מאירי על תהלים פד:ד

1ואמ׳ דרך קינה גם צפור מצאה בית כלומ׳ שהמקדש חרב ושמם עד שנעשה מעון לחיות ע״ד שועלים הלכו בו (איכה ה יח) ושהוא חרב כל כך עד ש הצפור והדרור עומדים לבטח על מזבחותיהם או המשיל פחותי האומות אל הצפור ודרור על כנסת ישר׳ ואפרוחיה על פרחי כהונה. ולדעתי לפי הדרש בא הפסוק עבר במקום עתיד ומפני שאמ׳ בתחלה לשון יחיד נכספה וגם כלתה נפשי וכן שהדבר ידוע שכספו ותשוקתו של דוד היתה מרובה בבנין בה״מ אמ׳ שלא לתועלת עצמו ולשלימות נפשו לבד הוא משתוקק ונכסף אבל לדעת כל הכנסיא ולשלימות האומה שתמצא ותשיג כבוד הבית ותשית אפרוחיה על מזבחותיו וכן מצד שפירשנו שתכלית התשוקה במקום הנבחר ההוא לא היתה רק להיותו מקום לחכמה עם היות הדבר ידוע שדוד היה מכיר חסרונו בחכמה ומשפיל עצמו תמיד ומתנצל על היותו מדבר בענין החכמה שלא אירע לו להתגברות בחסרונו אבל לרוב תשוקתו איפשר אצלי לפרש שגם בזה אחז זה הדרך ור״ל נכספה וגם כלתה נפשי וגו׳ לרוב כספי ותשוקתי בהשלמת נפשי ואע״פ שאני רואה ומכיר בעצמי שאיני ראוי לכך הנה מעלת המקום מכינה כל אדם לכך ומסייעת כי הבא ליטהר מסייעין אותו וגם צפור ודרור והוא משל על הילדים המתחילים בלמוד מצאו די ספוקם להתלמד שם בהדרגה ובסדר עד שיבוא עתם ויגיעו לשלימות וישיתו אפרוחים ר״ל דעותיהם וסברותיהם במזבחות האל ר״ל ביותר עמוק שבחכמות.