מחיר יין ד:ו

1ויצא התך. רצה לומר שיצא לשפוט בדבר, ואמר אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך, רצה לומר להתבונן הדברים שעושים היהודים ברחוב העיר, כמו שאמרו בתענית שהיו מוציאין התיבה אל רחוב העיר ומתפללין שם נגד שער השמים שהוא שער המלך על מה נפלו אותן הדברים שמתענה ומסגף עצמו כל כך כי גם עוכר שארו אכזרי.

2ויגד לו מרדכי וגו' ואת פתשגן וגו'. כבר ידעת מה שכתב הרב המורה בשמונה פרקיו כי רפואת הנפש כרפואת הגוף ואם יחלה ויתחמם האדם יותר מדאי צריך הרופא ליתן לו מאכלים קרים יותר מדאי להעמידו במזג השוה, כן בחולי הנפשות שאם נסה אדם אחר מדה רעה צריך האדם להטות את עצמו על קצה השני עד שיעמידו אחר כך בדרך האמצעי. ונראה שלזה כוונו במסכת תענית במעשה שסיפר שם פרק סדר תעניות אלו רבי מני הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמר לא מקבל דביתהו עלויה אמר ליה מה שמה חנה שמה תתיפה חנה נתיפה קא מרדה עלי תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה חנה לשחרוריתה, ומבואר שזה המאמר כפשוטו הוא נמנע להאמינו שיעשה השם יתעלה ניסים מפורסמים לשנות טבע הבריאה כדי למלאות תאותו של ר' מני שתתיפה חנה או משום שמרדה עליו תחזור לשחרוריתה אלא שהכוונה בזו מה שאמרתי ענין רפואת הנפש כי כנוי דביתהו הוא משל לחומר כמו שהמשילו הסיפור בזו עד הנה, ורב מני היה אומר לרבי יצחק שהיה בו איזה פחיתות שלא היה יכול לכבוש יצרו בדבר ההוא ושאל לו איזה מדה היא ואמר ליה חנה, רצה לומר הקנאה וקראה חנה להיות מפורסם בה בקנאתה אשר קנאה את צרתה פנינה בעבור הבנים ואמר לה תתיפה חנה, רצה לומר יעץ לו בדרך המוזכר לעיל, רצה לומר שיתרחק מקצת הקנאה לגמרי אל קצה השני ולא יתקנא בשום אדם אפילו במקום שהקנאה טובה כמו שאמרו קנאת סופרים תרבה חכמה והכל כדי להתרחק מן הקנאה, ואמר ליה קא מרדה עלי המוזכר, רוצה לומר כאשר הרגיש רב מני בנפשו כי מעכשיו יוכל לעמוד בדרך אמצעי, ולא יטה עוד לקנאה הפחותה. אמר שאם יטה עוד וירגיל נפשו בהרחקת הקנאה יקנה הקצה השני וימרוד עליו לגמרי, ולא יקנא כלל. וגם זו רעה רבה היא, כי דרך הממוצע הוא הישר. על כן אמר רבי יצחק שמעתה יוכל לחזור במקצת לשחרוריתה וילך בדרך האמצעי כי מעתה לא יטה עוד לאחד הקצוות. וכן אמר מרדכי להתך, אף כי אמת שבתחילה צוה עליה שלא תגיד, מכל מקום אחרי כי המן הרע רצה להחטיאה.

3ואת פרשת הכסף וגו' ופתשגן וגו'. כמו שמבואר הכל לעיל בדברי המן וכמעט הלכה אחריו כמו שנאמר ויסר המלך את טבעתו וגו' כאשר פירשתי צריכה מעתה להתרחק לגמרי אל קצה האחרון להבדל זמן מה מצרכי הגוף, אף ההכרחי לסגף נפשו בעינויים וצומות עד שתתרחק קצת מעצת המן ותשאר אחר כך בדרך האמצעי. ואמר שצוה עליה לבא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה, רצה לומר שמסכים עמו להתפלל ולצום לפני מלך מלכי המלכים יתעלה, ויכפר לה על מעשה המן ויבא התך ויגד וגו', רוצה לומר שהתך הנזכר ראה דברי מרדכי וטענותיו כי נכונים הם, ויגידו לאסתר לשמוע גם טענותיה.

4ותאמר אסתר להתך וגו'. כל עבדי המלך ועם מדינות המלך וגו'. ראה טענות אסתר שהוא החומר רבה היא מאד כי כבר ידעת מה הם נערי המלך כדרך שביארתי למעלה שהם איברי האדם וכחות הנפש וכבר כתב הרב המורה ז"ל (פרק ל"ב חלק ג') כי אי אפשר לצאת פתאום מהפך אל הפך ולזה אי אפשר לפי הטבע שיניח כל מה שהרגיל פתאום כו'. ולזה טענת אסתר נגד מרדכי כיכל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים כי אין יכולת בחומר לבא פתאום אל המלך, רוצה לומר שרוצה להכריח נפשו להשיג יותר מדאי ולהשתמש ברגע אחד במשכלת ולהניח החומר ומעשיו שהרגיל עצמו אחת דתו להמית, רוצה לומר שממית נפשו בזו כמו שאמרו על בן זומא שהציץ ומת, ובן עזאי הציץ ונפגע. וישתבש במעשיו אם לא ילוה אליו עזר האלקי שהוא אשר יושיט לו המלך שרביט הזהב כמו שבאר בארוכה הרב המורה (חלק א' פרק כ"א ו פרק ל"ב) ביאור ארוך. ולזה מתאוננת על מרדכי שאיך תעשה היא אסתר המלכה ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום, רצה לומר שזה שלשים יום שמרדכי סיגף עצמו בתעניות ובעינוים וסיגופים כאלו היה מרדכי שכל נבדל אינו נקשר כלל בחומר ובגוף, ואף אם יחלה הגוף יכול לעמוד וזה אינו כי המלך אחשורוש הוא שכל ההיולני הוא כח קושר מרדכי באסתר ולזה אמרו שזה שלשים יום לא נקראת אל המלך לעסוק בצרכי הכרחי גופה להעמיד המלך עמה, וכבר ביארתי לעיל שלהעמיד הגוף ולעסוק בהכרחי הוא עצת השכל ולזה אמרה אסתר כי מאחר שלא עסקה בצרכיה כל זמן הזה לא נקראת אל המלך לילך בעצמו להבריא נפשו כדי שיוכל המלך שהוא השכל ההיולני לעמוד עמה, ונקט משל זה שלשים יום כמו שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. גם ימי הספד היות ראוים הם שלשים כמו שנאמר ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום, ורצה לומר מאחר שעשתה את שלה והראוי לה מעתה לא תוכל להתאפק לענות את נפשה עוד כי שמא תמות בלא עתה. ומה שאמר אשר לא יבא המלך אל החצר הפנימי, רוצה לומר שילך בהחליט אחר קנין המושכלות הנמשלות לחצר הפנימית, רצה לומר פנימיות החצר שהוא השכל, כמו שבארנו לעיל במקרא של בחצר גינת ביתן.