משאת משה על אסתר ט:יט

1על כן. ראוי לשום לב מה המה ד' מיני שמחות האלה שמח' ומשתה כו' אשר נקבו בשמות כי לא דבר רק הוא התאחדם על הנס ועל הפורקן ההוא ועוד מה היה כי מרדכי היהודי החליף השטה כי תחת היום טוב שם מתנו' לאביונים באמרו לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים אמנם אומר כי הגאולה ועל התמורה אשר המיר להם ה' רע בטוב עשו אלה למו הלא הוא כי הנה על פתגם מעשה הרעה אשר נכתב על היהודים לאבדם שמו לבם רז"ל לדרוש ולתור על מה עשה הב"ה לעמו ישראל ויהי דעת רשב"י כי היה על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר אך דעת כל חכמי מדרש חזית הלא הוא על שנהנו מסעודתו של אחש' ויאמרו לאמר כי שם נמצאו ושם היו שתים רעות א' הנאת הסעודה ב' היזק ראיית עיניהם אשר היו זונים אחריהם בראות שוא זונות אשר הציבו לעומתם והנה כתבנו למעלה כי לא יבצר כי זה וזה גורם כאשר הכרחנו למעלה ולא עוד כ"א גם אם אמרנו כי אחת היא רעתם או עון הצלם או עון הסעודה אין ספק כי בחפש דרכם לשוב לתקן את אשר עותו להשיב חמתו ית' כי הוא טרף וירפאם יך ויחבשם אל שתים הרעות חששו להעלות ארוכתם ולרפא שברם בתשובתם ע"כ בשובם עד ה' שמו לבם אל רעותיהם להכנע עליהם לפני אלהיהם וע"כ אמרו אם על עון הצלם נהיה הדבר ונתחייבנו מיתה ככל עובד ע"ג שאחת דתו להמית ע"כ נדמה עצמנו כמתי עולם כי כל עומד ליהרג בגזרת המן כהרוג דמי ומעתה נכנע כמתים שלא נותרה בם נשמה וזכר לדבר ננהוג אבלות על עצמני וזהו ובכל מדינה וכו' אבל גדול ליהודים כמתאבלים על עצמם אם הוא על עון הסעודה אם על בחינת עון אכל ושתה על כן נצומה לעומתו וז"א וצום ואם הוא על עינים רמות להביט בזונות העינים שנהנו יבכו וז"א ובכי והנה גם זה לעומת זה כעון הצלם וכעון הסעודה הצד השוה שבהן שהיה העון בקיבוץ ובכנופיא כל אחד מישראל חטא ברבים לעיני כל יתר אחיו אשר לפניו באופן שזולת המכשלה שתחת יד כל אחד מהם היה כל איש נכשל בעון אחיו שכל אחד רואה את אחיו חוטא ובלתי מוחה בין אשר חטא בין גם אשר לא חטא ויהי שם עמהם ע"כ היתה תקנת קלקלתם זו הספד שהוא קבוץ עם להספיד כאלו כל איש מהם מספיד על כל איש זולתו כי זה דרך ההספד כי אין דרך ההספד להספיד איש על עצמו כ"א על זולתי וזהו על האמור וגם מטעם שכל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה מש"כ יתר הדברים כי אבל לא יחוייב יהיה בקבוץ וכן צום ובכי כי אפשר יתאבל או יצום ויבכה איש איש לבדו ועל עצמו אך הספד אין מציאותו זולתי בקבוץ אנשים רבים ועל הזולת וע"כ צותה אסתר ותאמר לך כנוס את כל היהודים שהוא לתקן בקבוץ מעין המאורע ברע שהיה בקבוץ והוא ענין כוונוהו ג"כ הם בהספד כמדובר כי בקבוץ יהיו כמצטערים כ"א על צרת זולתו שהיא הצעה ליענות כעני וכל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ועל כל אלה בתשובתם עד ה' הורו הכנעה בד' דברים הנאמרים אבל וצום ובכי ומספד כמאמר הכתוב ובכל מדינה וכו' ועל כן כאשר ראה ה' את עניים ויציל' מצרתם עשו לעומתם ד' סוגי שמחות להודות לשם ה' אשר הפך להם טובה תחת רעה בכל ארבעתן והוא כי עשו י"ט תחת אבל ומשתה תחת צום שמחה תחת הבכי ומשלוח מנות תחת ההספד והוא כי כאשר היו מספידים איש על רעהו על היותו נכשל איש בעון אחיו ומיצר כל איש בצרת אחיו ולא הנה פונה איש לעברו להצר על עצמו ע"כ ומשלוח מנות איש לרעתו להחזיק טובה איש איש את כל זולתו על הצר לו על צרתו והיו ב' מנות כי כל א' היה צר לו על גופו ועל נפשו של חברו שהיו אבודים מתים בעון בעצת המן וע"כ תחת ד' צרותם אבל וצום ובכי ומספד החליפו לעומתם שמחה ומשתה וי"ט ומשלוח מנות איש לרעהו והנה מסקנת הגמ' כי"ט להבטל ממלאכה לא קיבלו עלייהו והוא כאשר יבוא כי מה שהיהודים הפרזים וכו' היו עושים שמחה וכו' וי"ט לא היה רק שהחילו לעשות כן מעצמם אך לא בקבלה מחוייבת עד אשר כתב להם מרדכי כאשר יבא בס"ד שיקבלו עליהם ובכן בראותו כי יום טוב שהוא לשבות ממלאכה לא קיבלו עלייהו שהוא משום חסרון כיס ע"כ מה עשה התחכם לעשות דבר שמבלי קבלה יתבטלו ממלאכה והוא כי אין צער ביטול המלאכה רק לעניים ולאביונים מבקשים לחם ואין ע"כ גזר שיקבלו במקום יו"ט לתת מתנות לאביונים למה שעל ידי כן לא ידאגו האביונים ללחם איה על ביטול המלאכה כי הלא לחמם ניתן מאת העשירים לאכול ולשתות כהם וגם כי כה משפטם כי מגביות פורים לפורים שיהיה להם לאכול לשבעה וע"כ כתב מרדכי אליהם לעשות אותם ימי משתה וכו' ומתנות לאביונים שעל ידי כן איש על מקומו ישישו בשמחה וישבתו ממלאכה אם דל ואם עשיר: