מאירי על תהלים קכז:ה

1ואחר שהמשילם לחצים המשיל הבית המלאה מהם לאשפה שהוא מקום גניזת החצים. אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם ר״ל ביתו כי אז לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער והוא מקום קבוץ העם כי לא יוכל אחד להכלימם ולביישם. ולי נראה לפרש הנה נחלת ה׳ בנים על השתדלות החכמה כלומ׳ אחר שהשתדלות לבדו הבל עד שיצטרף בו עזר אלהי העיקר באדם החשוב לשים כל השתדלותו בחכמה כי היא ההצלחה האמיתית ואחר העזר האלהי לא ימוש ממנה, וקרא הנה בנים המחשבות בתורה ובחכמה כמו שאז״ל ר׳ פלוני כד הוו אמרין חברייא מילתא דלא סבירא ליה הוה אמ׳ להו לא ירד בני כלומ׳ לא הסכים רעיוני בכך, כי המחשבה תכונה בשם הריון והמעשה היוצא ממנה יקרא לידה ואמ׳ הרה עמל וילד און (מזמו׳ ז טו) ושכר פרי הבטן ר״ל סוף ההצלחות ועליהם אמ׳ כחצים ביד גבור כי לימוד החכמה בימי הנעורים כפתוח באבן ואשפתו משל על בטנו ובשער הוא מקום ישיבת החכמים ואמ׳ שבהיותו עמהם לא יבושו רעיוניו צהם אבל ינצח הכל וקרא החולקים אויבים כי כל מחלוקת תקרא איבה כי גדר האהבה שווי הרצון, והוא שדרשו בו אפי׳ האב ובנו רב ותלמידו שנושאים ונותנים זה עם זה בהלכה נעשו אויבים זה לזה ולא זזו משם עד שנעשו אוהבים כמו שביארנוה במקומו במס׳ קידושי׳ (דף ל): ובילדותנו בחבור התשובה וזהו ענין הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט ח) כלומ׳ שישוב דעתו ויסכימהו עמך. ואיפשר ג״כ לשיטה זו לפרש בנים תלמידים כמו בני הנביאים, וידוע שתכלית מעלות החכמה היא השפעתו לזולתו וכשבא להזכיר שבחי החכמה אמ׳ דרך קיצור האחרונה שבמדריגות הנה נחלת ה׳ בנים. וכן איפשר לפרש לפי שיטה זו שהוא המעיט וחסר מעלת ההשתדלות והודיע כי לפעמים יד העונש תהיה בו לכל יועיל לו השתדלותו כמו שאירע שהודיעהו בסבת מניעת הבנין ממנו כי דמים רבים שפכת (דה״א כד ח) ואחר שהכל מצד העונש והגמול כן יתן לידידו בלא עמל מדרך הגמול וא״כ טוב להשתדל במה שימנעהו מן העבירות והוא התעסק בדברי תורה והם יהיו לו כחצים ביד גבור למנוע כל הקם עליו מנגוע בו כ״ש כשזכה בו בזמן הבחרות שהוא זמן רתיחת היצר וצריך שמירה מעולה ועם כל זה הזהירו שלא יניח יצרו לעשות חפצו כלל כי אם יתחיל בכך אולי יפותה וימשך אחריו וזהו לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער ואויבים רוצה בו כחות היצר המחטיאות בשער ר״ל לא יבושו כשידברו עמו בשער ר״ל קודם שיכנס לבית כי אולי אם יניחהו ליכנס לא יוכל להוציאו על נקל. וי״מ המזמור על ענין הגלות ואין הדברים מתישבים בפשוטי המקראות.