מלאכת שלמה על משנה בבא קמא ה:ה

1החופר בור וכו' מלבד מה שכבר כתבתי לעיל לקשר המשניות עוד נלע"ד לומר כאן דמשום דקרא סמך נזקי בור לנזקי עבד או אמה שנגחן שור כדכתיב אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים וגו' וסמוך ליה וכי יפתח איש בור סמך ג"כ התנא נזקי בור לנזקי שפחה דסליק מינה היתה שפחה ונשתחררה וכו' ואע"ג דשפחה דמתני' במשוחררת ודקרא בשאינה משוחרר' ליכא קפידא דשם דין שפחה קאמינא ותו דהא מצית לדיוקא ממתני' דלעיל הא לא נשתחררה משלם דמי ולדות לאדון ותו דלמאי דכתיבנא בשור שהיה מתכוין לחברו והכה את האשה וכו' שבא לרמוז מימרת רב פפא ניחא טפי כנלע"ד:

2החופר בור ברה"י וכו'. וז"ל תוס' ז"ל ברה"י ופתחו לרה"י אחר חייב פי' הקונטרס שהפקיר רשותו אותו שפי הבור לתוכה אין נראה שר"ל שפתחו לרה"י של אדם אחר ובא אותו אדם והפקיר רשותו שלא היה לו לומ' אותה בלשון נקבה אלא משמע שר"ל הכל ברשו' עצמו ולשון אחר אינו מיושב לפירוש זה ואין להקשות אמאי איצטריך למיתני כו' ור"י מפרש ברה"י ופתחו לרה"י אחר היינו שחפר בור ברשות עצמו ופתחו לרשות חברו ואיצטריך דלא תימא פתחו לר"ה הוא דחייב דשכיחי רבים ומתזקי אבל ברה"י דליכא למיחש אלא לנזק יחידי פטור וכה"ג תנן בהמניח גבי המבקע ע"כ. משמע מדבריהם ז"ל וגם מדברי רש"י ונ"י ז"ל שכתבתי לעיל בסמוך דבבא דהחופר בר"ה ונפל לתוכו וכו' גרסינן בסיפא כמו שהוא ברוב הספרים. ולא כן הוא בפי' רעז"ל וכן משמע קצת ג"כ שהרמב"ם ז"ל גריס לה ברישא וכן הוא בירושלמי ג"כ. וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל. ונלע"ד דלדעת רש"י והתוס' ונמקי יוסף ז"ל דגרסי לה לבבא דהחופר בור ברה"י וכו' ברישא משום דר' עקיבא היא מתני' אליבא דרבה דאמר דר"ע מחייב בין בבור בר"ה בין בבור ברה"י וזהו בור האמור בתורה דקאמר ר"ע בברייתא בגמ' ר"ל זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין דכתיב בעל הבור ישלם היינו בור ברשותו שהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו ומש"ה נקט תנא נמי ברישא בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין ובזה יובן דקתני בתר הכי החופר בור בר"ה ונפל לתוכו שור או חמור וכו' דנראה דכל האי בבא יתירא ואין בה שום חדוש אלא דנקט תנא ברישא בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין והדר נקט אגב גררא בור שפתח בו הכתוב תחלה לניזקין אע"ג דמשנה שאינה צריכה היא ולרמוז לנו דמתני' ר"ע היא כנלע"ד. וכתב הרא"ש ז"ל והלכתא כי הך מתני' דמיחייב בור ברשותו ובור בר"ה והיינו כר' עקיבא אליבא דרבה דאמר בר"ה כ"ע ל"פ דחייב ובבור ברשותו ר"ע מחייב ור' ישמעאל פוטר אבל החופר בור ברשותו והפקיר רשותו ובורו פטור לכו"ע דל"ד לחופר בור בר"ה דהתם עשה תקלה באיסור וכן נמי חופר בור ברשותו סמוך לר"ה באיסור חפרו כי החופרים בר"ה אינם יכולין ליזהר שלא יתקרבו לרשות הסמוך לר"ה ואין מחיצה ביניהם וכן חופר בור באמצע רשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו כיון דדידיה הוא עליו להסיר תקלתו כדאמרי' לעיל בגמ' גבי שור ראובן שחפר בור בחצרו של אדם אחר כיון דאית לבעל החצר למלויה ולא מלייה כמאן דכרייה איהו דמי אבל הפקיר רשותו ובורו אכרייה לא מחייב דבהתר כרהו והשתא נמי לאו בעל השור הוא וכן מוכח בשמעתתא וכו' עכ"ל הרא"ש ז"ל. ובספ"ק דסוכה כתבתי בשם התוס' ז"ל דמשום דהכא תנא קאי אקרא שנה הבור שהוא פשוט תחלה:

3בור שיח ומערה חריצין ונעיצין פי' ה"ר יהונתן הכהן ז"ל בפ' כיצד מעברין בור בחפירה בלא בנין אבנים ושיח הוא בבנין אבנים כמו בור ודות וכן פי' ג"כ בפ' עושין פסין בלשון אחד. ונלע"ד שיח לשוחה וקריאתה בשבלת דהיינו נקודה בימין:

4אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים כתב ה"ר יהוסף ז"ל לא מצאתי זה בכל הספרים ע"כ. שיש בו כדי להמית עשרה. רבינו עובדיה ז"ל העתיק מפי' רש"י ז"ל אשר כאן וכן משמע מהרמב"ם ז"ל בפי"ב דהל' נ"מ אכן תוס' בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ה) אמתני' דבית הסקילה היה גבוה שתי קומות הכריחו כפי' רש"י ז"ל דהתם שפי' דסתם בור אינו פחות מעשרה טפחים דהא אשכחן ביוסף וירמיה שהושלכו לבור וכן ישמעאל בן נתניה שמילא הבור חללים ע"כ. ובגמ' מפרש דלרב נחמן דס"ל כשמואל דבור שחייבה עליו תורה להבלו וכ"ש לחבטו מתני' איירי כשהשור היה שוכב ונתגלגל ונפל שאל"כ אין צריך עשרה שהרי מכריסא דתורא לארעא הוי ד' ובשיתא נמי סגי אלא ודאי באיגנדר לבור:

5היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב תימה דברישא דמילתיה נקט לשון רבים היו פחותין ובסיפא דמילתיה נקט לשון יחיד דקתני ונפל לתוכו ואם הוזק בו: