מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ב

1אך הצורך כו' זה מזה נפשו וגופו זה רוחני וזה גשמי והם רוצים להתגבר זה על זה ועצם של זה הפך זה:

2[הג"ה ומעצמים וי"ג מתעצמים פי' שהם מתעצמים בדברים הפוכים וזה הגירסא יותר נכון]:

3ונטע הבורא יתברך בנפשו כו' כבר כתב הרמב"ם בשמונה פרקיו שחלקי הנפש אף שהנפש היא אחת יש בה כמה כחות והם חמשה. הזן והוא הצומח. והמרגיש והמדמה ומתעורר והשכלי. והשכל הוא העיקר ושאר הכחות האלה נטע בה הבורא ית' כדי להנהיג את הגוף דאל"כ לא יהיה לגוף קיום והעמדה בעולם. ומסיים הרמב"ם שם ואם יתנהג האדם בכל כחותיו ולא ישתמש בהשכל הכל לבטלה אצלם וזש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב:

4וישאר המין האנושי על ענינו כדי שישאר מין האדם על האדמה דאם לא היה לו כח התאוה יפסיד ויתבטל מין האדם מן העולם לגמרי:

5ואם יפסדו אישיו אע"פ שהאנשים ר"ל הפרטים מכל מין האנושי מתים רק זה מת וזה נולד וא"כ יש קיום וישוב העולם בזה מה שיש להם כח התאוות והכוסף להנאות הגופיות אבל אם לא היה להם הכח הזה לא יפרה ולא ירבה כו' ולא ישאר אפילו המין האנושו בכלל והיו הכל נפסדים. הר"נ:

6והרכיב הבורא בנפש האדם מדות כו' הוא השכל והכרה שעל ידו יכסוף לדברים עליונים ורוחניים ולא יחפוץ בגוף ובהנאותיו ורוצה להפרד ממנו מהגוף ומעוה"ז כי הוא כוסף לשורש שלו כטבע כל דבר הכוסף לשרשו:

7וצוותו בהם כו' והאדם יש לו חברה וריעות עם תענוגי עוה"ז מקטנותו:

8הגבירה מדת התאוה לכך גברה מדת התאוה על השכל כי השכל הוא ילד מסכן והתאוה שהוא היצה"ר הוא זקן וכסיל מאחר שבא קודם ליצר טוב:

9לדבדים שהם חוץ לו כו' ר"ל ולכך צריך האדם לדבר אחר שאיננו דבק באדם להיות לו עזר וסיוע מחוץ:

10והיא התורה שעל ידה יוכל להלחם מנעוריו עם התאוות ולהחיות את השכל שיהיו כל עניניו על דרך התורה והשכל וטובים השנים מן האחד. כמו שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין:

11והשני שהשכל הוא עצם רוחני כו' כמו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים והיא הנשמה שהיא מעולמות העליונים וכלולה מכל בחינת העולמות העליונים ויש בה מאתים ושמונה וארבעים אברים ושלש מאות וששים וחמשה גידים רוחניים ולכך נבנה הגוף גם כן בציור הזה כאומן שעושה מלבוש כמדת האדם והגוף שהוא עפר מן האדמה נתמזג ונתחבר מכל הד' יסודות ומנפשם וזה נקרא נפש היסודות ועליה שוכן השכל או הנשמה והשכל אינו נהנה מהנאות הגופיות ולכך אין לנשמה מחזיק וחבר בעוה"ז וכל הנאות הם כנגדו והנפש הזו נקרא נפש הבהמית הוא ממוצע בין הגוף והנשמה כמו שנתבאר זה היטב בספר שערי קדושה ובספר ר"מ אלשיך עיין שם:

12ושיחזקהו עליה ולחזק השכל על התאוה:

13והיתה התורה רפואה כו' להחליש התאוה ושלא תתגבר על השכל ולכך חמצא בתורה שמזהרת מכמה מאכלים את זה תאכל וזה לא תאכל וכו' כדי שלא יחזק כח התאוה:

14וכן הוא מצווה וכן האדם הוא מצווה שיתנהג בהיפך מה שהוא כנגד התאוה:

15נר לרגלי דברך כמו נר שהוא מדחה החושך ועל ידי זה יוכל לראות מה לעשות כך התורה היא מאירה לאדם ואז יוכל להשתמש בהשכל שלא יהיה טח מראות עיניו:

16והשלישי כי התאוה כו' ולא תרפה לא תפסוק עבודתה מלהשתמש תמיד בהנאות הגופיות:

17והשכל אין משתמשים בו אלא במה שהוא מפיק לתאוה רצה לומר מה שהוא כנגד התאוה והפכה כלומר שאין משתמשין בשכל רק בלימוד התורה ותפלה וכיוצא בהם דברים שהם כנגד התאוה ודברים האלה בודאי מועטים נגד מה שמשתמשין בתאוה תמיד:

18מפיק מלשון מוציא כמו יפיק רצון מה':

19ומן הידוע שהכלים כו' על דרך הטבע דוקא הכלים הפועלים על דרך הטבע:

20מוסיף תקונם בתשמיש בהם תדיר אבל לא הכלים הנעשים בהם מלאכה כי הקרדום יתקלקל כשמשתמשין בו הרבה וזה שאמרו הרגל נעשה טבע עכ"ל מ"ה. לכן צריך האדם שימצא דבר שיהיה לעזר להשכל שאין משתמשים בדבר ההוא רק בשכל הניצל מגובר התאוות והיא התורה שאין משתמשים בתורה רק כאשר ישליך מעליו כל גלולי תאוות עולם הזה עכ"פ בעת ההיא כמ"ש תורת ה' וגו' ועיין לעיל מה שכתבתי פירוש זה הפסוק מבעל העיקרים:

21אשר היא תכלית הענין המכוון כו' כי רחמנא לבא בעי והעיקר מכל העבודות הוא כדי לאהבה וליראה אותו יתברך ולקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כמו שיתבאר בשער האהבה באורך ועי' בחשבון כ"א דברים אלו באורך ובביאור ותבין וכן כתב במורה חלק שלישי פרק נ"ג עיין שם: