משאת משה על אסתר ד:יג

1הנה אומר להשיב אל אסתר הוא מיותר וכן אומר החרש תחרישי הוא כפול וכן אומר רוח והצלה למה חסרה היו"ד של ריוח ונכתב רוח ועוד אומר ממקום אחר איזה הוא המקום אחר. ועוד שאם יש ריוח ממקום אחר למה תערה למות נפשה לבא אשר לא כדת אם יש ריוח ממקום אחר. ועוד היתכן שתמות היא ובית אבי' וינצלו ישראל והיא בהיכלי מלך ועוד אומר אם לעת כזאת ולא לעת הזאת. אך הנה כתבנו כי אסתר היתה מסתפקת להשיב אמריה לו אשר אמרה כל עבדי המלך וגו' רק אמרה להתך בלבד ואחרי כן ותצוהו אל מרדכי ילך לו ולא יגיד לו רק יראה מה בפיו ובלבבו לעשות אם תסתכן ואם תחדל אלא שלא חסרו לו מגידי אמריה לו ויגידו למרדכי את דברי אסתר וע"כ בא מרדכי בדברים קשים כגידים ולא כאסתר שלא החליטה להשיב אמריה אל מרדכי כ"א שלבל יקפיד מרדכי באמור אליו כל עבדי המלך וגו' שיורה שממאנת במצותו והניח הדבר אל התך אם יאמר אם יחדל או ישנה לטוב ויתקן איזה קושיא להמתיק הענין בלשון ערומים. אך מרדכי גם שהשיב בקושי לא חש אם תקפיד ולא הניח הדבר אל ציר אמונים מרפא אם ירפא וישנה מכני כבודה רק להשיב את אסתר הדברים בדמותן וצלמן ואמר הנה אשר הייתי מטמין ברמז הנני מגלה בשפה ברורה והוא כי הלא באומר ויגד לו את כל אשר קרהו אמרנו שרמז לה כי מאשר קרהו עם אליהו היה הגזרה כליה ושהיתה ע"י המן שהזמינם לסעודה ושמשה רבינו ע"ה מבקש רחמים משם שע"כ ילך לצוות עליה כלומר על הנוגע אליה תבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה פן תהיה הצלת ישראל ע"י אחר וישא' עון בית שאול עליו ועל זרעו על כי על ידו באו ישראל עד שערי מות שע"כ תלך ותסתכן גם היא לגאלם לכפר בעדו והנה גם שאפשר שהיא בחכמתה הבינה בדברים עכ"ז להיות הדבר ברמז אמר עתה מרדכי כי מה שראוי להשיב את אסתר הוא בבירור למען יעשה בה רושם בעצם וז"א אל תדמי בנפשך כלומר שלהיות נפשך צדק' להמלט וכו' כי דעי איפה כ"א החרש תחרישי בעת הזאת ותמתין עד יקראך המלך הנה בין כך ובין כך ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר הוא ממרע"ה ממקום כבודו אשר בג"ע והוא מה שכתבנו מרז"ל שהודיע אליהו למרדכי מאמר משה שא"ל שיתפלל משה משם ומרדכי מכאן ותהיה תפלתם נשמעת ובזה יאמר אם החרש תחרישי את אך לא משה והיא ידעה זה כמו שכתבנו שזהו ויגיד לו מרדכי את כל אשר קרהו שהוא כל אשר קרהו עם אליהו להגיד לה וז"א אם החרש את בלבד תחרישי אך יש זולתך שלא יחריש הוא משה. באופן שריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר שהוא ממשה מג"ע שהוא לא ימתין עד יקראך המלך ונמצאת ההצלה באה ולא בא מצדתך וזהו שמלת ריוח חסרת יו"ד לרמוז כי הריוח שיבא ממקום הוא ממי שאינו גוף כי אם רוח ובהיותך בלתב? מסתכנת על ההצלה נמצא עון שאול שגרם כל הרעה הזאת בלתי מתכפר וע"כ את ובית אביך שמבית שאול שגרם הרעה תאבדו ע"כ הסתכני לכפר על בית אביך הביטי וראי איך דברי אמת שאם לא כן מאין ולאין בהיות כל ישראל עבדים בגלות את עלית למלוכה אך מי יודע אם לעת כזאת לתקן אשמת שאול הגעת למלכות שתתקן דבר מלך כמוך והנה מהראוי יאמר לעת הזא' ולא לעת כזאת ויתכן יאמר לעת כמו זאת שהוא למה שנגזר לעת שלשה עשר לאדר שהיא כעת זאת שהיא שלשה עשר לניסן הגעת למלכות עוד יתכן באומר להשיב את אסתר עם היות ידוע שלהשיב לה היה הדבר והוא כי אמר דברים קשים אל תדמי וגו' ואת בית אביך תאבדו ע"כ לבל יראה השליח באשם באומרו למלכה הדברים ההם או ימאן להיות שליח בדבר הרע הזה או ישנה על כן מה עשה התחכם לומר דברים כאלו פי מרדכי מדבר לנוכח אתה לבל תשית לב היא אל השליח רק הוא המדבר אשר עליו לא תקפיד והוא כדרך לשון בני אדם על כיוצא בשליחות זה שאם ידבר אל אסתר פה אל פה יאמר אליה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחרישי וכו' ואת בית אביך תאבדו וכו' הגעת למלכות אך בדברו אל השליח ידבר עליה שלא לנוכח כמדבר על אשר איננו פה ויאמר אמרו לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' כי אם החרש תחרישי וכו' והיא ובית אביה יאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגיעה למלכות והשליח באמור אליה שליחותו ידבר בה לומר כה אמר מרדכי שאל תדמי בנפשך וגו' אך הוא לא דבר כה רק פיו המדבר אליה פנים אל פנים ואומר לה אל תדמי וכו' כי אם החרש תחרישי וגו' למען שים באזני השליח הדברים עצמם אשר ידבר אליה והוא שאמר דברים להשיב אותם בעצמם לה מש"כ אם היה אומר לשליח לאמר שאל תדמה בנפשה כו' והשליח יאמר שאמר אל תדמי בנפשך שאינו משיב הדברים עצמן שהוא לומר לה ראי שכ"כ הקפיד שלא אשנה כי הלשון שהיה ליי לומר שהוא לנכח אל תדמי בנפשך וכו' הוא ששם בפי ולא אמר אמור לאסתר שאל תדמה בנפשה וכו' ובזה לא יאשם השליח על דברו לנכח הדברים הקשים ההם וזהו להשיב את אסתר שאמר דברים מיוחדים להשיב את אסתר בלי שנוי ותמורה כאשר יצאו מפיו ולא שאמר לו לומר לה שאל תדמה בנפשה להמלט וכו' שישנה השליח אח"כ ויאמר כמדבר לנוכח אמר לי שאל תדמה בנפשך וכו'. עוד יתכן שאומר להשיב את אסתר לומר שהשליח לא ישוב אמרים אלה בפני אשר אתה בבית כי הם דברי קושי רק את אסתר לבדה וזהו להשיב את אסתר. עוד יתכן אומרו להשיב את אסתר כלומר שלא שת לבו בתשובתו זאת אל בחינת היותה מלכה כ"א להשיב את אסתר משוללת מלכות שעל כן דעת שפתיו ברור מללו דברים קשים כגידים. ואשר כפל באומר החרש תחרישי זולת מה שכתבנו למעלה יאמר כי אם החרש עתה מדבר אל המלך גם תחריש באבודך שתצלם ולא תוכל להמלט. או רמז לה אם החרש עתה מדבר אל המלך גם תחרישי כשתקרא אל המלך כי כבר יהיה הדבר מתוקן כי ריוח והצלה יעמוד וכו' ולא יהיה על ידך ותאשמו: