכלית החסידות וכשיזדמן לו שום תועלת או ריוח על מנת שיתיר איסור או יאסור היתר יעשה וכו'. עיין שם שהאריך בדברים נמרצים:

27ומי שאינם מכירים את עצמם כו' כמ"ש לעיל והמדה השלישית שאינך מכיר את עצמך כו' עיין שם פירושו:

28ואמרו חז"ל חולין דף קל"ג:

29כל העושה טובה למי שאינה מכירה שאינו מחשבה לכלום וכן הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון:

30כזורק אבן למרקוליס כי זה היה עבודתה ואם אדם זורק אבן למרקוליס לבזותה ולהכעיס לה וסבר שמצוה קעביד אעפ"כ הוא חייב מאחר שעבודתה בכך והכומרים עובדים עי"ז עבודתם כמו שאמרו בגמרא פרק ארבע מיתות בענין פוער לפעור עיין שם כן הוא בענין המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שלא לבד שאונו עושה בזה מצוה כשאר ת"ת אלא אף גם נענש ע"י לימודו אותו כי הוא יקח דברי תורה ועושה בהם כל דבר רע וכאותם האפיקורסים וכמו שאמרו שנה ופירש יותר מכולם והדומה להם:

31ומה שזכרתי בשער הזה כו' ומבקש האמת לעצמו על דרך אם אין אני לי מי לי ולמה יונה האדם את עצמו כי כל מה שיעשה האדם עושה רק לעצמו הן לרע או לטוב:

32וחפץ בחכמה למענם כלומר לשמה למען החכמה עצמה ולא לשום כוונה אחרת:

33והאל יפק אותנו ויוציאנו אל אור האמת דהיינו אל דרכי עבודתו ברחמיו אמן: