מחיר יין ג:א
מחיר יין · Mekhir Yayin on Esther 3:1
Open in the reader →1אחר הדברים האלה גדל המלך את המן וגו'. כל מקום שנאמר אחרי הוא מופלג, רוצה לומר שלאחר שנתגדל המלך אחשורוש נתגדל גם המן לרגליו, כי כבר אמרו פרק החליל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ונראה שזה מטבע האדם, כי כאיש כן גבורתו. ואם אדם חכם, גם יצרו הרע יגדיל בחכמה להראות טענות מזויפות מכוסות בתחבולות. ורוצה להחטיא האדם. ולכן גדל המן, כי הוא הערל הטמא היצר הרע ודע כי דרשו ז"ל והביאו המורה (חלק ב' פרק ל'), שהנחש נרכב, ושהוא היה כשיעור גמל, ושרוכבו הוא אשר השיא את חוה, ושהרוכב היה סמאל, ובבואו להשיא את חוה היה סמאל רוכב עליו והקדוש ברוך הוא שוחק על גמל ורוכבו, עכ"ל. ופירש שם המפרשים ז"ל כוונתן שרצה לומר שהנחש הוא המדמה, ונקרא כן בעבור היותו מיוחד אל המנחשים וקוסמים והיה כשיעור גמל, כלומר שהגמל הוא צורה גדולה ופחותה, כן כח זו הגדול ופחות שהרכיב דברים שאין להם מציאות. וסמאל הרוכב הוא הכח המתעורר, רוכב על המדמה, כמו שהרוכב נושא על הנרכב כן המתעורר על המדמה. ונקרא סמאל בעבור שמסמא עיני הבריאות. והקדוש ברוך הוא שוחק על גמל ורוכבו, רוצה לומר השכל הנקנה מלעיג על אלו הפעולות, עכ"ל. ומעתה, על הסיפור כמעט מבואר למבין, כי המן הרע וזרש אשתו המה סמאל והנחש. המן בן המדתא האגגי זרע עמלק, כל משפטיו מעק"ל בן בנו של עשו הרשע ששרו הוא סמאל. והמן הוא מלשון מהומה כי כן דרכו של כח זו. וזרש הוא הנחש הצפעוני מלשון זה ארס הנחש, והמה מובלעים בתיבה כמנהג אותיות אהו"י. ולזה כוונו במדרש המעילה, שלשה פתחו באף הנחש והמן ושר האופה, וכולן נאבדו מן העולם, להורות עח שלשתן לדבר אחד נתכוונו. וכל מי שממשיך אחר כחות הדמיונות והתאוות, סופו שיאבד כמו שנאבדו אלו. ולזה אמר השם יתעלה בתחלת הבריאה המן העץ וגו', רוצה לומר המן היה אצל העץ והסיתך. ולזה כוונו באמרם רמז להמן מן התורה מנין, שנאמר המן העץ וגו'. ואמר וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו כי ידוע שהמן רוכב על הנחש אשר נאמר בה והנחש היה ערום מכל חית השדה, רוצה לומר שכל כחות הנפש שומעים אל הסתתו ואל עצתו וכורעים ומשתחוים לפניו חוץ ממרדכי אשר לא יכרע ולא ישתחוה, כי מרדכי הידוע הוא שכל הנאצל שאמרו עליו שהקדוש ברוך הוא שוחק על הגמל ועל רוכבו.
2ג-ה ויאמרו עבדי המלך וגו'. ויהי באמרם יום יום וגו'. וירא המן וגו'. זה כולו מובן כי כן דרך הסתתו להחטיאו, ואין צריך לפרש מהו עבדי המלך והשרים כי בארתיו בריש הספר.