מלאכת שלמה על משנה חולין א:ז

1התמד עד שלא החמיץ. ירושלמי פ' בתרא דמעשרות ודפ"ק דמעשר שני. ואיתה בתוס' פ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ו:)

2והחמיץ. ר"ל או נעשה חומץ ממש או נעשה יין. ובגמרא בעי מתני' מני לא ר' יהודה ולא רבנן דתנן בפ' בתרא דמסכת מעשרות המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ר' יהודה מחייב מני אי רבנן אע"ג דהחמיץ ואי ר' יהודה אע"ג דלא החמיץ ומשני אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כשהחמיץ מחלוקת ואע"ג דמתני' דהמתמד סתמא קתני ומשמע בין החמיץ ובין לא החמיץ דוקא בהחמיץ פליגי התם ולרב נחמן לאו דוקא החמיץ אלא כיון שעתיד להחמיץ אע"פ שלא החמיץ כדמוכח בגמרא אבל בשלא החמיץ פי' שאינו עתיד להחמוץ ר' יהודה מודה דלאו פירא הוא ורבנן אשילו בשהחמיץ פליגי ומתני' דהכא ר' יהודה היא אבל בירושלמי שם ד' נ"ב מוקי לה ר' יוסי האמורא דהכא במתני' אפילו רבנן מודו בה דניקח בכסף מעשר דאפילו מי מלח ניקחין בכסף מעשר כדאיתא בפ' בכל מערבין דחזו לטבל בהם והוא שעירב בהן שמן ע"י הבלעה כדאיתא התם ודוקא גבי חיוב מעשרות לא מחייבי רבנן אלא ברמא תלתא ואשכח ד':

3ופוסל את המקוה. היינו מקוה חסר אבל שלם אינו נפסל בשום ענין רש"י ותוס' ז"ל. וביד פ"ז דהלכות מעשר שני סי' ו'. ומתני' דקתני עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר מוקי לה רבה בגמרא בששייר ממנו מעט ולא החמיץ אבל אם שייר ממנו וראה שהחמיץ אמרינן איגלאי מילתא למפרע דאם לא שתהו היה מחמיץ וקנה מעשר וכן כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל שם לקחו עד שלא החמיץ והחמיץ קנה מעשר. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א לא גרס מלות ופוסל את המקוה ומלות ואינו פוסל את המקוה:

4האחין השותפין. תוס' פ' אלמנה נזונת (כתובות ד' צ"ט.) והרמב"ם ז"ל ס"ל דתרתי באבי נינהו האחין או השותפין וז"ל שני אחין קודם שיחלקו נכסי אביהם והשותפים בשעת השותפות אם נתנו שקל בשביל שניהם יחד מקבלין מהן ואינם חייבין בקולבון וחייבים במעשר בהמה וכשחולקין הנכסים יהיו לקוחות זה מזה והלוקח אינו חייב במעשר בהמה כמו שיתבאר בסוף בכורות והן חייבין בקולבון הואיל ואין שותפות ביניהן עכ"ל ז"ל: בסוף לשון ר"ע ז"ל ואע"ג דבבכור כתיב. אמר המלקט וכמו שכתב ר"ע ז"ל שם:

5כל מקום שיש חליצה אין מיאון. בגמרא אמרינן דזו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה ומאן חכמים ר' יהודה דתניא עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שירבה השחור וה"מ לאתויי מתני' דבא סימן אלא משום דמפורש בברייתא ר"מ:

6יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעים. בס"פ ה' דהלכות שבת ואיתה בס"פ ואלו קשרים. ואית דגרסי כיצד יוים טוב שחל וכו':

7תוקעין ולא מבדילין לאחר שבת מבדילין ולא תוקעין. כך מ"מ וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. ובגמרא מפרש רב יהודה שהשנוי שמשנה כשתוקע ביו"ט שחל להיות בע"ש משאר ערבי שבתות היינו שתוקע ומריע מתוך תקיעה פי' שקודם שיסיים התקיעה הוא מריע בסופה ורב אשי אמר שתוקע ומריע בנשימה אחת ומ"מ מפסיק הוא בינתים: