מאירי על תהלים קז:א

1נראה לי שזה המזמור נאמ׳ בנבואה על הגאולה מזה הגלות הארוך שאנחנו בו בצרות גדולות והזכיר בו ד׳ מיני צרות, הראשונה הליכה בשבי בארץ מרחקים תמיד דרך מדבר וארץ חריבה וסובלים רעב וצמא. והשני׳ היותו נלכד בשחיתות מאסר. והשלישי׳ היותו מדוכא בחליים והרביעית הליכה בשבי ג״כ דרך ים וסובלים צער הים והמון גליו ורוב הצרות נכללות באלו והכוונה בהם שהם מעונים בכל מיני הצרות וכשיגאלם האל ינצלו מכל זה ויודו לה׳ ויפרסמו נפלאותיו לבני אדם וישובו לארצם החריבה ויכוננו בה ערי מושב ויצליחו בה בכל מיני הצלחות ומלאה הארץ דעה כאשר ישלימו עצמם בכל מיני שלימות כאמת בסיום דבריו וכל עולה קפצה פיה שרומז על שלימות המדות וכן ויתבוננו חסדי ה׳ שרומז על הצלחת שלימות המעלות וראיה לפי׳ זה אמרו גאלם מיד צר ומארצות קבצם אע״פ שאיפשר לדחק בפי׳. וזולתי פי׳ כוונת המזמור שהיא להעיר בני אדם שידעו כל מה שישיגם מן הצרות הוא בהשגחת עונש משפטי האל לעונותינו ויתעורר לשוב ולהתפלל לפני האל ית׳ ויסיר מעליו העונש ההוא וכשיגיע לזה יודה לפניו שהוא בחסדו וברחמיו הצילו עד שייחס כל מאורעיו מושגחים מאתו ית׳ לא ע״ד מקרה והכל נכלל בפירושינו ג״כ ועל איזה מן הפירושים נאמר הודו לה׳ כי טוב כלומ׳ הודו לו שכל טובתכם באה מאתו כי טוב הוא ורחמיו על כל מעשיו וחסדו לעולם על כל ברואיו אם לא ידעו.