מאירי על תהלים קיט:א

1אשרי תמימי דרך. זה המזמור סובבות בו י״ב מלות רומזות על ענין התורה והם דרך. תורה. עדות. פקודים. חקים. מצות. משפטים. צדק או צדקה. דבר. אמרה. ארח. נפלאות. וכולם מיוחסות לאל על ענין התורה ומקומותיהם במזמור הם דרך אשרי תמימי דרך. בדרכי הלכו. בדרכיך חייני. תורה ההולכים בתורת ה׳. ותורתך חנני וכן רבים. עדות אשרי נוצרי עדותיו. ואשיבה רגלי אל עדותיך וכן רבים. פקודים אתה צוית פקודיך. בפקודיך אשיחה וכן רבים. חקים לשמור חקיך וכן רבים. משפטים בלמדי משפטי צדקך. כל משפטי פיך. צדק משפטיך. צדק משפט צדקך. בצדקתך חייני. דבר לשמור כדברך. לא אשכח דברך. אמרה בלבי צפנתי אמרתך. ועתה אמרתך שמרתי. ארח ואביטה ארחותיך. נפלאות ואשיחה בנפלאותיך.

2וכל אלה הם נאמרים על התורה אם בכללה אם בפרטיה עד שאין פסוק שלא נזכר בו אחד מהם לבד מעט כגון ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. לדור ודור אמונתך. כי אמונתך לא נאמ׳ על התורה רק על קיום הבטחתו ו דרך אמונה בחרתי הוא דרך כלל לדרך אמתי הוא הפך מה שאמר דרך שקר הסר ממני וכן ואמונה מאד ר״ל אמתית וחזקה. וכן רחמיך ו חסדיך ו תשועתך אינם מזה הכלל וגם מאותם המלות שהוזכרו יש מהם שלא נאמרו על התורה כגון כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט. סמכני כאמרתך כהבטחתך שהבטחתני וכן פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך שפי׳ כראוי לאוהבי שמך.

3וכן בקצת מקומות שבהם מלות אלו אין כל אחת נאמרת על ענין אחד אבל יש שנאמרת על ענין אחר כעין דרך וארח שהם מלות מונחות על מצות מדריכות האדם במדות מעלות. ותורה ודבר ואמרה שהם נאמרים על כלל התורה, ומשפט וצדק שהם נאמרים על המצוות המונחות בדינין והנהגת היושר בין אדם לחבירו ונשארו עדות ופקודים ומצוה וחקים ונפלאות. ועדות ונפלאות הם כוללים הפנות הדתיות המקובלות בחדוש העולם ואמונת ההשגחה וגמול ועונש ויכלתו בשנוי הטבעים, ופקודים הפנות המושכלות במציאותו ואחדותו, וחקים על המצוות אשר תחת היסודיות בדברים שאין השכל מורה עליהם כשעטנז ואכילת חזיר ודומיהם, ומצוה על המצוות אשר הם ג״כ תחת היסודיות והשכל מורה עליהם כרציחה וגניבה וכבוד אב ואם כמו שביארנו בתורת ה׳ וכו׳ (תה׳ יט).

4וענין הסוב אלו המלות בזה הוא שענין המזמור הוא תפלה לאל להיותו מעיר לעזור לנפשו להכין אותה ולסעדה בהשגחת ידיעת דרכיו ית׳ והיה מודיע רוב חשקו ותאותו בזה ודאגתו על הנכלים המטרידים אותו למנעו מזה והתעוררו שבכל רשעתם והטרדתם לא יוכלו להטרידו ולהדיחו מזה אבל שבכל עת עיניו ולבו תמיד להתעסק בעבודת האל ולהדבק בדרכי התורה ובמצות אלא שהיה מבקש עזר אלהי על זה וכפי שפע רוח ה׳ אשר נוספה בו ומלתו על לשונו היו דלתי פיו סובבות על צירי התורה והמצות בכל חלקיהן בכל פרטיהן והיה משפיע עצמו בהרבות זכירת שמות בהם בכל מה שהיה רוח פיו גובר להרבות בהם כמי שנכסף לשבח איזה דבר שמרבה בזכירת הרבה שבחים בכפל ענין במלות שונות.

5והמזמור כלו בנוי על סדר אלפא ביתא למעלתו וכן הפליג בו לזכור שמונה פסוקים בכל אות ואות לא ידענו כונת המנין והרבה מפרשים טרחו בכך ומה שהביאם לטרוח בזה הוא שמספר שבעה ועשרה רגילים ושגורים בפי הכל, שבעה לענין שבעה כוכבי לכת וסדר ימי השנה שהולך על שבעיות ועשרה היא סוף כל המספרים אבל מספר שמנה לא נמצא בשום מקום ומפני זה טרחו בזה וכתבו מה שכתבו אלא שהם דברים [שאינם] מתישבים ויראה לי שלרוב כספו ותשוקתו בזה התעורר לרמוז על שכוונתו לשלול עצמו מכל דבר גופני שלא להשתמש בו רק כפי הצורך כפי מה שיחייבהו ההכנה להעמיד נפשו ולהכניע כל כחות גופניות לעבודת האל כמו שרמז באמרו בכל לבי דרשתיך כלומ׳ שכל כחות גופי הכנעתי לכך.

6וידוע שחלקי הגוף הם חמשת החושים וחלקי הנפש הצומחת והמתאווה והמשכלת ורמז שכל נתחיו וחלקיו הוא מכניע לעבודת האל וכיוצא ברמז הזה בענין התפילין שבתפלה של ראש ד׳ בתים ובתפלה של יד בית א׳ מצד שבראש ד׳ חושים הראות והשמע והריח והטעם וביד אין בו רק חוש אחד והוא המשוש וכן שלש אותיות של שדי רמז על שלשה חלקי הנפש להתעורר בהבאתם שכל חלקי גופו ונפשו יכניע לעבודת האל. ומעתה נחל בביאור פרטי הפסוקים:

7אשרי תמימי דרך ר״ל תמימים וענוים בהנהגתם ההולכים בתורת ה׳ ר״ל בדרך תורת ה׳.