מחיר יין ו:ו

1ויבא המן ויאמר לו המלך וגו'. כבר מבואר מהו המלך והמן, רק שכל אמירות אלו היה במחשבה לבד, כמו שנאמר ויאמר אל לבו כי לא היו בכל דברים אלו אמירה או דבור חוץ לנפש, ולזה אמר ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר, רצה לומר שחושב כי הוא הערום מכל חית השדה שהם כחות הנפש כמו שבארתי לעיל, ושהאדם ימשך אחר דמיונו ולא אחר השכל. ואף כי זרש היא הדמיון, והמן המתעורר בעל באשתו ואשה בבעלה להקרא בשמו. ודע כי מחלוקת גדולה נפלה בין כת המדברים הנמשכים אחר כת הדמיון ובין הפלוסופים האמתיים אשר משכו עצמן לאחר השכל, כמו שסיפר הרב המורה (חלק א' פרק ע"ג) אמרו, זה לשונו, היות כל מה שמנוהו המדברים מן הנמנעות בלתי מצוייר בשום פנים, והיות מה שקראוהו אפשר מצוייר הוא מאמר אמתי אלא שהפילוסופים אומרים שזה שקראוהו נמנע להיותו בלתי מדומה, ואשר קראו אותו אפשר להיותו מדומה, וזה היות האפשר אצלכם הוא האפשר בדמיון לא אצל השכל כו' הנזכר בזו תבחנו המחוייב והאפשר והנמנע פעם בדמיון ולא בשכל כו', וכתב עוד דע כי יש דברים כשיבחנם אשם בדמיונו לא יציירם כלל. אבל ימצא המנע דמיונם כהמנע התקבץ שני הפכים בנושא אחד, ואחר כן יתאמת במופת מציאות הדבר ההוא הנמנע לדמותו והוציאהו המציאות וכו'. לזה אמר כי המן הרע הסית למלך לילך אחר דמיונותיו ולעשות לו יקר וגדולה לבחון המחוייב והאפשר, הכל מצד הדמיון, ולכן אמר שיביאו הלבוש והסוס על יד איש וגו', לבוש הוא גוף האדם כי כח הפנימי נקרא אדם וגופו הוא הלבוש כמו שביאר הרקנ"ט פרשת בראשית, וכבר נאמר ותחת כבודם יקד כיקוד אש, וגופן היה קיים ונשמתן נשרפות, וקרא לגוף כבודם וזה מבואר. והסוס הוא כח החיוני אשר רכב עליו המלך שהוא כח השכלי. וכבר משלו בזה באמרם שהנחש כגמל וסמאל רוכב עליו. וקראו סוס להיות מפורסם שרוכבים עליו המלכים והשרים כי בידוע גם הוא מלשון שוש ישיש כי השמחה והאבל תלוים בכח זו. ואמר ואשר נתן כתר מלכות בראשו, הוא השכל בעצמו שיש לו כתר המלכות, וזה כי כתר נאמר על כל אשר מסבב ומקיף הכל, כמו שהכתר יסובב הראש מלשון אבירי בשן כתרוני. וזה הסוד רמז אליו החכם הנרבוני בפירוש למורה חלק ב', פרק ו'. ומצאתי שכתב חכם אחד שלא רמזו רז"ל שתפילתן של צדיקים עולה ונעשה כתר להקדוש ברוך הוא כי כאשר יתאחדו שכלם עמו יתעלה, הוא יקיפם בכתר. ומזה אמרו עוד סנדלפון עמד אחרי המרכבה וקושר כתרים לקונו והוא אופן אחד בארץ וקבל כל הצורות המקיפות את החומרים בכתר. ודע זה, כי כל הכתרים יתאחדו בכתר זה הנרמז הנה. עד כאן לשון החכם. ומה מאד נאות לכוונתינו כי השכל ניתן כתר מלכות בראשו להיות מקיף בשכלו הסבות הכוללות והצורות הסובבות בכתר. ולזה אמר ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ולא אמר שיתנו כתר מלכות בראשו, כי השכל ניתן כתר המלכות בראשו, והוא מבואר כי בכל זה אין לדמיון השגה בזו כי אין לדמיון רק דברים מושגים לחוש שהם פרטיים כאשר זה ידוע לכל מבין. ומעתה אמר המן שהמלך יתן כל זו לאיש אשר חפץ ביקרו דהיינו המן הרע בעצמו, וילבישו על ידי אחד משרי הפרתמים וגו' שהם כחות הנפש הוא כח הדברי ושהם יסכימו כולם להכנע מפני כח הנדמה ולשפוט הכל אחר הדמיון לשפוט בו המחוייב והאפשר והנמנע. ויקראו לפניו ככה וגו', רוצה לומר שיתפרסם בפי כל שהכל משועבד להמן הידוע.