מלאכת שלמה על משנה חולין ה:ג

1השוחט ונמצא טרפה וכו'. בתוס' פ' מרובה (בבא קמא דף ע"ו) ובספרי מפיק דהשוחט ונמצא טרפה פטור מקרא דכתיב מאת זובחי הזבח פרט לטרפה:

2השוחט פרת חטאת וכו'. פ' בתרא דכרתות דף כ"ה. בפי' רעז"ל פרת חטאת ועגלה ערופה אינה משנה. אמר המלקט הקשו תוס' ז"ל ולמה דחק תלמודא לומר דעגלה ערופה נמי אינה משנה לימא תנאי היא כדאמרי' בפ' בתרא דכריתות דתנאי פליגי בהכי וכתבתיו בשם רש"י ז"ל בפ' בתרא דסוטה סי' ז' ותרצו ז"ל די"ל דקבלה היתה בידם כך:

3וחכמים מחייבין. ר' מאיר הן חכמים דגמר שחיטה שחיטה משחוטי חוץ מה התם שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לחייבו כרת משום שוחט בחוץ אף הכא נמי שמה שחיטה לחייבו מלקות ומשום דראה רבי דבריו של ר"מ באותו ואת בנו שנאו בלשון חכמים ור"ש גמר מטבוח טבח והכן מה להלן שחיטה ראויה כדכתיב כי אתי יאכלו אף כאן שחיטה ראויה ותמהתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א גרסי' במשנה ר"מ מחייב ור' שמעון פוטר ע"כ. כתוב בתוי"ט ונתנבלה פי' הר"ב ז"ל שלא מדעת דנותר ומעקר נמי מתנבלת בכך וכו'. והשתא מ"ש הר"ב ז"ל ונתנבלה שלא מדעת כלומר אפילו שלא מדעת כו' עכ"ל. ק"ק לע"ד דמאי והשתא דקאמר דלעולם הכי פירושא דודאי דמתני' לא זו אף זו קתני:

4קודם בבא דשנים שלקחו צריך לכתוב סימן הדלית במשנה. ובפי' רעז"ל קודם לשון המתחיל איזה:

5קודם בבא דשחט פרה צריך לכתוב סימן ההא ובפי' רעז"ל צריך לכותבו קודם דבור המתחיל סופג שמנים. ועיין בתורת כהנים אכוליה פירקין בפ' אמור פרשה ח' ובפרק ח':

6שחט פרה ואח"כ שני בניה. מצאתי מוגה השוחט פרה ושני בניה סופג שמונים:

7שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג את הארבעים. בגמ' בברייתא יליף דבנו ואותו נמי חייב מדכתיב לא תשחטו לשון רבים הזהיר את שנים בין את שוחט האם ובין את שוחט הבת ולא משכחת לה שנים עוברים אלא בשלש בהמות והא כיצד בת ואם ובת דאי אם ושני בניה למה לי קרא פשיטא מה לי חד ומה לי תרי דכי היכי דמחייב אהאי מיחייב אהאי ואי בפרה ובתה ובת בתה פשיטא תרויהו אותו ואת בנו נינהו אלא ע"כ באחד שוחט פרה והשני את אמה והשלישי את בתה קאמר לאשמועינן דאבנו ואותו נמי מיחייב ופרכי' והא מיבעי ליה דאי כתב רחמנא לא תשחוט ה"א חד אין תרי לא ואם אחד שחט את האם ואחד שחט את הבת אפי' אחרון פטור קמ"ל דאפי' תרי האחרון חייב ומשני א"כ ליכתוב רחמנא לא יִשָׁחֲטוּ דמשמע לא ע"י אחד ולא ע"י שנים לא יהיו נשחטין מאי לא משחטו דמשמע דתרויהו עבדי איסורא אלא ש"מ תרתי דרשות. ועיין עוד על זה במה שפלפל בספר הלבוש יורה דעה ראש סימן י"ו:

8שחטה ואת בת בתה. ירושלמי ר"פ נושאין על האנוסה ור"פ הנשרפין. ועיין במ"ש בפ"ג דכריתות סימן ו'. בפי' רעז"ל סומכוס אומר סופג שמנים וכול' עד וה"ה לרישא וכו'. אמר המלקט כן פי' רש"י ז"ל ועוד פי' תוס' ז"ל וסיפא נקט משום רבותא דרבנן דאע"ג דאיכא שתי שמות דאותו ואת בנו ודבנו ואותו לא לקי אלא ארבעים כיון דתרוייהו מחד קרא דלא תשחטו ע"כ אבל הר"ן ז"ל כתב ול"ד לההיא דלעיל בשחט שני בניה ואח"כ שחטה דהתם חד מעשה הוא וחד שם הוא דאין מתחייב על שניהם אלא משום בנו ואותו אבל הכא חד מעשה ושני שמות ע"כ. ובגמ' בעא מיניה אביי מרב יוסף מ"ט דסומכוס משום דקסבר בעלמא אכל שני זיתי חלב בהעלם א' חייב שתי חטאות והה"נ דמחייב בהתראה א' ובלאו א' שני מלקיות ובדין הוא דלישמעי' בעלמא מילתיה דסומכוס היכא דאין גופים מוחלקים כגון בשני זיתי חלב והאי דקמ"ל בהא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דגופים מוחלקים פטרי רבנן או דילמא קסבר סומכוס בעלמא אכל שני זיתי חלב בהעלם א' אינו חייב אלא א' והכא היינו טעמא הואיל וגופים מוחלקים שע"י סתי פרות באין לו שתי מלקיות הללו ופשיט ליה אין קסבר בעלמא אכל שרי זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות ממאי מדתניא וכו' ועוד מדתניא וכו' וכולהו דחי להו:

9בד' פרקים בשנה המוכר וכו'. תוס' פ' בתולה נשאת (כתובות דף ה'.) ובגמ' פ"ק דע"ז דף ה'. ושם פי' רש"י ז"ל עי"ט האחרון של חג מפני שהוא יום השלמת הקרבנות של החג דתנן מי שלא חג וכו' וי"ד בניסן משום פסחים. ערב עצרת משום שלמי חגיגה ועולת ראיה וכן ר"ה י"ט הוא ואוכלין בשר ויום הכפורים [הגה"ה תוס' ס"פ כירה הכריחו ממתני' דבני גלילא היו עשירים כיון שהיו מרבין בסעודה] נמי משום כל האוכל ושותה בתשעה בו וכו' ע"כ ותוס' ז"ל כתבו שם וי"מ דבהנך ד' פרקים טעמא רבא כו' [ע' בתוי"ט] וז"ל הכל בו סימן ק"י כי באמת בד' פרקים אלו דרך העם להרבות בסעודות עי"ט האחרון של חג להראות שהוא רגל חביב בפני עצמו ועוד משום דאמרינן מי שלא חג ביום טוב האחרון של חג שוב אינו חוגג והיה דרכן להרבות בשמחה ועי"ט הראשון של פסח משום חגיגת י"ד שיהיה הפסח נאכל על השבע וערב עצרת משום כבוד יום מתן תורה וערב ר"ה לסימן טוב לכל השנה כדאמרי' סימנא מילתא היא ואם ימכור יום או יומים לפני אלו הימים אינו צריך להודיע אפי' ימכור שתיהן ביום אחד ע"כ:

10צריך להודיעו. גמ' תנא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע:

11א"ר יהודה אימתי וכו'. מדברי רש"י ז"ל נראה דר' יהודה אכולהו ד' פרקים קאי אבל בתוספתא משמע דלא קאי ר' יהודה אלא אערב יום הכפורים בלחוד דאמרי' התם א"ר יהודה בד"א בזמן שחל יום הכפורים להיות בשני בשבת אבל אם חל להיות באחד מכל ימות השבוע אין צריך להודיעו מפני שזה יכול לשחוט היום וזה למחר כלומר דכשחל יום הכפורים להיות בשני בשבת אפילו לקח האחד בע"ש והשני באחד בשבת בידוע ששניהם שוחטין באחד בשבת שאין אדם מקדים לשחוט מע"ש אבל כשחל יום הכפורים בשאר ימי השבוע כל שיש ריוח אין צריך להודיעו דתלינן שלא ישחטו שניהם ביום א' שעשוי הוא לשוחטה שני ימים קודם ומדמפליג ביום הכפורים ש"מ דביום טוב ליכא לאפלוגי שכל הלוקח לצורך יום טוב אינו שוחט עד יום טוב עצמו לכבוד יום טוב ומיהו אי איקלע יום טוב בשבת איכא לאיפלוגי ביום טוב כי היכי דמפלגי ביום הכפורים וכתב הרמב"ן ז"ל דמאי דאמרינן דבד' פרקים הללו המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו היינו לומר שאם לא הודיעו הוי המקח טעות שהדבר ידוע שלשוחטה ביום טוב הוא לוקחה אבל בשאר הימים אין המוכר צריך להודיעו מיהו הלוקח צריך לשאול אבל אחרים כתבו שאינו צריך לשאול משום דאיכא ספיקי טובא. שמא אין לה אם לזו ואת"ל יש לה אם ומכרה שמא לא לקחה לשחיטה ואת"ל לשחיטה שמא מכאן ועד עשרה ימים ולזה הדעת אפשר שהמוכר שידע שמכר צריך להודיע אף בשאר ימות השנה כדי שלא יכשל הלוקח על ידו אלא שאם לא הודיע לא הוי מקח טעות. הר"ן ז"ל:

12ומודה ר' יהודה. תימא למאן מודה דאימתי דר' יהודה לפרש הוא כדאמרי' בפ' זה בורר תוס' ז"ל. וספר יראים כתב בסי' קכ"ח צריכין אנו לפרש מדלא מייתי מינה תיובתא לר' יהושע בן לוי ולר' יוחנן שמעי' דאיכא דלא תני הכא אימתי אלא במה ע"כ פי' דבין ריב"ל ובין ר' יוחנן ס"ל דאימתי לפ' עיין בפ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ה.) אבל אי גרסי' הכא במה לא קשה אלא לריב"ל דאמר דבין אימתי בין במה אינם אלא לפ' ושם קאמרי' דרמי בר חמא ס"ל דגם אימתי הוי לחלוק נמצאו שלשה מחלוקות בדבר דר' יוחנן ס"ל דאימתי לפרש ובמה לחלוק ועיין במ"ש בפירקין דלקמן סימן ו'. ובגמ' בברייתא לא תשחטו ביום אחד רבי אומר יום אחד יום המיוחד טעון כרוז מכאן אמרו בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו פי' רש"י ז"ל יום אחד יום המיוחד טעון כרוז ימים מיוחדים יש בשנה דהיינו ארבעה פרקים שהמוכר מוזהר להזהיר ולהכריז אמה מכרתי לשחוט קרי ביה לא תשחיטו לא תגרום לה להשחט בימים הללו היא ובנה א"נ מדכתיב יום אחד דמשמע יום מיוחד למאי יחדינהו אי לאו להטעין כרוז ע"כ: