מלאכת שלמה על משנה חגיגה א:ח

1היתר נדרים וכו' פרק הגוים דף ס"ב וגם בגמ' תניא ר' אליעזר אומר יש להם על מה שיסמוכו שנא' כי יפליא כי יפליא שני פעמים אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר פי' רש"י ז"ל. כי יפליא שני פעמים אחד בערכין ואחד בנזיר כי יפליא נדר בערכך כי יפליא לנדור נדר נזיר אחת הפלאה לאיסור הפלאה לשון פירוש כתרגומו ארי יפרש ולמה כתב הפלאה בשניהן אחת כשפירש ונדר ואסר עצמו בנדר ואחת שחוזר ומפרש לפני החכם ואומר כן נדרתי ולדעת כן נדרתי אבל לדעת כן לא נדרתי והרי הוא בא לידי חרטה ומתוך כך בא לידי היתר עד כאן. ר' יהושע אומר וכו' ר' יצחק אומר וכו' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם אמרי להו דידי עדיפא מדידכו שנאמר לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אמר רבא לכולהו אית להו פרכא לבר מדשמואל דלית לה פרכא דאי מדר' אליעזר וכו' אמר רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק היינו דאמרי אינשי טבא פלפלתא חריפתא ממלא צנא דקרי:

2הלכות שבת וכו'. ירושלמי פ' במה בהמה ובגמ' פריך הלכות שבת מיכתב כתיבן דטובא אזהרות כתיבי בשבת ומשני לא נצרכא אלא לכדר' אבא דא"ר אבא החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה אע"ג דחופר גומא בונה בנין הוא ופריך כמאן כר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה גבי מוציא את המת לקוברו בשבת ומשני אפי' תימא ר' יהודה דפליג עליה כדכתבי' התם בפ' עשירי דשבת מודה בהך גומא דאילו התם הקובר את המת מתקן הוא והאי חופר גומא מקלקל הוא את חצרו. ובעי ומאי כהררין דקתני במתני' דמשמע שיש קצת רמז מן התורה ללמד ומהו הרמז ומשני מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתי' ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת:

3חגיגות. מיכתב כתיבן לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא לאביי ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה דילמא חוגו חגא קאמר רחמנא אלא מעתה דכתיב ויחוגו לי במדבר הכא נמי דחוגו חגא הוא וכי תימא דה"נ והכתיב ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות ודחי דילמא וכו' עד אלא אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והאי ג"ש לאו ראיה גמורה היא דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן והיינו דקתני כהררים תלוין בשערה דרמז בעלמא הוא:

4מעילות. מיכתב כתיבן אמר רבא לא נצרכא אלא לכדתניא נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל שליח עניא מאי קעביד וכי תימא מידי דהוי אמוציא מעות הקדש לחולין התם מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש איבעי ליה לעיוני הכא מי ידע היינו כהררין תלוין בשערה דבסמיכה מועטת מדמינן לה למוציא מעות הקדש לחולין שהרי קרוב היא לאונס יותר מן השוגג:

5שהן מקרא מועט. מלת שהן לא גרסי' לה במשנה וכתבו תוס' ז"ל מתוך פי' רש"י ז"ל משמע דמקרא מועט והלכות מרובות הוא פי' התלוין בשערה שיש בו הלכות מרובות תלויין ברמז מקרא מועט כהר התלוי בשיער הראש וקשה לפירושו וכו' עד ונראה לה"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשה היא מקרא מועט וקאי לאהלות יש בהן מקרא מועט אצל ההלכות המרובות. וכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א"כ משמע דמילתא באפי נפשה היא אך בתוספתא משמע כפי' רש"י ז"ל ע"כ. ובגמ' מקרא מועט והלכות מרובות תנא נגעים ואהלות נגעים מקרא מרובה והלכות מועטות אהלות מקרא מועט והלכות מרובות ונפקא מינה דאי מסתפקא לך מילתא בנגעים עיין בקראי ואם באהלות עיין במתני':

6דינין. מיכתב כתיבן ומפורשין הן יפה ומתני' קתני יש להם סמיכה דמשמע שאינם מפורשים ומשני לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא רבי אומר נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונתת נפש תחת נפש ונאמרה נתינה למעלה לענין דמי ולדות דכתיב ונתן בפלילים מה להלן ממון אף כאן ממון ומאי נפש דמי נפש אם אסון יהיה:

7עבודות. מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא להולכת הדם דתניא והקריבו זו קבלת הדם אע"פ שהוא לשון הולכה אינה אלא קבלה שהרי לאחר שחיטה נכתבה ואין הולכה אא"כ קבל הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה כדכתיב גבי הולכת איברים לכבש והקריב הכהן את הכל המזבחה שהיא הולכת אברים לכבש דאילו הקטרה בהדיא כתיבא והקטיר המזבחה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה לכל דבריה ואע"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק אפ"ה היכא דלא בטלה עבודה היא ומפגלין את הקרבן במחשבתה וצריכה כהן ובגדי כהונה ופוסל בה אונן ויושב וערל:

8טהרות. מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא דתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה ופי' רש"י ז"ל במי מקוה במים נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובים ע"כ ותוס' ז"ל דחו פי' זה ופירשו הם במי מקוה היינו אשבורן כדאמרי' מעין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן ע"כ:

9טומאות. מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא דתניא כל הנוגע בהם יכול בכולן ת"ל כל אשר יפול מהם עליו במותם יטמא יכול במקצתם ת"ל בהם הא כיצד עד שיגע במקצתו שהוא ככולו שיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחלתו בכעדשה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר כזנב הלטאה שלאחר שנחתכה יש בה חיות ומקצתו ככולו:

10עריות. מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לבתו מאנוסתו דלא כתיבא דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר' אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זימה זימה לשריפה מנשואין לאונסין:

11הן הן גופי תורה. בגמ' מפרש דהן והן גופי תורה קאמר וחסר וי"ו: