משאת משה על אסתר ב:טו

1הנה ספור יחס אסתר שהיתה בת אביחיל ושאביחיל היה דוד מרדכי שלקחה לו לבת הכל יראה לבלתי צורך וכן מה זה לשון לקיחה ותלקח אסתר ולא נאמר ותבא אסתר אל המלך כאשר בנערה ונערה שנאמר היא באה אח"כ יספר שאהבה ושהמליכה וכן אומר וישם כתר מלכות בראשה וימליכה יאמר שהמליכה ובכלל יהיה הכתר ומה גם שאין דרך הכתוב לספר כיצד ממליכים אם בכתר או שלא בכתר ועוד היל"ל וימליכה ויתן כתר מלכות כי תחלה עולה ההסכמה וממליכין בפה ואחרי כן ישימו הכתר על ראשה ועוד אומר תחת ושתי הוא מיותר וזה דחק לרז"ל לומר שהסיר האיקונין של ושתי מלפני המט' וישם האיקונין של אסתר וזהו וימליכה תחת ושתי. אך אין ספק כי על כל הנז' בגמרא לתת טעם למה עברה ולא נהרגה אסתר לבלתי הבעל לאחשורוש לומר שקרקע עולם היתה וכיוצא בזה ועדיין צריך לומר שבאונס היה ולא ברצונה והנה היה מקום לחושדה כי לרוב קשוטיה בעדי עדי' אשר הרבתה לחיבת מלכות מצאה חן וחסד באופן שאם היה כדבר הזה הלא תאשם כי נמצא כי ברצונה נעשתה התועבה ולא באונס על כן בא הכתוב והעיד כי אדרבה היתה בורחת מזה ולא ישרה בעיני המלך כי ה' צבאות נתן חינה בעיני כל רואיה ובעיני המלך כי ה' צבאות יעץ תצלח למלוכה מהטעם הנ"ל כי הלא היתה בה הפך כל הנשים בצניעותה כי הנה בהגיע תר נערה ונערה וכו' מקץ היות לה כדת הנשים י"ב חדש עוד היתה שואלת הכנות ועידונין וכבוד לבא עמה מבית הנשים עד בית המלך להתנאות בעיניו והיה ניתן לה ועוד שנית כי בערב היא באה כי כל א' היתה באה מעצמה משמחת לבב אך אסתר לא כן רק בהגיע תר אסתר כלומר למה שהיתה אסתר מצד עצמה ב' מצד היותה בת אביחיל שהיה צדיק ולהורות היותו צדיק ייחסו אחר מרדכי ואמר דוד מרדכי כלומר מתדמה לו. ג' אשר לקחה לו לבת כי לא היה מפרנסה לבד מחמת היותה יתומה קרובה אליו רק בגדר בת ממש כי אין זה רק שגידלה בתרבות טוב מאד על כן לא בקשה דבר כ"א את אשר יאמר הגי שהיתה כאנוסה שיקשטנ' בעל כרחה כמשז"ל שהי' הגי אומר לה למה תחייבי את ראשי למלך שאינך רוצה להתקשט עוד ד' כי כל נערה ונערה היתה באת מטוב רצונה וזו ותלקח אסתר וכו' כי לבלתי היות עושה ברצון לא הלכה עד לקחוה הגי ושאר מובליה וש"ת א"כ איך חשק בה המלך כ"כ כי שאר נערות היו שבות אל יד שעשגז לפלגשים וזו נשארה בית המלכות לז"א ותהי אסתר נושאת חן כו' והנה בשום לב אל או' נושאת חן ולא מוצאת חן אך הוא לומר לא היתה מוצאת חן בעיני הזולת רק היא היתה נושאת על עצמה חן מאתו יתברך כי חוט של חסד משוך על פניה ועוד ראיה איך מה' יצא הדבר ולא על התקשטו כי הלא אין ספק כי יותר היה יקר למצוא חן בעיני המלך מבעיני הרואים וזאת היתה בהפך כי כפלים מצאה חן בעיני המלך מבעיני כל רואיה כי הנה ותהי אסתר נושאת חן בלבד בעיני כל רואיה אמנם בעיני המלך נשאה חן וגם חסד וזהו ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות ועוד ראיה שלישית כי מהיות שותלקח אסתר ולא באה מעצמה שהיה הדעת נוטה יסירנה מלבו ואדרבה ויאהב המלך וכו' ולא עוד אלא שוישם כתר מלכות בראשה שלא צוה אל א' מסריסיה שישים הכתר על ראשה רק הוא בעצמו וישם כתר וכו' כי אהבה מקלקלת השורה ולא עוד אלא וימליכה תחת ושתי שהחשיב' כושתי שהיתה בת מלכים גדולים ותהי בעיניו כממלא' מקומה וזהו תחת ושתי. או יאמר שהיתה בעיניו בערך ושתי כאילו זאת היתה מלכה והאחרת ושתי בלבד שמה בלי מלכות ולזה לא אמר תחת המלכה ושתי או ושתי המלכה כאשר יזכרו מלכים בתואר מלכות גם אחרי מותם וכל זה יורה על צדקת אסתר כי לא מלכה היתה נבעל' לאחשרוש לא שתה לבה אל המעלה כ"א שמה' היתה לה המלוכה על ידי המלך אחשורוש מהטעם הנז' על פסוק איש יהודי ובגמרא ותהי אסתר נושאת חן א"ר אלעזר מלמד שכל א' ואחד נדמית לו כאומתו ע"כ. והנה אין נראה מזה דבר בכתוב אך הוקשו לו קושייתנו שהראוי יאמר מוצאת חן אך מאו' נושאת נראה שהיתה עליה משא של חן ובראות אותה כל איש מאיזו אומה בכל כך חן היה דן בלבו אין זה כ"א קורבת מולדתו כאיש הרואה קרוב ממשפחתו שעם שאינו מכירו יגדל חנו ויקרב לבו מאד אליה: