מלאכת שלמה על משנה עבודה זרה ב:ז

1חלב שחלבו עו"ג וישראל רואהו ביד פ"ג דהלכות מ"א סי' י"ז:

2והדבש ביד שם פי"ז סי' כ"ד כ"ה. וכתב הרא"ש ז"ל והא דשרי במתני' לדבש היינו לשתותו בביתו של ישראל אבל לא בבית העו"ג והשכר של תמרים או של שעורים של עו"ג שאסור לא בימי התנאים נאסר אלא בימי האמוראים ואז בימיהם אסרו גם הדבש:

3והדבדבניות גרסינן בשני דלתין ושני ביתין וכן הוא בערוך והר"מ דילונזאנו ז"ל במעריך שלו פי' שהוא דמדמון בערבי וכן בירושלמי די"ט דף ס"ב דמדמניות במ"ם ע"כ. וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל והדמדמניות בשני מימן. בפי' רעז"ל אין בהם משום הכשר משקה אע"ג דהבוצר לגת הוכשר דהא אודי ליה הלל לשמאי הכא כיון דלאכילה קא בעי ליה לא ניחא לי' במשקה היוצא מהם אבל הבוצר לגת גזרינן משום שמא יבצור בקופות מזופפות דאז ניחא ליה ודאי במשקה. גמרא:

4והכבשים ועיין בתוס' פ' במה בהמה (שבת דף נ"ג.) ושמעינן ממתניתין דאע"ג דכבוש הרי הוא כמבושל לא גזרו משום בשולי עו"ג אלא על תולדות האור. ואין במליח משום בשולי עו"ג גם אין במעושן משום בשולי עו"ג קיצור מהר"ן ז"ל בדף שס"ד ע"כ:

5וטרית פירש רש"י ז"ל מין דגים מלוחים שאינם טרופות שחתיכותיהם ניכרות וא"ת ואע"פ שחתיכותיהן ניכרות אמאי לא חיישינן שמא נמלחו עם הטמאים דליכא למימר דטמאים בטהורים נותן טעם לפגם הוא דהא אמרינן בפ' כל הבשר דטמא מלוח וטהור טפל אסור ואסיקנא דאף שניהם מלוחים אסורים ואע"ג דאחזוקי איסורא לא מחזיקנן היכא דשכיח כי האי ודאי חיישינן. י"ל דכיון דפליטת דגים אינה אלא מדרבנן כדאמרינן בפ' גיד הנשה שאני ציר דזיעה בעלמא הוא והכא ספיקא הוי אזלינן ביה לקולא וכן כתוב בספר העיטור דדגים מלוחים של עו"ג מותרים אלא שכתב שנהגו בהן איסור וכל מקומות הללו נהגו בהן היתר הר"ן ז"ל. בפי' רעז"ל נראה שצריך להיות כך וטרית שאינה טרופה ואע"פ שהיא עשויה חתיכות אם נשאר ראש הדג ושדרותיו קיימין ניכר שהוא טהור שהטמאים ראשיהם חדים ואין להם חוט השדרה והטהורים ראשן עגול ויש להם חוט השדרה. וכתב הר"ן ז"ל דטרית כיון שהיא לאכלה היא גופה צריך הכרת ראש ושדרה ואם לאו אפילו על צירן גזרו משום גופן שכיון שגופם מעורב בצירן אי שרי צירן אכלי נמי גופן אבל ציר שיש בו דגה כלכית אחת טהורה לפי' ר"ח ז"ל כל שאין בו דג טמא כלל מותר בסימן אחד דהיינו כלכית שבו ע"כ בקיצור. ועיין במ"ש ס"פ ואילו טרפות:

6וציר שיש בה דגה מפ' בגמ' לפי פי' רש"י ז"ל דאם החבית סתימה סגי בכלכית א' ואם פתוחה בעינן תרי כלכיות אבל באחת לא סגי דאיכא למימר דמעלמא נפל ביה והכריח הר"ן ז"ל לפי פירושו דכלכית טמאה זו חיה היא שם זמן מועט ולא הרבה ע"כ. וכלכית נקט לרבותא אע"פ שהוא דג קטן ביותר. וביד פ"ג דהלכות מ"א סימן כ"ב כ"ג ס"ל אפכא ונראה מהר"ן ז"ל שכן דעת הרי"ף ז"ל:

7וזיתי גלוסקאות המגולגלין ונראה שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל זיתי קלוסטא. ואיתא בתוס' פ' כל קרבנות (מנחות דף פ"ו.) ובערוך לא הביאו בערך גלסק אלא בערך קלסקא ופירש בשם הירושלמי ר' חייא בשם ר' יוחנן אמר מין הוא והן נותנין לתוכן חומץ שיהו חולצין את גרעיניהן ע"כ:

8ר' יוסי אומר השלוחין פי' הרמב"ם ז"ל השולחין כמו השלוחין כמו רוכב ורכוב ע"כ אכן בגמרא וגם בפירוש רש"י ז"ל השלחין בלתי ויו:

9ומן ההפתק מותרין הכריח הרי"ף ז"ל אברייתא שהביא הוא ז"ל דחגבים דקתני התם הבאין מן ההפתק ומן הספינה מותרים דהיינו דוקא כבושים ע"י עו"ג אבל שלוקים ע"י עו"ג אסורין וכן פי' ג"כ הרא"ש ז"ל ונראה דה"ה אמתני' שכן נפרש דמאי שנא אלא שעל הברייתא פירשו הרי"ף ז"ל שיש שם הכרח דומיא דקפריסין וקפלוטות דקתני התם שודאי אינם אלא כבושים כמו שכתב הוא ז"ל כך נראה לעניות דעתי: