מלאכת שלמה על משנה בבא בתרא ו:ג

1הרי זה מקח טעות. מפרש רבא בגמרא דמתניתין קשיתיה לר' יוסי בר' חנינא לאוקומה בקנקנים דלוקח ובדא"ל למקפה מדקתני האי סיפא ואם ידוע שיינו מחמיץ ה"ז מקח טעות ואמאי לימא לי' לא איבעי לך לשהויי דהא רובא דאינשי לאו לשהויי זבני אלא לאו ש"מ דא"ל למקפה וה"ה רישא והיינו טעמא דברישא פטור מוכר דאיכא למימר קנקנים דלוקח גרמו ובסיפא חייב הואיל וידוע שיינו רגיל להחמיץ בכל שנה ושנה:

2יין מבושם. היא גרסת הרי"ף והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם וגם בעל הטורים ז"ל ברוב נוסחאות גרסי מבושל כך כתוב שם בבית יוסף:

3עד עצרת. דהיינו חג השבועות אבל יותר לא דתקופת תמוז מקלקל אפילו יין מבושם. וכתוב בנמקי יוסף ז"ל יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת אפילו בקנקנים דלוקח דומיא דרישא דכיון דמבושם א"ל לא היה לו להתקלקל ודוקא כשהיו קנקנים דלוקח בדוקים ודלא שני בברזא וכיוצא בו ואם ידוע שיינו טוב וחזק להתקיים עד העצרת כשמכרו לו ואח"כ נפסד פטור דמאי ה"ל למיעבד הא אפשר שאירע לו שום מקרה מחמת הסח [הגהה נראה היסט] וכיוצא בו שהפסידו והא לא קביל עלי' ע"כ:

4ישן משל אשתקד. ואם אינו כן הוי מקח טעות:

5ומיושן משל שלש שנים. גמ' תנא צריך שיהא מתיישן ומתקיים עד גמר שנה שלישית זו דהיינו עד החג שהוא זמן הבציר ואם יחמיץ קודם החג הרי הוא באחריותו של מוכר שצריך להתקיים שלש שנים שלימות כיון שא"ל מיושן. ובישן כיון שלא נתבאר דינו נראה דלא גרע מיין מבושם וצריך לעמוד למיעוט עד עצרת של שנה שנית. וביד פי"ז דהלכות מכירה סימן ג' ו' ובפי"ח סימן י"א י"ד. ובטור ח"מ סימן ר"ל: