מאירי על תהלים ט:א

1למנצח על מות לבן וכו׳. הרבה טרחו המפרשים בענין מלות אלו ר״ל על מות לבן, מהם שפירשו על מות שתי מלות שראויות להיות אחת כמו פקח־קוח (ישעי׳ סא) יפה־פיה (ירמי׳ מו) וכלי זמר הוא נקרא עלמות כדרך עלמות שיר (תה׳ מו). ו לבן ר״ל ללוי אחד הנקרא בן כאמרו בן ויעזיאל ושמירמות (דה״א טו יח) ואע״פ שאין ממנהג הלשון להפיל למ״ד פתוחה על שם העצם, נשתנה הלשון הזה דרך זרות. וכוונת המזמור לדעתם שבח והודאה בהכנע צורריו לפניו והכונן כסא מלכותו על אפם ועל חמתם. וי״מ על מות שתי מלות כמו על מיתת ולבן שם העצם על איזה אויב מושל בחזקה ברוב גאוה. וכן י״מ שפירושו על מות נבל והוא הפוך והכוונה על נבל הכרמלי וזה ודאי רחוק כי נבל לא הרע לו ולא לישראל אלא שהיה כילי ופחות. וי״מ לבן כמו נבל רומז על גוג ומגוג והוא נבואה עתידה. וי״מ על מות לבן כמו הבן והלמ״ד יתירה כמו הרגו לאבנר (ש״ב ג ל) ורומז על מות הבן הנולד לו תחלה מבת שבע אלא שאין לשון המזמור מתישב בו יפה וכן י״מ אותו בדרך זה לנבואה העתידה בזמנו ומאמרו אל יעוז אנוש. ומ״מ רוב המפרשים מסכימים שאמרו על גלית ולבן כמו הבן והלמ״ד יתירה והבן ר״ל האמצעי והוא שגלית קראו הכתוב איש הבינים מפני שבאו פלשתים על ישראל ואמר שם ושאול ואיש ישראל נאספו וגו׳ ויערכו מלחמה וגו׳ ופלשתים עומדים אל ההר מזה והגיא ביניהם ויצא איש הבינים ממחנה פלשתים גלית שמו (ש״א יז) וקראו איש הבינים להיותו עומד בין שתי המערכות ואע״פ שא״כ היה לו לכתוב יוד בין הבית והנון.