מלאכת שלמה על משנה בכורות ד:ד

1מי שאינו מומחה וכו'. תוס' פ' מרובה (בבא קמא ד' ע"ו) ודפ' הגוזל קמא (בבא קמא ד' ק') והרא"ש פ' אחד דיני ממונות ד' קכ"ז ותוס' פ' כל פסולי ד' ל"ב וביד שם פ"ג סי' ו' ובר"פ ששי דהלכות סנהדרין וסי' ב' ג':

2הרי זה יקבר. בגמרא פריך לימא תנן סתמא כר"מ דאמר במתני' דלעיל אחד מומין שבגוף ואחד מומין שבעין אסור דקתני הכא יקבר ואע"ג דהשתא מתחזי קבוע ודחי דילמא בדוקים שבעין אמר יקבר דלדברי הכל משתנים. והקשו תוס' חיצוניות ז"ל דעל כרחך אתיא כר"מ דדאין דינא דגרמי דקתני ונשחט על פיו ה"ז יקבר וישלם מביתו לפי שגרם להפסיד לו ואומר ר"י דנשחט על פיו היינו שצוה לעבדיו ולבני ביתו לשוחטו דהוי כמו שחטה בידים ע"כ. ותוס' שם פ' הגוזל קמא בחד תירוץ תרצו דנשחט על פיו לאו דוקא אלא הוא עצמו שחטו ע"כ:

3וישלם מביתו. גמרא תנא כשהוא משלם משלם רביע לדקה ומחצה לגסה אע"פ שפירש רש"י ז"ל משום דהוי ממון המוטל בספק לאו משום דתיתי כסומכוס דא"כ הול"ל תלמודא זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המע"ה אלא תקנת חכמים ואע"ג דאיירי בכל מום אפילו ידוע שיתירנו מומחה על ידו מ"מ חשיב ליה קצת ספק דשמא לא מיזדקיק ליה מומחה וגם לא פלוג בין מום למום ואי הוה מיירי הך בדוקים שבעין דוקא הוה ניחא טפי דה"נ קיימא לן כר' יהודה ולדידיה אינו נקבר אלא בדוקים שבעין. ועוד יש לפרש דהיינו טעמא דמשלם מחצה ששיערו חכמים דאינו שוה יותר כל זמן שעומד בספק שעדיין לא הותר ובתרומה נמי אשכחן שאינה שוה אלא כמחצה של חולין כדאמרינן בפ' אע"פ כל מקום שהוזכרה תרומה נותן לה כפלים בחולין ומיהו ל"ד ממש לתרומה דאסורה לזרים ואסורה בטומאה אבל במומו שרי לגמרי כצבי וכאיל תוס' ז"ל. עוד כתבו הם ז"ל משום גזרת בהמה דקה נגעו בה דלדקה אינו משלם אלא רביע פי' שהחמירו עליהם חכמים שלא לגדלם כי אם בחורשין חוץ לישוב ויש בו טורח גדול ואינו שוה אלא רביע דהיינו מחצה פחות מן הגסה וגם בקונטריס פי' כן מפני טורח גידולה אבל לא דקדק ליישב לשון גזרה ע"כ. ולשון אחר פי' רש"י ז"ל מפני גזרת מגדלי בהמה דקה שעוברין על דברי חכמים כדתנן אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל קנסום חכמים דלא לישקול אלא רבעא ועיקר ולא מפי המורה עכ"ל ז"ל: ובפי' הרגמ"ה ז"ל כתוב משום קנס מגדלי בהמה דאסור לגדל בהמה דקה בא"י ועסקינן דהאי בכור של בהמת כהן הוא והוא גידל בהמה דקה ע"כ. וגם הרמב"ם ז"ל פי' כן בסוף פי' מתני' שהוא כדי להחמיר על בעל הבהמה לפי שגדל בהמה דקה בא"י:

4דן את הדין וכו'. פ' כיצד אשת אחיו (יבמות ד' כ"ה) ובפ' הגוזל קמא (בבא קמא ד' ק') ובפ' הגוזל בתרא (בבא קמא ד' קי"ז) ובפ"ק דסנהדרין ד' ו' ובפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' ל"ג) כולה מתני' ובירושלמי פ' הנזקין וברפ"ק דסנהדרין. וכתבו תוס' ז"ל שם פ' הגוזל עצים בבכורות שבא ליישב וישלם מביתו בטיהר את הטמא מיירי כשעירב עם פירות מועטים ובסנהדרין שבא ליישב מה שעשה עשוי ולא הדר דינא מיירי כשערבו עם פירות מרובים ונתבטלו הטמאים ברוב טהורים דתרוייהו בכורות וסנהדרין ליכא לאוקומי בענין אחד דפשיטא דבמקום מה שעשה עשוי שהוא טהור לא שייך ישלם מביתו עכ"ל ז"ל והביא נמקי יוסף הירושלמי שברפ"ק דסנהדרין בפ' אחד דיני ממונות ד' רפ"ב וז"ל בקיצור ירושלמי תמן תנינן דן את הדין זיכה את החייב וכו' ר' אבא בשם ר' אבהו כשאמרו לו הרי אתה מקובל עלינו כשלשה ע"מ שתדיננו דין תורה וטעה ודנן בשקול הדעת מה שעשה עשוי וישלם מביתו מפני שהגיס דעתו לדון יחידי נראה מן הירושלמי דתנן אם היה מומחה לרבים פטור מן התשלומין אם אמרו לו בפירוש על מנת שתדין דין תורה וטעה חייב ע"כ. ועיין עוד שם ברב אלפס ז"ל ותוסיף לקח טוב וז"ל ז"ל בקיצור דהא דאמר רב אלעא אמר רב הכא בגמרא דמתני' דקתני מה שעשה עשוי וישלם מביתו והוא שנשא ונתן ביד דברי הכל הוא ואפילו לר"מ דכי אית ליה לר"מ דינא דגרמי בדינא דנזיקין הוא דאית ליה הכי אבל גבי דיינא לית ליה האי סברא דא"כ אין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם ועוד אי משום דינא דגרמי קא מחייבת ליה אפילו טעה בדבר משנה נמי אם אין הדבר מצוי שיחזיר לבעליו ונתברר כי הוא גרם לממון של זה שיאבד ולדבריו דמאן דמפרש דהאי דאוקימנא למתניתין דדן את הדין זיכה את החייב וכו' בשנשא ונתן ביד כי היכי דלא ליסתמוה כר"מ דדאין דינא דגרמי למה יהא פטור יהא חייב דהלא גם הוא גרם לאבד ממונו של זה דוכי מפני שטעה בדבר משנה יהא נשכר ועוד דהא רב חסדא נמי אוקמה הכא בסנהדרין לההיא מתני' דהתם בשנשא ונתן ביד ולאו לדחוייה מדר"מ קבעי אלא בסברא דקושטא קא מוקים לה למתני' ואוקמתא דסמכא קא מוקים לה ולאו אוקמתא דדחייה בעלמא ע"כ בקיצור. ועיין בהר"ן ז"ל בפ"ק דע"ז דף ש"נ ע"א ותוסיף לקח טוב:

5חִיֵיב את הזכאי. שנטל הוא המעות ממנו ביד ופרעו לבעל דין וזה פשוט. ובטור ח"מ סי' כ"ה:

6מה שעשה עשוי וכו'. עי' בתוי"ט עד דהא רב גדל י"ח חדשים אצל הרועים להתבונן במומין. וגם בעינן דשקיל רשותא כדאמרינן התם בהגוזל בתרא דבר זה הניחו לבית נשיא להתגדר בו ע"כ. אלא שאני העתקתיו ממקום אחר:

7מעשה בפרה כו'. התם בפ' אחד דיני ממונות מצאתי מעשה בפרה של בית מנחם שניטלה וכו' וכן מצאתי אח"כ שכתבו כן תוס' ז"ל בכתיבת יד וז"ל ז"ל שם בסנהדרין גרסינן בכל הספרים בפרה של בית מנחם וכו' ע"כ:

8אמר תודוס וכו'. פ' חלק (סנהדרין ד' צ"ג) ומצאתי מוגה אמר טודרוס:

9הלכה לה חמורך וכו'. תוס' רפ"ק דקדושין. בפירוש רעז"ל חדא דטועה בדבר משנה. אמר המלקט פי' רש"י ז"ל וכיון דאי קיימא פרה הוה למיהדר ביה ולמשרייה אשתכח שמה שאמר לאו כלום הוא וזה שהאכילה לכלבים איהו הוא דאפסיד אנפשיה ע"כ. עוד בסוף פי' רעז"ל וסוגיין דעלמא כחד מינייהו אזיל וכו'. אמר המלקט רש"י ז"ל מפרש וסוגיין דעלמא היינו שרוב הדיינים נראה להם כדברי השני: