מלאכת שלמה על משנה חולין יב:ד
מלאכת שלמה על משנה חולין · Melekhet Shelomoh on Mishnah Chullin 12:4
Open in the reader →1הנוטל אם על הבנים וכו'. שנויה בפ"ג דמסכת מכות:
2ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח. דס"ל לר' יהודה דהכא לא לאו הניתק לעשה הוא אלא לאו שקדמו עשה כדפי' רעז"ל ועבר על עשה קודם ואח"כ עבר על הלאו הלכך לקי אע"ג דשמעי' ליה לר' יהודה בברייתא גבי נותר דלאו שניתק לעשה הוא דאין לוקין עליו. הכא לקי. ומתני' נמי דייקא דקתני ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח ואי ס"ד דר' יהודה ס"ל לאו שניתק לעשה לוקין עליו לוקה ומשלח מיבעי ליה פי' אי ס"ד קסבר ר' יהודה שלח דקרא לאחר לקיחה וטעמא דלוקה משום דס"ל לאו שניתק לעשה לוקין עליו אמאי קתני ואינו משלח הכתוב מחייב לשלחו אפילו לאחר לקיחה והוא פוטרו ודחינן להאי דיוקא דמתני' דדילמא דמתני' ה"ק ואינו משלח כלומר אינו נפטר בשלוח אלא אף לוקה ומ"מ מברייתא דנותר שמעי' שפיר דס"ל דאין לוקין על לאו שניתק לעשה אלא הכא לקי משום שהעשה קודם ללאו כדכתבינן. גרסי' בגמרא במה משלחה רב הונא אמר ברגליה שנאמר משלחי רגל השור והחמור ורב יהודה אמר באגפיה ופי' הרא"ש ז"ל ובמה משלחה אמר רב הונא ברגל פי' כדי שתוכל לילך ברגל ויכול לחתוך כנפיה שלא תוכל לפרוח וישלחנה ותלך ברגליה שתים ושלש פסיעות ואח"כ יקחנה ורב יהודה אמר באגפיה צריך לשלחה בענין שתוכל לפרוח באגפיים שלא ימרוט כנפיה ע"כ אבל הסמ"ק בסימן ר"נ פי' ברגליה יש מפרשים שאוחזה ברגליה ומשלחה וי"מ שצריך שיהא רגלה קיים ורב יהודה אמר באגפיה משום דרגליה היינו כנפיה ופסק רב אלפס כרב יהודה ע"כ. ועיין בספר חכמת שלמה שהגיה בלשון הסמ"ג דגפיה היינו כנפיה ע"כ ומהרי"ק ז"ל כתב שם ביד פי"ג וז"ל פסק כרב יהודה משום שהיה גדול מרב חסדא ע"כ משמע שבספרו ז"ל היה כתוב רב חסדא ולא נמצא לי כן בשום ספר:
3זה הכלל כל מצוה בלא תעשה כו'. כך הגיה הרי"א ז"ל. ובטור אבן העזר סימן קע"ז. ועיין במ"ש בפ"ג דמכות סימן ד'. וז"ל רש"י ז"ל כאן שיש בה קום עשה אין לוקין עליה למאן דתני במסכת מכות קיימו ולא קיימו פי' כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה כגון זה שניתק הלאו לעשה דמשמע לא תקח ואם לקחת קיים עשה שבה כשהתרו בו לא תקח ולקחה ושלחה בתוך כדי דבור של התראה פטור ואע"פ שעבר על לא תקח דלכך נתקו לעשה לומר אם עברת על אזהרה זו עשה זה והפטר לא קיים עשה שבה תוך כדי דבור דקיימא לן תוך כדי דבור כדבור דמי כי עבר על התראה חייב אפי' שלחה אחר זמן ולמאן דתני בטלו ולא בטלו פי' בטל עשה שבה לגמרי שאין יכול לקיימו עוד כגון ששחטה חייב לא ביטל עשה שבה כל זמן שלא שחטה אע"פ שלא שלח מיד כשהתרו בו פטור ע"כ: