מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ג

1אך גדר העבודה (פי' שורש העבודה) מה היא העבודה הנכונה שאין בה פרץ כמ"ש בריש שער היחוד ע"ש:

2ובביאור חלקיה לבאר כל חלק מחלקי העבודה הנזכר:

3ומעלות כו' כי כל חלק יש לה מעלה על האחרת כמו שיתבאר:

4הוא ומפרש שגדר העבודה הוא כניעת מי שמטיבין לו שיהיה נכנע מי שמקבל הטובה:

5למטיב בטובה למי שהטיב עמו טובה: ובמה יכנע לו כלומר במה יראה לו הכנעה:

6שיגמלהו על טובתו כו' כל מה שביכלתו לגומלו:

7והכניעה היא על שני חלקים הם שני חלקי העבודה שזכר:

8האחד כניעת רהות ל' אימה ופחד כמו אל תפחדו ואל תרהו כלומר שנכנע מחמת יראה ועונש:

9ויחול שהוא מיחל ומצפה לשכר טוב:

10בהכרח וחזקה שהוא מוכרח להכנע:

11והשני כניעת חובה ודין שהוא חיוב והדין נותן שראוי ונכון להכנע לזה המטיב אף בלי מורא והכרח:

12ההערה הקנויה היא התורה כמש"ל פ"א:

13מדרך גמול ועונש כי כל התורה בנויה על יסוד זה שמעניש לרשעים ונותן שכר טוב למקיימם:

14בהקשר נפשו עם גופו בעוד שנפשו קשורה בגוף האדם ישכיל מעצמו שראוי להכנע למטיב כנ"ל:

15אלא שאחת מהנה היא הערת התורה כמו שמסיים:

16גורמת לעלות אל הערת השכל כמו שיתבאר:

17אחד מהם שהעבודה כו' אפשר שיהיה כו' ואפשר שתהיה כונתו לחנופה כו' ר"ל לא בודאי שיעבוד לעולם לחנופה רק שנמצא כן על הרוב העובדים את ה' מחמת הערת התורה לבד כוונתם לחנופה ולשבחן של בני אדם מאחר ששורש התורה מיוסד על התוחלת כמה שכתוב כמה פעמים והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם וגו' וכתיב אם בחקותי וגו' וכמה קללות ועונשים אם לא ישמעו והם הכל דברים השייכים לגוף וכל עוד שלבו איננו שלם עם ה' אלהיו לעבוד מחמת עצמותו וגדולתו ועובד רק מחמת הלמוד בתורה לבד הוא עובד לפעמים לחנופה ולשבח בנ"א ג"כ באשר שעיקר כוונתו הוא לתועלת עצמו ויחשוב בלבו מה לי תועלת מהש"י או מבני אדם מאחר שלכבוד עצמו הוא דורש אבל אם האדם עובד ה' משכלו מה שהנברא חייב לבורא יתברך א"כ בודאי אינו עובד מחמת שום שכר ופרס מרבו אבל הטעם באמת למה מיוסד התורה על יסוד שכר ועונש הוא מבאר אותם לפנינו בשבעה מעלות שיש לתורה יותר על השכל כמו שיתבאר:

18מצד שיתפאר בה שיתפאר האדה בעבודתו כי אינה כו':

19והשני כי העבודה כו' לא תהיה אלא אחר היחול כו' ר"ל אם לא למד התורה ושכר ועונש שבה לא היה האדם מתעורר מעצמו לעבוד ולעשות המצות הכתובות בתורה רק אחר שמיחל בגמול וירא מעונש ואחר שנתעורר בתורה אינו עובד ע"מ לקבל פרס כמו שאמר בפנים הראשונים וזהו ההפרש שבין הראשון לשני שבשני הוא במדרגה ובמעלה יותר מהראשונה אבל אם עובד את ה' מחמת הערת השכל אינו צריך שיעוררהו השכר והעונש רק הוא מתנדב מעצמו ומרצונו להשתדל בכל יכלתו בעבודת ה' בהתלהבות גדול:

20וזהו אחר ידיעה ר"ל שידע את ה' וגדולתו ורוממותו:

21והבנה ואף גם שהוא מבין ומכיר למי ראוי לעבוד וכי האדם חסר מכל והשם יתברך מושל בכל ושאר התעוררות לעבוד ה' יתברך כמו שזכר בשער ע"ה פ"ג ע"ש. אבל בלא ידיעה והבנה לא תבא הנפש לעולם למדרגה זו לעבוד את ה' באהבה ורצון טוב:

22כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה ר"ל לעבוד עבודה הרמה הזו:

23רק אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו ר"ל שתדע שתשיג תמורת עבודתה והשתדלותה דבר שהוא עודף וטוב לה יותר אלף פעמים מעבודתה:

24והוא רצות האל אותה שתכיר בדעתה שבזה תשיג שהבורא יתברך רוצה בה ויאהב אותה כאב את בן ירצה כמ"ש בסוף ההקדמה שאהבת רצונו ויראת חרונו המה תכלית הטוב והרע וכ"כ עוד כמה פעמים עיין שם והוא עיקר הכל להשיג רצונו יתברך שאין כוונתו לקבל שום פרס רק לעשות רצונו יתברך. להבין הדבר הזה על בוריו ראוי להעתיק דברי רבינו תם בספר הישר שער ה' וז"ל ואחרי אשר הגענו עד התכלית אשר היא כונת עבודת האוהב דהיינו השגת רצון האל יתברך ולהדבקו בו שזכר לפני זה נאמר כו' עד והנני מפרש לך כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם ובאהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב ואין לנו לחקור איך יהיה גמול הטוב אך על המשכיל מלה כוללת שיש גמול טוב לעולם הבא על מעשה טוב ועונש על הרשעים כו' עיין שם באורך דברים נמרצים:

25והרביעי כי העבודה כו' כמבוא אל העבודה כו' שעל ידי לימוד התורה מביא את האדם שיעבוד את ה' ביראה ואהבה פנימית שהיא עבודה השכלית והתורה היא הפתח שבו נכנסים לדירה שהיא עבודה השכלית שהוא עיקר כמה שאמרו חכמינו ז"ל חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד כמו שפירש רש"י ע"ש הרי שהמשילו התורה לפתח והיראה לדירה:

26והוא כגרגיר הזרוע ר"ל הערת השכל תקוע ומושרש בלב האדם בכח רק שצריך האדם לעבדה ולשמרה בתורה ובמצות ולהוציאו מכח אל הפועל כמו שצריך הגרגיר לעבודה ולנקותה שלא תצמיח קוץ ודרדר כן צריך השכל הטוב לעבודת התורה שיתנהג בדרך הישר דאל"כ יצמח השכל דעות רעות בלתי צודקות והנחות כוזבות כמו דעות הפילוסופים וכיוצא כמו שהאריך בזה בספר הכוזרי והוא יסוד ספרו הנחמד ע"ש. וכ"כ ר"ת בספר הישר כמה פעמים. והמחבר לקמן בשער יחוד המעשה פרק ה' וזה לשונו ונאמר כי החכמה כו' ע"ש:

27והעזר שהוא מן האלהים כו' כי אע"פ שהאדם בוחר בטוב צריך לעזרת האלהים להוציא מחשבתו הטובה למעשה והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והוא הבחירה שהוא ביד האדם ולא יותר וכ"כ לקמן כמה פעמים:

28ומה שהיא ממציאה ומצמחה כו' שהיא התכלית מכל עמלו מה שחרש וזרע כו' כדי שתצמיח תבואה טובה מבורכת כן העיקר והתכלית מכל הלימוד והעבודה מה שעושה לשמו יתברך לבדו לא לשום גמול ועונש אפי' בעולם הבא שהעבודה הזאת היא עיקר הכל:

29כמאז"ל אל תהיו כעבדים וכו' ויהי מורא שמים עליכם ולא שום מורא אחרת פירשתי לעיל בהקדמה:

30והחמישי כי מצות כו' לכל תכלה ראיתי קץ פירשתי לעיל בהקדמה:

31וכבר נאמר כו' ר"ל שעשו תשובה על מה שקצרו מהעבודה בשנים שעברו אע"פ שלא חטאו רק על מה שלא הוסיפו העבודה לשעבר כראוי:

32והששי כי העבודה כו' לא תגמר לאדם אלא בכח גדול כו' וכי העיקר מכל העבודה הוא שיהיה האחד שלם וישר עם ה' תמיד בנגלה ובנסתר בשכבו ובקומו וכל מעשיו מה שעושה אפילו עניני גופו וכל צרכיו יהיה הכל לשם ה' יתברך כמ"ש דוד שויתי ה' לנגדי תמיד והדבר הזה אין בכח האדם עד שיעזרהו הבורא יתברך להשיגה והוא אחר שישתדל האדם לעשות מה שביכלתו לעשות וישתדל אח"כ להוסיף עליו בחריצות וזריזות יעזרהו הבורא יתברך מה שהוא למעלה מיכלתו כו' ועיין לקמן בחשבון כ"א כל הדברים האלה באר היטב:

33והשביעי כי העבודה מן התורה בלבד כו' ומצפה העתות כו' ר"ל בעת שאינו לומד ואינו מתפלל אז כח התאוה מתגבר עליו כשהוא מתעסק בעסקי הגוף:

34אבל העבודה כו' בטוח הוא שלא יחטא:

35כי הנפש אינה נמשכת אליה ר"ל לעבוד את ה' בעבודת השכל אלא לאחר שהמית התאות הגופניות ואחר שכבר גבר השכל על גוף האדם ע"כ אין מקום ליצה"ר על המתגבר עליו והדברים ארוכים וכתב בספר הכוזרי בריש מאמר ג' שהוא כמושל במדינה מתנהג בחושיו וכתותיו בצדק ובדרך הישרה כמו שכתוב ומושל ברוחו מלוכד עיר ע"ש באורך ובשמונה פרקים להרמב"ם ובסוף ספר מורה נבוכים:

36אך מעלות התורה כו' שצריכים אל הערת התורה ג"כ אף שהערת השכל הוא רצוי ביותר אל ה' אבל בלא תורה לא יגיע האדם לזה ויש לתורה גם כן שבעה מעלות:

37אחד מהם כו' הן הם הדברים הנאמרים לעיל בתחלת פ"ב ע"ש:

38ובמדותיו כו' יש בו שעל ידם יבא האדם להתמכר להיות נמכר ונמסר להנאות ולתאוות העולם הזה תמיד לא יחשה עד שישכח וינתק מעליו קשר השכל לגמרי:

39ויש בו מדות כו' כאשר יתישב האדם בשכלו שאין העוה"ז דירת עולמים מפני התהפכות הענינים בעולם הזה שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו והתמדת היגונות על האדם ועי"ז רוצה לנטות אל העוה"ב ומואס בעוה"ז לגמרי רק שאין שני העצות טובות אם נוטה רק לעוה"ב הוא הפסדת עוה"ז שלא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה ואם נוטה רק לעוה"ז ושוכח עוה"ב לגמרי הוא הפסד עוה"ז ועוה"ב כי מאחר שאינו מנהיג עצמו בדרך הנכון שניהם נפסדים:

40ומחמלת הבורא כו' ולכך נתן לנו תורתו ועל ידי התורה נוחל שני העולמות שבעוה"ז נוהג עצמו בצדק ומשפט בדרך הישר בדרך בינוני וכאשר יתנהג הכל ע"פ התורה נוחל גם כן עולם הבא שהרי עושה ומקיים מצות ה':

41כמ"ש הלא כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים:

42והשני כי הערת השכל כו' אפשר לומר שכוונתו שלפי השכל אינו גורר ומחייב את האדם לתפלה ולצום כו' כלל כמ"ש במ"ה ע"ש ולכך ביארה התורה כל זה ואפשר לפרש ג"כ שאף שהשכל מחייב ג"כ התפלה והצום להש"י וצדקה וג"ח רק שאין אדם יודע עד כמה תכבד העבודה וגבול של כל אלה כמו שמסיים ולכך הוצרך למעמד וגבול בכל זה בדרך התורה:

43וכן העונשין אשר יתחייב כו' כדי שיסדר לנו כל התורה והמצות דהיינו כל התרי"ג מצות לאשר ולקיים כולם יחדו כי כל התרי"ג מצות הם כמו קומה שלימה בכל אחד מישראל וכנגדם יש באדם תרי"ג אברים וגידים ובהתקבצם כולם יחד אזי ישמח ה' במעשיו שכזאת הכוונה ברא את הכל כדי שיעבדו אותו בתרי"ג מצות:

44והשלישי כי ההערה השכלית כו' כי מי שיש בו שכל מועט בודאי אינו עובד ה' כ"כ כמו מי שיש בו שכל הרבה אבל הערת התורה כולל כל בני ישראל מקבלי התורה כולם שוים בה כמו שהמשכיל מצווה ומחויב לעשות סוכה ולולב וציצית ותפילין כו' כמו כן חייב הכסיל והפתי:

45ואם הם חלוקים בהבנתם וכו' ואע"פ שחלוקים בהבנת התורה שהאחד מבין יותר מחבירו אבל התורה היא שוה לכל כמ"ש לעיל שהתורה היא כשמש לאור העינים ע"ש:

46ויש שיהיה האדם מקצר וכו' ר"ל ואף שנמצא בהערת התורה שזה עושה הרבה וזה עושה מעט בכמה מצות ה' אע"פ שנצטוו כולם בשוה הוא מחמת שזה שכלו חזק ועושה מצות ה' בזריזות ובשמחה בלי גרעון וזה שכלו חלש ואינו מבין איך עושין מצות ה' ועל ידי זה עושה ברפיון ולפעמים גורע לגמרי וכל זה בא מחמת השכל אבל התורה בעצמה אינה מתחלפת רק היא מצוה כלם יחד לעשות מצות ה' וכל אחד עושה לפי שכלו והכרתו אבל בלא התורה רק ע"י הערת השכל היו נשארים רוב ב"א ככסילים בלא עבודת ה':

47והרביעי כי מן הידוע כי עבודות ב"א כו' עיין לקמן בפרק ו' מזה השער תמצא דברים האלה מבוארים באר היטב עיין שם:

48ויחדנו הבורא יתברך כו' יותר מה שהשכל מחייב לעבוד את ה' שזה מחוייבים כל בני אדם וחוה אבל כל בני ישראל על שהוציאנו ממצרים ושאר הטובות שעשה עמנו בפרט הטיל עלינו עבודות אחרות שהם החוקים וגזרות המקום עלינו אף שאין השכל מחייב אותם כ"כ לקמן ונ"ל שזה מש"ה וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה הריקים דייקא ופסוק זה נאמר בחג השבועות ועיין בפרק ששי מש"ש:

49ויעד אותנו כו' ר"ל ולא זו בלבד שעשה עמנו כמה טובות כפולות א"כ אנחנו חייבים לקבל גזירותיו וחוקיו להודות לו עכ"ז הבטיח אותנו כשנקבל לקיים גזירותיו וחוקיו לגמול אותנו בגמול טוב בעוה"ז ובעולם הבא מה שלא יסופר מרוב ובאמת הוא חסד וטובה ממנו יתברך כמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאשר אתה תשלם כ"כ לקמן כי בלא זה גם כן אנחנו חייבים לקיים כל דבריו כנ"ל:

50כמ"ש אתם ראיתם וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' הרי שהבטיח להם גמול טוב כי אין לך גמול טוב יותר מזה:

51והחמישי כי ההערה התוריה כו' עי' לעיל פרק א':

52עד שיחזק ויכון שכלו ל' הכנה כמו הכון לקראת אלהיך וגו':

53ועל כן נוסדו התורות על קטבי היחול והרהות ע"כ כל התורה והמצות מיוסדים על עמודי שכר ועונש והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם וגו'. והוא כדי שיקבל הקטן והמון העם את מצות ה' מחמת הגמול והעונש ולא יבצר מהם תורת ה' אבל אם יתעוררו ללמדם מחמת המעלות הטובות שיש לתורה לא יקבל התורה ומצות לעולם כמו שהאריך בזה בשער הבטחון פרק ד' בחלק הששי ע"ש:

54ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה כו' ר"ל אם האדם מקיים כל התורה כראוי מחמת השכר והעונש שבתורה בשביל זה שכרו מרובה בעולם הזה ובעולם הבא אבל בודאי מי שעולה מזה ומגיע למדרגה העליונה לעבוד את ה' בדרך השכל א"כ למעלה ממנה אין קץ לשכרו כמו שמסיים השמחה במתיקות עבודת ה' כו'. וכתב בשל"ה דף מ"ט שהאר"י ז"ל העיד על עצמו שלא זכה לכל המעלות הגדולות מה שזכה לרוח הקודש כמפורסם רק מחמת שהיה שמח מיד כשעשה שום מצוה ע"ש:

55והששי כי התורה כללה כו' שהתורה כללה בכל אחד הן מצות השמעיות ר"ל החוקים כפרה אדומה ושעטנז חזיר ודומיהן שאין השכל מחייב אותם כלל וכן ביארה התורה בכלל אחד כללים ושרשים ממצות שכליות כמו מציאות הבורא יתברך ואחדותו וקדמותו ואהבה ויראה אף על פי שישנו בדרך השכל לא הניחה התורה מלהזכירם כי מי שאין שכלו שלם מחמת גובר התאוות כמו שהיה בשעת מתן תורה לא ידרשם ולא יבקשם מפני שצריכין לכמה הקדמות ולכך כללם בכלל אחד:

56ושבו השכליות כו' כדי להיות שוים מצות השכליות אצלם כמו החקים לקיימם במצות ה' ומי שיחננו ה' שכל ובינה ויבין אותן מצות ע"פ שכלו ג"כ טוב לו שיקיימם:

57לשני הפנים מצד השכל ומצד התורה:

58והשביעי כי התורה נגיע אליה כו' רצה לומר מאחר שאנחנו קבלנו התורה על ידי מרע"ה שהיה אמצעי וסרסור והשם יתברך עשה על ידו אותות ומופתים גדולים ונוראים שהוא דבר הנראה לעינים שלא יוכל שום אדם להכחיש אותם מפני פרסומם וזה הדבר יותר מבואר מראיות השכל וכמו שהאריך בזה בס' הכוזרי מקצה אל הקצה והבאתי דבריו לעיל. לכך אנחנו חייבין לעבדו ולהודות לו יותר משאר בני אדם במצות התורה השמעיות וכן כל שבט שמיוחד בטובה יתירה מחוייב בעבודה יתירה כמו הכהנים והלוים וכן אדם אחד המיוחד בטובה מבזולתו כמו מלך או נביא או חכם בחכמתו מחוייב לעבוד עבודה יתירה על העבודות הראשונות שמחוייב כבר עם כל בני אדם ולא יעזוב בשביל זאת שאר העבודות ומכל שכן עבודתו שלא יפול מכל המדרגות עד שיהיה כבהמות נדמה ויהיה דינו כבהמה כו'. וכל הדברים האלה נתבארו באורך בפרק הששי מזה השער עיין שם:

59ועל כן תמצא תורת כהונה ארבעה ועשרים ואלו הן יציקות בלילות פתיתות מליחות תנופות הגשות קמיצות הקטרות מליקות קבלות הולכות עריפות והזאות והשקאת סוטה טהרת מצורע נשיאות כפים ותרומת הדשן וסידור המערכה ושני גזרי עצים ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ולחם הפנים ובזיכי לבונה והערכת הנרות כך מצאתי: