מלאכת שלמה על משנה בבא בתרא י:ד

1אין כותבין שטרי אירוסין שטרי פסיקתא כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכו' והכי מסיק בפ"ק דקדושין דף ט'. וכתוב בנמוקי יוסף דאע"פ שהם דברים הנקנים באמירה מ"מ אם נכתבו גובה מנכסים משועבדים הלכך איך יחייבם אם לא מדעת שניהם יחד ע"כ. אבל בכתובות פ' הנושא (כתובות דף ק"ב) מסיק דשטרי אירוסין ממש שטר שמקדש בו את האשה וכתוב בו הרי את מקודשת לי אני פלוני או בתך מקודשת לי אני פלוני וכתב הריטב"א ז"ל בפ"ק דקדושין שטר נשואין לאו היינו כתובה אלא שטר אירוסין ונשואין היינו שטר קדושין שהוא מקדש והוא עיקר נשואין והכריח על זה ואחר כך כתב וי"ל דלעולם שטר כתובה וכל היכא דליכא קנין אין כותבין אלא מדעת שניהם לומר שיכתבו ויתנו לה בו ביום משום קנוניא דלקוחות ולאפוקי שאין כותבין ונותנין לו כך נ"ל עכ"ל ז"ל וכן פי' רשב"ם ז"ל ג"כ ונישואין כתובה ע"כ. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל והחתן נותן שכר אי בשטרי פסיקאתא איהו הוא דקני מהשתא ומה שקנתה אשה קנה בעלה ולמאן דאמר שטרי קדושין ממש הוא הא קמ"ל דאפילו צורבא מרבנן נמי ס"ד היא תתן השכר ונימא שהשכר כדי שיקנה הסופר השטר לבעל כדאמרינן השתא בגיטין קמ"ל אבל ודאי בעינן שיהא שטר הקדושי' שלו ואפילו בצורבא מרבנן דאתקש ליציאה עכ"ל ז"ל. וביד פ' עשירי דהלכות אישות סימן ז':

2אין כותבין שטרי אריסות וקבלות כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וגם מחק מלות אין כותבין דהאי בבא ודשטרי בירורין וכתב כן מצאתי:

3שטרי אריסות וקבלנות וכיון שכתבו שטר אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא כופים את המקבל לעבדה כראוי לה ואת בעל הבית ליתן לו שדהו ומהי שקבל עליו בזריעה ועבודת השדה למחצה לשליש ולרביע לפיכך אע"פ שקבל עליו בפניהם לקבל שדה זו אין כותבין שהרי הם יכולין לחזור בהן עד שלא כתבו ומשכתבו קנו ואי קביל נמי לשלומי כלום וכתבו ה"ל כְּמַלְוָה בשטר. ושטרי בירורין למ"ד שטרי טענתא אין כותבין אע"פ ששמעו מהם טענות בב"ד שמא הוא רוצה לחזור ולטעון ומשכתבו על פיהן אינם יכולים לחזור ולטעון ואע"ג דקא יהיב אמתלא ואע"ג דלא אתו עדים דמשעת כתיבה ה"ל לברורי טענתי' ולמ"ד שטרי בירורין נמי חד טעמא הוא משום שאע"פ שבירר לו אחד יכול לחזור בו עד שעת ישיבתן בדין שטענו בפניהם או עד לאחר גמר דין ומשכתבו אין יכולין לחזור בהן וכן פי' רש"י ז"ל בפ' שנים אוחזין כותבין שלא יוכלו לחזור בהן. ומעשה ב"ד כגון שטרי חליטאתא ואדרכתא ודכוותהון שמשנכתבו קנו ואין אחד מהם יכול לחזור ואחריותם נמי רמיא עלייהו וכן נ"ל לגבי בירורין של ב"ד שאמרתי שיכול להוסיף על שלשה עד שיכתבו כדאתמר בספרי טרחכם וכו' עד ומיהו ודאי שאם קנו מהם או כתבו בירורין אין להוסיף ואין לגרוע ע"כ:

4והמקבל נותן את השכר ואפילו בשדה בורה שצריך להובירה שנה או שנתים ואין ריוח עתה למקבל אפ"ה המקבל נותן שכר. פי' אחר שדה שהיתה בורה מזמן גדול מהו דתימא ריוח דנותן הוא שמתקן לו שדהו שהיתה חריבה והוא יתן קמ"ל דלא. ובטור ח"מ סימן ש"ך:

5שטרי בירורין שטרי טענאתא וכן זה בורר. אמר המחבר ולאחר כתיבה אין יכול לחזור ולטעון ואפילו בנותן אמתלא ואפילו לא הוכחש בעדים וכן זה בורר וכו' עד שלא כתבו יכולין לחזור בהן ולברור אחרים ומשכתבו אין יכולין לחזור בהן וכן פי' רש"י ז"ל בפ"ק דבבא מציעא. ומיהו בירושלמי שאם טענו כבר בפני ב"ד שאין יכולין לחזור בהן. ולמדו מכאן שאין כופים לשום אדם שיתן טענתו כתובה אפי' לב"ד וכ"ש לבעל דינו דדמי עלי' כאריא ארבא נמוקי יוסף ז"ל. ונראה שמה שכתב ולמדו מכאן וכו' ר"ל ממילתי' דרשב"ג שהוא פוסק הלכה כמותו אח"כ חפשתי בבית יוסף בח"מ סי' י"ג דמשמע משם דלמדו מכאן הוא מדקתני אלא מדעת שניהם. אבל מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא שם מוכח דאע"ג דלית הלכתא בהא כרשב"ג שמעי' מיניה דהאי דינא במכ"ש לרשב"ג ואפילו ת"ק יודה בהא שאין למסור טענותיו כתובות ליד בעל דינו ע"ש:

6רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים לכל אחד טענותיו בשטר בפני עצמו וכל אחד יתן שכר שטרו ואין זו מדת סדום שהרי חסר הוא הרבה בדבר אם יכתבו שטר אחד לשניהם וטעמי' משום דא"ל לא ניחא לי דתהוי זכותי בשטר אחד אצל זכותך דדמית עלאי כאריא ארבא כל שעה שתראה הכתב תהי' בא עלי בעלילת טענותיך הכתובין בו ושם תראה טענותי ונבוא לידי מריבה כי איש מריבות אתה הכי איתא בגמ'. אבל ת"ק נראה דס"ל דכיון שאינם אלא שטרי טענות בלבד שטענו עכשיו כבר בפני ב"ד אין כ"כ הפסד בדבר ועוד שיש בו משום מדת סדום שצריך זה לרבות בשכר כותבין לשניהם יחד ושניהם נותנין את השכר. מן התשובה הנזכרת אבל י"ס דגרסי לשניהם כותבין בלמד וכמו שהעתקתי וכן הוא בגמרא: