מלאכת שלמה על משנה דמאי ג:ד

1המוליך חטים לטחון כו'. בפ' הניזקין פי' רש"י ז"ל לטחון זה שם האומן בלשון המשנה. ובלשון המקרא טוחן. וכן מוסר קרוי בלשון משנה מסור ע"כ. וכן פי' ג"כ בפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ט) אההיא ברייתא דמייתי התם דקתני המוליך חטים לטחון כו' פי' אדם הממונה על כך וכו'. ואיתא נמי ההיא ברייתא בב"ב פ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ד:)

2בחזקתן למעשרות ולשביעית אבל לא לטומאה. כך נראה שצ"ל וכך הוא שם בגיטין דנראה דאין אותה דמייתי התם ברייתא [אלא מתני'] היא. וכ"כ הח' הרש"ש ז"ל. שכך מצא במשניות דוקניות. וז"ל עוד. אבל לא לטומאה. דחיישינן שמא נגע בה ובפרק הניזקין מפרש לה וכגון דהוכשרו ומשום הכי גבי תרומה טהורה אין טוחנין ומפקידין אבל בלא הוכשרו טוחנין ומפקידין כדאיתא בתוספתא ומייתי לה התם. לטחון עובד כוכבים דמאי. ה"ה ספק אם החליפן אם לאו ונוהג בהן דין דמאי והאי תנא ר"מ הוא דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר עכ"ל ז"ל: וכתבו התוס' בס"פ עד כמה שדקדק ר"ת ז"ל דבכ"מ שמזכיר במשנה או בברייתא מעשר אצל שביעית כגון מתני' דקתני בחזקתן למעשרות ולשביעית דמיירי בנותן מע"ש לשם חולין. ודייק לה ממתני' דבסוף אותו פרק דקתני החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות ומפ' בגמרא משום דמעשר כיון דבעי חומה חמיר עליה. ולשון מעשר מוכיח כן. דהיכא דאיירי בחששא דאינו מתוקן נקיט טבל או דמאי:

3אצל העובד כוכבים כפירותיו. ופי' ר"ע ז"ל ופירות של עובד כוכבים פטורים מן המעשר ע"כ. {הגה"ה אחר זמן רב ראיתי שכ' ג"כ הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל על פי' שהביא ר"ע ז"ל וז"ל פי' זה אינו נראה דא"כ מה אמר כפירותיו יאמר הרי אלו בחזקתן או הרי אלו פטורין. כי א"ל שבעבור זה אמר כפירותיו ללמד שאם פירות הישראל היו טבל או דמאי מתחלה עתה נפטרו בעבור שמסרן ביד העובד כוכבים כי ודאי החליפן דמי יימר שודאי החליפן להקל עליהן ותו דבמס' בכורות פ"ק אמרי' בפירוש שפירות העובד כוכבים חייבין וע"כ אמר כפירותיו כלו' שהן טבל גמור דודאי החליפן. ור"ש אומר אין אנו צריכין להחמיר עליהם כ"כ כי שמא לא החליפן וי"ל דין דמאי. ומה שפי' ר"ע ז"ל דר"ש סבר דחיישי' שמא נתחלפו בפירות של ישראל אחר וכו' כמה רחוקים דבריו וכ"ש אחרי שגמ' ערוכה היא במס' בכורות שלא כדבריו עכ"ל ז"ל:} אמר המלקט נראה לפי זה דהאי תנא ס"ל יש קנין לעובד כוכבים להפקיע מן המעשר אבל ראיתי שכ' ע"ז החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וז"ל וכן פי' הרמב"ם ז"ל וצ"ע בבכורות ד' י"א ע"ב וז"ל הגמ' לשם על זו המשנה המפקיד פירותיו וכו' א"ר אלעזר להפריש כ"ע ל"פ. כי פליגי ליתן לכהן ת"ק סבר ודאי חלפינהו ור"ש סבר דמאי דספק הוא אם החליפם וכו' ע"ש כי לשם ברש"י כתיבת יד הגהה דמיירי שיש לעובד כוכבים זה אריס ישראל וכו' וא"כ נ"ל מה שפי' כאן הרמב"ם ור"ע ז"ל לפיטור משום דקשה להם למה קתני מתני' כפירותיו ולא קתני בלשון פיטור או חיוב אלא ודאי מש"ה אמר בלשון כפירותיו לפטור כשהעובד כוכבים טוחן אותם ולחיוב כשהישראל טוחן אותם ועל מתני' פי' מה שהוא מובן יותר ודו"ק עכ"ל ז"ל. ובסמוך תמצא פירש"י ז"ל. ואיני מבין מה שכתב ז"ל לפטור כשהעובד כוכבים טוחן אותם דוכי הטחינה היא גמר מלאכה והלא המירוח הוא הקובע למעשר: ופי' הרש"ש ז"ל וז"ל אצל העובד כוכבים כפירותיו. ה"ה כפירותיו של עובד כוכבים דודאי חלפינהו בפירותיו וצריך להפריש מהן מעשר ור"מ היא דקסבר אין קנין לעובד כוכבים בא"י ואין מירוח העובד כוכבים פוטר. ובירושלמי פריך רישא לסיפא דברישא קתני דמאי ובסיפא תני ודאי ע"כ. וז"ל הרא"ש ז"ל אצל העובד כוכבים כפירותיו. לכאורה היה נ"ל לפרש דהן כפירות העובד כוכבים ומעשרן ודאי שברור לנו שמחליפן אבל ברישא אינו ודאי שהחליפן לפי שהוא מתפרנס מאומנותו וירא לעשות שקר שמא יקפח פרנסתו. ובהכי נמי הוי ניחא למאי אצטריך להני תרי באבי לאשמעינן דכותי וע"ה לא חשידי לאחלופי אלא זו אף זו קאמר ל"מ אומן אלא אפי' בפקדון לא חשידי לאחלופי. ואי אפשי לפרש כן דמפקיד אצל עובד כוכבים יעשר ודאי דשמא לא החליפן העובד כוכבים והמע"ה. ונ"ל לפ' ע"פ הירושלמי דפריך מרישא לסיפא הכא את אמר לטוחן העובד כוכבים דמאי והכא את אמר אצל העובד כוכבים כפירותיו. ומשני כאן בקופה בקופות כאן פירות בפירות. פלוגתא דר"ש ורבנן בקופה בקופות דהכי איתא בירושלמי לא אמרו אלא כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי וה"פ אצל העובד כוכבים כפירותיו כפי הפירות שיש לו לעובד כוכבים אם הפקיד אצלו שתי קופות ולעובד כוכבים שתי קופות שתיהן דמאי ואם אין לעובד כוכבים אלא קופה אחת א' דמאי וא' ודאי מתוקנת דלא חיישי' שמא הביא העובד כוכבים פירות מן החוץ והחליפן אבל אם הפקיד אצלו פירות בלא קופה אע"פ שאין לעובד כוכבים פירות כ"כ כיון שהם מעורבין הכל תורת דמאי יש להם דאין יכול לשער כמה פירות של עובד כוכבים ובטחון עובד כוכבים אפי' קופות הוי כמו פירות בפירות ואפי' לא היו חטים בביתו של עובד כוכבים הוי דמאי לפי שהכל מוליכין שם חטים לטחון אף אם אין לו רע משלו מחליף רע של אחר בטוב של זה ואח"כ כשיזדמן לו רע יתנהו לבעל הרע הלכך הכל דמאי ור"ש מחמיר דאפי' במפקיד בקופה הכל דמאי. ואע"ג דשמעינן ליה לר"ש במנחות פ' ר' ישמעאל דמירוח העובד כוכבים פוטר מ"מ חייב משום גזרה דבעלי כיסין. ובפ"ק דבכורות גרסי' א"ר אלעזר להפריש כ"ע ל"פ דבעי לאפרושי כי פליגי ליתנן לכהן ת"ק סבר ודאי חלפינהו ובעי מיתבינהו לכהן ור"ש סבר דמאי. עכ"ל ז"ל. והוא ג"כ כפי' הר"ש ז"ל. אבל ר"ע ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל. ופי' רש"י ז"ל שם בבכורות שלהי פ"ק ד' י"א אצל העובד כוכבים כפירותיו של עובד כוכבים דודאי חלפינהו וצריך להפריש מהן מעשר וכגון דאמרחינהו לפירות דעובד כוכבים ישראל. או האי תנא סבר דאין מירוח העובד כוכבים פוטר ופלוגתא היא במנחות פרק ר' ישמעאל. ר"ש אומר דמאי. ספק חלפן ספק לא חלפן. להפריש כ"ע ל"פ. דאפי' לר"ש דאמר ספק מספיקא לא אכיל טבלים שבמיתה הן ובעי אפרושי הכל דדמי לדמאי דע"ה דמפריש: דמאי. והמע"ה וישראל מוכר לכהן את התרומה והדמים שלו. והאי דמאי לא דמי לשאר דמאים שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש במסכת סוטה. משום דסבר ע"ה ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תמ"ע ולא לדידי. אבל הכא ההיא ספקא גופה דאיכא בתמ"ע איכא בת"ג ע"כ. וכ"כ בתוס' חצוניות אומר ר"י דהך דמאי אינו כשאר דמאי דעלמא דלא בעי להפריש תרומה והכא צריך להפריש תרומה גדולה ולא קאמר אלא די"ל תורת דמאי דא"צ ליתן לכהן כמו בתרומת דמאי דהמע"ה ע"כ. ודייקי' התם בגמ' טעמא דפליג ר"ש דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן. ודוקא בת"ג. והא דקאמר התם הלוקח טבלים מן העובד כוכבים מעשרן והן שלו מיירי בתמ"ע וכדיליף התם מקרא: