מאירי על תהלים קי:א

1לדוד מזמור נאום ה׳ לאדוני וגו׳ ידוע שדוד היה מחבר המזמורים ברוח הקדש והיה נותנם ללויים לשוררן בדוכן לפני המזבח כמו שכתוב בדברי הימים כשהעלה הארון מבית עובד אדום להציבו בתוך האהל אשר נטה לו נאמ׳ שם ויתן לפני ה׳ מן הלויים משרתים להזכיר ולהודות ולהלל לה׳ אלהי ישר׳ ונאמ׳ שם על מזמור הודו לה׳ קראו בשמו את נתן הנביא בראש להודות לה׳ ביד אסף ואחיו ומתוך כך היה דוד צריך לחבר המזמורים שיתנן ללוי לאמרו וחבר זה המזמור על הבטחת האל אותו להמליכו מלכות עולם שכל שיהא מלך בישר׳ אליו תסוב המלוכה ומתוך כך לאדוני האמור הנה על דוד כי אלו יאמ׳ נאם אדוני אלי לא היה נכון ללשון הלוי המזמרו בדוכן ואע״פ שהרבה מזמורים נאמרים על דוד ונכתבים בלשון מדבר בעדו כאמרו מה רבו צרי , בקראי ענני , עד אנה ה׳ תשכחני וכן רבים נ״ל שמכל מקום הם עניינים בלשון תפלה איפשר לכמה בני אדם להשתמש בהם לעצמו לפי ענין צרותיו וכן שאיפשר להשתמש בהם על לשון הכלל הן לענין הגאולה הן לענין הצרות כי הרבה פעמים יאמר על הכלל בלשון יחיד אבל זה המזמור אינו ענין תפלה רק הודעת הבטחת האל אותו בהצלחתו וקיום מלכותו ולא יתכן בו לשון מדבר בעדו ואע״פ שכנמצא בזה המזמור מצינו במזמור השני ה׳ אמ׳ אלי בני אתה מ״מ הרי אמ׳ תחלה על ה׳ ועל משיחו וכן אמ׳ עליהם יושב בשמים ישחק והזכיר נסח דברי האל על מלכות דוד ועל יד זה יתגלגל נסח דברי דוד על עצמו אבל בכאן בתחלת דבריו לא היה נכון למשורר על הדוכן שיאמר נאם ה׳ לי ומתוך כך אמ׳ נאם ה׳ לאדוני כלומ׳ שדבר אליו כן דרך נבואה או לאדוני כמו על אדוני. שב לימיני משל כלומ׳ שתחסה בימיני עד שאגין בעדך מכל אויביך והוא ענין עד אשית אויביך הדום לרגליך כלומ׳ שתדרוך על במותם ותמשול עליהם ומלת עד כמו עד אשר אם עשיתי (בראשי׳ כח טו) כלומ׳ ואז תעמוד לבטח לבלתי אעזבך וכן הנה אחר שאשים אויביך הדום לרגליך תעמוד בטוח שאגין בעדך. ואמ׳ זה בתחלת מלכותו כנגד המערערים עליו ומתנכלים על מלכותו.