מלאכת שלמה על משנה בבא קמא ד:ט
מלאכת שלמה על משנה בבא קמא · Melekhet Shelomoh on Mishnah Bava Kamma 4:9
Open in the reader →1מסרו לש"ח. וכו' ועיין במ"ש ר"פ בתרא דמסכת שבועות. ובברייתא בגמ' איתא דנכנסו תחת הני ד' שומרין גם לענין כופר שאם שמרוהו שמירה פחותה ויצא והרג תם נהרג ופטורין השומרין מן הכופר ואם היה מועד נהרג וחייבין השומרי' בכופר אפי' ש"ח דהא איהו נמי בעי כפרה וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו חוץ מש"ח דשא סגי ליה בשמירה פחותה דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולא פשע ואם שמרוהו שמירה מעולה כולם פטורים מדמי שור חוץ משואל שחייב באונסין ועיין בדין חיוב השומרים בכופר אי משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל או מדברי שאר הפוסקים ז"ל:
2נכנסו תחת הבעלים ויצא והזיק מועד משלם נ"ש וכו' כך מצאתי מוגה:
3קשרו בעליו וכו' ר"פ הכונס ובפרק הגוזל קמא דף צ"ט:
4אחד תם ואחד מועד חייב. דברי ר"מ דקסבר סתם שורים לאו בחזקת שימור קיימי פי' שאין משמר שורו כלל כו'. [הגהה לשון נמקי יוסף ז"ל טעמא דר"מ משום דקסבר סתם שורים לאו בחזקת שימור דבעלים קיימי דכיון דאצל עצמו בחזקת שימור קיימי כדאמרינן בפ"ק לטעמא דמ"ד פלגא ניזקא קנסא לא עבדי להו בעלים שימור כלל ואמר רחמנא וכו']. ור' יהודה סבר סתם שורים בחזקת שימור קיימי ור"א בן יעקב נמי סבר בברייתא דמועד בשמירה פחותה סגי ליה כר' יהודה ומיהו סבר אחד תם ואחד מועד ששמרו שמירה פחותה פטור דילפינן נגיחה דתם מנגיחה דמועד דתם נמי ליסגי ליה בשמירה פחותה ור"א בן שמוע שהוא סתם ר' אלעזר דמתני' ס"ל דאין לו שמירה למועד אלא סכין דדריש לא ישמרנו לא יקיימנו:
5ר' אלעזר אומר. וכו' ומפר' בגמ' אביי טעמיה דר' אלעזר כדתניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמ' ולא תשים דמים בביתך ומשמע אע"ג דעדיין לא אזיק דה"ג נמי בפ"ק דב"ק דף ט"ו ובין כך ובין כך משמתינן ליה עד דמסלק היזקא ופי' נ"י ז"ל בין כך ובין כך בין אזיק ובין לא אזיק היכא דידיע מילתא דכלבא בישא הוא. וקשה לע"ד א"כ היכא מייתי אביי ראיה מדר' נתן לר' אלעזר דהא ר' אלעזר לא איירי אלא במועד ושמא דה"ק מדר' נתן ולא כר' נתן דאילו ר' נתן אפי' בתם איירי ור' אלעזר דוקא במועד. ומ"מ קשה דהתם הוי הלכתא למעשה לשמותיה כמו שהביאה הרב אלפסי ז"ל והא הכא לית הלכתא אפי' במועד כר' אלעזר. ויש לתרץ קצת על דרך שתירץ הרא"ש ז"ל שם פ"ק על קושיא אחרת שהקשה דכלב וחתול שנויים גדול משנוי דקרן ולהכי משמתינן להו אבל שור או תם לא משמתינן ליה ואפי' מועד נמי אפשר דלא משמתינן כיון דאם הזיק משלם נ"ש מן העליה מה שא"כ בכלב וחתול וכמו שכתבתי דינם לעיל ספ"ק. וכתבו תוס' ז"ל דמעיקרא ס"ד דר' אלעזר לענין תשלומין קאמר אבל השתא דמסקי' טעמא כדר' נתן לאו לענין תשלומין איירי אלא לגבי איסור בעלמא דאסור לקיימו. ואיכא למימר דגבי בור נמי לא סגי ליה בכסוי אפי' כראוי אבל מודה ר' אלעזר שאם שמרו שמירה מעולה והזיק פטור מיהו בשמירה פחותה ודאי לא סגי מדאסר לקיימו עכ"ל ז"ל. וזו דעת רב אלפס ז"ל שכתב וז"ל ר' אלעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין כלומ' שאינו נפטר מדין שמים אלא בשחיטתו ע"כ. אבל נ"י משמע דס"ל דגם למסקנא ר"א לענין תשלומין מיירי שכתב וז"ל הא דר' נתן הלכתא היא ומיהו נהי דר' אלעזר אית ליה דר' נתן מיהו רי נתן לית ליה דר' אלעזר דאימור דאמר ר' נתן לענין איסורא אבל לענין חיובא לא ע"כ. אבל קשה קצת לע"ד דכיון שכתב הרי"ף ז"ל דר' אלעזר מדין שמים קאמר וכדכתיבנא כיצד כתב אח"כ אע"ג דקיי"ל כר' נתן לית הלכתא כר' אלעזר דאמר אין לו שמירה אלא סכין. ובגמ' אמר רב מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל ופי' רש"י ז"ל הא ודאי לענין תשלומין לא איצטרי' ליה לרב לאשמועי' דלימין נ"ש ולשמאל שלא הועד לה משלם ח"נ דהא כי ה"ג טובא תנן דאפי' מועד לאדם אינו מועד לבהמה וכ"ש מועד לקרן ימין שהוא צד חזק שבו אינו מועד לשמאל אלא רב לענין שמירה איירי ומסיק בגמ' דאליבא דר' יהודה מיירי רב ואשמועי' רב דאם שמרו שמירה פחותה ויצא והזיק בקרן ימין שהועד לה פטור דמועד בשמירה פחותה סגי ליה ואם נגח בשמאל חייב דתם לא אימעיט לשמירה פתוחה ולא ס"ל לרב הא דאמר רב אדא בר אהבה לא פטר ר' יהודה אלא צד העדאה שבו אבל צד תמות במקומה עומדת ואפי' מועד משלם ח"נ דצד תמות אלא אשמיעי' רב דדוקא כה"ג דהוי מועד לקרן ימין ולא לשמאל משכחת צד תמות וצד מועדות בחד תורא לענין שמירה כדאמרי' דאם שמרו שמירה פחותה והזיק בקרן ימין פטור לגמרי ואם בשמאל משלם ח"נ אבל מועד לגמרי בשני קרניו לא משכחת ביה צד תמות כלל דליחייב ח"נ ע"כ עם פי' רש"י ז"ל ופסק הרמב"ם ז"ל שם ביד רפ"ז כותיה דרב אלא שפי' דגם בקרן ימין משלם ח"נ וז"ל שם היה מועד לקרן ימין ואינו מועד לקרן שמאל ויצא אחר ששמרו כראוי ונגח בין בקרן ימין בין בשמאל משלם ח"נ ע"כ וכתב שם המגיד משנה ופי' ח"נ מגופו וכן בהשגות אמר אברהם מגופו כר' יהודה ע"כ אבל הרא"ש ז"ל פסק כרב אדא בר אהבה דאמוראי סברי כותיה בשמעתתא דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו: