מלאכת שלמה על משנה בבא מציעא ה:ז

1אין פוסקין. בפירקין דף ס"ב. ופי' אין פוסקין אין נותנין מעות לישראל חברו ע"מ ליתן לו בהן פירות לסך כך לזמן פלוני ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך בתחילת הקציר אין זה שער עד שיצא שער מפורסם בשוקי העיר בכך וכך בין לחדש בין לישן שוה בשוה דכיון שלא יצא השער כמה נמכרין שמא יתייקרו כשיצא השער שלהם נמצא שהי' משתכר זה בהמתנת מעותיו שיתן לו פירות כפי מה שפסקו אבל משיצא השער פוסקים כדמפרש בגמרא בברייתא. ועיין ברש"י ובתוס' בפירקין דף ס"ג ע"ב ובנמקי יוסף בפירקין דף צ"ו:

2יצא השער פוסקים וכו'. אית ספרים דלא גרסי לי' תוספות ז"ל וכן בירושלמי ובהרי"ף ז"ל ליתי' במתני' והכי מוכח בהלכות עולם פ' שני דשער שני דל"ג לה במשנה אלא בברייתא דלעיל מינה. ואע"ג דבפי' רש"י ז"ל בריש פירקין כתוב דתנן יצא השער פוסקין שמא לאו דוקא והוא כמו דתניא או שמא צ"ל דתניא. והר"ר יהוסף ז"ל מחק גם מלות ואע"פ שאין לזה יש לזה וכתב לא מצא תי' זה בכל הספרים ע"כ:

3אע"פ שאין לזה יש לזה. עיין על זה בתוספת י"ט. [הגהה לשון ספר הלבוש בי"ד ריש סימן קע"ה אבל משיצא השער פוסקין שאע"פ שאין לזה יש לזה כלומר שכיון שיצא השער בשוק של עיירות וזה נותן לו מעות לתת לו כל השנה חטין במקח הזה אין כאן רבית אפילו אם יתייקרו שיוכל הפוסק לומר למוכר שקול טיבותך ושדי אחזרי מאי אהנית לי אם יהיו זוזי אלה בידי אוכל לקנות בעד המעות הללו חטין בשווקים שבעיירות בשער של עכשיו שיספיקו לי לכל השנה וחשבינן מפני זה כשנותן הפוסק המעות הללו ליד המוכר אע"פ שאין למוכר פירות בביתו הוי כאילו קנה המוכר בדמים הללו תבואה והקנה אותם ללוקח וזכה בהן הלוקח וכשנתייקרו אח"כ ברשותי' נתייקרו דכיון שאינו דרך הלואה אלא דרך מקח שאינו רבית של תורה לא אחמור בה רבנן. בד"א שאין פוסקי' עד שיצא השער ה"מ כשאין לו למוכר פירות בביתו וצריך לקנותם מן השוק לכך אין פוסקין עד שיצא השער אבל אם יש למוכר פירות או חטין יכול לפסוק עמו בזול עד כדי כל החטין והפירות שיש לו אפילו לא יצא השער דכיון שיש לו יכול הוא להוזיל גבי' כמו שירצה שכל אדם יכול למכור פירותיו בזול ומי ימחה בידו ע"כ]:

4פוסק עמו על הגדיש תוס' פ' שתי מדות (מנחות דף צ'.) ובגמרא אמר רב מחוסר שתי מלאכות פוסק אע"פ שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש כאין לו דמי ופי' נ"י וא"כ צריך לומר דמתני' דאמר פוסק על הגדיש מיירי שאין הגדיש מחוסר אלא שתי מלאכות כגון דישה וזרייה שכבר נתייבש לגמרי:

5ועל הבצים של יוצר גמ' ת"ר אין פוסקין על הבצים של יוצר דברי ר"מ א"ר יוסי בד"א בעפר לבן שאינו מצוי כ"כ אבל בעפר שחור כגון כפר חנניא וחברותיה כפר שיחין וחברותיה כיון שהוא מצוי במקומו פוסקים דאע"פ שאין לזה יש לזה:

6ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה אע"פ שאין לו מפני שהוא דבר מצוי וכיוצא בזה פוסק שאע"פ שאין לזה יש לזה:

7ועל הַעֶבֶט של ענבים כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכך נקד:

8הביצים ס"א הַבֵצִין.

9ה"ג ר' יוסי אומר לעולם אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות רש"י ז"ל:

10ופוסק עמו כשער הגבוה אכולה מתני' קאי שצריך לפסוק עמו שאם יוזלו ויפחתו דמי השער שיתנו לו כשער הזול ואם לא פסק כן יקבל על כרחו כשער שפסק רש"י ז"ל. ומתני' דמצריך לי' לפסוק כשער הגבוה אתיא אפילו כרבנן ופליגי עלי' דר"ש לעיל בפ' הזהב ואמרי דלוקח יכול לחזור כמוכר ואין לו עליו אלא מי שפרע בחוזר בו אף בלא נשתנה השער ואפ"ה אמרי' במתני' כי נשתנה השער ואיכא למימר הואיל ולא נתן מעות ע"מ לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער דעתי' אתרעא דזולא הוא לא אמרינן הכי אא"כ פסק בפירוש שער הגבוה הוא דשקיל כי השתא ואי לא שקיל כמעיקרא או יקבל מי שפרע משום דאפילו כר"ש לא אתיא דאימור אימת אמר ר' שמעון דלוקח לא מצי הדר ביה בחד תרעא כגון שלא נשתנה השער או הפוסק ע"מ לקבל מיד ונשתהה ובתוך כך נשתנה השער דכי פסק לאו אדעתא דתרעא זילא פסק בתרי תרעי כי מתני' מי אמר מודה הוא דחוזר ואין עליו אלא מי שפרע וכי נמי אוקמת להא מתני' כר"ש להנצל מקללת מי שפרע מצריך לה לפסוק כשער הגבוה ואם לא פירש וחוזר בו מקבל מי שפרע וא"כ ה"ה לרבנן דבתרי תרעי לא פליגי. ועיין בתוי"ט:

11ר' יהודה אומר אע"פ וכו' תוס' פ' כל הגט (גיטין דף ל') וכתבו שם דוקא בשא"ל כן בשעת הזול אבל אם לא אמר לו כן עד אחר שהוקרו אפילו ר' יהודה מודה דלא מהני אלא ששם נפל טעות שבמקום ר' יהודה כתוב שם ר' יוסי. ואיתא נמי בתוספת פ' שתי מדות (מנחות דף צ') ומחק הר"ר יהוסף ז"ל מלות כשער הגבוה מדברי ר' יהודה. וכתבו תוספות ז"ל תן לי כזה או תן לי את מעותי אין זה מעמיד מלוה ע"ג פירות כיון דבתורת מקח נותן לו מעות תחלה ואפילו מי שפרע ליכא דדעתייהו דאינשי אתרעא זילא כשנותנין מעות ע"מ לקבל פירות לאחר זמן עכ"ל ז"ל. ובי"ד רפ"ט דהלכות מלוה ולוה וסי' ה'. ובטור י"ד סי' קע"ה ובתשן המשפט סי' קפ"ב: