מלאכת שלמה על משנה בבא בתרא ד:א

1המוכר את הבית וכו' עד סוף סי' ו' פכ"ה דהלכות מכירה. ובטור ח"מ סימן רי"ד:

2לא מכר את היציע הפירוש שפירש רעז"ל ביציע הוא מה שפירש רב יוסף והלכתא כותיה אבל איכא מאן דפירש בגמרא דהיינו אפתא פי' רב אלפס ז"ל כגון עליה שעושין אותה ע"ג בית ואין לה פתח מבחוץ אלא עושין לו ארובה במעזיבה שע"ג הבית שהיא קרקעיתה של אותה עליה וממנו נכנס ויוצא וזהו פתחה מ"ד אפתא לא מזדבנא כל שכן ברקא חלילא דהיינו מה שפירש רעז"ל ומ"ד ברקא חלילא הוא יציע דמתני' אבל אפתא ס"ל דמזדבנא בהדי בית אפילו בסתם

3כיון שהוא תשמיש גדול לבית אבל ברקא חלילא אין משתמשין בו להניח שם חפצים אלא לנוי הוא עשוי ולהקר שם:

4ולא את החדר שלפנים ממנו ובגמרא פריך השתא יציע שתשמישו שוה לגמרי לשל בית אמרת לא מיזדבן להדי בית. חדר העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל בית לא כ"ש ואמאי איצטריך ומשני לא צריכא למיתני לא מכר את החדר אלא היכא דמצר לו מוכר ללוקח בשטר מכירה מצרים חיצונים שחוץ לחדר דסד"א מכר את החדר שהרי בתוך המצרים הוא קמ"ל מתניתין דלא מכר אלא בית והאי דמצר חוץ לחדר וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים הרחיב לו שלא ידע לפרש ולומר חדר שלי היא ממערבו של בית דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר והלכך כתב מצרים הניכרים. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל לא צריכא דמצר לו מצרי אבראי יש לפרש דיציע נמי אי מצר לו מצרי בראי לא קנה וה"ק דלהכי תנא חדר לאשמועינן ממשנה יתירה דאפילו היכא שמצר לו מצרי בראי מיירי מתניתין ורישא בחד גוונא וסיפא בחד גוונא לא מוקמינן ויש לפ' דדוקא בחדר אבל ביציע אי מצר לו מצרי בראי קנה הכל ודברי רבינו בהלכות נראין כן ומדלא אוקימנא דבדלית ליה ד' אמות ש"מ דחדר נמי כל אימת דלית ביה ד' אמות לאו חדר הוא ע"כ. וכתב בנמוקי יוסף בשם הר"ר יונה ז"ל דכיון דמיתורא דמתניתין שמעינן דאע"ג דמצר לו מצרי בראי לא מכר לו את החדר ה"ה לענין עליה הבנויה חוץ לכותלי הבית דהיינו יציע דמתניתין כפי דעת רב יוסף שאע"פ שהרחיב לו מצרים החיצונים לא מיזדבן וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ. [הגה"ה וגם הרא"ש ז"ל הכי ס"ל אבל הרמב"ם ז"ל שם בפכ"ה דהלכות מכירה משמע דלא ס"ל הכי אלא דוקא גבי חדר אמרינן הכי אבל יציע דילא חשיב כ"כ אם עומד בין המצרים נמכר עמו ע"כ]. עוד כתוב בנמוקי יוסף ז"ל ולא את הגג אע"פ שאינו מקורה ומגופף מדלא פירשו בגמרא אי מיירי דוקא במקורה משמע להו דמתניתין כפשטה כן דעת הריטב"א ז"ל ודעת רבותינו ז"ל מתני' מיירי במוכר בית סתם ולא פירש לו עומקא ורומא ומש"ה לא מכר אלא את הבית לבדו משום דהני תשמיש אחר להם שאינו כתשמיש בית ממש ואפילו הגג שקרקעיתו מכסה הבית מ"מ כיון שיש לו אפילו צורת פתח שרשות אחר הוא אינו נשמע במכירת הבית כיון שלא פירש אבל פירש לו עומקא ורומא מכר את הכל חוץ מבור ודות כדתנינן לקמן. ואם מצר מצרים החיצונים נ"ל דאף הבירה מכר לו כיון שכתב לו עומקא ורומא משום דל"ד לבור ודות דלית להו תשמיש בית כלל ואי כתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום נ"ל דאפילו בור ודות במשמע וה"ה אם אמר מארעית תהומא עד רום רקיעא כדאיתא בגמרא. אמר המחבר ומיהו יש לספק בזה ונוכל לומר דעומקא ורומא לא קאי אבירה דלאו בכלל עומקא ורומא הוא והא דלא ממעטינן אלא בור ודות משום שהוא בעומק של בית והוה משמע דלמעוטי הוא דקאמר [הגהה נראה צ"ל דלאתויי או דלרבויי] והר"ר יונה ז"ל מסופק אי אהני ולא שיירית לבור ודות דאפשר דלא מהני רק לבית ובירה וכיוצא באלו משום דאיכא דקרו להו לכולהו בשם חד אבל בור ודות וחדר דאית להו שם באנפי נפשייהו אע"ג דכתב ליה ולא שיירית וכו' לא משתמע דאפשר לומר דחד שם אמר ליה ולא תרי שמות ע"כ בשנוי לשון קצת. ובפ' מי שמת דף רל"ב כתוב שם בנמוקי יוסף כיון דהמוכר את הבית סתם תנן הכא דלא מכר את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים דהיינו דיוטא א"כ אם פירש ואמר בהדיא אני מוכר לך הבית חוץ מדיוטא האי לישנא יתירא הוי שיורא להוסיף להתנות שיוכל ג"כ להוציא זיזין לאויר החצר ע"כ: