מאירי על תהלים קכב:ד

1ששם עלו שבטים רמז לעולי רגלים וקראם שבטי יה להיותם שם אגודה אחת שפה אחת ודברים אחדים להודות לשם ה׳ וקראם עדות לישראל ר״ל עטרה ונזר. וי״מ עדות לישראל על הנסים שהיו שם שלא אמר אחד לחבירו צר לי המקום (אבות פ״ה) נראה לפרש עלו לשון עלוי כלומ׳ ששם נתעלו השבטים והושלמו באמונתם תכלית השלימות והיא האמונה שהיא עדות לישראל והיא האמונה הנכללת במלת עדות והוא כשיאמן מה שראוי להאמין מצד המורגש והמפורסם או מצד החקירה והעיון לא תשלם האמונה עד שיאמן מה שתכריח הקבלה להאמין בו וזה ממה שידוע שהדברים יאמנו על אחד מד׳ עניינים הא׳ המורגש מצד החושים הב׳ המפורסם והוא מה שנודע לכל העולם אם מצד הסכמה כללית כמו שיאמן שכבוד אב ואם טוב והגזלות והחמסים רע וכיוצא בהם במה שיאמ׳ עליו טוב או רע ולא אולת ושקר אם במה שיאמר עליו אמת ושקר במה שלא יצטרך לחקירה כידיעה שהכל גדול מחלקו ושהאלכסון המרובע יתר על צלעו ושאר המושכלות הראשונות. הג׳ המוקש והוא הדבר שידיעתו מגעת מצד החכמה בדרך ההיקש והמופת וזה החלק נודע לחכם מצד החקירה קשה וכבדה לא ישיגוה רוב בני אדם כי היא תצטרך לחכמות רבות ולהצעות ארוכות, כמאמר החכם שאמ׳ האמת כבד על כן נושאיו מעטים וצריך להמוני עם שידעוה דרך קבלה ויאמינוה וזה אמרו בדרש ארור אשר לא יקים את דברי התורה אלו נאמר אשר לא ילמד את דברי התורה לא היה לעולם תקומה וכן עץ חיים היא למחזיקים אלו נאמר לעמלים בה לא היה לעולם תקומה. הד׳ המקובל והם הדברים שאף לחכמים לא יודעו רק דרך קבלה מצד שלא יצא על א׳ מהם מופת להיותו או להעדרו וזאת האמונה מיוחסת לבעל דת ועליה אמר שהיא באה להודות לשם ה׳ כי בהיאמן אמונת חדוש העולם ויכלתו במופתים ושנוי הטבעים.