מלאכת שלמה על משנה ברכות ב:ב

1בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. פי' לא יפסיק כלל אפי' כדין באמצע (כך היא דעת התוס' וה"ר יונה וגם הרא"ש ז"ל ודלא כהרמב"ם ז"ל שפי' לא יפסיק כדין בין פרק לפרק אלא כמו באמצע הפרק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ע"כ) דכתיב וה' אלהים אמת. ואחר שיאמר אמת אם יצטרך לשאול מפני היראה או להשיב מפני הכבוד יפסיק כמו באמצע שאר פרקים. ובגמ' פליגי אמוראי אם פסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת אם צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת אם לא. והלכתא שאינו צריך אלא מתחיל מויציב ואילך או מן המקום שפסק. ומה שכתב בס' תוי"ט דנראה ודאי דבין אמת לויציב רשאי להפסיק כמו בין הפרקים (עיין בתוספות אנשי שם ד"ה לאמת ויציב וכו' מה שכתב בשם הברכי יוסף ובזה סרה תמיהתו על התוספות יו"ט) וכן כתוב בש"ע סי' ס"ו ע"כ. אני ההדיוט רואה שם בש"ע הלשון כך אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק שלא להפסיק בין ה' לאמת אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כדין באמצע הפרק ע"כ והוא פסק ר"י ז"ל ובסמוך ארחיב ביאור עוד על סוף דברי ה"ר יום טוב נ"י. וכ' ה"ר יונה ז"ל שרוב הפוסקים הסכימו שיפסיק בק"ש ובברכותיה לקדיש ולקדושה ולברכו ואפי' באמצע הפרק דלא גרע ממה שמפסיק מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. ואפי' למודים נמי מפסיק אלא שדי כשישחה בלבד שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית ה"ל הפסקה גדולה עכ"ל בקצור מופלג. וראיתי מי שפי' שברכת אמת ויציב אינה מתחלת אלא ממלת ויציב וכן ברכת אמת ואמונה אינה מתחלת אלא ממלת ואמונה ומה שתקנו אנשי כנה"ג מלת אמת בין בזו ובין בזו לא נתקנה אלא בשביל עמי הארץ כדי שלא יפסיקו בין ה' אלהיכם לאמת ע"כ. ולשון מתניתין הוי תיובתיה דבין ברישא במלתיה דת"ק בין בסיפא במלתיה דר"י קתני בין ויאמר לאמת ויציב ולא קתני בין ויאמר לויציב וכן בכמה דוכתי בתלמודא אלא שר"י דהלכתא כוותיה ס"ל דאע"פ שמלת אמת היא תחלת ברכה חשבי' לה כאילו היא מק"ש גופא משום קרא דכתיב וה' אלהים אמת ואסור להפסיק בין מלת אלהיכם למלת אמת אע"פ שהיא תחלת ברכה כך נלע"ד. וכן מצאתי אח"כ מבואר בתשובות שאלות להרב משה אלשקר ז"ל סי' ס"ו וכתב עוד שם בשם הרא"ה ז"ל דאמוראי דבגמ' בהא נמי פליגי דר"י דאמר חוזר ואומר אמת ס"ל דחשבי' למלת אמת כאילו היא מפרשה גופא דק"ש הלכך אע"פ שחתם ק"ש במלת אמת בעינן למימר זימנא אחריתי אמת. ורבה דפליג עליה ואמר דאינו חוזר ואומר אמת ס"ל דלא חשבי' למלת אמת כאילו היא מפרשה דק"ש גופא ע"כ. וע"ש עוד וע"ז אני תוקע עצמי הואיל וחזינא מאן גברא רבא ס"ל כוותי דהיינו הרא"ה ז"ל אע"פ שמצאתי בתחלת ס' שו"ת למהר"ר אלי' מזרחי ז"ל הפך מזה שהוא מסכים לומר שמלת אמת היא מגוף הק"ש. ומ"מ אפי' לפי פירושי קשה קצת אמאי צריך ש"צ לחזור שלש תיבות באלהיכם אמת סגי לתשלום רמ"ה שהרי ק"ש כולה עם בשכמל"ו רמ"ה תיבות והקהל כבר אמרו מלת אמת כדי לסמוך אלהיכם לאמת הרי רמ"ו תיבות ועי' בשו"ת להרלנ"ח ז"ל בסי' ע"ג. ומ"ש בס' תוס' יו"ט דתנא דנקט אמת ויציב אשגרת לישנא הוא דנקט כמו דנקט לוהיה אם שמוע ולא אמר לוהיה בלבד יש לדחות דהתם ליכא למטעי אבל הכא דאיכא למטעי הו"ל לתנא לאסוקי אדעתיה ולמיתני לישנא שאין בו הטעה להבנה. ועוד דהתם אפשר לומר דאצטריך למיתני בהדיא והיה אם שמוע משום דלא לישתמע והיה כי יביאך או זולתו. אבל אמת ויציב ברכה חדא היא שמתחלת כך ואין זולתה וא"כ ליסגי דליתני אמת גרידא אלא ודאי ש"מ כמו שפי' רא"ה ז"ל. ועי' בס' לבוש תכלת סי' ס"ו סעיף ו' וסעיף ט' וסעיף יו"ד: כתוב בפוסקים דהא דרי"א בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק היינו דוקא כשקורא הפרשיות כסדר תקנת חכמים אבל אם קרא הפרשיות שלא כסדר תקנת חכמים דלא הוי קריאה למפרע כמ"ש ר"ע ז"ל בסמוך לא מיירי בהא ר"י:

2ר' יהושע בן קרחה. י"מ דר"ע קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפ' בתרא דבכורות אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה. והי"ל בן ששמו יהושע כדאמרי' בספ"ק דשבועות א"ל יהושע בנו של ר"ע לר"ע. ואין נראה לר"ת דמה שקראו בן עזאי לר"ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא שנא' עלה קרח עלה קרח אלא איניש אחרינא הוה ששמו קרחא וקרחא הוא שם אדם כמו קרח ונולד הרבה קודם יהושע בנו של ר"ע כך העלו בתוס' שבת פ' שואל (שבת דף ק"נ) והאריכו להוכיח ע"ז ע"ש. ורבינו נסים גאון ז"ל פי' במגלת סתרים שהוא ראב"ע דאמרינן בירושלמי שהיה קרח. ובפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קי"ג) האריכו ג"כ בזה תוס' ז"ל וכתבו בסוף הדבור וז"ל ועוד שפי' רבינו נסים במגלת סתרים שמצא בבראשית רבה דחוץ מן הקרח היה ראב"ע אלא אומר ר"ת דקרחא הוא שם אדם כמו קרח ע"כ. וגם בפ' בתרא דבכורות דף נ"ח כתבו כן. אבל הרגמ"ה ורש"י ז"ל ראיתי בכתיבת יד שפי' שם קרחא הוא ר' עקיבא:

3למה קדמה שמע. פי' למה הקדימו אותה אנשי כנה"ג. וכ' הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל למה קדם גרסי' וספרים דגרסי קדמה נ"ל טעות דהא קאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ולא קאמר נוהגת ע"כ וקשה לפע"ד ואימא איפכא דגרסי' בסיפא נוהגת. וי"ל סמי חדא מקמי תרי א"נ שכך מצא הוא ברוב ספ"י שהיה בידו:

4ויאמר אינו נוהג אלא ביום. מתני' נראה דר"ש היא דתניא בברייתא בספרי פ' שלח לך ומייתי לה בפ' התכלת (מנחות דף מ"ג) ר"ש פוטר הנשים מן הציצית מפני שהיא מ"ע שהז"ג. ורבנן פליגי עליה התם וקיי"ל כר"ש כמו שפסק הרי"ף ז"ל בריש הלק"ט ד"ה ציצית וגם הרא"ש ז"ל שם והאריך בראיות בשם ר"ת ז"ל:

5ויאמר אינו נוהג אלא ביום. וע' מ"ש בס"פ דלעיל. ובגמ' בברייתא יהיב טעמא אחרינא רשב"י ומסיק בגמ' דחדא ועוד קאמר חדא כדא"ר יהושע בן קרחה. ועוד ראוי להקדימה משום דשמע יש בה שלשה דברים ללמוד וללמד ולעשות ללמוד דכתיב ודברת בם ללמד דכתיב ושננתם ולעשות דכתיב וקשרתם וכתבתם אבל והיה אם שמוע אין בה רק ללמד ולעשות ואם לא למד לעצמו האיך ילמד לבניו. והיה אם שמוע לויאמר שזו יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה רק לעשות: