מגלה עמוקות על התורה, אמור

1אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים בספרי כ"מ שאמר וכו' דבר ואמרת ב' לשונות יש לתרץ בפעם ראשון קשה אח"כ תשים לפניהם כשלחן ערוך שייך אמירה רבה או פעם ראשון כללים אחר כך פרטים אבל ב' פעמים אמירה למה במדרש ר' הנחום בן חנילאי פתח (תהלים יב) אמרות י"י אמרות טהורות אמרות י"י אמרות בו' מלך שנכנס למדינה והיו בני המדינה מקלסין אותו וערב להם קליסין אמר למחר אני בונה נמוסיות ענין המשל ע"ד מ"ש ר' תנחום (בילקוט אמור) שני פרשיות הכתיב לנו משה בתורה וניתנו ע"י של לוי פרשת פרה ופרשת אמור כי נתכרכמו פניו של אהרן כששמע זו הפרשה ולא נתקן עד ששמע פרשת פרה שהיא טהרת של מת והנה מלך ממ"ה נכנס לזה העולם והיו בני המדינה הם הלווים מקלסין אותו והם משוררים ברקיע נגד עולם הגלגלים כשעשו ישראל את העגל הם (דברים לג) שמרו אמרתיך שהוא דיבור אנכי ולא יהיה לך שהם אמרות של הקב"ה בעצמו כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו אבל ח' דברות ממשה שמעו וז"ש אמרות י"י ר"ל מאחר ששמרו אמרות י"י בעצמו לכן זכו ג"כ לשני אמרות ר"ל נגד שני אמירות אלו שקיימו נתן להם הקב"ה ב' אמירות אחרות והם טהורות גרמו הטהרה והקשה לקרא איך נתלה בזה הטהרה חזר ומפרש מזוקק שבעתים היא פ' פרה שניתנה בז' ז' ז' כהנים ז' כיבוסים וכו' ומי הם חוזר ומפרש כסף צרוף הם הם הלוים דאתמר בהם (מלאכי ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי לכן אמר ב' אמירות אמור להם זו הפרשה וזו הפרשה גרמה אח"כ לאמירה אחרת שהיא פרשת פרה נפש לא יטמא:

2וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהי' לך כי קדוש אני י"י מקדשכם. תלת קדושות הללו למה ע"ד הפשט יש בפסוק זה סוף שם של ע"ב שהוא שם מו"ם קדשי"ם יהי"ו לאלקיה"ם ס"ת מו"ם שצריך לכוין בו יוצר מ"שרתים ו"אשר מ"שרתיו בר"ת היוצא מפסוק (תהלים קטז) שובי נפשי למנוחיכי והוא בגי' אלק"ים ז"ש קדושים יהיו לאלקיהם ולא יחללו את שם קדשי כי המחסר ו' של וא"שר מחריב עולמות והמשכיל ידום:

3ע"ד הדרש (גיטין נט) תנא דבי ר' ישמעאל לפתוח ראשון וכו תלת הון בקרא לפתוח ראשון לבצוע על לחם כמ"ש (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ר"ל הוא עשה המוציא לחם גם על היין בירך הוא תחלה לפי שהוא כהן לאל עליון כי את לחם אלקיך הוא מקריב ע"כ ראוי לבצוע על לחם תחלה ליטול מנה מתחלה ז"ש קדוש יהיה לך ר"ל מה שיהיה מגיע לך תן לו אני י"י מקדשכם זה לברך תחלה על ס"ת כמו שארז"ל (ברכות נג) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים מים אחרונים אני י"י זו ברכה אף בכאן אני י"י על ברכה אתמר:

4ע"ד השכל הקדמה אחת מונחת כל הפעולות נחלקין לג' מה שבין מה שממנו מה שאליו הם מן המקיף אל המקיף סביב המקיף. ועז"א תמיה אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח מצד המתפעל א"ל וקדשתו אתה מחוייב לקדש אותו מצד הפעולה. מה שבין את לחם אלהיך הוא מקריב מזה הצד מחוייב אתה לקדשו. ומה שאליו מצד המתפעל קדוש יהיה לך. מצד הפועל בעצמו כי אל פועל ישועות הוא כי קדוש אני י"י מקדשכם כלם בכלל הקדושה. או ג' שלימות עצמו וקדשתו שיהיה קדוש מחמת עצמו אותה הקדושה הוא מצד עצמו כי את לחם אלקיך הוא מקריב בזה גורם לעצמו הקדושה שלימות בין אדם לחבירו ז"ש קדוש היה לך ר"ל מה שבינך ובינו גם בזה יהיה קדוש כי קדוש אני י"י מקדשכם שלימות אדם למקום אני י"י דברים שנוגעים בינו לבינם מקדשם:

5אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא. האי קרא אית לשאלין דלאו רישא סיפא רישא פתח ברבים ואמרת אליהם וסיים ביחיד לנפש לא יטמא. ברשות אל ראשון ואחרון וברשות התורה הקדושה (דברים לג) מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע. וברשות חכמים ונבונים בפ' אמור אל הכהנים בני אהרן (אבות פ"ה) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. פרט ד' דברים בעבודת הבורא יתברך ויש לתמוה ג"כ למה נקבו בלשון רצון אביך שבשמים ה"ל רצון הקב"ה מאי שייך אביך שבשמים וגם מה שייכות ליהודא בן תימא לזה המאמר והענין שיהודא בן תימ"א הוא בן יעקב וע"כ נקרא תימ"א אותיות אמתי והד' דברים הם נגד אותיות שם הוי"ה שהם י' יראה ה' אהבה ו' תורה ה' מצוה כמבואר בזוהר ויהודה בן יעקב זכה לכל השם נרמז בשמו כדאיתא בגמרא (סוטה יב) יוסף קידש שם שמים בסתר נתוסף לו אות א' (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו יהודה קידש שם שמים בפרהסיא ניתוסף ונקרא כל השם בשמו רק הד' משום סוד מדתו שהוא בן רביעי או הוא במדת דוד מלכות רגל רביעי במרכבה ונרמז כל אותיות השם בשמו ועפ"ז מבואר שלו נאה ולו יאה לומר מאמר זה יהודה בן תימא רומז על ד' דברים אלו ת'י'מ'א נוטריקון ת"ורה י"ראה מ"צוה א"הבה הם ד' אותיות השם הנרמז בשמו וכלם מצינו גבי יעקב וע"כ פרט ד' דברים אלו בעבודת הבורא יתברך ואמר עז כנמר נגד התורה כמ"ש (ביצה כז) לא ניתנה תורה לישראל אלא מפני שהן עזין כי התורה מתשת כוחו של אדם ולא הבישן למד ואמר קל כנשר נגד האהבה (דברים לב) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף רחמני על בניו כן יהיה באהבת הבורא יתברך מצד טבעו ורץ כצבי נגד מצוה כמ"ש (ברכות ו) לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה שנאמר אחרי י"י ילכו וגבור כארי נגד יראה שכן ארי"ה אותיות ירא"ה גם גבור"ה גי' ארי"ה וירא"ה ואמר לעשות רצון אביך שבשמים ר"ל נגד אבינו הראשון הוא יעקב שהיה יהודה בנו ונקרא אבינו שבשמים כידוע שהוא. מדת ת"ת (מלכים א ח) ואתה תשמע השמים ומצינו בו ד' מדות אלו כמבואר בפ' ויצא יעקב (בראשיה כח) מה נורא המקום הזה על היראה וכתיב (שם לב) ויירא יעקב מאוד מפני הקב"ה ותורה (שם כה) איש תם יושב אוהלים של שם ועבר אהבה: בסוד (שם כט) ויאהב יעקב את רחל וכן (מלאכי ג) אהבתי אתכם וגו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי וכן מצוה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי וכל אלו ד' נמצאים אצלו וכן צוה את בניו ואת ביתו אחריו כדאיתא במדרש פ' ויחי וע"כ אמר לעשות רצון אביך שבשמים הוא מדת יעקב שהיה חפץ באלו הד' דברים וע"ז אמרו יעקב אמיתי היה נרמזים בו אלו ד' דברים הנזכרים כאן בנוטריקון אהבה מצוה תורה יראה:

6קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו את שם קדשי כי את אשי י"י לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קודש. ע"ד הפשט (צפניה ב) התקוששו וקשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ז"ש כל אדם שיש בו יראת שמים ר"ל שהוא בעצמו יש לו יראת שמים יכול להוכיח. אחרים ודבריו נשמעים לאחרים ז"ש (קהלת יב) סוף דבר מי שרוצה לעשות שהכל נשמע שיהיו דבריו נשמעים לאחרים את אלקים ירא אתה כי זה יכול אח"כ להוכיח לכל אדם ועז"א (תהלים צב) להגיד כי ישר י"י צורי מי שרוצה להגיד דרך ישר צריך לראות שלא יהיה עולתה בו אותה עולה שהוא מוכיח לאחרים שלא יהיה בו ז"ש קדושים יהיו לאלקיהם ע"ש שבפרשה שלפניה צוה הקב"ה על קדושת כלישראל ובזה הפרשה צוה על קדושת כהנים והלא בכלל מאתים מנה גם כהנים בכלל ישראל המה אלא שהזוהר מתרץ כפל אמור ואמרת שמתחלה צוה הקב"ה לכל ישראל קדושים תהיו ואל מי מקדושים תפנה ומי יזהיר אותך על הקדושה ז"ש אמור אל הכהנים שהם בני אהרן שממנו נמשכת הקדושה לכן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא הכהן ז"ש קדושים יהיו לאלקיהם אם רוצים הכהנים שיהיו כל ישראל קדושים צריכין הם בעצמם להיות קדושים ולא יחללו הם בעצמן שם קדשי ע"ד הדרש במס' יומא (יומא לו) בית גרמו ובית אבטינס שלא רצו ללמוד על מעשה לחם הפנים זוכרין אותם לשבח לפי שהשיבו שלא יעשה כן לע"ז כשיחרב הבית אבל בן קמצר זוכרין אותו לגנאי שלא רצה ללמוד על כתיבת שם של ד' בד' אצבעות כולם נתנו טעם והוא לא יכול ליתן טעם קראו עליו (משלי י) ושם רשעים ירקב שלא יסקי בשמייהו מפני שהוא לא רצה ללמוד לכן ירקב שמו על בית גרמו אמר קדושים יהיו לאלקיהם וע"ב קמצר אמר ולא יחללו את ש"ם קדשי כי סוד גדול לכתוב שם בן ד' בפעם א' ונתן טעם למה הראשונים לשבח כי את אשי אלקיהם הם מקריבים והיו מתייראים שלא לעשות כן בפני ע"ז ע"כ והיו קודש בהווייתן יהיו כי בקשו חכמים לדחפן ולא עלתה בידם לאחר כמה דורות חזרו וישבו על מעמדם כמקדם מאז ז"ש בן עזאי עליהם בשמך יקראוך במקומך יושיבוך משלך יתנו לך ע"ב קמצר איתמר שם רשעים ירקב אבל אתם (שם) זכר צדיק לברכה בשמ"ך יקראוך קוראין בשמם ולא ירקב שמך כמו כת האחרת. או ע"ד הזוהר ע"פ לא תשימו קרחה למת כי טעם הקרחה שמצטער על מיתת המת אבל אתם בנים אתם לי"י אלקיכם ועיקר הקדושה היא לאחר המיתה ולמה תצטער ז"ש לא יקרחו קרחה בראשם אע"פ שמת ראש של ישראל אל תצטער כי קדושים יהיו לאלקיהם ועיקר בעו"הב שם יושבין הצדיקים ועטרותיהם בראשיהם כל מה שאדם עושה בעו"הז. והנה הכהן כשם שהוא מקריב בזה העולם כן הכהנים מקריבים אשי ישראל ותפלתם בעו"הב ז"ש כי את אישי י"י הם מקריבים שם והיו קודש ר"ל בהווייתן יהיו ועיקר הקדושה היא שם:

7לא יקרחה. בה' בזוהר על ה' אחרונה של השם ע"פ הגמרא ה' אצבעות ה' קריחות חייב על כל אחת ואחת או לפי שקדושה נתלה בה' מוצאות מכל מוצא אות א' ק' מן גיכ"ק ד' מן ד"טלנית ו' מן בו"מף ש' מן זשסר"ץ ה' מן אחה"ע ה' מוצאות כנגד זה אמר דוד ה' (תהלים קד) ברכי נפשי כנגד ה' עולמות שדר בו ולפי שבנ"י אהר"ן הם כלל ה' שמות לנשמה נ"פש נ"שמה י"חידה ח"יה ר"וח (שם פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי בגי' בנ"י אהר"ן לכן אמר לנפש לא יטמא מן הנפש באה הטומאה אל הרוח מן הרוח אל הנשמה ומן הנשמה אל חיה ומן חיה אל יחידה ז"ש לא יקרחה ר"ל שיגרום הפגם והקריחה אל ה' פרצופין בכל ז"ש בראשם שהוא סוד קוצו של יו"ד פרצוף ארין ז"ש קדשים יהיו לאלקיהם ולא יחללו את שם קדשי ר"ל כשיפגמו בזה יחללו ד' אתוון דשמא קדישא שהוא נחלק על ה' פרצופין ז"ש תשלומי ד' וה' כי ד' אותיות השם וה' פרצופין יש בו מי שגנב משלם כפל (ישעיה מ) כי לקחה מיד י"י כפלים בכל חטאותיה פוגם בה' אבל מי שטבח ומכר נשתרש בחטא ופגם בכל ד' אותיות השם כשטובח ומוכר שור פוגם עד קוצו של י' משלם ה' ובשה בי' עצמה משלם רק ארבעה:

8אפתחה פי בשבחות וברננים להודות ולהלל. (דניאל ז) מילין לצד עלאה למלל (תהלים ה) מלכי ואלהי כי אליך אתפלל. לדרוש בפרשת לחם הפנים ובפרש' המקלל ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני י"י תמיד מאת בני ישראל ברית עולם ואכלוהו אהרן ובניו וגו' ויצא איש וגו' סמיכות אלו פרשיות אמינא בהו כמה גוונין סגיאין ע"כ בעינא לחדשא מילין כי בכל יום מחויב האדם לחדש חדשים לבקרים כי נשמתא סלקא לעילא כל יומא אבל (במדבר כח) עולת שבת בשבתו היא על עולת התמיד בשבתו דייקא מה שמחדש באותו יום מיד סלקין אינון מילין ומתעטרין בכמה עיטרין ז"ש ביום השבת אז מיד באותו יום השבת יערכנו המלאכים הממונים לפני י"י הן הן (קהלת י) עוף השמים המוליכין את הקול ובעל הכנפים מאת בני ישראל הממונים ע"ז ומאן אינון חזר ואמר ואכלוהו אהרן ובניו כי אהרן הוא כהן בסוד מט"ט בעולם היצירה ובניו הן נדב ואביהוא דאשתזיבו נשמתהון בפנחס דאיהו אליהו (דברים יט) ע"פ שנים עדים אלו יקום דב"ר ודא רזא עוף השמים איהו אליהו שעלה בסערה השמימה ובעל כנפים מארי דגדפין דאיהו אהרן דקאים לקבל כהנא דלעילא כלל כל כנפי החיות דאינון רנ"ו לחושבן אהר"ן ואיהו יגיד דבר ומן מתיבתא דאליהו היא יום השבת חולק ויגיד למתיבתא אחרא דמט"ט ושם יגיד דבר ז"ס בנערינו תרין בזקנינו חד נלך הן בצלותין הן באורייתא ז"ס (ויקרא ו) צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה שהן הן ממונים בסוד (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך בזוהר הכהן דא מט"ט ט'נ'א ט"עמים נ"קדות א"ותיות והניחו לפני י"י אלקיך סוד מערכת לחם הפנים על שתי המערכת על סוד התורה בכתב על ווי העמודים ובע"פ על ו' סדרים ו' חלקים טמא טהור אסור מותר חייב פטור ג' (שיר ה) ממולאים בתרשיש תרי שיש להם סוד י"ב אבנים הם (שמות כח) ששה משמותם על האבן האחת וששה משמותם על אבן השנית ז"ס ברא שית בתיקונים את השמים דא קול ואת הארץ דא דבור ושמת על המערכת לבנ"ה זכה התורה ל"ב נתיבות נ' שערים ה' חומשי קרה במסורה ג"פ לבנה זכה סמים ולבנה זכה ותפלתי זכה עיין לעיל פ' ויקהלאהאי קרא ענין נפלא והיתה לאהרן ולבניו שתוספת נשמה של ישראל יש לאהרן כל השנה כי ת"ח נקראין ק שבתות וי"ט:

9בזוהר ויצא א"ר יהודה נפק מכללא דחולקא דישראל נפק מכללא דכלא נפק מכללא דמהימנותא. כוונת המאמר ע"פ המדרש הנגלה הביאו רש"י ויצא ר' לוי אמר מעולמו יצא ר' ברכיה אמר מפרשה שלמעלה יצא ררך המלך לאכול פת חמה אפשר פת צוננת לא פחות מעשר ולא יתר מאחד עשר במתניתא תנא מבית דינו של משה יצא חייב. ע"ד השכל כוונת אלו הג' הקדמה להרב המורה שהתנועות הם שנים אם מעצמו אם מזולתו הנה יש להתעורר על דברי שמקלל ומקושש היה בפרק אחד כמ"ש ויניחוהו אותו ולא מקושש כי ידעו שהמקושש במיתה רק לא ידעו באיזה מיתה וכאן לא ידעו כלל ואיך אפשר שיצא מפרשה של מעלה שהיה הצווי ביום שהוקם המשכן כמ"ש ר' לוי בגיטין פרק הניזקין ח' פרשיות נאמרו בו ביום פ' כהנים ופ' טמאים ופ' רוח ופ' פרה וכו' נמצא שפרשה שלפניה נרות ולחם הפנים נאמרו בחודש הראשון בשנה השנית ומקושש היה בשבת ראשון שיצאו ממצרים וכן על מתניתא שיצא מבית דינו של משה שיצא שנטע אהלו למטה דן והשיב לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם ולא לבית אמותם והרי פרשת דגלים בחדש השני היה. ותו אית לשאלא בי' ולאסתכלא ביה בתוך בני ישראל פרש"י שנתגייר הלא ראה (שמות ב) כה וכה וירא כי אין איש שסופו להתגייר וגם הלא הדין פשוט בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך והלכה גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנוי' בין באשת איש הרמב"ן תירץ שנתגייר כמו שאר ישראל שבאו במילה וטבילה והרצאת דמים כי בג' אלו נכנסו ישראל בברית סי' מה שאמר הקב"ה (שם ד) את המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות במטה נרמזו ג' אלו לכרות ג' קליפות שבשביל ג' אלו אין דורשין בעריות בג' ולמצרים ירדו (בראשית מב) לראות את ערות הארץ ממש ולזה נתכווין יוסף (שם) ויאסור אותו לעיניהם (שם) ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי כי צריכין הם למרק ולזכך זוהמת את ערות הארץ שנחלקת על שלישים על כולו ל למגנא אמר משה לפרעה (שמות ח) דרך שלשת ימים נלך במדבר הן הן גוליירין בישין ובמדבר ל מקום (דברים ח) נחש שרף ועקרב ובשעה שעמדו על הר סיני משם ירדה שנאה לא"ה אמר משה (שמות יט) היו נכונים לשלשת ימים וקא דריש ההוא גלילאה (שבת סד) בריך רחמנא דיהיב לון אא עול ג' קליפות דאגוזא לכן הוצרכו ישראל להכניס דרך ג' אלו ולפי דברי הרמב"ן פירוש תוב בעצמו הקושיא ויצא בן אשה הישראלית נפק מכללא דחולקא דישראל ונעשה גוי והטעם שיצא לתרבות רעה לפי שבא מזוהמא דזרעא כמ"ש ר' יהודא בזוהר מכאן אולפינא מאן דאתי מזוהמא דזרע לסוף גליא קמיה כולא מאן גרים לי' זוהמא דחולקא בישא דאית ביה ז"ש הטעם שיצא לפי שהוא בן איש זוהמא דזרעא ואותו זוהמא דזרעא גרמי' ליה שיצא עתה טינא שבלבו לחוץ ועד עתה הי' בתוך בני ישראל ר"ל שהיה בסתר ולא היה ידעו כי הוא מין עתה יצא המינות לחוץ מה שהיה עד הנה בתוך בני ישראל או שהוא מתרץ תירוץ הרמב"ן למה נקרא בן איש מצרי הלא בן בתך הבא מן הגוי נקרא ישראל ותירץ שגירותיו היה כמו שאר ישראל באותו דור שהיו צריכין להתגייר במילה וטבילה והרצאה גם הוא היה גר בתוך שאר בני ישראל ועתה יצא לחוץ מכללא דישראל גם בא לתרץ והוא בן איש מצרי ר"ל על אותו מצרי שאמר משה (שמות ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש שסופו להתגייר אבל זה הוא בן איש מצרי. וא"ת והלא צפה משה כי אין איש שסופו להתגייר אבל זה לבד נולד מעיבורו של אותו רשע כשהכה את המצרי וכבר היה בעולם וממנו ואילך לא יהיה שום איש שסופו להתגייר ז"ש בתוך בני ישראל זה האיש כבר נולד והיה באותו פרק בתוך בני ישראל ומ"ש שם וירא כי אין איש ממנו ולהלאה קאמר או יאמר והוא בן איש מצרי וחוזר ומפרש מי הוא האיש המצרי לז"א בתוך בני ישראל ר"ל אותו מצרי שהכה משה שארז"ל (שם) ויך את המצרי ויטמנהו בחול אלו ישראל שנמשלו לחול מה חול זה כשזורקין כלי חרס בתוכו הוא שותק כן ישראל נדמין לחול שאינם מגלים שום דבר וא"כ אותו מצרי שטמן משה בחול ר"ל בין בני ישראל האיש היה בן אותו המצרי שטמן משה בתוך בני ישראל או ירצה לפי שיש להקשות מאי היה משה מסופק אם היה חייב מיתה הוה למילף מק"ו (שם כא) ומקלל אביו ואמו מות יומת וכבר בדרושים הקודמים אמרתי על זה הרבה דרכים והפשיטו שאין עונשין מן הדין ז"ש ויניחוהו במשמר לפרוש ע"פ י"י ר"ל יודע היה משה שמקלל במיתה מק"ו דאב ואם רק שאין עונשין מן הדין לכן הניחו לפרוש שמפרש לו הקב"ה בפירוש ולא מכללא אבל עתה בעינא לחדשא מילין שיש עוד להתעורר מאחר שלא היה יודע משה את המקלל במיתה כמו מקושש א"כ ה"ל התראת ספק ולא שמיה התראה בשלמא למ"ד מותרה לדבר חמור מותרה לדבר קל ניחא אבל למ"ד לא הוה מותרה מאי איכא למימר ואפשר ליישב האי ספיקא שהכתוב מתרץ מאי היה הספק ויצא בן אשה הישראלית והיו מסופקין בזה האיש אם לדונו כעכו"ם דקי"ל בן נח אזהרתו זו היא מיתתו וא"צ התראה ז"ש בן איש מצרי וא"כ יש לדונו כגוי שאין צריך התראה או לדונו כישראל לפי שהוא בתוך בני ישראל כי אין חוששין לזרע האב גם ק"ל בן בתך הבא מעכו"ם קרוי בנך וע"ז הדין בעצמו היו מסופקין כי עדיין לא נפסק דין (דברים ז) כי יסיר את בנך מאחרי בפ' ואתחנן וזה בעצמו היו צריכין לבא א' משה לכן סמך שם אמו כי משה ראהויפן כה וכה וירא כי אין איש הן מצד אב עכו"ם גם מצד אם אינו ראה משה משני צדדין שאין בו ניצוץ טוב וירא כי אין איש כלל לכן אמר שה אמו. ז"ש ויניחהו אותו במשמר אותו במשמר ולא מקושש כי אותו דבר לא הי' מסופקין כאן אם הוא מצרי או בתוך בני ישראל וע"ז היה דנין עד שפסק הקב"ה הוצא את המקלל מחוץ למחנה כי הוא אינו בכלל ישראל רק נפק מחולקא דישראל וא"כ אף שלא התרו בו רגמו אותו כי בן נח א"צ התראה אבל ואל בני ישראל תדבר לאמר בני ישראל דייקא ולא כמו זה שהוא גוי גמור איש כי יקלל אלהיו בלא התראה ונשא חטאו אבל בלא התראה אין שייך מיתה אבל ונוקב שם י"י דהיינו בהתראה מות יומת ולכן מפרש עתה דין מכה בהמה ישלמנה. וקשה מה ענין זה לכאן אבל לפי שכאן חילוק דין עכו"ם לדין ישראל כי בדין עכו"ם א"צ התראה ואצל ישראל צריכין התרא' ועוד יש חילוק בין יהודי לארמאה גבי בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון כמ"ש פרק החולץ (דף מז) שמודיעין לגר עון לקט שכחה ופאה וכו' וא"כ מי שמזיק את בן נח ומכה בהמה מות יומת אבל אל בני ישראל תדבר לאמר שכמשפט הגוים אשר סביבותיהם לא תעשו כשמכה בהמה ישלמנה. וכן מי שנותן מום לעמיתו בן נח הורג אותו ונותן עין תחת עין ממש. אבל גבי ישראל אינו נותן רק ממון ז"ש ואיש כי יעשה מום בעמיתו וכאשר עשה כן יעשה בו כן הוא דין גוים אבל אני אינו פוסק כן כי צריך להיות שבר תחת שבר שוה בשוה אם הזיק לו עין לא יהיה רק עין או שן לא יהיה רק שן וזה דבר א"א כי באלו כשתרצה לסמות עין חבירו ימות לגמרי מן אותה הכאה לכן לא תעשה כן רק על ממון כאשר יתן איש מום בעמיתו ר"ל כמה ממון היה אדם רוצה ליטול להיות מצטער לסמות את עינו כן ינתן בו ממון לא עין ממש ולא שן ממש. ובזה מיושב היטב מתחילה שאמר יעשה ועתה אמר יתן גם ע"ז נאמר אל בני ישראל דייקא גם על גניבת ממון נהרג ז"ש כגר כאזרח ר"ל הוצא את המקלל מחוץ למחנה שהוא אינו בכלל מחנות ישראל אע"פ שהוא גר ניצוצי מן מצרי הוא אבל מכאן ואילך גם ואזרח דין א' להם גר ממש אזרח הוא ישראל גמור אבל ע"ז הגר פסק הדין שהוא מחוץ למחנה של ישראל לכן אמר בדין זה וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו ר"ל שחטא שלו מן אד"הר מן ו' מצות שנצטוה אדם הראשון (בראשית ב) ויצו י"י זה ברכת השם ז"ש לו דמך בראשו ר"ל חייב אתה מיתה מן רא"ש עפרות תבל אד"הר שנצטווה על שש מצות ואזהרתו זו היא מיתתו. או להפסק הי' שלא להמית כי טעם כל המומתין יש להם כפרה וזה עונשו גדול כדין ערום זוממין (מכות ו) רבי אומר הרגו אינן נהרגין לא הרגו נהרגין שיהיה להם כפרה וכן מעביר מזרעו למולך ולא כל זרעו כי (סנהדרין סד) השורף כל בניו לית לי' כפרה בסקילה ז"ש ויניחהו במשמר לפרוש עפ"י י"י שהספק היה אע"פ שמקלל אביו במיתה אבל ענין זה הוא על פיו ששלח פיו למלך של עולם לא יומת בעו"הז רק עונשו תמיד בעולם הבא לז"א הוצא את המקלל וסמכו השומעים וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יזידון עוד לכן סמכו השומעים ידיהם להודיע שבשביל השומעים צריך לענוש בזה העולם ואל בני ישראל תדבר איש כי יקלל אלהי' בלב ונשא חטאו כי (קדושין לט) מחשבה של ע"ז הקב"ה תופס את ישראל בלבם אעפ"י ששאר מחשבות אין הקב"ה מעניש בישראל אבל בדין זה אל בני ישראל תדבר ישראל דייקא כי יקלל אלקיו אעפ"י שהוא בלב ונשא חטאו אבל ונוקב שם י"י בפירוש מות בעולם הזה יומת בעה"ב:

10ברזא דגלגולא כד"א ויצא קין מלפני י"י מה כתיב למעלה חק עולם ויצא בן אשה הישראלית שיצא מעולמו כמו קין שיצא גם כן מעולמו וכה"א גבי משה (שמות ב) ויצא אל אחיו שיצא לנקום נקמת (בראשית ט) דם האדם באדם דמו ישפך ואותו המצרי היה אחיו של משה מתחילה כי משה היה רועה בימי הבל ז"ש וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו תיבת מאחיו קאי על משה שהיה המצרי אחיו ז"ש ויפן כה וכה ארז"ל (ילקוט שמות) ראה מה שעשה לו בבית מה שעשה לו בשדה רזא דמלה ראה גלגול של מצרי שהוא היה קין וכבר פירשו רז"ל (מד"ר פ' כב) על מה נחלקו קין והבל על מקום המקדש קין אמר כיון שכל הארץ שלי הוא גם מקום המקדש הוא שלי והבל אמר מקום שמקריבין שם הקרבנות הוא והצאן הוא שלי ז"ש ראה על מה שעשה לו בבית הוא על סוד בי"ת המ"קדש וחד אמר שעל תאומה יתירה נחלקו ז"ש מה שעשה לו בשדה כמ"ש (בראשית ד) ויהי בהיותם בשדה (דברים כב) כי בשדה מצאה ז"ש ויפן כה וכה וירא כי אין איש ר"ל חוה כשראתה שיצא קין מזוהמת נחש היתה מצטער' על שראתה קנא דמסאבותא שהיתה נביאה וראתה גלגולא עד חבר הקני שהיה (שופטים ד) נפרד מקין ועביד קין במדברא לאורייתא ואמרה עליו קניתי איש את י"י על יתרו קאמר כמ"ש (שמות ב) ויואל לשבת את האי"ש על יתרו זאת היתה נחמה שלה ועתה ראה משה כי אין איש אין זה אותו ניצוץ הטהור אשר רמזה עליו חוה (בראשית ד) קניתי איש ולפי שיצא קין מלפני י"י ופגם בשמא גלופא ועתה (ישעיה יד) משרש נחש שהוא קין יצא צפע הוא מצרי דאי' בי' בר"מ שנתלבש בסמאל ונחש וכל הכוחות הטומאות לכן הרגו משל בשם המפורש דפגם איהו ביה ויטמנהו בחול דעביד בי' כסוי הדם דמשם זכו חיות ועופות שכיסו דמו של הבל גם כן ודתן התרעם על משה מי שמך לאיש שאתה הרגת ודנת בעצמך שאין זה איש שעליו רמ חוה קניתי איש גם בכאן ויצא משרש נחש יצא צפע בן אשה הישראלית שבא מזוהמת הנחש ההוא מצרי ז"ש והוא בן איש מצרי ומפרשה שלמעל' יצא דאתרמיז ביה שמא גליפא ז"ש יערכנו לפני י"י ממש לכן היו ב" מערכות וכל מערכה ו' גם שם של ד' יש לו י"בצירופים ועולים ויורדים בסוד (בראשית כח) מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה י"י נצב עליו וכן לחם הפנים וא' בן המצרי דרך המלך לאכול פת חמה ועתה פת צוננות לא פחות מט' ולא יותר מי"א רזא דמהימנותא בספר יצירה עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר והוא יצא מכללא דמהימנותא וינצו במחנה כתיב במסורה וינצו שניהם כי אלו השנים כבר נצו וכבר נעו במחנה בשביל מקום מקדש וברזא דמתניתין קין הוא כלל של כל האומות והבל כלל של כל ישראל לכן כשחלקו אלו השנים יחד איש מצרי מסטרא דטוב איש ישראלית מסטרא דרע ויקוב בן האשה את השם ויקלל לכן הביאו אותו אל משה שהי' מסטרא דהבל וחשוב חשבון ראשי אותיות מן ויקוב עד אל משה הרי ל"ז מנין ל"ז אלקים שבמ"ב מנין ה"בל לכן הביאו אותו אל משה לנקו"ם נקמת עצמו הקב"ה א' הוצא את המקלל ומשה לא עשה כן רק ויוציאו ישראל אבל כלא רזא חדא משה כללא דישראל וגבי משה אתמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא דייקא שהיה מן טוב של הבל (תהלים פה) גם י"י יתן הטוב (שם עג) אך טוב לישראל כי מאילנא דעץ הדעת טוב ורע נחלק האילן לשני מחנות כמ"ש ביעקב (בראשית לב) ויקרא שם המקום ההוא מחנים מסיטרא דימינא טוב מסיטרא דשמאלא רע ז"ס גבי יתרו (שמות יח) וישתחוו וגו' איש לר"ע ה"ו כי ראה משה שיתרו היה מן רע שבקין ובא למתק ולאחזו בטוב לכן א' (שם) ויחד יתרו על כל הטוב"ה שישראל אחזו בטוב ויחד שם שמים באמרו (שם) כי גדול י"י מכל אלהים כי בדבר אשר זדו והרשיעו בשמא גליפא באותו דבר בעצמו שלח דבר ויתירהו ז"ש בזוהר נפק מכללא דכלא מכללא דמהימנותא מכללא חולקא דישראל. ואפשר שג' אלו בזוהר הן ג' דיעות שבמדרש רבה ותנחומא שהביאו רש"י שבמתניתא תנא שיצא מבית דינו של של משה חייב ז"ש נפק מכללא דחולקא דישראל כי משה הוא כלל של כל ששים רבוא של ישראל שמבית דינו יצא חייב נמצא שמכללא דכל ישראל יצא ז"ש בתוך בני ישראל שהיה בכלל ישראל ועתה נפק. אח"כ אמר מעולמו יצא ז"ש בזוהר נפק מכללא דכולא של כל העולם אח"כ א' מפרשה שלמעלה יצא דעת ר' ברכיה שאמר מפרשה שלמעלה יצא כי סוד לחם הפנים הוא רזא דמהימנותא ועתה יצא מרזא דס' יצירה דאית בי' י' ולא ט' י' ולא י"א והוא פגם באמרו פת צוננת ט' וי"א כההיא דתנינן וא"כ דעת הזוהר בג' לשונות ג' הנאים שבמדרש או אמר ג' יציאוץ לקבל ג' קטרין דיליה נ'ר'נ' נפק מכללא דחולקא ישראל לקבל נפש (קהלת יב) כי זה כל האדם (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה של כל אחד יש חלק בנפש נפק מכללא דכולא לקבל רוח לרוח ממללא (לאיוב לב) רוח הוא באנוש (שם יב) רוח כל בשר איש נפק מכללא דמהימנותא דא רזא לנשמתא בה תליא כל מהימנותא עילאה ותתאה לכן צוה הקב"ה הוצא את המקלל מחוץ למחנה דרז"ל חוץ משלש מחנות לקבל ג'. או מ"ד מעולמו יצא פגם בג' קיטרין תתאין ר' ברכיה א' מפרשה שלמעלה ג' קיטרין אמצעין מבית דינו של משה ג' קיטרין עילאין תלת גוי תלת כולהו אתנייהו מעולמו לקבל ה' אחרונה מפרשה שלמעלה ו' של שם שהוא לחם הפנים ו' מול ו' ב' מערכות מבית דינו של משה הוא ב"ד דלעילא ה' ראשונה של שם ז"ש במדרש כבר נאמר למשה בסיני מהו דינו הוצא את המקלל וקשה והיכן הגיד למשה הוצא המקלל ע"פ הזוהר שהמקלל היה מלובש בנחש וסמאל וכל סטרין בישין והוא בא משורש נחש ובשעת הר סיני פסקה זוהמת נחש מן העולם ולפי שהמצרי היה קין וזה גם כן היה בסיבוב שלישי שלו לכן אמר הוצא אותו מחוץ לג' מחנות לקבל ג' גלגולים שלו. במדרש (קהלת י) גם במדעך מלך אל תקלל זה משה ובחדרי משכבך אל הקלל עשיר זה משה שהעשיר מן פסולת של לוחות כי עוף וגו' רזא דהאי קרא אד"הר פגם בד' אתוון קדישין במחשבה מעשה קול דיבור כדאי' בתיקונים על פסוק (בראשית ג) וישמעו את קול י"י אלקים י"ה דתמן מחשבה מצרפה למעשה ולדעתי ד' אלה הוצרך אח"כ להתגלגל בג' אבות הקדושים באברהם ניתקן במחשבה דאיהו י' לכן נתנסה בי' נסיונות וישראל כשפגמו בי' עלייהו איתמר (במדבר יד) וינסו אותי זה עש"ר פעמים והתרעם עליהם משה באמרו (דברים לב) צור ילדך תשי בי' קטנה ושם פ' שצח אמר (במדבר יד) ועתה יגדל נא בי' רבתי להגדיל כת אדני דאיהי מחשבה חכמה כ"ח מ"ה וביצחק נתנסה במעשה ביעקב בקלא הקול קול יעקב ביעקב ניתקן הקול דא סלם דא צלותא דבר נש ובמשה ניתקן הדיבור כד"א (שמות ו) הן אני ערל שפתים וכמ"ש משה (שם ד) לא איש דברים אנכי לתקן הדיבור לכן ניתנה התורה ע"י וידבר את כל הדברים ובפסוק זה נרמזו ארבעה אלו גם במדעך מלך אל תקלל סוד המחשבה בי' של שם ובחדרי משכבך סוד מעשה אל תקלל עשיר דא ה' של שם מתמן זהב יאתה (יומא נב) הרוצה להעשיר יצפין נקרא חדרי משכבך על סוד הנשמה שבאה מבינה (איוב לב) נשמת שדי תבינם על הנשמה איתמר (מיכה ז) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך (משלי כב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך על הנשמה אתמר (שיר ג) על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כי הנשמה הולכת בכל יום לעילא (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקו"ל דא ו' של שם קלא סליק בשית ונחית בשית שית עזקאין (שם) ובעל כנפים יגיד ד"בר דא ה' אחרונה עלה אתמר (ישעיה ט) דב"ר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל כי בכל מקום שישראל גלו (חבקוק ג') לפניו ילך דב"ר שלח דב"ר ויתירהו בסוד שהכל נהיה בדבר"ו ממש לקיים קרא (בראשי' לז) ואביו שמר את הדב"ר אתר דא בעי שימור שלא לטמא את מקדש י"י השוכן אתם בתוך טומאתם:

11חטא המקלל לפי דברי הזוהר דפגם בה' היה חטאו חטא של אנשי סדום כתיב הכא הוצאאת המקלל וכתיב בסדום (בראשית יט) ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר ויקוב את השם (מלכים ב יב) ויקוב חור בדלתו כי ה' יש בה ד' ויש בה י' ובו פגם בסוד (שמות יז) כי י"ד על כס יה שפגם בי' של ה' נשאר י"ד או דפרחה קוצא של ה' וז"ס חטא אנשי סדום שאמרו (בראשית יט) האחד בא לגור על סוד ד' של אחד (שם ויגשו לשבור הדל"ת הוא סוד הד' ז"ש (שם) וילאו למצוא הפתח כשקוראין אחד בפתח תחת הא' ועל אותו ההר הזהיר הקב"ה במעמד הר סיני באומרו (שמות יט) השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו על קוצו של ד' (שם לב) ל"ך ר"ד שלא יחליפו ר' של אל אחר רבתי בד' העד בעם שלא יהרסו לעלות בקוצו שלו ונפל ממנו רב ושם הזהיר הקב"ה (שם יט) סקל יסקל או ירה יירה ומשם למדו רז"ל שג' דברים צריך לסקילה סי' (ישעיה לד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום ת'ר'ד שנידון ב"הליה ר"גימה דחיפה ז"ש בעל המדרש (קהלת י) ובעל כנפים יגיד דבר עד שהיה משה בהר סיני משם נצטווה הוצא את המקלל כי באמת מהר סיני נלמד חוד זה שתהיה הסקילה בדחייה וברגימה ז"ש סמך לזה וידבר י"י אל משה בהר סיני לאמר בפרשה שלאחריו כי משם נצטווה להוראה זו שמי שנוקב את השם ונוגע בקוצו של ד' שיהיה נידון בנפילה ובדחייה ורגימה ז"ס וסמכו השומעים ידיהם על ראשו ר"ל לא תקיפו פאת ראשכם על קוצו של י' קאמר של שדי ר"ל שנגע בראש של קוצו של ד' דאיתמר ביה (שיר ז) ודל"ת ראש"ך כארגמן ולפי שפגם ברתיכא קדישא הנרמז בארגמ"ן לכן אמר הוצא את המקלל מחוץ למחנה שהוא חוץ לג' מחנות. ולפי דרך ראשון שפגם בי' של ה' ונשאר יד ז"ש וסמכו השומעים ידיה"ם לרמוז שפגם בי"ד (תהלים נה) שלח ידו בשלומיו חלל בריתו דלעילא בפרשת לחם הפנים דאתמר בי' מאת בני ישראל ברי"ת עולם דא י' וכמו שמקלל פגם בסוד לחם הפנים שהיה ו' מול ו' ויצא מן קו שש כי יש ה' שניה המצויירת דו' בסוד (שיר ה) דוד"י שלח ידו מן החור שהוא יקוב חור בדלתו לכן הביאו לפני משה רזא דו' (שמות לב) וירא העם כי באו ש"ש משה דרגי' דו' של שש לכן הביאו אליו וכן מקושש יצא מקו שש כי שבת היא נקודה אמצעית וששה ימים סובבים אותו וכמו שהוא חילל שבת ופגם בו' כן המקלל יצא מפר' שבת דלעילא וכלא קשוט ושבעים פנים לתורה ולזה רמזו רז"ל שהיה באותו פרק ר"ל שגם הוא חטא באותו פרק ופגם כמו מקושש אע"פ שהיה בזמן אחר ודבר זה מפרקי המרכבה נלמד:

12או איש ולא הוזכר מי הוא כי בי"ג מכילין דאורייתא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כי הקב"ה (תהלים כט) יברך את עמו בשלום (שם פה) האל י"י כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה וזה האיש יצא מכלל ישראל שהיה בעל מריבה וקטטה וכה"א אמור אל הכהנים שיהיו בני אהרן שהיה רודף שלום ואוהב שלום ואוהב הבריות אבל זה יצא מן הכלל והיה בן שלומית בת דברי פטפטניות ושחצניות למטה דן כהאי דאמר (פסחים ו) דונו דינא בדקו אחריו ומצאו שמשבט דן קאתי והוא בן אשה הישראלית שעשה מעשה אמו גם בן איש מצרי ועשה מעשה אביו משני צדדין יצא הוא מן הכלל והוא היה בכלל בתוך בני ישראל ועתה יצא לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא שמחלוקת זה הוא תמיד וינצו במחנה וינצו שניהם ב' במסורה על תרין סטרין אלו שאלו התרין סטרין נצים נצבים תמיד איש הישראלי בן אשה הישראלית ולפי דברי ר' ברכיה מפרשה של מעלה יצא אמרתי בחבורא קדמאה שלעיל מיניה אמר ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני י"י כפל למה לי (שבת) שהמלאך טוב אומר י"ר שביום השבת אחר יערכנו לפני י"י תמיד כאשר הוא עשה היום. בכאן נרמז ענין ב' מלאכים שמלוין את האדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אם מצא שלחן ערוך כמבואר בלחם הפנים שהיה בצפון ומנורה בדרום כמבואר בפ' הנירות לפני זה אז מלאך טוב אמר י"ר שתהיה לשבת אחרת כן ז"ש (שמות לא) ושמרו בני ישראל את השבת אזי מלאך טוב אומר י"ר לעשו' את השבת כהלכתו לדורותם קרי בי' לדירתם שיהי' דירה נאה בחרוזים אומרי' שני מלאכים אלו הם לפי חשבון ז' כוכבי לכת סדר הימים ח'ל'ם כ'צ'נ'ש ובראשי הלילות הסדר כצנ"ש חל"ם נמצא שבתאי מושל בשעה ראשונה בכניסת שבת מלאך טוב הוא ככב צדק ומלאך רע מאדים ואז כוחו של צדקיאל מלאך טוב תהלים קיט) סמ"ר מפחדיך בשרי ס"מאל מ"לאך ר"ע מזה הטעם דנין בשני ובחמישי שאז מושל כוכב צדק בשני בראש הלילה ובחמישי בראש היום ז"ש (ויקרא יט) בצד"ק תשפוט עמיתך ר"ל בשני ובחמישי שב"ד קבועין לעילא אלו ב' מלאכים. ויצא מפרשה שלמעלה בכל ער"ב שב"ת בגימ' תתקע"ד דורות שצריך לתקן אותם באין תרין סטרין אלו בן אשה הישראלית שהוא המצרי כי (משלי ה) רגליה יורדת מות כי הוא סניף מעולם העשייה דתמן שם ב"ן שמושלת שם האשה הישראלי"ת היא השכינה ה' אחרונה ש"ל ה"שם נוטריקון ה'א'ש'ה היא (בראשית כד) האש"ה אשר הוכיח ה' לבן אדני. לכן הביאו אל משה שהוא איש האלקים בעלה דמטרוניתא ז"ס אחר ויביאו אותו אל משה א' ושם אמו שלומית בת דברי לכן היתה פגימתו בה' אחרונה כמבואר בזוהר לכן בתורה ג' פעמים ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה מ"ע ל"ת אח"כ פגמו אנשי סדום ויניחהו חוץ לעיר ובכאן עשה מעשה סדום ויניחהו במשמר לכן אמרו במדרש שהיה מצרי זה ממונה על ק"י בני אדם רמז קא רמזו חושבן סדו"ם והסוד עמוק חושבן ב' שמהן מ"ה אדני הוי"ה במלוי אלפין יו"ד ה"א וא"ו ה"א בגי' מ"ה תרוייהו כחדא סדום (דברים יג) יצאו אנשים בני בליעלמסוד חכמים ונבונים (בראשית מט) בסודם אל הבא נפשי. לכן אמר במדרש ויצא מעולמו יצא כד"א (שמואל א יז) ויצא איש הבינים גבי הפלישתי שהיה ג"כ נחש וכל משרייתיה קם עליה וחירף וגידף (שם) מערכות אלקים חיים כן ג"כ זה האיש יצא מפרשה שלמעלה וחירף מערכת אלקים חיים שתי המערכת מערכה מול מערכה מחנה מול מחנה ז"ש וינצו במחנה נצו וגם נעו וקב"ה פסק הדין הוצא המקלל מחוץ למחנה לנוקבא דתהומא רבה ודנו בסקילה כדין עזא ועזאל שהיו נפילים בארץ וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו כדין ויקרא טז) ונשא השעיר עליו את כל עונותם עונות תם וכן דין מכשף בסקילה שבא מכח אותן שנזרקו גביה שתי קומות מן עולם היצירה שהיו בין מלאכים קדושים לנוקבא דתהומא רבה גבוה שתי קומות וכן דין ד' מלכיות ב"בל מ"די י"ון א"דום בגימ' סקי"לה ב"אוהל מ"ועד י"ערוך א"ותו אהרן ובניו ר"ת ד' מלכיות אלו כי הן הן ד' מחיצות המקטריגין עבודת אוהל מועד כמ"ש מאת בני ישראל ברי"ת עולם ישראל שמשמרין ברי"ת אינם מתייראין מן ד' מחיצות ד' פעמים מחיצה בגי' ברי"ת וזה האיש מצרי (תהלים נה) שלח ידו בשלומי"ו דהיה בן שלומית חלל ברית"ו וגרם ליתן כח לאלו ד' מחיצות שהן הן ד' מלכיות אלו לכן דנוהו בסקילה שילך למקומן למדורין בישין דלהון:

13ומאי דאתמר ביה למטה דן לדעתי רזא עלאה הוא הכא איתרמיז חובה דקין שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך וכי לא הוי ידע וי לי' לבני נשא דלא מסתכלין ברזין דאורייתא דאסתלק א' מן אהיה אימא י' מן ידוד ברא וסלקי לגבי אבא חכמה הרי שג' אתוון אתפרידו ונשארה ה' יחידאה ונשתייר ד' מן אדני דביה אתמר (בראשית טו) גם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ולדעתי רזא דא בכאן שהודיע הכתוב שזה האיש גרם פירוד אתוון א"י ונשתיירו דן ז"ש למטה ד"ן (שם ד הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה הכא רמיז גלגולא דיליה (קהלת ח) ובכן ראיתי רשעים קבורים הן גרשת אותי דא גלגולא קדמאה והייתי ב' גלגולין נ"ע ונ"ד אסתר הכא רמיז (דברים לב) אסתירה פני מהם (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר ישראל נקראין גב"ר מסטרא דתלת אבהן דמיניהו תלת גלגולין אברהם גומלי חסדים פני אריה גוון חוור ביישנים מסטרא דיצחק למען (שמות כ) תהיה יראתו על פניכם זו הבושה דתמן גוון סומק (ישעי' א) ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו פני שור מסטרא דיעקב רחמנים גוון ירוק פני נשר ז"ש גדול עוני מנשא ממה שנשא נחש חוה והטיל בה זוהמא כמ"ש (בראשית ג) הנחש השיאני מלשון נישואין וכן רמז קין שעון זה נתגלגל מאותן נישואין שנשא נחש או מנש"א נוטריקון תלת חיוון נ"שר ש"ור א"ריה הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה על גלגולא קדמאה ומפניך אסתר על הריגת מצרי שטמן אותו משה בחול והייתי נ"ע ונ"ד ע"ון ד"ן זה בן איש מצרי שהיה למטה ד"ן והיה כל מוצאי יהרגני על גלגולא רביעאה קרח ומשיריתיה בני קרח שלא מתו ואזלין בגלגולא בכל דור ודור לקיים קרא ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כי כל הגוים הן בנוי דקין קדמאה קינא דמסאבותא ונידון זה האיש בד' מיתות ב"ד מתחלה בקין נתלה ברפיון מצרי נחנק בשם המפורש שנכנס בו ולא יראו כבלע את הקודש ומתו שנכנס השם בגרונו ונחנק בן מצרי נסקל וקרח נשרף. (תהלים לז) חרב פתחו רשעים זה קין ודרכו קשתם להפיל עני ואביון הלא קין הרג להבל בקנה או באבן פלוגתא שם במדרש ולדעתי תרווייהו איתנייהו מצרי הרג משה בקנה שבידו מטה אלקים שבידו שהיה בו שם המפורש כתוב כמ"ש (שמות ב) הלהרגני אתה אומר גער חית קנה גבריאל נעץ קנה בים העליון ואסקא ארעא שרטון וכן מצרי וירגמו אותו אבן לא אמר אבנים רק לרמוז על אותו אבן שהרג הוא את הבל ואותו אבן נגף היה לשני בתי ישראל למכשול ותרווייהו איתנייהו כי קין ובניו גרמו לשני חורבנין הא' מרומז באב"ן שהם ג' דורות נ"בוכד נצר ב"לשצר א"ויל מרודך (תהלים קיח) אב"ן מאסו הבונים שהיא התורה לחוה אבן לכן בא במקומה נגף והיתה לראש פנה (איכה א) היו צריה לראש שהוא נבוכד נצר (דניאל ב) אנת הוא רישא די דהבא ובית שני נחרב ע"י קנה שהוא אדום שכל חיותם מן הקנ"ה ר"צוץ לקבל ישראל חושבנא דדין כדין (מלכים ב יח) בטחת על משענ"ת בגי' י"פ אלקי"ם על משענ"ת בגי' תתק"ס קנה רצוץ בגי' ישראל סוד (ירמיה יד) מקוה ישראל שהן תתק"ס לוגין במקוה שבהן מטהרין ישראל וכן סוד תתק"ס שעות מן הפסח עד עצרת שבהון טבלו ישראל בתתק"ס לוגין של מקוה ע"ד ממחרת השבת ובר"ם קבין למקוה שכן בנ' יום יש שעות מנין תתק"ס ומנין ר"ם ז"ש עד ממחרת השבת תספרו חמשים יום וקשה הלא שבעה שבועות תספר לך אבל זה קאי על ספירת יומי ושבוע כדאמר אביי מצוה למימני יומא ומצוה למימני שבוע ובכאן רמז על מספר השערים העליונים שכל א' כלול מעולם מלא והן הן י"ב אלף עלמין דכסיפין שהנשמה יורדת לזה העולם סוד (שיר ח) האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו ובאותו תתק"ס שעות למד משה תורה שבע"פ במ' יום שהם תתק"ס שעות בכל שעה למד לוג מן תתק"ס חיילות המבוארין בסוד מתניתין בגי' תתק"ס וע"ז המספר רמז תספרו חמשים יום ז"ס (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים על סוד הנשמה העליונה שנקראת מצרים ובני ישראל הם אותיותיה של תורה ונשמותיה' שיצאו ממקור א' מלמעלה יחדיו יהיו תמים והאומים למעלה ובתוך אותן חמשים יום שיש בהן י"ב אלף עולמות סוד אבי"ע למפרע ע"למות י"ב א"לף יצאה הנשמה לזה העולם לכן נקראת נשמה נ"שמה מ"שהדקאים במטה שבידו שהוא מטטרון והרג את המצרי שהוא נחש וכל משירייתו במה הרגו בנ' אתוון של שמע בסוד (שם ב) ויפן כ"ה אתוון דיחודא בשחרית וכ"ה אתוון דיחודא בערבית ויך את המצרי ויטמנהו בחו"ל הם יומין דחול שמושלים בו ויטמנה"ו בחו"ל כד"א אצל בלעם (במדבר כב) ויך את האתון במקל חושבנא דדין כדין במק"ל בגי' ויטמנה"ו בחו"ל ומפורש בזוהר במק"ל בדינא תקיפא שכן בגי' ב"פ אלהים וכה"א אצל הנחש (בראשית ג) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עק"ב וכן מחלוקת יעקב עם עשו (שם כה) וידו אוחזת בעק"ב עשו:

14ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. באותו אבר ממש שחטא הקב"ה נותן בו מום ד"מ מי שחטא ביד הקב"ה מכה ידו חטא ברגל הקב"ה שובר רגלו לרשום אותו באותו אבר כדי שרבי' יראו שחטא בו ז"ש (אבות פ"ד) וכל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו שיהיה בגלוי ויראו רבים שחטא באותו אבר ופגם כאשר יתן מום באדם על סוד הגלגול (בראשית ט) שופך דם האדם באותו אדם ממש דמו ישפך על דאטפת אטפוך או על ענין לא תקום ולא תטור ואהבת לרעך כמוך שכל אחד מישראל קשור זה בזה וכלם איש אחד ז"ש כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו ממש כי היא כאלו מכה י"ד ליד או על הנשמה כאשר עשה מום בעם שאתו בתורה ובמצות כן ינתן בו בזה העולם או להיפך כאשר יתן מום בזה העולם כן ינתן בו בדיוקנא דיליה לעילא דפגים בנשמתא דיליה לעילא כי שבר מה שהוא פוגם למטה פוגם תחת שבר דלעילא ומזה הטעם כתב עין תחת עין היא על ממון בלא עין ממש אבל רזא דא היא על עין דלעילא דע מה למעלה ממך וכו' אתה לידע ענין כי עין דלעילא תחת עין דלתתא הזכיר עין ושן שבהן עבד יוצא ש"ע נהורין: