מלאכת שלמה על משנה ערכין ה:ו

1חייבי ערכין ממשכנין וכו' וה"ה חייבי דמים וכן ביד פ"ג דהלכות ערכין סימן י"ד. ואיתה בפ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ') ובפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ב.) ותוס' פ"ק דר"ה דף ו' ור"פ חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ח) ודפ' כל התדיר (זבחים דף פ"ט.) והקשו הם ז"ל שם בר"ה היכי דמי אי בשעברו עליו שלש רגלים שעבר על בל תאחר אפי' חטאות ואשמות נמי דהא חטאות ואשמות נמי נפקא לן נמי מקרא דמוצא שפתיך דדרשי' לה' אלהיך קרא יתירה לרבות חטאות ואשמות שהן דברים שבחובה דאכולהו כתיב בההוא קרא ועשית ואי קודם שיעבור על בל תאחר אפילו עולות ושלמים נמי לא. ותרצו בשלא עבר עדיין אלא שאנו רואין אותו מתעצל בהבאתם ע"כ. בפי' רעז"ל אע"ג דעולה מכפרת על עשה וכו' והתוס' תרצו שם בר"ה דכיון דאמרינן בעלמא שאם עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו הרי בתשובה מתכפר ול"ד לחטאות ואשמות ע"כ. וביד בפי"ד דהלכות מעשה הקרבנות סימן י"ו י"ז:

2חייבי עולה ושלמים כך הגיה הרי"א ז"ל:

3אע"פ שאין מתכפר לו האי מתכפר לאו כפרה ממש אלא אע"פ שאין מתקבלין לרצון עד שירצה להביאם מעצמו שנאמר לרצונו לפני ה' אעפ"כ ממשכנין אוחם עד שיאמר רוצה אני הרגמ"ה ז"ל:

4שנאמר לרצונו יקריב אותו לרצונו מלמד דעולה צריכה דעת ואפילו אם היה זה חייב עולה ובא חברו והפרישה משלו לכפרתו של זה אמר שמואל בגמרא דבעי' שיודיע את המתכפר דזימנין דלא ניחא ליה דליכפר במידי דלאו דידיה. ואיתה להאי בבא ס"פ מצות חליצה ברייתא ובפ' האיש מקדש דף נ' ברייתא ובפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ח) ברייתא:

5וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ביד ס"פ שני דהלכות גירושין ושם נתן טעם שאין נקרא אנוס אלא מי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס את עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ויצרו הוא שתקפו כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו עכ"ל ז"ל: ופי' דבריו הרב ר' משה אלשיך זלה"ה בסוף פי' הושע וז"ל אמר ז"ל כי טבע כל ישראל וטוהר נפשו היא לקיים מצות ה' ומה שממאן יצרו הוא סבה לתקוף אותו כארי' דרביע עליה כשמכין את יצרו ושב ואומר רוצה אני הוא פועל טבעו ומגלה טוהר לבו וכן הדבר בשב מרעתו כי נפשו בקרבו גם בהעוותו מטוהרה היא אלא שכפות לבו תחת יצרו ועל כן מגלה טוהר לבו ע"כ בקיצור. וכן ג"כ פירש בפ' יתרו דף קכ"ה ע"א גם בביאורו לספר משלי דף קמ"ה. ובגמרא דייק רב ששת מדה"ל לתנא דמתניתין למיתני כופין אותו עד שיתן ותנא עד שיאמר לאשמועי' דמאן דמסר מודעא אגיטא ועישוהו ונתרצה לתת הגט לא אמרינן מסתמא בטלה למודעא דא"כ ליתני כופין אותו עד שיתן מאי עד שיאמר ש"מ עד דמבטלה למודעא בפירוש. ונלע"ד דה"פ דא"כ ליתני כופין אותו עד שיתן דאפי' הוה קתני הכי הוה משמע דר"ל עד שיאמר רוצה אני דהא קתני רישא לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכיון דהוה קתני בתר הכי וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן ממילא הוה שמעינן מינה דר"ל עד שיאמר רוצה אני דאי לאו הכי מאי וכן אלא ודאי להכי קתני תו זימנא אחרינא גבי גיטין עד שיאמר רוצה אני לאשמעי' דינא אחרינא אגב אורחא דבעינן בטול מודעא בהדיא ועיין בהר"ן ז"ל ראש פרק השולח. ובספר לקח טוב פרשת אמור דף צ"ה בשם ת"כ עם פי' הראב"ד ז"ל דגם הצבור אם לא רצו להביא תרומת הלשכה אין כופים אותם בעל כרחם אלא שוין הם ליחיד שכופין אותם עד שיאמרו רוצים אנחנו שהרי חייבים הם להביאם ע"כ בקיצור וגם שם בדף צ"ו וצ"ט חזר והביאו ומפיק לה ממלות לרצונכם דכתיבי התם ע"ש: