משאת משה על אסתר א:י

1הורה טפשות המלך הלז כי לא קלקל על ידי שכרות רק כי טוב לבו בלבד אמר להביא את וגו' שהיה אולת גדולה ומה גם לרז"ל שאמרו שצוה יפשטוה ערומה ויציגוה לפניו כיום הולדה עו' הורה הכתוב מה בין הצדיקים לרשעים ולפתאים כמוהו והוא כי אז"ל על ויאמר המן בלבו הרשעים הם ברשות לבם ויאמר עשו בלבו ויאמר ירבעם בלבו וגו' אבל הצדיקים לבם ברשותם ויאמר דוד אל לבו וגו' דומים לבוראם ויאמר ה' אל לבו והוא כי הרשע אינו יכול להכריע את לבו רק עושה בע"כ מה שלבו חפץ ובא לידי חרטה בראותו כי עשה רעה אך הצדיק אם און יחשוב לבו הוא יכריחנו להפך מעשה הרעה הפך ממה שלבו חפץ וזה יורה בזה כי המלך הלז לבו השיאו כי כטוב לבו ביין מיד נפתה ואמר למהומן וגו' להביא את ושתי וגו' שלא עצר כח להשיב אל לבו כי לא טוב הדבר ומה גם להפשיטה ערומה ולהציגה כיום הולדה וזה יורה באומר כטוב לב וגו' שלא עצר כח אפילו להרהר במיתון אם טוב ואם רע הדבר ולא לגלות יועציו אם יעשה ואם יחדל רק כטוב וגו' אמר למהומן כי מיד אמר לשלוחים טרם יתייעץ:

2דרך כלל נשים לב לשינוי הלשון בכתובים אלו זה ג' רגלים ראשונה אמר להביא את ושתי המלכה ואח"כ אמר ותמאן המלכה ושתי שהיפך התיבות ואח"כ חזר לנוסח הראשון ואמר כדת מה לעשות במלכה ושתי ואח"כ שב והיפך לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה אך לזה נעיר באומר משרתים את פני המלך אחשורוש כי או' אחשורוש הוא מיותר כי עליו ידבר אמנם אין ספק שחשש המלך פן תמאן באמרה שהיא מלכה בת מלכים גדולים כמז"ל שאמרה אני מלכה בת מלכים גדולי' בת בלשצר בן נ"נ והוא אהורייריה דאבא אך שב ורפא לו כי אמר בלבו שהלא הוא מלך בעצ' מטרם יקראו שמו אחשורוש כאשר כתבנו בשם רז"ל שהיה בן דריוש מדיא שקבל מלכותיה דבלשצר ולקח את ושתי בתו והשיא' לאחשורוש בנו כי מזרע מלכים היה ומהולדו היה המלכית מתייחס אליו וזה רמז הכתוב באו' את פני המלך אחשורוש לומר שע"כ ערב אל לבו ואמר למהומן וגו' ולשמא תאמר היא שהיא ג"כ בת מלכים גדולים ממנו עכ"א בשלחו בעדה להביא את ושתי המלכה כלו' שאין המלכות עצמיי אליה רק שמה לבד ככל נשי העולם כי אין המלוכה דבקה בה מאב לבת כי המלכות אשר לה נוסף עליה שבא אליה מצדו באשר היא אשתו וע"כ הקדים שמה למלכות והיא הבינה בדברים ואמרה כמשז"ל שהיא מלכה בת מלכים שמצד עצמה היא מלכה מלבד היותה אשת המלך אחשורוש וזש"ה ותמאן המלכה ושתי כלומר שהמלוכה עיקר אצלה ושהשם טפל אליה ואפשר כי שינוי הלשון זה העיר את רז"ל לומר שהיא אמרה שהיתה בת מלכים וכו' ולהיות בלב המלך אח"כ בהגיש משפטו לפני יודעי העתים לזכות את המלכה כאשר יתבאר בס"ד. ע"כ לבל ישפטוה משפט מות אמר בטענותיו כדת מה לעשות במלכה ושתי ירמוז אל היותה מלכה מצד עצמה כדי לזכותה בדין והשיב ממוכן החפץ מיתתה ואמר עותה ושתי המלכה לומר שאין עיקרה מלכה כ"א שמה לבד והמלכות נוספת על שמה מפאת המלך כי אין מלכות אביה נמשך לבת באופן שהוא אדוניה ובת מות היא כי עברה את פיו. ונשוב אל ענין הכתוב הנה המלך ראה והנה תוכל להתנצל באו' שהיא מלכה בת מלכים מצד עצמה כאשר כתבנו. ב' כי קיא קלון על כבודה הוא שתבא לפני העמים והשרים. ג' כי אולי לא תהיה יופיה לחן בעיניהם ותהיה נסיונ' לבוז לה ולבעלה כמו שאז"ל שאמרה היא כך ע"כ בא ותיקן בשליחותו מעמד שלשתן על הא' אמר להביא את ושתי המלכה כאשר כתבנו כי עיקרה הוא שמה ומלכות' מאתו הוא. ועל הב' אמר לפני המלך כלומר לא לפניהם היא באה כ"א לפני המלך שהוא העיקר והראיה כי הלא היא תבא בכתר מלכות' שאין תכשיט זה רק לבא אל המלך ולא אל העמים ושרים הטפלים אל הכתר ושמא תאמר הלא כמה פעמים באה אל המלך אך הפעם אין הדבר רק למען יביטו יראו בה עמים ושרים כי עיני המלך כבר שבעו מהביט עליה באופי שאליה' תתייחס ביאתה שם ולא אליו עכ"א להראות העמים ולא אמר לראות העמים וגו' לו' אלי תבואי ואלי אתיחס למראה את יפייך אליהם. ועל הג' אמר כי טובת מראה היא כלומר היא ואין זולתה כלו' ולכן אל תראי כי לא תבושי והנה ארז"ל שצוה להביאה ערומה כמו זר נחשב העדר רמז דבר זה בכתוב ואפשר שמו לבם אל כפל הכתוב כי באו' את יפייה ידוע שטובת מראה היא ועוד כי או' טובת מראה הוא גדר גרוע מלשון יפיה וגם למה שינה ולא אמר כי יפה הוא מעין או' את יפיה. אמנם הנה לשון או' טובת מראה יצדק על מראה הפנים אך או' יפיה יכלול כל מציאותה עכ"א מה שרצה להראות הוא את יפיה הכולל כלה כי לראות פניה לבד אינו כלום כי הלא ידוע הוא לכל כי טובת מראה היא מהם ע"פ הראייה ומהם לשמע אזן: או יאמר להראות את יפיה כלו' שהיופי הוא עצמיי וז"א יפיה כלו' מצד עצמ' ולא מתמרוקי הנשים ואין זה רק בגוף כי הלא בפני' טובת מראה היא ואפשר שהוא ע"י תמרוקים הנתנים בפנים או את יפיה באופן ידוע שטובת מראה היא כלו' היא מצד עצמה ולא מקשוטיה ולא יבחן רק ע"י הראו' אותה ערומה ולפ"ז נאמר כי להיותה חש על בזיונה ובזיונו שתתבזה אשתו לעיני העמים והשרים ע"כ הקדים ואמר שתבא בכתר מלכות כי זה לעומת זה עשה כי הרואה אותה בניוולה לא תקל בעיניו כי גם יראה בגדולתה וביקרותה כי כתר מלכות בראשה: