מאירי על תהלים כה:א

1לדוד אליך ה׳ נפשי אשא. נרא׳ שזה המזמור בנוי על התשובה ובהרגישו ברוב עונותיו הפליג בתפלה ובדרכי התשובה ואמ׳ אליך ה׳ נפשי אשא דרך תחנה ברוב תפלה כענין נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים (איכה ג) שפירושו שעם הרמת הכפים לאל דרך תפלה נשא לבבנו עמהם ר״ל שתהיה תפלתנו יוצאה ממעמקי הלב ובכוונה יתרה כן אמ׳ נפשי אשא כלומ׳ שעם רוב תפלתי ופרישת כפי אשא נפשי ר״ל שתפלתי בכוונה גמורה. וי״מ אותו דרך הפלגה מלשון מנחה כמו וישא משאת (ברא׳ מג לד) כלומ׳ שאקריב ואכניע נפשי לפניך ע״פ מה שארז״ל עכשו שאין קרבן הריני מקריב חלבי ודמי לפניך וי״מ אותו כלומ׳ עיני לך תלויות שתחנני כמו ואליו הוא נושא את נפשו (דברי׳ כד טו). ובדרש יפרשוהו כענין בידך אפקיד רוחי (תה׳ לא) כלומ׳ אשאנה לך שתחזירה לי בעת התחיה ודרך הערה לזה אמרו כשאדם ישן מפקיד רוחו ביד הקב״ה שמא עבר שחרית ולא מצאה הוי ה׳ אל אמת. והוא שאמרו חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג) בכל דבר אנו מכירים שרבה אמונתך לתחיית המתים. ומזה אני מפרש דרך צחות במה שתקנו אנשי כנסת הגדולה בנוסח התפלה ונאמן אתה להחיות מתים כי אחר שיחסו להתבודד הנפש מלת פקדון באמרו בידך אפקיד רוחי ייחס עליו שהוא נאמן בפקדונו להחזירה לעת התחיה. והתחיל בענייני המזמור וסדרו באותיות אלף־בית לבד שחסרו בהם שלוש אותיות בי״ת וא״ו וקו״ף וי״א שהבי״ת סמך עליה במלת בך הסמוכה למלת אלהי וכן הוא״ו סמך עליה במלת ולמדני הסמוכה למלת הדריכני וכפל הרי״ש שתי פעמים נראה שנזדמן לו כן וסמך באחת מהם על הקו״ף ואחר האלפא ביתא החזיר את הפ״א פעם אחרת ואין טעם בכל אלה אצלנו רק שנראה שנזדמן לו כן ברוח הקדש.