מאירי על תהלים יט:ח

1ואחר זה נעתק מאלו הענינים לספר בשבח התורה כלליה ופרטיה והוא אמרו דרך כלל תורת ה׳ תמימה ר״ל שלימה ואמ׳ משיבת נפש שבה תישרו האמונות ויתישבו הדעות ור״ל משיבת נפש מדעות נפסדות לאמיתיות או ענינו ענין מנוחה כלומ׳ שתניח מעמל המבוכות והספקות. ואולי יסמך זה לענין המערכות שלא יטעה האדם ליחס ממשלה למערכות העליונות אם בכלל ואם בפרט בהראות מהם פעולות בארץ אבל שידע ויכיר כי כל פעולותיהם במצות האל ושליחותם כמו שנרמז בסודות התורה והוא אמרו תורת ה׳ תמימה. או אולי בא להודיע שעם היות פנות גדולות באמונה נודעות מצד המערכות דרך מחקר אין בכל זה עדין שלמות אמיתי באמונה והוא שיחס שלימות לתורה שבהאמנת הנכלל בה יאמן כל הצריך באמונה אם הדברים הנודעים מצד המחקר אם הנודעים דרך קבלה לבד כי עניני האמונה צריך שתהיה אמונתם על פי א׳ מד׳ עניינים והם המורגש והמפורסם והמקובל וכבר היו בזמנים הקדומים דעות רעות לא האמינו רק המורגש והוא המושג בחוש והמפורסם והוא ענין הדברים המפורסמים במושכלות הראשונות בדברים שיאמר עליהם אמת ושקר או הדבר המוסכם דרך כלל בדברים שיאמר עליהם טוב ורע ככבוד אב ואם שהוא טוב והגזילות והחמסים שהם רע ומפני זה כפרו במציאות השם ובמציאות כל נפרד ובכל הגדרים הדתיים עוד מהם בקצת היישוב בכמה מקומות והפילוסוף מצד מחקרו הוסיף אומץ להאמין כל מה שימציאהו הקש ומופת ויבא מזה להאמין קצת פנות התורה ויסודותיה החזקים כענין שאר דברים מועילים תועלת אמיתי באמונה נודעים מדרך המחקר אבל מ״מ לא תשלם אמונת האדם עד שבאה נחלת התורה והמקבלה קבל עליו עול מלכות שמים להאמין אחר כל זה מה שיזקיקוהו דרכי הדת להאמין בו על צד שלם שלא יחסר דבר והוא שייחס שלימות לתורה ואמ׳ תורת ה׳ תמימה. וכבר ביארנו אלו הענינים בהרחבה מספקת בחיבורנו הגדול בתלמוד במה שכתבנו מקנייני האמונות ובפרק חלק ובפתיחת החבור ההוא הרחבנו ג״כ בביאור אלו המקראות ונשיב ענינם הנה בדרך קצרה להשלים דעתנו בביאור המזמור והוא שאחר שספר בשבח התורה דרך כלל ויחס לתכליתה שלימות החל לדבר בפרטי התורה וחלק פרטיה לשני מינים הא׳ במצות השרשיות והב׳ במצות אשר תחתיהן וחלק עוד כל א׳ משני המינים לב׳ חלקים. החלק הראשון מן המין הראשון הם המצוות המיוחדות ביסודות האמונה והם הנכללות בענין עדות ה׳ נאמנה. וחלק הב׳ מזה המין הוא ג״כ במצות המיוחדות ביסודות האמונה אבל שהם ממין אחר והם הנכללות בענין פקודי ה׳. החלק הא׳ מן המין הב׳ הוא במצות אשר תחת היסודיות אבל שהם בדרך אחרת ונכללת ביראת ה׳ ונשוב לבאר פרטי החלקים. ואמ׳ על הא׳ עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי ומלת עדות תפול בלשון בדבר שימצאו בו חלקי האפשר ויצטרך האדם לידע איזה מב׳ חלקי האפשר קרה בדבר ההוא ולא יודע בהיקש או במופת רק בעדות המעידים וגם אחר שהעידו לא יאמינו דבריהם מצד הכרעת שכל רק מצד עדותם וכן אפשר שיפול על עדותן צד מצדדי ההכחשה ולא תהא עדותן נאמנה כ״ש שלא יתחכם הפתי בדבר שהעידו לו עליו אחר קבלו העדות יותר ממה שהתחכם עליו קודם שהעידו לו מעדות ה׳ הוא חלק המצוות השרשיות שלא התבררו במופת ושאלמלא עדות המעיד היתה אמונת המכוון בהם אצלנו נופל תחת האיפשר אלא שעדות התורה הכריחתנו להאמין א׳ מחלקיו בחידוש העולם והפנות הנמשכות אחריו ואמ׳ שהיא נאמנה ומחכימת פתי והוא שאע״פ שלולא העדות כבר נפלה אמונת המכוון מהם אצלנו תחת האיפשר עם כל זה הגיעתנו החקירה באלו הענינים שמירת העדות מנפול עליו צד מצדדי ההכחשה על אף כל מתנגד וכל מתפלסף וזהו ענין נאמנה והוא הדבר שיתחכם הפתי על העדות שזה אמנם צריך לחכמות גדולות ולהתמדת השכל בעיון.