מלאכת שלמה על משנה עבודה זרה ד:י

1עו"ג עובד ע"ז. שנמצא וכו' אם יש לו עליו מלוה אסור. גמרא אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו יין פירש רש"י ז"ל שעשה לו הישראל יין זה אפותיקי לגבות ממנו חובו. אמר רב אשי מתניתין נמי דייקא דתנן בסוף פירקין המטהר יינו של עו"ג ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר כלומר הריני כאילו כבר קבלתי ממך מעות שאיני מעכב על ידך להוציא היין מרשותי בכל עת שתרצה מותר אם יש מפתח או חותם ביד ישראל אבל אם רצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו דכיון דיש לו עליו מלוה על אותו יין מאי דבעי עביד אבל מלוה שאינה על אותו יין כמי שאין לו עליו דמי דקתני רישא הלה כותב לו התקבלתי ממך מעות שעתה אין לו כלום על היין אע"פ שיש לו מלוה חוב דמי היין והא הכא דיש לו דמי היין עליו וקתני דכיון דלאו על אותו יין הוא מותר. וראיתי כתוב בתשובות כ"י ומה שכתבת עו"ג שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו עליו מלוה אסור ולשון הירושלמי לא סוף דבר על אותו יין אלא כל זמן שיש לו מלוה על בעל היין ע"כ מלת היין קלקלה הבנתך בזה שהרי בגמרא דילן אסיקנא דוקא על אותו יין ואין להניח תלמוד ערוך שלפנינו בעבור הירושלמי ע"כ:

2מותר דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש"ה לא חיישינן שמא נגע דמירתת הר"ן ז"ל. וז"ל הכסף משנה סימן כ"ה דפי"ב דהמ"א וא"ת אמאי לא מפליג הכא בין נתפס כגנב לאינו נתפס וי"ל דה"פ אם יש לו עליו מלוה פשיטא שאינו נתפס כגנב ואסור ואם אין לו עליו מלוה מותר והוא שיהא נתפס כגנב ע"כ:

3אין לו עליו מלוה מותר פ"ק דחולין דף ג':

4ומדדו בקנה הא דנקט מדדו בקנה שמעשה כך היה או בשביל ר"ש המתיר בשתיה והה"נ מדדו ביד דשרי בהנאה והיינו דתניא בגמרא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר הרא"ש ז"ל:

5או שהיה מטפח תוס' פ' כסוי הדם (חולין דף פ"ו.) וכתוב בהגהת אשרי חבית שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות אותן רתיחות הוו חיבור ליין ואם נגע עו"ג ברתיחה של יין חמרא אסור והא דנקט מטפח ולא נקט נגע בנחת להודיעך שאין דרך ניסוך בכך ושרי בהנאה וה"ה דבנגיעה נמי אסור בשתיה ע"כ:

6ור"ש מתיר אכולהו באבי דמתניתין קאי וכן כתב ג"כ הר"ן ז"ל לעיל בפרקין בדף שע"ה ע"כ. ובגמרא אמר רב אדא בר אהבה ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו כשהוא מתיר אפילו בשתיה וכשהוא אוסר אפילו בהנאה:

7וזרקה בחמתו אית דלא גרסי מלת בחמתו ולא נהירא דבגמרא דייק מינה בחמתו אין שלא בחמתו לא אלמא דזריקה דעו"ג עושה יין נסך אם הוא שלא בחמתו ואילו זב שזרק חפץ על כלי לא טמאו וקשה לרב אשי על כלל שנתן דכל שבזב טמא בעו"ג עושה יין נסך וכל שבזב טהור בעו"ג אינו עושה יי"נ ומפרקינן כגון דאזיל מיניה מיניה פירש רש"י ז"ל שהולך ומתגלגל הכלי כל שעה על ידי שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דילמא נגע עד כאן:

8זה היה מעשה והתירו אפילו בשתיה משום דבכה"ג לא מיקרי מגעו ע"י דבר אחר כיון שאין החבית ניטלת מפני כובדה ורש"י ז"ל פירש דזריקה היא וזריקה אינה אוסרת ביין נסך הר"ן ז"ל:

9והכשירו נראה דגרסת והתירו היא יותר עיקר שהיא מקביל לואסרו דבסוף פרקין וכן בהרי"ף והרא"ש ז"ל אלא שבהרא"ש ז"ל כתוב כאן זה היה מעשה בבית שאן והתירו. וגם הר"ר יהוסף ז"ל הגיה והתירו. וביד פי"ב דהמ"א סימן ט' כ"ד כדכתיבנא. ובטור י"ד בסימן קכ"ד ובסימן קכ"ח. וכתב הר"ן ז"ל בפרקין בדף שע"ז ע"ב דר' יהודה בן בבא ור' יהודה דההיא ברייתא דמייתי בגמרא בפרקין דף נ"ט אה"נ דפליגי אבל מגע עו"ג בשל ישראל דמכלתין דלדידהו לא אסור אלא בשתיה ע"כ. ועיין בכללים שנתן הוא ז"ל בדף שע"ח במגעו של עו"ג בגופו ומגעו ע"י דבר אחר ובכחו ובמזיגתו ותוסיף לקח טוב: