מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ו

1מדרך הכלל והפרט בטוב עליהם ר"ל הן רבים והן יחידים הכל לפי ערך הטובה שמקבלים כך תהיה העבודה:

2והוא המציאם אחר שלא היו כו' ר"ל והוא מה שהמציא מאין ליש:

3ומי שדבק בהם בתורת השכליות הנזכר בזכות זה יעלהו השם יתברך כו' כמו אברהם שאמר לו אנכי מגן לך בעולם הזה שכרך הרבה מאד בעולם הבא:

4ואויבי ה' כיקר כרים וגו' כמו הבהמה שאין לה שום השארות וטוב בעולם הזה ובעולם הבא:

5ודינו בעולם הבא הרע שאין למעלה ממנה כי כמו שאנו יודעין שטובות עוה"ב אין לצייר ואין לדמות מרוב טובה כן נוכל לצייר שרעותיו אין למעלה מהם שהרי אם בעוה"ז הרעות רבות וצרות צרורות ושאר יסורין שעושין ויכולין לעשות ומכל שכן מי שקצף עליו המלך הגדול ממ"ה הקב"ה כמה רעותיו רבות וגדולות שאין למעלה מהם:

6והיא התורות השמעיות הם החקים שנודעים על ידי השמיעה וזש"ה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת ועשית את החקים האלה ופסוק זה נאמר בחג השבועות להורות שלא נתחדש במ"ת רק החקים ורמז בזה הפסוק שמ"ת היה בחג השבועות כן נ"ל:

7מי שקבלה לכבוד האלהים רצה לומר כל התורות השמעיות והשכליות אם קבלה לשם ה' לבדו ולא לצורך עצמו וע"כ הוא מקיים בכל לבבו ונפשו כמו שעשו בני לוי שמסרו נפשם בסכנה לנקום מעוברי עבירה:

8וטוב לא יהיה לרשע ר"ל אותו הטובה המיועד לו לא יתקיים לרשע:

9ולא יאריך ימים ר"ל בעוה"ב כמשחז"ל למען יאריכון ימיך. בעולם שכלו ארוך וכו': [*או י"ל לא יאריך ימים בעולם הזה ויהיה הראיה אל ויענש בב' העולמים ודו"ק]:

10ויעמד פינחס ויפלל וכו' שעשה משפט וקנאת ה' כמו ונתן בפלילים:

11והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני וגו':

12ועל כל טובה מהם רצה לומר ומי שמקבל טובה מטובות הנזכרים הן כלם הן קצתם כן יתחייב בעבודה יתרה:

13רק אתכם וגו' אפקוד עליכם את כל עונותיכם:

14העמיק וגו' ר"ל העמיק והרחיב מדור הגיהנם יותר מעל שאר בני אדם:

15ומן הראיה על זה כי התבואות חייבות במעשר כו' וכתב בשל"ה ובקנ"ח שלאו דוקא תבואות אלא כל מילי מיטב הוא יחייב לעשרן ומכל ריוח שנתן ה' לאדם מחוייב לתת מהן מעשר לעניים שהרי אבות עולם נהגו בה מעולם כמה שכתוב ויתן לו מעשר מכל וכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתיב ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ומאחר שמצוה זו ראויה ביותר במדינות הללו ראוי להזכיר ולהודיע מעלתה וגנותה וזה לשון ספר י"נ ובספר חסידים אוי להם להמעכבים את מעשרותם כי לסוף לא ישאר בידם כי אם המעשר והוא דבר הנראה לעינים שבמקומות שנהגו ונזהרים במעשרותיהן כראוי נתעשרו הרבה ועשרם שמור בידם ומנחילין אותו לבניהם אחריהם ובמקום שאין נזהרין בזה יורדין מנכסיהן ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה ודע שסגולת זו המצוה ליתן דוקא להפריש אחד מעשרה לא כמו כו' עיין שם ובספר קנ"ח באורך ועיין בחתימת שער הבטחון מש"ש:

16וכן אומר במי כו' רצה לומר כן אני אומר ולוקח ראיה אם האדם חסר דבר שהוא חייב בה על כן פטור מחיובה שהאונס רחמנא פטריה וכן להפך מי שיחדהו הבורא יתברך בטובה גדולה מחויב בעבודה יתירה:

17קטנתי מכל החסדים פירש רש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי כו'. ר"ל אפשר שלא נתתי שבח והודאה כראוי על כל החסדים ועי"ז קטנתי נתמעטו זכיותי ויגרום החטא כו':

18ומשלם לשונאיו וגו' ומתרגמינן ומשלם לשנאוהי טבין דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון לעולם הבא וגו':

19אמרה הנפש כו' מיד קודמת למחשבתו בהשלימי כשאני משלים שום עבודה להשם יתברך תיכף עלה במחשבתי שראוי לתת לי טובה על עבודה זו וכן בשבחות והודאות על העבר כוונתי על ההתמדת הטובה ושיוסיפו לי טובות רבות:

20לא כוונת הנואש כו' ומהראוי היה שכוונתי תהיה בעבודתי והודאותי ליאש את לבי מהטובות העתידות אף שלא יתנו לי בעתיד כלום אע"פ כן חייב להודות על העבר כי כל עוד שכוונתי להוסיף טובות הרי הוא כעובד ע"מ לקבל שכר לכבוד עצמי אני עובד:

21ואני צריכה שתורני כו' על המעוט ר"ל מה שאני חייב לכל הפחות והמעוט מה שאין לפחות ממנה שכאשר אתנהג בזה אהיה ראוי להתמדת הטובה ממילא כי בודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובלבד שתהיה הכוונה רצויה וכמו שיתבאר בפ"ו:

22אמר השכל כו' המדה האחת רוב אהבתך את נפשך ר"ל את עצמך את גופך כלומר שאתה בעל הנאה ביותר ולהתענג בכל דבר ודבר ובין שאתם עושה לעולם הבא או לעוה"ז כוונתך שיהיה לך תיכף הנאה מזה ואינה לש"ש ובאמת ראוי להיות כל מעשיך לש"ש:

23וכבר הקדמתי לך כו' לעיל שהתאוה מוציא את האדם מן העולם:

24והמדה השנית כו' שאתה סובר אם תבקש על דבר אז נותנין לך ובאם לאו לאו ואין אתה נותן לב שכמה טובות עשה הש"י עמך מה שלא ידעת ולא חשבת עליו מעולם ואם היה האדם נותן לב על זה תמיד לא היה תולה מחשבתו בעבודתו ובתפלתו משום קבול שכר כי סוף הכבוד לבא בלי ספק וז"ל ר"ת בספר הישר החסיד אין אהבתו באל יתברך תלויה בדבר או ע"מ לקבל פרס ובעבור שלא בקש אברהם שכר מעבודתו על כן אמר לו האל יתברך שכרך הרבה מאד כי כן מנהג הבורא עם חסידיו בעת יעבדוהו ע"מ שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה כאשר אמר לשלמה המע"ה יען אשר לא שאלת עושר וגו' וכתיב אחריו וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד ולב חכם ונבון וגו' עכ"ל:

25והמדה השלישית כו' שאתה אינך נותן על לב מאין באת ומי אתה שאתה שפל בריה רמה ותולעה בחייך ובמותך ואתה צריך תמיד אל חסד הבורא יתברך והבורא יתברך א"צ לך ולא לעבודתך:

26ואלו היית מגלה הסכלות הזה מעליך ר"ל מסיר ומדחה ל' ויגל את האבן ר"ל שתדע ותבין את זאת שאין אתה ראוי לכל הטובות והבורא יתברך ראוי לכל העבודות ממך על גודל טובותיו עליך:

27ותעייני בעין פקוחה כו' וגם תשיב אל לבך כי הבורא חושב עליך זהו נגד המדה השניה כנ"ל:

28והיית רוצה במה שיגיעך מהם הן טוב והן רע הן מעט והן הרבה על כולם תגדל הודאתך עליהם ולא תשים דעתך להנאתך ולטובתך בכל אשר אתה עושה וזה כנגד מדה הראשונה שזכר:

29ולא היית תולה תקותך כו' ומחמת שאתה תולה דעתך ותקותך על כל הנ"ל אתה טרוד ותשכח מלהכיר הטובות הרבות שכבר קבלת והגעת אליהם ועי"ז אינך פורע מה שחייבת על הטובות שעברו ואילו היית מסיר ומשליך הג' מדות האלה מעליך בוודאי תגיעי לכל הטובות הראוים אליך מחמת עבודתך ולא תצטרך לתלות דעתך ותקותך אליו כנ"ל. בשם ר"ת: