מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ה

1וראוי לנו עתה לבאר אופני ההערה השכלית כו' עד הנה היה מפרש הערת התורה ועתה הוא מפרש מה הוא הערת השכל:

2בעבור מה שיש בזה כו' פי' יתבאר ויתגלה היטב מה שאנו רוצים לחקור ולפרש:

3ונאמר כי ההערה השכלית הוא כו' כשמזכיר אלהים את האדם ויעיר אותו שלא יפול ברשת השכחה ובטיט התאוות ומזכיר ע"י שכלו ונשמתו שנקרא יצר טוב:

4לדעת אותו שידע ויכיר את מי שאמר והיה העולם כי זאת המדרגה העליונה כמו שכתוב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ובמה. כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ וזהו מ"ש:

5ולהכיר סימני חכמתו. והיה זה מאת ה' האלהים למי ששם התורה אור לנתיבתו רצה לומר אחר שמתנהג הכל על פי התורה ולא נטה על ימין או על שמאל כאשר צוה ה' את משה אז יוכל לעלות מעלה מעלה להערת השכל דאם לא כן בלא תורה הוא כסיל בחושך הולך ומשוקע בתאוות הגופניות ובדעות מופסדות כמו שאמר כל זה לעיל פרק ב' עיין שם:

6וכאשר מגיע אל תכלית שכלו כו' ויהיה נכסף כו' ויפנה לבו מדאגות העולם כו' אז יוכל להגיע למדרגה הרמה להערת השכל כמה שיתבאר:

7אך הדברים מתי יגיע האדם להערה השכלית ואמר כאשר יתברר אצלו הדעות הישרות והאמתיות שהשכל הישר מחייב אותם דהיינו שראוי לשבח האמת ולגנות הכזב כו':

8ולשקול הטובות בשבח כפי הטובה כן יהיה השבח:

9ויתרון גמול על גמול כו' כפי גודל הטובה יהיה הגמול יותר וכן בעונש:

10וכאשר תבררנה כו' יהיה שכלו שלם כו' כי יש כמה סכלים שאוהבים הרע ובוחרים העול והולכים דרך עקלקלות וחלופיהן בגולם:

11ואם יזכירהו האלהים דרך טובתו רצה לומר שהשם יתברך מכניס בלבו הרהורים טובים ומעורר אותו שיברר לעצמו דרך טובתו לטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא:

12יעורר רעיונו כו' יתחיל בזה להרהר ולחשוב בעצמו על כמה טובות כפולות למקום עליו:

13ויחזק הכרתו בהם יראה להכיר אותם הדק היטב ושלא ישכח אפילו אחד מהן ולהיות לטוטפות בין עיניו הטובות הגדולות אשר עשה ה' עמו בכל יום תמיד:

14בעבור כלילותם שיש כמה טובות שמקבלים אותם כל בני אדם וכוללם יחד באותן הטובות:

15ורובם וגם הרבה מאד:

16והתמדתם שמתמידים תמיד ונמשכים זמן אחר זמן לכך אין לספרם ולעמוד על כל הטובות:

17יתבע את נפשו כו' יחשוב עם עצמו שראוי היה לגמול את השם הנכבד בשביל הטובות שהרי השכל מחייב לגמול בעל הטובות בטוב:

18וכאשר יראה בענין לבבו ברעיוני לבבו. וי"ג בעין לבבו:

19שאין לו יכולת לזה ר"ל לגמול הש"י אפילו בעד טובה אחת קטנה כמ"ש לקמן בשער הבטחון פ"ד בחלק הו' כי אם היה מעשה בני אדם כחול הים במספר לא היה שקול כטובה אחת מטובות הבורא עליו בעוה"ז כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאות הטובה היה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא יתברך עליו עכ"ל ע"ש:

20עם שאין הבורא צריך לו אפילו היה יכולת בידו לשלם גמול ויבין וישכיל שאין הבורא צריך לו ולגמולו:

21יתחייב להכניע ולהיות שפל ונקלה אצל עצמו לאמר מה אני ומה חיי כי הביאותני עד הלום והענק תעניק אותי בטובות הגדולות האלה ולא אוכל לעשות חטיבה מול חטיבה ולשלם אפילו כמלא נימא כמ"ש המלך החסיד בד"ה א' י"ז ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר ה' מי אני ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגומר ועיין שם כל הענין אז יתלהב לבבך:

22ואחר כך אחר שהוא כבר שפל רוח ונכנע לפני בוראו יתברך:

23יתבע את שכלו יהיה שואל עצה בשכלו כדת מה לעשות ואיך יוכל להתקרב אל האלהים במעשים הצריכים לפניו:

24ויעירהו שכלו לפי שאלתו כן יזכיר ויעירהו שכלו וידריכהו על דרך הישרה באופן הזה כמו שמספר והולך:

25ויאמר לנפש ויאמר השכל אל הנפש. הנפש הוא נפש החיוני שעל ידה יש לגוף קיום והעמדה ובה נטע הבורא התאוה לכל דבר גופני ונקראת נפש הבהמיות שהבהמה ג"כ יש בה תאוות לקיום גופה אבל יתרון האדם הוא בשכל הוא כמלך על הגוף להתנהג הכל בדרך הישר ולכסוף לדברים רוחניים כמו שנתבאר כמה פעמים בספר הזה ועיין בשמונה פרקים להרמב"ם פ"א ועי' מה שכתבתי בשם ספר שערי קדושה לקמן:

26שאת חבולה בטובות כו' שאת ממושכן ובעל חוב לבוראך בשביל הטובות הגדולות שקבלתו מאתו יתברך מענין אם חבל תחבל. (עיין זה בפ"ל):

27אמר לה השכל ואיך יתכן לך זה שתאמר בדעתך לפרוע כו' ואין אתה כוסף ומתאוה לזה בתשוקה נמרצה ותאמר בפיך ולבך אין עמך:

28כי החולה כשהוא מכזב כו' ר"ל חולה שבקש לעשות לו רפואה והוא קץ בה ואינו עושה הרפואה מי נתאנה הלא הוא מונה את עצמו והרופא לא הפסיד רק טרחו:

29אמר לה השכל אם יהיה כוספך לו כו' וכי בהתרפותך כו' ותדע ותשכיל שכל זמן שתתרפה ותתעלם לכסוף לזה לאמר תמיד מתי יגיע העת שאוכל לעשות שום דבר לעשות רצונו ובזה יהיה הצלתך בעוה"ז וחיותך לעוה"ב וכאשר תדע ותשכיל זאת תמיד:

30כוספך אמת אזי תדע שזה הוא הכוסף האמתי ואם לאו עדיין אתה מבחוץ:

31אמרה הנפש לא פסק חפצי מהיות רפה כו' ר"ל מן היום שקריתי ולמדתי דברי הימים הקדמונים מה שאירע להקדמונים העונש לרשעים כמו דור המבול ודור הפלגה ולמצרים ועדת קרח וזולתם ושכר טוב לצדיקים כאבותינו אברהם יצחק ויעקב ובניו ודור המדבר וזולתם:

32עד אשר נתבאר לי בדרך החכמה ר"ל מדרך התורה נתבאר לי כל זה שהיא החכמה האמיתית ואח"כ נתבאר לי ג"כ כל זה בדרך השכל:

33עד ששב כוספי אמת עד ששב והורגל אצלי אח"כ הכוסף להש"י אמת וחפצי לשלם כל מה שביכולתי ברור אבל קודם לזה היה חפצי וכוספי להש"י אין ולאו ורפיא בידי:

34התאפקי על צער הרפואה אע"פ שיש קצת צער בלקיחת הרפואה דהיינו רפואת הנפש תסבול ותתאפק כי הוא לטובת בריאותך באחרונה ולטוב לך בעוה"ז ובעוה"ב כמו שיתבאר:

35אחר אשר תמנעי מן המאכל הרע אשר היית רגילה בו כי הרופא איננו נותן הרפואה כל עוד שהחולה רגיל במאכלים הרעים שהיה רגיל בהם שעל ידם צומחים ומתהווים כל החלאים רעים ונאמנים וא"ל שהמאכלים הרעים לנפש הם המדות הרעות והם נכללים בשתים:

36הא' אהבת הנאות הגופניות כו' והשנית אהבת השררה והגבהות והקנאה כו'. ואם תרצה להבין דבר זה למה קורא למדות הרעות שבאדם בשם מאכלים רעים ולמה לא נכנסו אלו המדות בתוך הרפואה עצמה כמו שזכר לפנינו אבל כאשר תסתכל ותבין דברי קדוש אחד מדבר ה"ה האלהי מו"ה חיים וויטל בספר שערי קדושה שם ביאר דבר זה באורך בשם רבו רבינו יצחק לוריא זצוק"ל בתוקף רוח הקודש שהיה בו וכבר העתקתי כל דבריו הנחמדים בספר הקטן שלי ספר הזכירות בזכירות מעשה עגל ע"ש. ותוכן דבריו שהמדות הטובות והרעות הם נובעים מנפש הבהמיות שבאדם והגוף מורכב מד' יסודות העולם ומנפשות שמקורן הוא החומר והצורה ולכך כל המדות הם שתים שהם ארבע הגאוה היא מיסוד האש והדבור טוב או הרע נמשך מיסוד הרוח ותאות התענוגים נמשך מיסוד המים שכל המים מצמיחין כל הנאות והעצבות והעצלות מיסוד העפר ולהפך משם נובעים המדות הטובות שבאדם והתרי"ג מצות הם כנגד תרי"ג אברי הנשמה הרוחניות שמתלבשת בתוך נפש הבהמית והם שמתלבשים בתרי"ג אברי הגוף ולכך אין הגוף יוכל לפעול ולקיים התרי"ג מצות אם הנפש חולה בחולי מדות רעות הנ"ל כמו שאם הגוף חולה ולכך לא באו המדות בכלל התרי"ג מצות ומבואר מזה שהמדות רעות הם חמורים מקיום המצות עצמם שכל גוף עם נפשו היסודית אינו יכול לקיים שום מצוה בשלימות ולכך המדות רעות הם כמו המאכלים רעים לגוף החולי שכל צרי גלעד לא יועילוהו אם מחזיק במאכלים רעים כו' ע"ש באורך דברי פי חכם חן ותבין היטב:

37והכריחם באשר בידם וז"ל מ"ה ר"ל והקנאה בהם בעבור שקנה קנינים העולמים והדברים המוכרחים להם לצרכי חיותם אשר בידם או ירצה שמרוב קנאה בא אליהם בהכרח ובחזקה לתקוף עליהם ולגזול מאשר בידם:

38ובזות אותם כו' מרוב גאותו וגאונו חפץ תמיד לבזות בני אדם ולזכור גנותם עכ"ל:

39לכן הורני באיזה פנים יקל עלי בחסדך ר"ל הורני בחסדך באיזה פנים יקל עלי:

40ולהפקד אבר א' ולחסר אבר א':

41ומפחד מהתפשט ויפחד שלא יתפשט החולי בשאר אבריו:

42אמר השכל הטובה שלות נפשך כו' הטובה היא כשתפרוש מהמדות הרעות ומכל דבר רע שאז תהיה נפשך בשלוה ובהשקט מתאות העולם הזה שהם אפלים וחשכים קודם שיגיע האדם להם ותמיד הוא בעצב ודאגה ואף אם יגיע להם עוד מעט יפסקו והיו כלא היו:

43והביאך להכיר באחרית ר"ל ודבר זה יביאך להכיר באחריתך ואפשר שטעית נפל וצ"ל באחריתך שסוף האדם למות:

44חזקת הכרתך בבית מרגועך ר"ל וחזקת הכרתך יהיה רק בבית מרגועך דהיינו שעיקר מחשבתך לעולם הבא כי שם ביתך באמת ושם תנוח ותרגיע:

45והשער הזה כו' ר"ל שהשער והפתח הזה שפתחתי לך שתמנע מכל המדות הרעות כנזכר וזהו טוב לך ולהנאתך ולטובתך בעולם הזה ובעוה"ב ע"כ אל יהיה דבר זה קל בעיניך. והרעה הוא להפך:

46משיבת לשון תמידית דאגה אחר דאגה:

47כי הולך אל זולתך כו' וכ"ש שלא תגיעי בו כו' כמ"ש חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו. וז"ל ר"ת בספר הישר ידע כי רעות העוה"ז עצמו מספר ואין להם תכלה וכנגדם הם טובות העוה"ב כי אנו רואין העוה"ז אינו קיים וכל שוכניו יכלו ויאבדו וכל טובו לא יעמיד והעוה"ב קיים ושוכניו לא יכלו וטבעו לא יחליף העוה"ז לא יבטח האדם בעוזו וכבודו והעולם הבא יבטח האדם בטובתו כי לא תסור. העולם הזה מלא אנחות ופחד וצרות ותהפוכות ושמועות רעות וחליים משונים ועונות ואיבות ומלחמות וקלון ודבר ויגיעה ועבודה קשה. והעולם הבא מלא שלוה והשקט ובטחה ושמחה וחיים נצחיים ובריאות ושלוה וכבוד ומנוחה כו' וע"ש עוד דברים ערבים:

48אמר השכל ממשלת הדבר כו' כלומר עיקרו של דבר וכללו של ענין כיצד ראוי לעבוד את ה' קח ראיה מעצמך שהרי אם יש לך עבד מקנת כספך והעבד מקבל ממך טובות אתה רוצה שעבד הזה יכבד אותך ויעבדך בכל מיני שירות כמו שמבאר לפנינו כמו כן ראוי לך לקבל מאתו יתברך כל מיני עבדות ושירות שהרי הוא למעלה ממך ואדון הכל ואתה מקבל טובות ממנו ית' מה שאין לך לספר:

49עם השתוות הערכים כלומר לא שיהיה בשוה ממש אלא אתה תשוה ותערוך טובות ה' מול טובות האדון לעבד ותראה שאין דמיון זה לזה שהרי הם כוללים ומיוחדים כמו שמבאר בפ"ו משא"כ טובות האדון לעבדו:

50ואח"כ כו' שאת הטיבות בכמותם אם עשית כמו אותן הטובות לעבדך כו'. ור"נ גרס שאת הטבת ל' נקבה ורצה לומר אם אתה הטיבות כך לעבדך:

51אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך לכך אמר ד"ה ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד שלא יחטא בפניו ועפ"ז שמעתי אומרים פירוש א"מ חטאנו לפניך ר"ל שאף שאתה לפנינו ורואה את מעשינו אעפ"כ חטאנו: *(הג"ה במלבושו שאין לעבד להתלבש לפני אדוניו במלבוש כבוד כדרך בני חורין רק אם הוא לכבוד אדוניו):

52ויפחד שיהיה מקצר כו' שלא יהיה מקצר מצותיו זהו לקיים מצות עשה:

53ויתרחק ממה שהזהירו ממנו הם מצות לא תעשה אפילו החקים שאין טעמם ידוע:

54וממה שהוא טוב ממנו רצה לומר מהעבד:

55להראות סימני העבדות והמקנה עליו כו' ר"ל בכל תנועותיו וכל מדה ממדותיו יראה סימנים שהוא עבד לאדוניו ושנקנה לו והיינו שלא יהגה כי אם בזכרו ולא יביט כו' עד הסוף. ובמ"ה פירש והמקנה עליו כדרך העבד שנושא חותם של רבו להראות שהוא אדוניו ושהוא נקנה לאדוניו וזהו המקנה עליו כלומר הקנין שהוא עליו עכ"ל ולפי פירוש זה אפשר שבא לרמז בזה על מצות המילה שהוא חותם המלך שאנו נושאין לסימן שאנחנו עמו ועבדיו ולגיון המלך מלכו של עולם ובזה סרה קושית המורה פרק מ"ט מח"ג ששאלו לו איך יהיה האדם חסר בטבעו וצריך להשלמה מחוץ אבל באמת אינו קושיא כי מי שקבל להיות מעבדי המלך יתברך ראוי שישא עליו חותמו לסימן וכן תקנו לומר וצאצאיו חתם באות ברית קודש:

56ולא ישמש כי אם בעבודתו ולא ישמח כי אם ברצותו אותו כן נראה לי לגרוס:

57ולא יעמוד כי אם מהמרותו ולא יפסיק מעסקיו רק מדבר שהוא מרי כנגדו יתברך:

58טות יראתו במו כסות מלשון ובדם ענבים סותה:

59ולא יתדמה לו כי אם תמונתו לצייר לפניו תמיד שם ההויה יתברך כמו שאמר שויתי ה' לנגדי תמיד:

60ולא יכעוס כי אם כמה שמחייב רצונו דהיינו על עוברי רצונו ית' כמ"ש ראיתי בוגדים ואתקוטטה וגו' וכתיב תכלית שנאה שנאתים:

61כשתשלמי לו כאשר תשלם לו יתברך הטובות הגדולות שעשה עמך: