מלאכת שלמה על משנה ביצה ד:ד

1אין פוחתין את הנר. מה שפי' רעז"ל הוא פי' רש"י ז"ל ותוס' ז"ל הקשו על אותו פירוש ופירשו הן ז"ל שכך הם רגילין לשום באוירו קודם אפייתו קש או דבר אחר כדי לשמור האויר בשעת האפיה שלא יפלו המחיצות יחד ויסתום האויר ולאחר אפייתו קצת מסלקין אותו דבר שבתוכו ועל זה קאמר אין פוחתין את הנר כלומר שאין מסירין את מה שבתוכו דהוי כמוגמר כלי וגם הר"ן ז"ל הקשה על פי' רש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל שדרך היוצרים לעשות כסוי לכלי חרס שיש להם בית קבול ומשימין אותם בכבשן כדי שיתייבשו מעט לפי שאי אפשר לתקנם בעודם לחים ואח"כ מוציאין אותם קודם שישרפו לגמרי ונוטלין כסויין ומתקנין אותם ואותה נטילת כסוי נקראת פחיתה והיינו דתנן אין פוחתין את הנר כלומר אין נוטלין את כסייו ממנו דבנטילתו משוי ליה מנא ע"כ והרמב"ם ז"ל פי' הנרות שלהם היו עושין אותז זוגות וחותכין אותו לשנים אחר עשייתם ע"כ וכן הוא שם ביד פ"ד סי' ח'. ובטור א"ח סי' תקי"ד: ובגמ' מאן תנא דפחיתת נר מנא הוא פי' רש"י ז"ל קודם שצרפו בכבשן אמר רב יוסף ר' מאיר היא דתניא כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה משנגמרה מלאכתם פי' חקיקתן דברי ר"מ משום דחזי לקבולי ביה מידי ר' יהודה אומר משיצרפו בכבשן ואי נמי תימא שאני התם דכלים גדולים הם וחזו לקבולי בהו מידי האי נר נמי חזי לקבולי ביה פשיטי איכא דאמרי אמ' רב יוסף מתני' ר"א ב"ר צדוק דאמר חקיקה משויא ליה מנא דתנן בפי שני דעדויות לפסים ארוניות טהורות באהל המת פי' רש"י ז"ל מפ' לקמן קערות של בני עיירות ואין מקפידין על כלים נאים ומשנפשטה הקערה אוכלין בה בשר ואין ממתינין עד שתתחקק טהורות באהל המת דלגבי אהל המת בעינן תוך לכלי חרס דכתיב וכל כלי פתוח משמע דיש לו פתח וכן לכל טומאת מגע וטמאות במשא הזב שהזב מטמא כלי חרס בהיסט וקסבר ת"ק כלי נינהו הואיל ומשתמשין בהן כמות שהן הלכך מקבלין טומאה בדבר הראוי לטמאן ר"א ב"ר צדוק אומר אף במשא הזב טהורות מפני שלא נגמרה מלאכתם פי' חקיקתן הא נחקקו טמאין מדאפלוג באלפסין אלמא לר' אלעזר חקיקה משויא להו מנא והכא גבי נר נמי משוי לי' מנא דחזי לקבולי ביה פשיטי כן פי' רש"י ז"ל והקשו עליו תוס' ז"ל דהואיל דאין להם תוך היכי מיטמא בהיסט הא אמרי' כל שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל היסט ולכך פי' ר"ת ז"ל עירניות יש להן תוך אלא שמכוסות למעלה ועומדות ליפתח ואותן של כפרים אין מקפידין כך עליהם וטהורות באהל המת דהא כלי צמיד פתיל טהור באהל המת ומיהו טמאים בהיסט הואיל ועומדין ליפתח כדאמרי' גבי צמיד פתיל שמא תסיטם אשתו נדה וקאמר נמי כלי צמיד פתיל ניצול באהל המת ואינו ניצול במעת לעת שבנדה הארכתי פה בעבור שהיא משנה כדכתיבנא: ובגמ' כתוב חירניות:

2ואין עושין פחמין. פי' הר"ן ז"ל משום דמכבה הוא ע"כ וכתוב בכל בו סי' נ"ח ויש שואלין ותיפוק לי משום מכבה וי"ל שאין זה אלא גורם לכבוי לפי שאין מכבין הגחלים במים ע"כ: ובגמ' פריך פשיטא ומשני תני ר' חייא לא נצרכא אלא אפי' למוסרן לאוליירין להחם המרחץ להזיע וקודם שגזרו על הזיעה נשנית משנה זו ואע"ג דלצורך י"ט הם עושין אסור וביד פ"ד דהלכות יו"ט סי' ג' ז' ובטור א"ח סי' תק"ב וסי' תקי"ד ושם הביא כפי' רש"י ז"ל באין פוחתין את הנר:

3ואין עושין פחמין בי"ט. צ"ע אמאי קתני הכא בי"ט:

4בפי' רעז"ל והלכה כר' יהודה ותמה הרא"ש ז"ל לפסוק כיחידאה ותירץ הב"י דטעמא מדסתם בר קפרא בברייתא כר' יהודה אלמא הלכתא כותיה ע"כ ונלע"ד דאפשר דס"ל דת"ק מודי ליה בזה:

5ר' יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות. משמע מפי' רש"י ז"ל שהעתיק רעז"ל דלא גרסי' במתניתין מלות לשתי נרות. גם במשנה דבגמ' ל"ג להו והכי משמע קצת מלשון התלמוד וכן במגיד משנה ליתנהו למלות לשתי נרות אכן בפי' הרמב"ם ז"ל משמע דגריס להו ואין ההפרש בתירוץ הגמ' רק שהפירוש דלשתי ר"ל בשתי נרות תהא החתיכה לפתילה כלומר בפי שתי נרות שנותן שני ראשי הפתילה בפי שתי נרות ומדליק באמצע אם צריך להדליק והכי איתא הגירסא נמי ברב אלפס והרא"ש ובפי' הר"ן ז"ל וגם בירושלמי וז"ל הר"ן ז"ל ר' יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות מיהו מודה ר' יהודה ברישא דאע"ג דשרי במכשירין בעשיית כלי מיהא אסור וכדכתיבנא לעיל ע"כ: ועיין אי גרסינן שתי או שני במ"ש ר"פ ששי דתמיד: