מלאכת שלמה על משנה בכורות ט:ח

1יצאו וכו'. פי' הרמב"ם ז"ל אמר שאם יצאו שנים ראשונים מן הדיר מונה אותם כולם שנים שנים ויהיה הזוג העשירי מעשר וכן אפילו מנאן שלשה שלשה או ד' ד' יהא הכלל העשירי מעשר ואם לא מנאן שנים שנים אלא השנים שיצאו ראשונה אחד ויצא השלישי ואמר עליו שנים לפי שהוא יוצא בפעם השניה והרי הוא הולך ומונה כן יהיה התשיעי ועשירי במנינו מקולקלים לפי שמי שאמר עליו תשיעי הוא עשירי על האמת לפי ששנים יצאו ראשונה ומה שאמר עליו עשירי הוא י"א עכ"ל ז"ל. משמע מתוך פירושו ז"ל דגרסי במתני' כאשר הוא בדפוס מונה אותם שנים שנים. אבל רש"י ז"ל משמע דגריס מונה אותם שנים שכתב מונה אותם בשנים כאילו יצאו זה אחר זה ע"כ וכל פירושו למשנתנו שבכתיבת יד הוא הפירוש שהעתיק רעז"ל גבי מקולקלים והוא קרוב לפירוש המפרש שבדפוס. וגם הרגמ"ה ז"ל משמע נמי דגריס הכי וז"ל מנאם אחד לאותם שנים:

2התשיעי והעשירי מקולקלים. דתשיעי הוי עשירי ועשירי הוי אחד עשר ושלמים ומעשר מעורבים זה בזה ואין נאכלין במומן דשלמים אית מיניהו חזה ושוק לכהנים ומעשר אין ממנו חזה ושוק לכהנים אלא אימורים למזבח ואי יהיב מיניה חזה ושוק לכהנים קא מייתי קדשים לבית הפסול דשמא כהנים לא היו מצויין לאכלו מפני שיש להם קדשים אחרים ומשיירין אותן חוץ לזמנו ונמצאו באין לבית הפסול דהא חזה ושוק דמעשר ודאי חזי לישראל הלכך לית בהו תקנה אלא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויפדה האחד של שלמים במעות ואח"כ נאכלים כולם לישראל עכ"ל ז"ל. ורעז"ל משמע קצת שנפל טעות סופר או טעות דפוס בדבריו דאי לא תימא הכי לא רישיה סיפיה ולא סיפיה רישיה. ותוס' ז"ל ג"כ משמע נמי דגרסי כגרסת רש"י ז"ל מונה אותם שנים וז"ל פי' רש"י ז"ל יצאו שנים כאחד מונה אותם שנים ואם מנאם אחד תשיעי ועשירי מקולקלין כגון שיצאו שנים כשהגיע לששה או לשבעה ומנאם אחד ועל ידי כך קרא העשירי למנין בהמות תשיעי והאחד עשר עשירי תשיעי ועשירי מקולקלים ואע"ג דבסמוך אמרינן קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי עשירי מעשר וי"א שלמים הכא מקולקלים משום דמנה אחד השנים שיצאו כאחד דמספקא לן אם נעשין כאחד ע"י שמנאם אחד או לא ואפילו למ"ד בגמרא עשירי למנין בהמות קדוש דמה דיצאו כאחד שנים ומנאם אחד משוי ליה ספיקא ואותו הקרוי תשיעי הוי ספק תשיעי ספק עשירי והקרוי עשירי הוי ספק עשירי ספק אחד עשר והוו מקולקלין וירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן שלמים ויאכלו במומי לבעלים ובקונטריס כי בענין אחר עכ"ל ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל הכא קאמר מקולקלין כי אי אפשר להקריב שום אחד מהם כיון שאין ידוע איזהו עשירי שנזרוק דמו מתנה אחת אבל לקמן קאמר שלשתן מקודשין כי הרי אפשר להקריבן ע"כ:

3יצאו תשיעי ועשירי כאחת תשיעי ועשרי מקולקלים. אפילו בתלמוד המוגה ע"י הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל לא מצאתי זו הבבא וכן רש"י ז"ל לא הביאה בפי' משנתנו אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס לה וז"ל וכן אם יצא תשיעי ועשירי כאחת ואמר עליהם עשירי הרי שניהם מקולקלים וכו'. ובגמרא גרסינן תני חדא יצאו שנים בעשירי ירעו ותניא אידך יקרבו ותניא אידך ימותו לא קשיא הא דתני ירעו רבנן הוא דאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול והא דתני יקרבו ר"ש היא דס"ל מביאין קדשים לבית הפסול והא דתני ימותו ר' יהודה דמתני' היא דאמר טעות מעשר תמורה היא וקסבר ר' יהודה תמורת מעשר מתה והתנן אמרו משום ר"מ אילו היה תמורה לא היה קרב מכלל דר' יהודה סבר קרב וכי תימא וכו' ועוד תניא וכו' ובמסקנא תריץ לה להא דקתני ימותו דבמעשר בזמן הזה עסקינן ומשום תקלה דדילמא אתי בהו לידי גיזה ועבודה או לשוחטם ולאכלם בלא מום הלכך כונסן לכיפה וימותו שם מאליהם. והרא"ש ז"ל בתוספותיו גריס במתני' יצאו שנים בתשיעי תשיעי ועשירי מקולקלין וז*ל יצאו שנים בתשיעי תשיעי ועשירי מקולקלין ומפרש רבא בגמרא מאי קלקולן דאם קראם תשיעי עשירי וחולין מעורבין זה בזה ואם קראם עשירי עשירי ותשיעי מעורבין זה בזה. ונ"ל דגרסינן נמי במתני' יצאו שנים בעשירי עשירי ואחד עשר מקולקלין והא נמי מפרש רבא בגמרא ובכל הספרים כתוב מתני' יצאו שנים בעשירי תני חדא ירעו ותני חדא יקרבו ותניא אידך ימותו והני ברייתות אמתני' קיימא ואין לומר דשבוש הוא דגרסינן מתני' אלא אמר מר יש לגרוס ועל דברי רבא קאי דלא הוה אמר תני חדא על דברי אמורא אלא ודאי אמתני' הוא ופירשה רבא והא דקבע תלמודא מילתיה דרבא בתר מתני' דקרא לתשיעי עשירי משום דבעי לפרושי ברישא בין תשיעי וי"א עכ"ל ז"ל בתוספותיו הנוגע לענין משנתנו. ופי' רש"י ז"ל עשירי וחולין מעורבין זה בזה הלכך ירעו והגוזז והעובד בהן אינו לוקה דאימור בשל חולין עבד. עשירי ותשיעי מעורבין זה ביה ושניהם ירעו והגוזז והעובד בהן לוקה דשניהם קדושים ע"כ:

4קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי וכו'. פ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' נ') ובפ' האיש מקדש (קידושין ד' נ"א) ובירושלמי פ' ב"ש דנזיר:

5שלשתן מקודשין. ולא קמיירי בנתערבו ומתני' דלא כר"א בר"ש דאמר לעולם אין אחד עשר מקודש עד שישתוק בתשיעי שאילו קראו עשירי לא להוי אחד עשר קדוש משום דשני טעיות של מעשר אינם קדושים דבעינן טעותו מיוחדת כעשירי עצמו שהוא מיוחד וכשקורא לעשירי תשיעי ולי"א עשירי ליכא אלא טעות אחד די"א דעשירי תשיעי לא הוי טעות משום דעשירי מאליו קדוש וס"ל כר' יהודה דמתני' דטעות מעשר תמורה הויא וס"ל נמי כאבוה דאמר בפ"ק דתמורה דאין מימר וחוזר ומימר כלומר כיון שהמיר על הבהמה פעם אחת שוב אינה תופסת עוד תמורה פעם אחרת והכא נמי אין שתי טעיות למעשר. בפי' רעז"ל שלשתן מקודשין דכתיב וכל מעשר בקר לרבות תשיעי וי"א יכול שאני מרבה אף שמיני ושביעי. אמר המלקט לשון הברייתא בגמרא אף שמיני ושנים עשר:

6אמרו משום ר"מ וכו'. גרסינן בסוף גמרא דהוריות מתני ליה רבי לר"ש בריה אחרים אומרים אילו היה תמורה לא היה קרב אמר לו מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירין א"ל בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד אביך א"ל גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה א"ל האויב תמו חרבות לנצח דמשמע אע"פ שכבר מתו חרבות לנצח ואין יפה להזכירם א"ל ה"מ היכא דאהנו מעשייהו רבנן לא אהנו מעשייהו הדר אתני ליה אמרו משום ר"מ אילו היה תמורה לא היה קרב. ואמר רבא אפילו רבי דענוותנא הוא הכא לא נהג ענוותנותא יתירה דהא לא רצה לומר אמר ר' מאיר אלא אמרו משום ר"מ ע"כ:

7לא היה קרב. פי' אלא מתה כן פי' הרמב"ם ז"ל דעת ר"מ אבל בתמורה ספ"ג תנן דתמורת מעשר אינה קריבה אלא נאכלת במומה לבעלים ועיין הכא בגמרא. והלכה כר' יהודה:

8זה הכלל כל שלא נעקר וכו'. מפרש בגמרא זה הכלל לאתויי יצא עשירי ולא דבר וקרא לאחד עשר עשירי דודאי לא קדוש הואיל ולא נעקר שם עשירי ובת אחת נמי לא הוי דנימא מגו דחייל אחד חייל נמי אאידך פי' כגון שקרא שם עשירי לעשירי ולאחד עשר בבת אאת ור"ש בן יהודה משום ר"ש אומר אף התשיעי אינו קדוש לענין שלא ליאכל אלא במומו אלא א"כ בעקר שם עשירי ממנו כגון שקרא לעשירי תשיעי. וביד ראש פרק שמיני דהלכות בכורות עד סוף סי' ו':

9סליק פירקא וסליקא לה מסכת בכורות

10שבח לאל יוצר המאורות