מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ט

1אמרה הנפש כבר נחמתני כו' אך גלה לי סוד עניני ר"ל הודיעני מפני מה הביאני המלך הקב"ה לזה העולם הלא היה טוב לי אז מעתה ומה כוונתו שמעכבני בגוף הנגוף בעוה"ז ובודאי טעם יש בדבר לטוב לי ואנכי לא ידעתי ואני מחלה פניך שתודיעני סודי:

2וקרב לי צורת ההכרח והצדק כו' ר"ל הבינני על דרך קצרה באיזה אברים ובאיזה דברים ומתי אני מוכרח במעשי ובאיזה מהם והיה הצדק ר"ל הבחירה ממני ואיך יוכלו להיות השני ההפכים האלה בי כמו שיתבאר לפנינו:

3כאשר הגיעני כמו שנאמר לי והגיעו הדברים האלה אלי:

4והיה במתמנים ואירע שנה א' שהיה בתוך אותן המתמנים עליהם סכל שלא ידע סודם בו שלאחר שיכלה שנתו ישליכהו מארצם והוא סבר שלעולם ימשול ולא לבד שקבץ ממון לבנות במדינתם אף גם מה שהיה לו חוץ למדינה הביא לכאן ואח"כ נשאר קרח מכאן ומכאן והוא משל נמרץ לאדם שהיום כאן ומחר בקבר שלא לבד שאוסף ממון ובונה כאן כאילו לעולם יחיה אף גם מה שיש לו שם דהיינו תורה ומצות שיש לו לקבל שכרם שם בעוה"ב עושה אותם ע"מ לקבל פרס בעוה"ז ולכבודו ולהנאתו והוא מקבל שכרו עליהם בעוה"ז כמו שהיה חפץ וכאשר ישליכוהו לקברו נשאר קרח מכאן ומכאן ומאומה אין בידו ושם ג"כ לא יועילו אח"כ החרטה אבל הנלבב בעל לב נבון וחכם כאשר ידע האמת עשה להפך כו' וכן הוא האדם החכם שכל מה שעישה בעוה"ז אפילו הוא לגופו ולהנאתו שהם דברים יקרים אצל ב"א הוא מניחם לשם דהיינו שעושה הכל לשם שמים וימצא שכרם בעולם הבא ושם יתענג בהם ונמצא הוא לעולם בשמחה בין בעוה"ז ובעוה"ב:

5ושם כל מכמניו וישם כל טמונותיו ואוצרותיו:

6[הג"ה במהירות וכו' ועל שמעט וכו' פירוש היה דואג מחמת שיציאתו ממהרת לזה לא יהיה יכולת בידו ללקוט אוצרותיו רק זמן מועט אבל לא התאבל על מהירות יציאתו לבד]:

7אמר השכל אבל סוד דברך למה יעל מה באת לזה העולם הוא:

8שהבורא בראך מלא דבר ר"ל מאין ומאפס ליש:

9בכלל מה שברא כו' ר"ל שהנשמה היא מעולם הרוחניים והיא קודם בואה לעוה"ז כמו שאר מלאכי מעלה רק שהם מוכרחים במעשיהם והם עומדים במקום אחד שאין להם שכר ועונש:

10ורצה לנשאך כו' ורצה הש"י לנשא את הנשמה להעלותה למדרגה אפילו ממעלת המלאכים וז"ש מן הקרובים אל אור כבודו שנשמת הצדיקים הם ממש מרכבה וקרובים אל השכינה כמ"ש חז"ל האבות הן הן המרכבה וכל אדם יוכל להגיע למדרגתם במעשיו וכל זה הוא מוסכם בפי כל המקובלים שמדרגות הצדיקים הם למעלה מן המלאכים וכ"ה דעת המחבר הוה וכדעת רס"ג ודלא כדעת הפילוסופים שהביאם הראב"ע בפ' בראשית שמעטו מאד את נשמת הצדיקים ועיין בס"ס שע"ק ובשל"ה:

11ולא היית ראוי לזה שם בעולם הרוחניים להעלותך למדרגה הרמה הנ"ל מפני שהנשמה היא ערומה עדיין מן מצות ומע"ט ואוכלת שם נהמא דכסופא כמו שכתב בזוהר כמה פעמים:

12אלא אחר שלשה דברים כאשר עשה השם יתברך עמך בעולם הזה שלשה דברים אז תוכל לעלות למדרגה הרמה הנ"ל והם הא' הסר מסך האולת מעליך שלא תהיה סכל כסוס כפרד אין הבין:

13והאיר לך בדעתו שנתן לך דעה ובינה והשכל כי בלעדו לא ירים איש את ידו:

14כסותך כו' שהשם יתברך מנסה אותך בעולם הזה שתוכל לבחור בעבודתו או להמרותו ויראה באיזה דרך תבחר:

15והשלישי מיסרך בעולם הזה שהש"י שולח יסורים או שאר נסיונות על האדם לראות אם תבענו ביסורין או אם תקבלם באהבה ותעבוד את ה' בכל מדה שהוא מודד לך וכמו שהאבות היו כל ימיהם בטלטול וביסורין וכן התמימים והישרים שבכל דור ודור שהמה ביסורין מטעם הזה כדי להעלותן במדרגה העליונה מאותם המלאכים הנקראים גבורי כח וגו' דאל"כ שיהיה לו רק טוב בעוה"ז במה יזכה לכל הגדולה ההיא:

16ולא יתכן לך זה בעוד היית שם בעולם הנשמות לעשות בך הג' דברים האלה:

17ומחכמת הבורא כו' ומקופוא הוא הדומה נברא בעולם הוא הכל בשביל האדם:

18ובחר לך מסגולת יסודותיו כו' הוא הגוף שנבנה ממבחר ומהטוב שהד' יסודות שהם עפר מים רוח אש והגוף הזה שהוא ההיכל לנשמה דומה לכל העולם בכלל כן יש בגוף הכל בפרטות כמ"ש לעיל:

19והבין לך ארבע מעלות כו' שכל אחד מעלתו יותר מחבירו כי המוח בו שוכן השכל והכרה. ובלב שוכן נפש החיוני והרצוני וכח המתעורר: ובכבד משכן נפש הצומחת. והביצים שבהם כח הזריעה והמוליד בדומה ובארבע כחות הללו מתנהג הגוף:

20הכח המושך והמחזיק כו' הכחות האלו נתבארו היטב בשער הבחינה פ"ה ע"ש:

21ואוצרותיהם כו' הם ארבע שהם שתי מרירות מרה השחורה היא הטחול ומרה האדומה בכיס המרה. וי"ג מרה ירוקה. והליחה הלבנה בריאה וי"א במוח. והדם בישולו בכבד ומשלח מבחר הדם ללב והשאר לשאר האברים והגידים כמו שמבואר בשער הב' ע"ש. וכן העצבים והעורקים וכל הענין ע"ש פירושם:

22*[הג"ה שסודר הג' מיצועים הנ"ל שיהיו אחוזים זה בזה בכדי שעל ידם תתקשר הנפש בגוף]:

23והכין לך לצרכך שני יועצים הם השכל והתאוה ואני מכנה אותם בשמות יצר הטוב ויצר הרע והם לצרכך כדי שיהיה לך הבחירה לנטות אחר מי שתרצה:

24והשני כופרים אחד מהם כותב מעשיך כו' כי כל מה שהאדם עושה הוא עושה רושם למעלה בין טוב בין רע וכאילו כותבה ממש וידוע שבורא במעשיו ובדבורו או קטיגור או סניגור והם עומדים ולא יתבטלו עד שיעשה תשובה וכן אמרו במשנה החנות פתוחה והחנוני מקיף הפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה כו'. ואמרו בגמרא בפרק קמא דתענית על פסוק צדיק וישר הוא אמרו בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפרעים לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר הן אומרים לו חתום וחותם שנאמר וביד כל אדם יחתום ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר למען תצדק בדברך וגו' עכ"ל הגמרא:

25*[הג"ה משרת נקרא מי שיבחר לשרת בקבע ושמש נקרא המשמש לפרקים]:

26כהשמחה והדאגה להבא:

27והששון והיגון לעבר הר"ן:

28והבורא יתברך צוה כו' ר"ל צוה הגוף וכל המשמשים את הנשמה לשמוע לך בכל אשר תחפוץ ונתן לו זמן עד קץ ידוע עד יום המיתה כפי שנגזר עליו מתי ימות:

29אלא בענינים מיוחדים באדם אלא שיש ענינים מיוחדים באדם שהוא מוכרח בהם כמו אם חכם אם טפש עני או עשיר וכו' כנ"ל וכן הכחות שבאדם כמו הכח המושך והמחזיק והדוחה וכדומה הם גם כן מוכרחים במעשיהם:

30בעת התחברותם אליך ר"ל שהענינים האלה שהם בהכרח האדם נתנו בו בשעת יצירת האדם שהוא עת התחברות הנשמה עם הגוף אז נגזר עליו כל מדותיו ההכרחים וכמ"ש חז"ל שקודם יצירת הולד בא מלאך לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש כו':

31והם ענין ההכרח ומקום הגזרה והן הן הדברים שהאדם מוכרח בהם ואין לו יכולת לשנותם בהן הכל בידי שמים אבל בשאר כל הנהגותיך עם הגוף הוא הכל בבחירתך ואת הכל נתן ברשותך לבחור טוב או רע כמו שאמר והתיר לך כו' עד וכל זה צדק מבוראך כו' ומעתה תבין ענין ההכרח והצדק שרוצה לבאר לו:

32והתיר לך להשתמש בכלם בכל מה שזכר מהשוערים והנגידים כו' בתקנת גופך שיהיה קיום להגוף:

33ובכל מה שהשליטך לעשותו וכן כל שאר דברים שיש לאדם הבחירה והשליטה מאתו יתברך לעשותו בעוה"ז:

34על כל פנים ידועים כו' ר"ל כל זה שהתיר לו ונתן לו הבחירה לא התיר לו רק שיעשה הכל ע"פ התורה והמצוה כמ"ש ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים והם כל המצות השכליות שהשכל מחייב אותם כמו יחוד האל ודומה לזה וכן גזל ורציחה ודומה לזה:

35והשמיעיות הם החקים והמשפטים אשר צוה ה' ואם לא שמענו לא נודעו אלינו:

36והמותרות הם דברים שמותרים לעשותם ואין בהם מצוה כמו המו"מ באמונה ואכילה כדי הסיפוק ורצ"ל אע"פ שנתן לך הבחירה לעשות ככל אשר תחפוץ הודיע אותך בתורתו הנאמנה שתעשה הכל ע"פ התורה והמצוה ועי"ז יש לך שכר או עונש דאל"כ שיהיה הכל בהכרח אצלך לא יוכל לענשך ולגמול אותך לפי מעשיך מאחר שאתה מוכרח בכל אלה וכמו שמסיים:

37ואמר לך כל אשר שמתיו בידך כו' ר"ל שהקב"ה התרה בך בשעת יציאת האדם לעוה"ז וכן התרה בנו ע"י תורתו הנאמנה וכן אמרו חז"ל שמשביעין לנשמה קודם בואה לעולם הזה שיהיה צדיק ולא רשע וכו' ור"ל אע"פ שנתתי בידך כל הגוף וכל העולם:

38אל ישיאך רק תדע שכל הדברים הנאות שתוכל ליהנות בעולם הזה הם רק להגוף:

39כי לא יוסיף לך בעצמך מאומה ר"ל להנשמה אין בכל תענוגי העולם הזה שום תענוג והנאה ולא צער בהעדרם:

40ואם תביני ותשכילי כוונתי בך מה שהשם יתברך שואל ממך ומה כוון בך שהביאך הלום לעולם הזה:

41וטובתי עליך שתבין ותשכיל שזה הוא לטובה לך כמ"ש לעיל להעלותך עי"ז להמדרגה הרמה:

42ותבחרי בעבודתי כו' שלא תבחר לעשות בעוה"ז רק מה שהוא עבודת ה' ולכן תדע שבוודאי אעלך אל הגדולה שבמעלות כו' כמ"ש אם בדרכי תלך וגו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה:

43ואלבישך זיו כבודי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה והן הם חלוקא דרבנן המלבישים לנשמה כ"א לפי כבודו וכן להפך הם הבגדים הצואים שמלבישים את האדם על ידי עבירותיו והן הם המקטרגים והם מענישין אותו בגיהנם כמו שהאריכו בזוהר ובספרי קבלה מעונשים קשים ומרים שמענישין לנשמה כידוע ועיין בספר חסד לאברהם עין משפט מענין שבעה דינים העוברים על האדם:

44הנה יחדתי לך יועץ חכם נאמן הוא השכל התועצי עמו בכל עניניך ובכל מה שאתה עושה בעולם הזה והוא ילמדך איך תשמש בכל עניניך הכל לשם שמים ולעבודת הבורא יתברך שיהיו אפילו המדות המגונות שבאדם גם כן לעבודת הבורא כמו שזכר בפ"י באורך:

45ואם תהיה על הדעת הזאת שתעשה כל מעשיך לש"ש:

46יכתוב הסופר המעשים טובים יכתוב ג"כ תנועותיך המותרות שאין בהם מצוה כמו האכילה והשתיה ומו"מ וכן כל שאר צרכי גופך יהיו נכתבים בתוך מעשיך הטובים ותקבל עליהם שכר כמו על מצות ומע"ט מאחר שעשית לש"ש:

47ויהיו כל שמשיך עוזרים לך בעבודתי כאשר תבחר לעשות הכל לש"ש גם כל האברים והחושים יעמדו למצותיך לגמור ע"ד הבא לטהר מסייעין לו וכן להפך פותחין לו:

48ואם תמרי כו' ואם תמרי את עצת השכל רק תשמע לעצת התאוה הוא השטן הוא היצה"ר שהוא הכל כנגד השכל:

49תשובנה מדותיך המשובחות כמו השמחה והבושת והכניעה כמו שיתבאר בפ"י מתוך שיהיו שלא לש"ש רק להנאתך ולטובתך ישובו למדות מגונות:

50יכתוב סופר הרעות כל תנועותיך מותרות כאכילה ושתיה כו':

51בכלל רעותיך לעבירות יחשבו ויהיו נוספות על חטאתיך שהרי לא התיר לאכול ולשתות ולעשות כל צרכי גופך רק שתהיה בריא וחזק לעשות רצון ה' יתברך אבל אם תעשם להנאתך ולטובתך ואין אתה עובד עבודת ה' יתברך הרי כל צרכי גופך לבטלה ובכלל עון ובכלל חטאת יחשב וכמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו אמרו חז"ל כל מעשיך יהיו לשם שמים ועיין בפ"ה מח"ב להרמב"ם:

52וכל זה צדק מבוראך על בחרך כו' רצה לומר שהשם יתברך עשה עמך בזה בצדקה וחסד וטובה גדולה במה שנתן לך רשות לבחור הן טוב הן רע והיינו במצפונך ובלבבך ובמחשבתך יש לך הבחירה אבל לגמור הדבר הוא ביד ה' אם ירצה יגמור מחשבתך ואם לאו לא כמו שיתבאר:

53והוא יגמלך על מה שהשקיף השם יתברך עמך ממחשבתך כפי מחשבתך והסכמתך לעשות כן יגמלך אע"פ שלא נגמר הדבר:

54ואם נעלם מבני אדם שאף ע"פ שנעלם מב"א מה שחשב לעשות אע"פ כן יש שכר ועונש כפי מחשבתו מאחר שהנגלה והנסתר שוה אל השם יתברך:

55כי הדיין מה שהוא יודע ונתבאר אצלו הוא דן עליו ולא תהיה שמיעת העדים גדולה מראיה והבורא יתברך חוקר לב ובוחן כליות איך לא ישפוט כפי ידיעתו: ואם ישאל השואל שהדברים האלה לכאורה הם קצת נגד דעת חז"ל שבפי' אמרו שהמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה רק בעבודת גלולים וכן אמרו שאין אדם ניצול בכל יום מהרהור עבירה ובאמת דברי המחבר הם דברי טעם ומושכלים ואיך יהיו דברי חז"ל חס ושלום נגד השכל אבל האמת הגמור הוא כפי מה שכתב המחבר בשער הבטחון שאין האדם יכול לעשות שום דבר רק בשלשה דברים האחד הבחירה בלבו ובמצפונו שהוא מהרהר לדבר:

56והשני הכונה וההסכמה לעשות מה שבחר בלבו דהיינו שכבר הולך ומתעסק ומסכים לעשות מה שבחר:

57והשלישי שגומר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה ותוכן דבריו שהשני דברים הראשונים דהיינו הבחירה וההסכמה הם ביד האדם וברשותו וע"ז יענש ויגמל אבל גמר מעשה אינו ביד האדם רק כאשר ירצה הבורא יתברך נעשה ונגמר עיין שם. אם כן נוכל לומר שמה שאמרו שאין עונשין על המחשבה הרעה היינו ההרהור ומחשבה בלבו בלבד אבל אופן השני דהיינו הכוונה וההסכמה לעשות ע"ז נענש בודאי אף ע"פ שלא גמרה כי מן השמים עכבוהו וזה מה שירצה המחבר שעונשין עליו וז"ל ר"ח פי"א משעה"ק אף שאמרו חז"ל אם חשב לעשות עבירה אינה נחשבת לו כאילו עשאה היינו כשלא הוציא אח"כ בשפתיו והיינו דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הא אם דברתי בשפתי ישמע ה' ולפיכך אמרו שבשבת הרהור מותר דבור אסור מפני שהקול מיד עולה למעלה ועושה רושם עד כאן לשון ר"ח ומכל שכן אם כבר התחיל להתעסק בעבירה אף שלא יוכל לגמרה נענש לפי דעת המחבר בכל הספר וכ"נ דעת חז"ל בכמה מקומות ואין להאריך:

58וכשירצה הבורא להעיר אותך כו' רצה לומר להעיר אותך לתשובה:

59ולהוכיחך על עונותיך. ועתה נותן טוב טעם למה נוטל השם יתברך לפעמים הבחירה מן האדם ושולח עליו יסורין שהם מדה כנגד מדה הוא הכל לטובתו כדי שיקיץ משנת האולת ויפשפש במעשיו ולשוב מעבירות בידו:

60וכאשר ישלמו ימי נסיונך כו' ר"ל שיגיע קצך לפטור מעולם הזה שכבר שלמו ימיך ואז יצוה הבורא יתברך להגוף עם כל המשמשין את הנפש שישובו מעליך ויסורו מהנפש שלא ישמשוהו עוד:

61וינתקו הקשרים והמצועים הם הרוח החיים והחום הטבעי שהם האמצעים והדם המקשרים את הנפש להגוף ועתה הם מסתלקים ונתפרדה החבילה:

62ויראה לך פנקסי כו' כמו שהבאתי דברי חז"ל לעיל ע"ש:

63וכבר הזהירך השם ב"ה על כל מה שאמרתי שלא תאמר לא ודעתי ולא שמעתי איכה נעבוד את ה' שהרי התורה לפניך ומכרזת ואומרת לכו בנים שמעו לי ולא בשמים היא וכל הרוצה ללמוד יבא וילמוד:

64כמו שאמר הט אזנך ושמע דברי חכמים הם דברי קבלה שקבלו ממשה עד דור אחרון:

65הלא כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים:

66להודיעך קושט אמרי אמת איך תתנהג בעולם הזה לקשט עצמך באמרי אמת ונכונים:

67להשיב אמרים אמת לשולחך כי כאשר תקשט עצמך בעולם הזה באמרי אמת כפי מה שהוריתיך בתורה אז תוכל להשיב דברים נכונים להש"י בעולם הבא ולומר עשיתי שליחותך על מה ששלחת אותי לעוה"ז דאל"כ מה ישיב אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלמה כי ערום יצא מבטן אמו וערום ישוב שמה כנ"ל פי' פסוק זה לפי כוונת המחבר: