מלאכת שלמה על משנה ערכין ה:ב

1שמין אותו כמה הוא שוה ביד וכו' גמרא היכי שיימינן אמר רבא אומדין אותו אומד של נזיקין כשקטע לו חבירו את ידו א"ל אביי מי דמי התם גברא זילא הוא הכא גברא שביחא הוא אלא אמר אביי אומדין כמה אדם רוצה ליתן בעבד שידו אחת מוכתבת לרבו ראשון שלא יעשה בה מלאכה לרבו שני. ורעז"ל תפס פי' רש"י ז"ל אבל תוס' ותוספי הרא"ש ז"ל דחו אותו מכמה קושיות והעלו דהכי פירושא מי דמי התם בניזקין גברא זילא הוא דכשנקטעה ידו הוא מזולזל ונמאס ממי שיש לו יד ונקשרה שאינה ראויה למלאכה שעכשיו פחיתותו ביותר מכדי פחת דמיו מתמת חסרון מלאכה מפני הזלזול אבל הכא גבי נודר גברא שביחא הוא שהרי שתי ידיו שלימות ואין לו ליתן כ"כ כמו אומד של ניזקין הלכך שמין אותו כאילו ידו אחת מוכתבת לרבו ראשון שלא יעשה בה מלאכה לרבו שני ע"כ:

2זה חומר בנדרים וכו' גמרא ת"ר חומר בנדרים מבערכין שהנדרים חלין על בהמה חיה ועוף ואין נדונין הנדרים בהשג יד משא"כ בערכין. ותנא דמתני' תנא ושייר. וכתבו תוס' ז"ל דהכא ליכא למיפרך זה חומר ותו לא והא איכא הני דברייתא כדפריך בפ' הזהב גבי זה חומר בהקדש מבהדיוט משום דהתם ליכא חידוש למצוא חומרא בהקדש מבהדיוט דמדין הוא דיש לנו להחמיר טפי בהקדש מבהדיוט ומשום הכי קמתמה עליה תלמודא זה חומר ותו לא והאיכא טובא אבל הכא דאיכא רבותא דמחמיר טפי בנדרים מבערכין מש"ה לא שייך למיפרך עליה זה חומר ותו לא דתנא ושייר ע"כ:

3וחומר בערכין מבנדרים כיצד וכו' ביד פ"א דהלכות ערכין סימן כ"א:

4דמי עלי ומת לא יתנו יורשין. לפי שאין דמים למתים והא דתניא בב"ק ונתן פדיון נפשו דמי ניזק פי' ששמין אותו לאחר מיתה כמה היה שוה מחיים התם גזרת הכתוב היא אבל הכא לא נדר אלא דמים שישומו אותו ב"ד והרי לא בא לידי שומא שהרי מת הלכך לא יתנו יורשין את דמיו רש"י ותוס' ז"ל:

5ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום גמ' אמר רב ונותן דמיה ופרכינן והא לא אמר כלום קתני ומשני לא אמר כלום לרבנן דאמרי בפ"ק בברייתא אדם מוציא דבריו לבטלה ונותן דמיה לר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע הוא שאין ערך ליד ורגל וגמר ואמר לשם דמים. ואיתה בתוס' פ' השולח גט דף ל"ט:

6זה הכלל וכו' לאתויי מן הארכובה ולמעלה וכ"ש שאר אברים שהנשמה תלויה בהן אלא דנקט תלמודא הא לאפוקי דר"ש דאמר יכולה ליכוות ולחיות תוס' ז"ל: והילך פ' תוספת יום טוב כיצד האומר ערכי עלי וכו' במאי דסיים פתח ועיין מ"ש בזה בריש מסכת שבת: [הגה"ה אמר המלקט לא דק הרב המחבר נר"ו דהכא לא שייך לומר לא במאי דפתח בי' ולא במאי דסליק מיניה שעתה לא בא התנא לפרש רק חומר דבערכים מבנדרים אבל חומר דבנדרים מבערכין כבר נתבאר ברישא דמתני' ועליה קאי זה חומר בנדרים מבערכין דקתני ועוד חומרות אחרות יש בנדרים מבערכין אע"ג דקתני זה חומר וכדכתיבנא לעיל]:

7יתנו היורשים כתב הר"ב ז"ל ודוקא כשנגמר הדין קודם שמת לפי באינו חייב וכו' כדכתיב והעמידו לפני הכהן וכ"כ הרמב"ם ז"ל וקשה לי דהך קרא לא כתיב אלא באם מך הוא מערכך וא"כ כשאינו מך לא בעי העמדה לפני הכהן כלל ובגמ' יתנו יורשים ש"מ מלוה על פה גובה מן היורשים שאני הכא דמלוה כתובה בתורה ש"מ מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא הב"ע כשעמד בדין פי' רש"י ז"ל וחייבוהו קודם מותו דה"ל כמלוה בשטר ע"כ. וכתב הראב"ד ז"ל בספ"א מהלכות ערכין עמירה בדין שהוזכרה בגמרא לא באו לה מדרך העמדה והערכה הכתובה בכאן שהרי ראוי הי' בשעת הנדר להעמדה והערכה ולמעוטי גוסס ויוצא ליהרג שאינם ראויין [להעמדה והערכה] בשעת הנדר והכי איתא בספרא אבל הוזכר לחיוב היורשין מפני שהיא מלוה על פה ע"כ. ולא הבינותי דברי הכסף משנה שהליץ בעד הרמב"ם ז"ל דמדאמתני' ד' דתנן מת הנודר והנידר יתנו היורשין אמרי' נמי בגמ' כשעמד בדין כמ"ש הר"ב ז"ל שם משמע דבלאו הכי קים ליה לגמ' דאם לא עמד בדין פטורין ועל כרחין היינו משום דכתיב והעמידו לפני הכהן ע"כ. ולא אוכל לעמוד על זה דלקמן נמי מוקים לה כשעמד בדין מה"ט גופיה דהכא דלא נשמע מלוה ע"פ גובה מן היורשין וכתב עוד הראב"ד ז"ל והשתא דקיימא לן מלוה ע"פ גובה מן היורשין דשעבודא דאורייתא לא אצטרכינן לעמידה בדין לא לעורך ולא לנערך מי חכם ויבן אלה ע"כ. זו נ"ל שאינה השגה לדחות המשנה מהלכה לפי מאי דקיימא לן מלוה ע"פ גובה מן היורשין אינו מטעם דשעבודא דאורייתא כמ"ש הוא אלא מתקנת הגאונים היא כלשון הר"ב ז"ל משנה ג' בפ"ק וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות מלוה ולפיכך לא נדחית משנתנו שעל כזה לא היתה תקנתם וכבר במלוה עצמה שיבח הרמב"ם ז"ל מנהג מערב שכותבים מטלטלי בשטר משום שמא לא ידע הלוה בתקנה וכו' ועוד כתב שם הכסף משנה בשם הריב"ש ז"ל לחלק לדעת הרי"מ במז"ל דבכתובה לא פשטה התקנה אלא במלוה ולכך יפה העתיקה הרמב"ם ז"ל להלכה וכן הר"ב ז"ל שלא פי' בה שאינה הלכה ואפילו האידנא אבל קושיא ראשונה במקומה עומדת הא דפירשו מוהעמידו לפני הכהן ע"כ: