מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי טז

1ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין בחמשה עשר יום למה נאמר יום לידע איזה יום שאירעה שבת להיות: שסדורה ובאה מיום שברא הקב״ה את העולם ועד שניתנה להם בעשרים ושנים (עשר) באייר: ד"א למה נאמר יום לידע יום שניתנה בו תורה לישראל: ד"א למה נאמר יום לידע יום שניתן בו מן לישראל: חררה שהוציאו ממצרים אכלו ממנו אחד ושלשים יום וכן הוא אומר (י"ב ל"ט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וכאן בחמשה עשר יום לחדש השני בצדו הוא אומר הנני ממטיר לכם לחם: ר' שילא אומר נסתפקו הימנה ששים ואחת סעודה:

2וילונו כל עדת בני ישראל ר' יהושע אומר היה להן לישראל לימלך בגדול שבהן לומר מה נאכל אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה: ר' אלעזר המודעי אומר למודין הן ישראל להיות עומדין ואומרין דברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אלא אף על הגבורה לכך נאמר וילונו כל עדת בני ישראל:

3ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותינו ביד ה' אמרו לואי מתנו בשלשת ימי החשך במצרים: בשבתנו על סיר הבשר. ר' יהושע אומר והלא תאובין הן לכל אלא שבידו ואמרו: באכלינו לחם לשובע. והלא תאובין הן לכל אלא שבידו ואמרו: ר' אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל במלכות מצרים והיו יוצאין לשוק ונוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה ממחה על ידן והיו יוצאין לשדה ונוטלין תינין וענבים ורמונים וכל דבר ואין ממחה על ידן: כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה. אמרו הוצאתם אותנו למדבר תוהו הזה שאין בו כלום: להמית את כל הקהל הזה ברעב. ר' יהושע אומר אין לך [מיתה] קשה יתר מן הרעב שנ' (איכה ד' ט') טובים היו חללי חרב מחללי רעב: ר' אלעזר אומר בָרָעָב בָא רָעָב בא עלינו רעב אחר רעב, דֶבֶר אחר דֶבֶר, חֹשֶך אחר חֹשֶך:

4ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם ר' יהושע אומר אמר לו הקב״ה הריני נגלה מיד ואיני מעכב: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר הנני אלא לאבות: ממטיר לכם ר' יהושע אומר בודאי אין ראוי אלא לכם: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר לכם אלא בזכות אבותיכם: מן השמים מאוצר טוב שבשמים כענין שנ' (דברים כ"ח י"ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים: רבן שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני אביהן שבשמים ולפי שהן חביבין נתחלפו להן מעשי בראשית נעשו עליונים תחתונים ותחתונים עליונים שמתחלה היה הלחם עולה מן הארץ שנ' (שם ל"ג כ"ח) אל ארץ דגן ותירוש והטל היה יורד מן השמים שנ' (שם) אף שמיו יערפו טל עכשיו נתחלפו הדברים התחיל הלחם יורד מן השמים שג' לחם מן השמים והטל עולה מן הארץ שנ' (ט"ז י"ד) ותעל שכבת הטל: ויצא העם וילקטו. ר' יהושע אומר שלא תהיו יוצאין לחצרותיבם ומלקטין אלא שתהיו יוצאין למדברות ומלקטין: דבר יום ביומו. ר' יהושע אומר שילקט אדם מן היום למחר וכן מערב שבת לשבת: ר' אליעזר אומר שלא ילקט אדם מן היום למחר וכן היה ר' אליעזר אומר מי שיש לו מה שיאכל היום ויאמר מה אני אוכל למחר הרי זה ממחוסרי אמנה שנ' דבר יום ביומו מי שברא יום ברא פרנסתו: ד"א דבר יום ביומו ר' שמעון אומר מפני חיבתן של ישראל נותן לחם דבר יום ביומו מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו ואמר אל יראה פני אלא מתחלת השנה יבא ויטול פרנסתו: היה מתפרנס כל השנה והוא מתבלקט הלווי אראה פני אבה ואל אתפרנס כיון שנתרצה לו אמר יבוא בכל יום ויטול פרנסתו אמר אותו הבן כדאי אם אין בידי אלא ראיית המלך בכל יום כדאי הוא: כך ישראל מפני חיבתן ניתן להם פרנסת יום יום כדי שיהיו מחלין ומקבלין פני שכינה בכל יום: למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. נסוי הוא להן ולכל באי העולם שכל מי שמלאו לבו לעבוד את השם בכל לבו הוא ממציא לו ספקו מכל מקום: ר' יהושע אומר שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועשה מלאכה כל היום מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה: ר' אליעזר אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כאיזה צד היה אדם יושב ושונה ואינו יודיע מאין יאכל וישתה מאין ילבש ויתכסה הא לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן שנייה להן לאוכלי תרומה:

5והיה ביום הששי והכינו מיכאן שילקט אדם מערב שבת לשבת: והיה משנה. לחם שהוא משונה אתה אומר לחם שמשונה אי אינו אלא לחם כפול כשהוא אומר לקטו לחם משנה [שני העומר לאחד] הרי לחם כפול אמור מעתה הא מה ת"ל משנה לחם שהוא משונה: בכל יום היה יורד עומר אחד ובשבת שני עמרים בכל יום היה ריחו נודף ובשבת ביותר בכל יום היה מצהיל כזהב ובשבת יותר: ד"א והיה ביום הששי והכינו מכאן אמרו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכינה ליום טוב:

6ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב אמרו להן עד שאתם ישינים על מטותיכם המקום מפרנס אתכם: וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. מיכאן אתה אומר ששקולה יציאת מצרים לפני מקום כנגד [כל] נסים וגבורות שעשה המקום לישראל:

7ובקר וראיתם את כבוד ה' מיכאן אתה למד שבפנים מאירות ניתן להן מן לישראל מן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות בשר ששאלו ממלי מעין ניתן להם בפנים חשכות: ונחנו מה כי תלינו עלינו. אמרו להן אנו מה ספונין שאתם עומדין ומתרעמין עלינו:

8ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול מיכאן אתה למד שבפנים חשכות ניתן להם בשר לישראל אבל מן בפנים מאירות: לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמרו להם אילו עלינו הייתם עומדין ומתרעמין לא היינו מצטערין אלא שאתם עומדין ומתרעמין לפני קיים עולמים ב"ה:

9ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני ה' ר' יהושע אומר אינו אומר קרבו אלא ליתן את הדין כענין שנאמר (ישעיה מ"א כ"א) קרבו ריבכם יאמר ה' הגישו עצמותיכם יאמר מלך ישראל: ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר קרבו אלא כשנגלית שכינה:

10ויפנו אל המדבר ר' יהושע אומר אינו אומר ויפנו אלא ליתן את הדין ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר אלא לאבות הראשונים שנ' ויפנו אל המדבר מה מדבר אין בו חטא ועון אף אבות הראשונים שאין בהן חטא ועון: והנה כבוד ה' נראה בענן. ר' יוסי בן שמעון אומר כל זמן שישראל מבקשין לסקול משה ואהרן המקום נגלה בעמוד ענן אמר המקום מוטב ילקה עמוד ענן ואל יסקל משה ואהרן:

11וידבר ה' אל משה [לאמר]:

12שמעתי את תלונות בני ישראל ר' יהושע אומר אמר לו הקב"ה למשה גלוי וידוע לפני מה שאמרו ישראל ומה עתידין לומר לפני: דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר. אמר להם בין שני הדברים הייתם עומדין: שאלתם מן לפני שאי אפשר לאדם להיות בלא לחם נתתי לכם: חזרתם ושאלתם בשר ממלי מעיים הריני נותן לכם ומפני מה אני נותן לכם כדי שלא תהא סבורין לומר אין ספק בידו ליתן לנו בשר אלא הריני נותן לכם ולבסוף אני נפרע מכם: וידעתם כי אני ה' אלהיכם. אני דיין להפרע:

13ויהי בערב ותעל השלו מיכאן אתה למד שבפנים חשיכות ניתן להן בשר לישראל: ותכס את המחנה. איני יודיע כמה הרי אומר (במדבר י"א ל"א) וכאמתים על פני הארץ: שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ שיהא אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו צער: מלבו ולמטה שתי אמות: מלבו ולמעלה אמה אחת: ואומר (שם) ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה כל מה שעירע להם בשלו שני עירע להם בשלו ראשון ילמד סתום מן המפורש:

14ותעל שכבת הטל בא הכתוב ללמדך היאך היה יורד להן מן לישראל יוצאת רוח צפונית וכיבדה את המדבר וירד מטר וכיבש את הארץ וירד הטל עליו והרוח מנשבת בו ונעשה כשלחנות של זהב והמן היה יורד עליו וממנו ישראל מלקטין ואוכלין: והנה על פני המדבר. ולא על כולו אלא על מקצתו: דק. מלמד שהוא דק: מחספס. מלמד שהוא מחספס: דק ככפר על הארץ. מלמד שהיה יורד כגליד על הארץ כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר ותעל שכבת הטל כויכול פשט המקום את ידו וקבל תפלתן של אבות של שוכני עפר והוריד המן כטל לישראל: והנה על פני המדבר. ולא על המדבר כולו אלא על מקצהו: דק. מלמד שהיה יוריד מן השמים שנקרא דק שנ' (ישעיה מ' כ"ב) הנוטה כדק שמים או לפי שהיה יוריד מן השמים מנין שלא היה יוריד צונן ת"ל חם: או לפי שהיה יוריד מלמעלה למטה יכול היה יורד בקול מנין שלא היה יורד אלא בשתיקה ת"ל חס או לפי שהיה יורד על הקרקע מנין שלא היה יורד אלא על הכלים ת"ל סף: ר' טרפון אומר לא היה יורד אלא על הסעפים: ככפור כביכול פשט המקום את ידו וקבל תפלתן של אבות של שוכני עפר והוריד מן בטל לישראל כענין שנ' (איוב ל"ג כ"ד) מצאתי כפר: וכבר היו ר' טרפון ותלמידים יושבים ור' אלעזר המודעי יושב ביניהן אומר להן ר' אלעזר המודעי ששים אמה היה הווה גבהו של מן שהיה יוריד להן לישראל אמרו לו אלעזר אחינו עד מתי אתה מנביב ומביא עלינו אמר להן מקרא מן התורה אני דוריש וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות הוי אומר מדת הטוב: במדת פורענות הוא אומר (בראשית ז' י"א) וארובות השמים מהו אומר (שם כ') חמש עשרה אמה גברו המים מה נפשך בתוך הנחל חמש עשרה אמה על פני ההר חמש עשרה אמה על פני בקעה חמש עשרה: ובמדת הטוב הוא אמור (תהלים ע"ח כ"ג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול: מיעוט דלתות שתים כמה ארבות בדלת ארבע ארבע על ארבע הרי שמונה: הא צא וחשוב ששים אמה היה הווה גבהו של מן שהיה יורד להן לישראל: איסי בן עקיבה אומר מנין שירד להן לישראל מן עד שראו אותו כל באי בראשית ת"ל (תהלים כ"ג ה') תערך לפני שלחן נגד צוררי:

15ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כאחד שאומר לחברו מה הוא כך אמרו ישראל מן הוא: ויאמר משה אליהם הוא הלחם. משה אמר לזקנים וזקנים אמרו להן לישראל כך דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר משה אמר להן לזקנים והוא אמר לכל ישראל: הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה. ר' יוסי ביר' שמעון אומר כסוסים נתפטמו ישראל כאותה שעה נאמר כאן לאכלה ונאמר להלן (תהלים ע"ח כ"ה) לחם אבירים אכל איש אמר להן לחם זה שאתם אוכלין ניפוח היא באברים וכן הוא אומר מחספס שהוא יורד במאתים שמונה וארבעים איברים של אדם מנין מחספס: ד"א לחם אבירים אכל איש זה יהושע שהיה יורד לו מן כנגד כל ישראל:

16זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו אמרו כשהיה יוצא נחשון בן עמינדב ללקט הוא ובני ביתו היו מלקטין הרבה ועני שבישראל מלקט קמעה וכשהן באין במדה עומר לגלגלת מספר נפשותיכם. אמרו האוכל כשיעור הזה הרי הוא (בארי) [בריא] ומבורך פחות מיכאן מקולקל במיעיו יתר על כן הרי זה רעבתן: איש לאשר באהלו תקחו. מיכאן שאדם חייב במזונות אשתו ובניו:

17ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט עשו מה שנתפקדו ולא עברו על גזרת משה:

18ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בוקר גזרת מלך ואם מתיר הרי זה עובר בלא תעשה:

19לא שמעו אל משה אלו מחוסרי אמנה שבהן: ויותירו. האנשים אין כתיב אלא אנשים האנשים לא הותירו שאר אנשים הותירו: וירם תולעים ויבאש. אפשר שמאחר שמרחיש יבאיש אלא מבאיש ואחר כך מרחיש כענין שנ' להלן (פס' כ"ד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: ד"א וירם תולעים ויבאש וכי מאין ידעו ישראל שהותירו אלא שראו קילין קילין של תולעים יוצאין מבית דתן ואבירם אלו לאלו הה"ד (משלי ג' ל"ה) וכסילים מרים קלון: ויקצף עליהם משה. כעס עליהן משה ואמר להן [מפני] מה עשיתן כך:

20וילקטו אותו בבקר בבקר משחרית לשחרית: איש לפי אכלו. דורשי רשומות אומרין מיכאן שהיה בו במן בזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג' י"ט): וחם השמש. בארבע שעות: אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר (שם י"ח א') כחם היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש בארבע שעות: ונמס. כיון שזורחת עליו חמה הוא פושר ויורד ונחלים מושכין ממנו והולכין לים הגדול ואילות וצבאים ויחמורים באין ושותין מהן ואומות העולם באין וצדין מהן והיו טועמין בהן טעם מן שנתן המקום לישראל:

21ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה [לחם שהוא משונה: שני העומר לאחד. לחם כפול]: ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה. אמרו לו רבינו משה מה נשתנה היום הזה משאר ימים אמר להן: הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה'. אמרו לו אימתי אמר להן מחר:

22את אשר תאפו אפו על האפוי אפו ועל המבושל בשלו מיכאן לעירובי תבשילין כדברי בית שמאי שצרכין עירוב לכל מין ומין: ר' יהושע אומר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו הרוצה לאפות מתאפה לו והרוצה לבשל מתבשל לו: ר' אלעזר המודעי אומר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו הרוצה לטעם דבר האפוי טועם בו טעם כל אפויין שבעולם: דבר בישול טועם בו טעם כל בישולין שבעולם:

23ויניחו אותו עד הבקר עשו מה שנתפקדו:

24ויאמר משה אכלהו היום לפי שהיו ישראל רגילין לצאת בשחרית אמרו לו רבינו משה נצא בשחרית אמר להן אכלוהו היום אמרו לו הואיל ולא יצאנו בשחרית נצא בין הערבים אמר להו כי שבת היום לה'. לפי שפקע לבן של ישראל באותה שעה אמרו לו רבינו משה הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאת למחר אמר להן היום לא תמצאוהו בשדה. היום אי אתם מוצאין אותו מוצאין אתם אותו למחר דברי ר' יהושע: ר' אלעזר חסמא אומר בעולם הזה אין אתם מוצאין אותו אתם מוצאין אותו לעולם הבא: ר' יהושע אומר אמר להן משה לישראל אם תזכו לשמר שבת תנצלו משלש פורעניות מיומו של גוג ומיומו של משיח ומימי בית דן הגדול: ר' אלעזר המודעי אומר אמר להן משה לישראל אם תזכו לשמר שבת עתיד המקום ליתן לכם ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד וכהונה ולויה:

25ששת ימים תלקטוהו רבי יהושע אומר למדנו שלא היה המן יוריד בשבת ביום טוב מנין ת"ל שבת לא יהיה בו: רבי אלעזר המדעי אומר ששת ימים תלקטוהו למדנו שלא היה המן יוריד בשבת: ביום הכפורים מנין ת"ל שבת לא יהיה בו:

26ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט אלו מחוסרי אמנה שבהן:

27ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם אמר לו הקב״ה למשה אמור להן לישראל הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את הים והורדתי לכם את המן והיגזתי לכם את השלו ועשיתי לכם נסים וגבורות עד מתי אתם ממאנים לשמור מצותי ותורתי שמא תאמרו מצוות הרבה היטלתי עליכם שבת זו שנתתי לכם במרה לשמרה ולא שמרתם אותה: שמא תאמרו שומר שבת מה שכר נטל ת"ל (ישעיה נ"ו ב') שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע הא למדת שכל המשמר את השבת מרוחק הוא מן העברה: מצותי ותורותי ראו כי ה' נתן לכם השבת. גדולה שבת שכן מצינו מן התורה ובנביאים ובכתובים שהיא שקולה כנגד כל המצות בתורה דכתיב עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי ראו כי ה' נתן לכם השבת: בנביאים (יחזקאל כ' י"א-י"ב) ואתן להם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם: בכתובים (נחמיה ט' י"א) דכתיב ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות טובים ואת שבת קדשך הודעת להם:

28ראו כי ה' נתן לכם השבת אמר להם הזהרו שהמקום נתן לכם את השבת: על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. מכאן היה ר' יאשיה אומר להם כפול: שבו איש תחתיו. אלו ארבע אמות: אל יצא איש ממקומו. אלו אלפים אמה:

29ויקראו בית ישראל את שמו מן דורשי רשומות אומרין ישראל קראו אותו מן: והוא כזרע גד. אי אתה יודיע של מה: ר' יהושע אמר הוי אומר של זרע פשתן: או מה זרע פשתן אדום אף הוא אדום ת"ל לבן: רבי אלעזר המודעי אומר דומה לאגדה שמושך לבו של אדם: ר' יוסי אומר מגיד על עצמו שהוא מן לפי שאינו יורד לא בשבתות ולא בימים טובים ולא ביום הכפורים: אחרים אומרין כשם שהנביא מגיד להם חדרים וסתרים לישראל כך המן מגיד להן חדרים וסתרים: הא כאיזה צד אשה סורחת על בעלה היא אומרת הוא סרח עלי והוא אומר היא סורחת עלי באין אצל משה לדין אומר להן לבקר משפט: לשחרית אם נמצא מן שלה בבית בעלה בידוע שהיא סורחת עליו ואם נמצא מן שלה בבית אביה בידוע שהוא סורח עליה: וכן המוכר עבד לחבירו זה אומר לקחתי והלה אומר לא מכרתי באין אצל משה לדין אומר להן לבקר משפט: לשחרית אם נמצא מן שלו בבית רבו ראשון בידוע שאינו מכור: ואם נמצא מן שלו בבית רבו אחד בידוע שהוא לקוח: וטעמו כצפיחית בדבש. ר' יהושע אומר כאידפס עם העיסקריטין: ר' אלעזר המודעי אומר כסולת זו שצפה על גבי נפה ולושה בדבש וחמאה:

30ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו וגו' אם אומר אני יכול לא הניחו אהרן אלא בשנת הארבעים ת"ל (פס' ל"ד) כאשר צוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדות: אימתי נעשה ארון לא בשנה שנייה [הוי לא הניחו אהרן אלא בשנה שנייה):

31ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת צנצנת זו אינו יודיע של מה היא אם של זהב אם של כסף אם של נחשת אם של ברזל אם של עופרת ת"ל צנצנת אחת לא אמרתי אלא כלי שמציין יותר מחברו ואיזה הוא כלי שמציין יותר מחברו הוי אומר זה כלי חרש: ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. ר' יהושע אומר לאבות: ר' אלעזר המודעי אומר לדרות: ר' יוסי אומר לימות ירמיה לפי שהיה ירמיה אומר להן לישראל התעסקו בתורה אמרו לו אם נתעסקנו בתורה מאין אנו מתפרנסין הוציא להם צנצנת של מן אמר להן אבותיכם שנתעסקו בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם נתעסקתם בתורה לסוף המקום מפרנס אתכם: וזו אחת משלוש אתות שעתיד אליהו לגלות להן לישראל ואלו הן צלוחית של מן וצלוחית של מים וצלוחית של שמן המשחה:

32ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה ר' יהושע אומר ארבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה מת משה בשבעה באדר ואכלו ממנו עשרים וארבעה של אדר וששה עשר של ניסן וכן הוא אומר (יהושע ה' י"ב) וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ: ר' אלעזר המודעי אומר עשרים וארבעה של אדר ושלשים של אדר שני שהיא היתה מעוברת ואכלו ממנו ששה עשר בניסן וכן הוא אומר וישבת המן ממחרת: אחרים אומרין ארבע וחמשים שנה אכלו ישראל את המן ארבעים שנה במדבר ושבע של כבוש ושבע של חלוק שנ' עד בואם אל ארץ נושבת מה ת"ל ארץ נושבת מלמד שארבע עשרה שנה אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה:

33והעמר איני יודיע כמה ת"ל עשירית האיפה הוא. אחד מעשרה בשלוש סאין שהן שבעת רבעים ועוד: ועוד זה אחד מחמשה ברובע: